סנונית מרוקאית: כמעט שנתיים להסכמי אברהם - ישראל ומרוקו עולות על דרך המלך

בקתות עץ, שדות ירוקים, כבישים בין־עירוניים - מבעד לחלון של מטוס הבואינג נדמה שאנחנו מרחפים מעל הערבות של הנגב, ולא מתקדמים לעבר הנחיתה בקזבלנקה. חולפות כמה דקות, ואנחנו כבר עוברים במסדרונות המסנוורים ומתקבלים בברכות "בונז'ור, מסייה". 66 שנה אחרי, טביעת החותם של הכיבוש הצרפתי עדיין ניכרת. ברוכים הבאים למרוקו.

קזבלנקה היא העיר הגדולה במרוקו, עם יותר מ־4 מיליון תושבים. כמו תל אביב, היא מכהנת גם כבירה הכלכלית של הממלכה. העיר, שנחשבת לשער הימי של הממלכה, הוקמה במאה השביעית ככפר דייגים קטן לחופו של האוקיינוס האטלנטי, ונחרבה כמה פעמים על ידי האירופאים. במאה ה־18 נוסדה העיר מחדש על ידי סולטאן מהשושלת העלאווית, ששולטת במרוקו עד היום.

בתור עיר מסחר מרכזית, בקזבלנקה התמקמה גם הקהילה היהודית הגדולה במדינה. ולראיה, שניים מתושבי העיר שאני פוגש בטוחים שאני אחד משלהם. בכל זאת, אני בעצמי חצי מרוקאי: משפחתה של אמי עלתה לישראל בשנות ה־60, וסבי וסבתי התיישבו בירוחם וגידלו שמונה בנים ובנות. כשבגרה, עזבה אמי לגוש דן והתחתנה עם אבי, אז קצין בחיל האוויר ויליד הארץ. לפני כשנה נפטרו אמי וסבתי, פאני קליימן וסימה כנפו, בזו אחר זו. 

בביקור בשכונה היהודית לשעבר בקזבלנקה אני אפילו מוצא את הבניין הוורדרד והמתקלף שהיה הבית שלהן. יום אחד, סיפרה לי פעם סבתי, אמי הפעוטה נפלה מהמרפסת של הדירה ונלכדה בחבלי הכביסה בין שמיים לארץ. בעל הבית נענה לקריאותיה של סבתי, ויחד עם חברו פרסו שטיח מעל אבק הרחוב. חבר נוסף עלה לדירה ושחרר את רגלה של אמי מחבלי הכביסה. היא נפלה היישר אל תוך השטיח, וניצלה ללא פגע.

זה מקום פשוט. שכונת עוני. הילדים מתרוצצים בסמטאות נטולות אספלט ומתמסרים בכדור ישן. כשהם מבחינים בי מצלם את הבניינים, הם מתקהלים סביבי בבקשה לתמונה מהסמארטפון. אחד מהם מחייך ומסמן "וי" בידו. אחר כך הוא מתעקש לראות איך יצא בתמונה.

מוזר לנסוע לחו"ל ולא להרגיש זר. ככה זה, אולי, כשעיניהן השחורות והעגולות של הנשים הן עיני אמך, כשהשפם הדק של הרוכל בשוק הוא שפמו של סבך, כשעורם של העוברים ושבים הוא עורו הכתום של אחיך.

"שותפות מכפילת כוח"

כשנתיים חלפו מאז נחתמו הסכמי אברהם. אחרי כמעט שני עשורים, ישראל ומרוקו חידשו את היחסים שנותקו במהלך הימים המדממים של האינתיפאדה השנייה. אמנם לנורמליזציה יש היבט כלכלי מובהק, אבל היא נהנית מקשר תרבותי עמוק. לא מדובר רק בקשרים בין מדינות, אלא גם בקשרי תפוצות, וישראל נתפסת במרוקו כמקום מושבה של התפוצה המרוקאית השנייה בגודלה בעולם אחרי צרפת.

"יש מושג שנקרא 'דיאלנא' (משלנו; ש"ק), לכן למרוקאים ולישראלים קל יותר לפעול יחד", מסבירה עינת לוי, אחראית כלכלה בנציגות הישראלית ברבאט. "במרוקו מחשיבים יותר זהות מרוקאית מאשר זהות ערבית. מבחינתם, ישראלים־מרוקאים יותר קרובים אליהם מהמצרים או מהירדנים. כשבישראל מחשיבים את מרוקו לחלק מהמזרח התיכון, זה נשמע להם מוזר".

