שלושת פיגועי הדקירה של הימים האחרונים - בשערי הר הבית, בצומת גוש עציון ובתחנה המרכזית בירושלים - מכניסים את ישראל ל"כוננות החגים" השנתית. חודש תשרי, תקופה שמועדת לפורענות כבר שנים ארוכות. לכאורה – מדובר בריטואל בטחוני; ב"הפתעות" צפויות מראש, אבל כדאי שנהיה כולנו ערים לאפשרות שהפעם זה יהיה שונה. בהתאם – גם הדריכות והמוכנות חייבת להיות שונה:
במשך שנים רבות הוענקה "סבירות נמוכה" לתרחיש שבו ערביי ישראל או חלקם יצטרפו להפרות סדר ולטרור לצד אחיהם הפלשתיניים ביו"ש ובעזה. אבל אחרי מאי האחרון והפרעות ביהודים בערים המעורבות, אסור ולא ניתן עוד לומר "סבירות נמוכה" בנוגע לתרחיש שכזה. זהו מבחן ראשון בגזרה זו מאז מאי, הן לערביי ישראל והן לכוחות הביטחון.
זירת הפיגוע בירושלים, היום
אם ערביי ישראל רוצים לשכנע אותנו שהאינתיפאדה שלהם, כפי שכינה אתמול בצדק המפכ"ל שבתאי את אירועי מאי - הייתה מעידה חד פעמית, עליהם להוכיח זאת. העזרה שהושיטו כמה תושבים ערבים לכוחות הביטחון במהלך לכידת המחבלים הבורחים היא סימן מעודד, אבל לצידה יש הרבה יותר סימנים מדאיגים:
אלפים מאוהדי קבוצת הכדורגל של סכנין ששאגו בשבת האחרונה באצטדיון סמי עופר: "ברוח ובדם נשחרר את אל-אקצא", אלימות קשה נגד צוותים רפואיים בטייבה, כשעשרות מתושבי המקום, איימו על חיי הדוגמים וירו זיקוקים.
פרסום של ח"כ לשעבר מוחמד ברכה, כיום יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל, שנתן פומבי בפוסט שפרסם, למכתב שקיבל מחבר הלשכה המדינית של הג'יהאד האסלאמי. מכתבו של איש הג'יהאד דוחה את הניסיונות של "התעמולה הציונית" להציג את ערביי ישראל כ"משתפי פעולה". ברכה עצמו הבהיר בדברים משלו ש"נצרת נאמנה למאבק הפלשתיני".
יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ עודא שהבהיר, כי "אם שישה אסירים הצליחו לפרוץ את הכלא הצר והצפוף, אז מיליונים מהעם הפלשתיני, יכולים לעצור את הכיבוש, כך שאנשים ישוחררו והאסירים ישוחררו". שום מילה על רוצחים וקורבנותיהם וטרור.
האם ערביי ישראל מסוגלים להתעלם מהקולות והמראות המתסיסים הללו? כוחות הביטחון צריכים להיערך לאפשרות – גם ברמה המודיעינית - שלא כולם יתעלמו מהדברים. שני פלגי התנועה האסלאמית בישראל - הצפוני שהוצא אל מחוץ לחוק והדרומי - שמיוצג עתה בממשלה, כמו גם אוהדי חמאס בקרבנו או גורמי קיצון לאומניים בקרב ערביי ישראל הם הפוטנציאל לתבערה נוספת. אסור שנרדם שוב. אסור שנאמר שוב: ׳סבירות נמוכה׳.