"הדימוי של מרוקו", היא מוסיפה, "עדיין קשור לנוסטלגיה משנות ה־50 וה־60 ולמה שישראלים שמעו מסבתא על החיים של היהודים שם, אף על פי שהמדינה עברה שינוי גדול מאז. גם המרוקאים לא יודעים הרבה על ישראל מעבר למה ששמעו בחדשות".

על רקע חידוש היחסים, חברות ישראליות מתעשיית ההיי־טק מעוניינות לקצור את פירות הנורמליזציה, בין השאר בשיתופי פעולה כלכליים עם משקיעים ועם אנשי עסקים מקומיים. השלטונות במרוקו, מצידם, רואים בעיניים כלות כיצד צעירים מבטיחים עוזבים את המדינה בחיפוש אחר הזדמנויות באירופה ובאמריקה. חידוש היחסים עם ישראל יכול, אם כך, להיות פתרון לאתגר הזה.

"הניסיון של מרוקו בעשיית עסקים באפריקה והבסיס הנוח שהיא משמש לפעילות ביבשת, יכולים להיות התרומה של מרוקו ליצואנים הישראלים. זו יכולה להיות שותפות מכפילת כוח לשני הצדדים", מציינת לוי.

איסאם אל־חדדוי הוא אחד הצעירים שמגלמים את ההבטחה. כבר שנה ותשעה חודשים שהוא עובד בחברת צ'ק פוינט הישראלית. בחודשים האחרונים הוא משמש ראש צוות מכירות של טכנולוגיות אבטחת תוכנה. אם יצא לכם לעבוד בזמן הקורונה מהבית - כנראה השתמשתם בתוכנת האבטחה שהוא משווק.

אנחנו נפגשים בכנס בקזבלנקה, שבו נחתמים 13 מזכרי הבנות בין גופים ישראליים ומרוקאיים. המטרה המרכזית היא קידום שיתופי פעולה בתעשיית ההיי־טק, לרבות השקעות הדדיות בתחומי האנרגיה הירוקה, הנדסת המזון והחקלאות.

איסאם (44) מתגורר בימים אלה בקזבלנקה. הוא בוגר אוניברסיטה במינכן ועבד בחברות היי־טק בגרמניה ובבריטניה. הוא צוחק הרבה, ומי שזה עתה מכיר אותו עשוי לחשוב שמדובר בצעיר בשנות ה־20 לחייו. מאז החל לעבוד בחברה יצא לו לבקר בארץ כבר כמה פעמים, כך שבין משפט למשפט הוא זורק מילים בעברית כמו "תודה רבה".

איסאם אוהב את ישראל, בעיקר את ירושלים, הרצליה והטיילת בחוף הים. "אנחנו (הישראלים והמרוקאים; ש"ק) מתקשרים הרבה יותר טוב", הוא אומר. "החשיבה היא עסקית, בלי לבזבז זמן. מה שמתאים גם לדרך החשיבה שלי".

נכון לעכשיו, איסאם הוא סנונית בודדה בהיי־טק הישראלי. הוא מכיר עוד עשרה מרוקאים בלבד שעובדים בחברות ישראליות כמוהו, אולם התקווה היא שהבודדים ייהפכו למאות.

מטבע הדברים, תעשיית ההיי־טק במרוקו נמצאת בחיתוליה. במהלך 2021 הצליחו חברות סטארט־אפ לגייס הון של 29 מיליון דולר בלבד, "כסף קטן" לעומת הררי המזומנים של התעשייה הישראלית. עם זאת, מדובר בזינוק משמעותי בהשוואה ל־2020, אז עמד המימון על כ־11 מיליון דולר. מעבר לכך, התעשייה המקומית מתמודדת עם ביורוקרטיה שמקשה על יזמים להקים חברות במהירות, ולעסקים לוקח זמן להתייצב.

"הכוונה שלנו היא שמרוקאים יוכלו להשתלב בחברות היי־טק כשהם עובדים ממדינתם, מה שמכונה Offshore", מסביר אבי חסון, מנכ"ל סטארט־אפ ניישן סנטרל, שיזמה את הכנס. "היוזמה הזו עונה על ביקוש גבוה לעובדים בענף בישראל, ועל הרצון של מרוקו למנוע נדידת צעירים לחו"ל. אנחנו מקדמים כמה שיתופי פעולה בין חברות ישראליות למרוקאיות בתחום, והמודל נבחן גם באיחוד האמירויות ובבחריין".

הטרגדיה של המים

מרוקו לא מוטרדת רק מבריחת מוחות. אחד הנושאים הבוערים הרובצים לפתחה הוא משבר האקלים. צמד בנקאים מסביר לי על קשיים בחקלאות שנובעים מההתחממות הגלובלית ומהמלחמה באוקראינה, שהביאה לעלייה חדה במחירי החיטה בעולם. הבנק שלהם אחראי למתן הלוואות ליזמים חקלאיים. בכנס הם מקווים לקדם שיתופי פעולה עם חברות סטארט־אפ ישראליות, שיפחיתו מהסיכון שלוקחים המלווים.

איש עסקים מקומי מספר שהגיע לכנס כדי לשמוע על דרכים לשימוש יעיל יותר במים. הממלכה מתמודדת בימים אלה עם הבצורת הקשה ביותר זה 30 שנה, ואת השלכותיה, הוא אומר, רואים בעיקר בפריפריה, היכן שהחקלאות היא ענף תעסוקה מרכזי והתשתיות אינן מפותחות מספיק.

שר המים המרוקאי, ניזאר ברכּה, הסביר לאחרונה בנאום בפרלמנט כי הירידה החדה במשקעים דיללה את מפלס המים במאגרי הסכרים בממלכה. הסכרים, שהוקמו על ידי מלך מרוקו בשנות ה־90, כבר לא מספיקים כדי להתמודד עם הבצורת. מכאן החשיבות הרבה לפרסומים הזרים על מגעים של חברות ישראליות עם מרוקו בעניין מיזמי התפלת מים, אחד מהם בקזבלנקה.

בצל החיפוש הקדחתני אחר מקורות מים, אחת התופעות הנפוצות היא חציבת בארות פיראטיות. לא פעם הבאר לא מניבה מים כלל ונותרת ריקה, ואז היא הופכת למלכודת מוות. אחד הקורבנות האחרונים הוא הילד ריאן בן ה־5, שנפל לבאר כזו בחודש פברואר האחרון. ריאן שרד במשך שעות ארוכות, פצוע וחבול, בתחתית באר בצפון המדינה, אולם כשסוף־סוף חולץ נאלץ צוות החילוץ לקבוע את מותו.

הטרגדיה הובילה את ממשלת מרוקו לערוך סקר מקיף של בארות מסוכנות. בכל שנה מתעדות הרשויות כאלף הפרות בנייה בחפירה של בארות ללא רישיון, אך עד כה אין נתונים מלאים. נוסף על כך, יצאה הממשלה בקמפיין להגברת המודעות בקרב חופרי הבארות הפרטיות.

וגם - האיום האיראני

במרוקו ישראל נתפסת כפתרון, בין שמדובר בטכנולוגיות השקיה, בהתפלת מי ים ובהנדסת מזון ובין שבהזדמנויות לצעירים מרוקאים. לא בכדי נתן המלך מוחמד השישי את ברכתו להסכמי אברהם.

ועם זאת, בממלכה יש גם ביטוי לדעות שונות. גורמים שונים במרוקו, גם אם הם מעטים, לא רואים בעין יפה את הנורמליזציה עם ישראל, ואף יוצאים להפגנות מחאה. תנועת "הצדק והפיתוח", מפלגת אחות של האחים המוסלמים, החזיקה במשרת ראש הממשלה רק לפני כשנה וחצי, אולם הסכמי הנורמליזציה עם ישראל העמידו אותה במבוכה של ממש. מצד אחד, מדובר במפלגה אנטי־ישראלית שראש הממשלה מטעמה, סעד א־דין אל־עות'מאני, אף בירך את מנהיג חמאס איסמעיל הנייה על "הניצחון" במבצע שומר החומות. מצד אחר, מדובר במפלגה שישבה בממשלה שחידשה את היחסים עם ישראל בתמורה להכרה אמריקנית בריבונות מרוקו על סהרה המערבית.

נראה שהשילוב בין הרטוריקה הפופוליסטית לתכתיבים של המלך היה אחד הגורמים להתרסקות הדרמטית של המפלגה האסלאמיסטית בבחירות של 2021. מ־125 מושבים היא צנחה ל־13 בלבד בבחירות לבית התחתון שכולל 395 נציגים, כחלק מהפרלמנט המרוקאי שבו יושבים 515 חברים. היה זה אקורד סיום צורם לכהונה של עשור שלם בשלטון, זו שהחלה בעקבות מחאות האביב הערבי.

אך הגלגל עלול להתהפך מבחינת ישראל. מפלגת "הצדק והפיתוח" שואבת את כוחה מהשכבות החלשות. משבר כלכלי יכול להחזיר את המפלגה האסלאמיסטית לקדמת הבמה, וכפועל יוצא מכך לגרום לנסיגה ביחסים עם ישראל או להאטה משמעותית ביוזמות שעומדות על הפרק, דווקא אלה שיכולות לסייע למרוקו.

למרוקו יש גם טעם ביטחוני בחיבור עם ישראל, בכל הנוגע לאיום האיראני. כמו בזירות אחרות בעולם הערבי, איראן חותרת תחת משטרים באמצעות תמיכה במיליציות מקומיות. בעקבות טענות לסיוע איראני לחזית הפוליסריו בסהרה המערבית, ניתקה רבאט את היחסים עם טהרן ב־2018. שר החוץ המרוקאי, נאסר בוריטה, האשים אז כי פעילי חיזבאללה אימנו וחימשו חברים בארגון.

על רקע זה, בנובמבר 2021 נחתם בין ישראל למרוקו מזכר הבנות ביטחוני, שהניח את התשתית לשיתוף פעולה מודיעיני ולרכש אמצעי לחימה. על פי דיווחים זרים, התעשייה האווירית ומרוקו ניהלו במשך כמה חודשים מגעים על חממה עסקית לפיתוח מל"טים. אתר "Israel Defense" פרסם כי נוהל בעבר משא ומתן גם לגבי רכש מערכת הגנה אווירית, ובאתר "האקונומיסט" דווח לאחרונה כי התעשייה כבר בונה שני מפעלים לייצור כלי טיס בלתי מאוישים.

הסכסוך על חבל סהרה המערבית נמשך כבר 50 שנה. חזית הפוליסריו נהנית מתמיכה, מאירוח וממימון של אלג'יריה, ומרוקו שולטת ברוב שטחי החבל בעזרת החומה שהקימה מדרום לצפון, ושמפרידה את השטח המזרחי שנמצא בשליטת חזית הפוליסריו. ב־2007 הציעה מרוקו להקים אוטונומיה בחבל סהרה המערבית, אולם נתקלה בהתנגדות הארגון.

ההכרה האמריקנית בריבונות המרוקאית היא שאפשרה למדינה לדחוק את התביעות של הפוליסריו, אבל גם זה לא תמיד מספיק. ספרד, למשל, סירבה תחילה להצטרף להכרה האמריקנית בחבל, ואף אפשרה למנהיג הפוליסריו, בראהים ר'אלי, לעבור טיפול נגד קורונה בשטחה. התנהלות זו עוררה כעס ברבאט, ובמשך יותר משנה שררה מתיחות בין המדינות.

אז גם דווח כי הטלפונים של ראש הממשלה הספרדי פדרו סנצ'ס ושל בכירים נוספים במדריד נפרצו על ידי תוכנת הריגול הישראלית פגסוס. החשד הספרדי נפל על גורמים במרוקו, אולם ספרד חזרה בה מההאשמות ובהמשך נקטה מחוות נוספות כלפי רבאט. לבסוף היתה זו תמיכה ספרדית בהצעה המרוקאית להקמת אוטונומיה בסהרה המערבית ששמה סוף למתיחות בין הצדדים.

לפרשה הזו יש אולי לקח לישראל בנוגע ליחסים עם מרוקו -  דרושים זמן ומאמצים רבים כדי לטפח את הקשר עם הממלכה. קל מאוד לחבל בהם.

הכותב היה אורח עמותת סטראט־אפ ניישן סנטרל בכנס בקזבלנקה