הזדמנות אחרונה לקבוע קו אדום בצפון

השמות ניר ונועה ברנס צריכים להיצרב בתודעה שלנו כמו השם אלה אבוקסיס. במוצאי שבת 15.1.2005, היא חזרה מפעולה בסניף בני עקיבא בשדרות עם תמיר, אחיה הקטן, כשנשמעה אזעקה. לא היה להם זמן להסתתר או לרוץ, והיא חיבקה אותו וגוננה עליו. הטיל נפל לידם. תמיר ניצל ואלה נפצעה, ולאחר ימים אחדים נפטרה מפצעיה.

הלם שטף את הארץ - נערה הולכת ברחוב ונרצחת מטיל? זה קו אדום. הכרנו חדירת מחבלים, הכרנו טילים שאפשר להתחבא מהם בממ"ד, אבל הרצח של אלה אבוקסיס היה מה שמקובל לקרוא בז'רגון הטלוויזיוני הצבאי "עליית מדרגה", וכשנחה הרוח: "הסלמה". נדמה היה שאמות הסיפים מזדעזעות, אך בפועל, הגם שהרצח הזה סימן קו פרשת מים, העדפנו לטמון את ראשנו בחול. והחול לא אכזב וקבר בתוכו את אלה ורבים־רבים אחריה, שכבר לא זכרנו את שמם. החול יזכור.

ניר ונועה ברנס הם תמונת המראה של אלה אבוקסיס, כשם שהצפון הוא תמונת המראה של הדרום. מחבלי חיזבאללה חיכו לראות מה נעשה למחבלי הנוחבה. האם נכבוש את עזה ונעיף את האוכלוסייה ה"בלתי מעורבת" שבלי בושה בנתה אימפריית טרור עם חשמל, מים, עסקים, חופים, נדל"ן ומה לא, חינכה לרצח עם, וברגע האמת ניסתה לממש? ישראל סיפרה לעצמה שהיא המתינה עם החזית הצפונית, אך למעשה ההיריון הארוך של נסראללה נועד לצבור כוח ולהתיש אותנו, וכי החיזבאללונים רצו לוודא שזה משתלם. עוד היתה מעט יוקרה לכוח הישראלי, שאריות העוז מ־67' החזיקו מעמד. וגם המזל.

בגלל הג'י.פי.אס

ביומן צהריים מורחב שבקצה מהדורת החדשות ששודרה ביום הלווייתם של בני הזוג ברנס, הועלתה השאלה "מדוע לא יורט הטיל" - הרי הרצח בוצע בכביש מרכזי ברמת הגולן! המגיש הסביר שעל פי מדיניות מערך ההגנה האווירית, לא מתבצע ניסיון יירוט לשיגורים האלה, כי מדובר בשטח פתוח. אבל, הסביר, עדיין בכביש 91 נוסעות הרבה משפחות תושבות האזור שלא פונו מבתיהן, אז למה בצה"ל מגדירים כביש מרכזי שכזה כשטח פתוח? שאלה מרתקת לכאורה.

נוסף על כך, הועלה ביומן חשש הנוגע לחוסר ההגנה של הנוסעים ברכב - בני הזוג ברנס לא יכלו לדעת כי רקטה שוגרה לעברם, היות ששיבושי הקליטה באזורם משבשים גם את יעילותה של אפליקציית פיקוד העורף. והוסיף הקריין, כי בעבר המליצו בפיקוד לסמן את המרחבים שבהם צפויים לעבור במהלך הנסיעה כ"אזורי עניין" בהגדרות של היישומון, אבל מפני שהכביש שבו נסעו מוגדר כאמור כשטח פתוח - ההגדרה לא יכולה לחול עליו.

בחיי שדיונים כל כך תיאורטיים הקשורים לחיי אדם לא פגשתי מאז שלמדתי בגמרא על האופנים שבהם נשים יכולות להפוך לשפחות אחרי שרוכשים אותן, ובאיזה אופן כהן שנישא לגרושה עשוי להיות מודר מעבודת המקדש עד קץ כל הדורות. אלא שכאן זו מהדורת חדשות במאה ה־21, ולא שיעור תיאורטי בדינים שנכתבו במאה ה־5. עברנו את שואת אירופה, טעמנו משואת ארץ ישראל ואנחנו בתוך המלחמה שבאה בעקבותיה. אם הדיון שמתעורר בעקבות רצח מהאוויר של אנשים שסתם חוזרים הביתה הוא בנוסח הגשש החיוור ב"שירים ושערים" (מה היתה הדקה?) אז לא למדנו כלום.

נכון, זה כוחו של הרגל. גם באינתיפאדה הראשונה והשנייה, ובגל הדמים של הסכמי אוסלו ומתי לא, אחרי פיגועים התעקשנו להתחמק מעיסוק במהות. כשיש רצח ("פיגוע", אוהבים לקרוא לזה) יושבים פרשנים באולפן ומדברים על אורך הסכין, על זהות המחבל - כאילו שזה משנה אם הוא ממזרח ירושלים או ממערב שכם, טרור בודדים או עצבים של נשואים. ולא מעיזים לדבר על הבעיה הזאת, ששונאים אותנו ושצריך למצוא את הדרך הנכונה לסלק ולהרתיע, כי חנופה פחות עובדת.

כאן הרי גולן

הסוויץ' של 7 באוקטובר לא מתרחש.

אלה אבוקסיס נרצחה בדרך הביתה מטיל שנפל סמוך אליה ברחוב בשדרות. אם היינו מחליטים ב־2005 שזה הקו האדום שלנו, כמעט 20 שנה אחרי כן לא היו נעים רכבים עם מחבלים באותם רחובות ממש וטובחים בשכנים שלה.

אבל ההחלטה אחרי אלה אבוקסיס היתה שיהודים זה בגימטריה אסקופה נדרסת, ובשמחת תורה הוכיחו השכנים שלנו מדרום שאין לנו גבולות.

הרצח של בני הזוג ברנס הוא הזדמנות לבחור בקו האדום הצפוני שלנו. להגיד - זה לא הג'י.פי.אס, זה לא פיקוד העורף, לא הגדרות הצבא ולא כיתות הכוננות. זה האויב שמעז לרמוס את הגבול שלנו, ואלה אנחנו שמבקיעים גול עצמי בכל דור ודור ויכולים גם להיות אלה שבוחרים למתוח קו אדום.

אם הקו האדום שלנו יהיה הזוג נועה וניר ברנס, אם נבחר שהיתומים שלהם יהיו האחרונים, ונתכוון לכך - לא נחווה את שואת הגליל והגולן ולא נצטרך להקריב לוחמים בשחרור מחודש של צפון מדינת ישראל. הטקסט של מגיש יומן הצהריים - שבסך הכל הביא את דברי המקור מהשטח - יכול להיות סטירת התעוררות שתחזיר מלחמה שערה, ויכול להיות הזמנה פסיבית לכניעה נוספת, שתפנה גם את אנשי הגולן כפי שפונו ממטולה ומקריית שמונה.

אבל מי שלא יצר בזמן רצועת ביטחון על חשבון המתקיף והקריב בהתנדבות את אצבע הגליל - עלול למצוא את עצמו מפזם "שם הרי גולן" בערגה גלותית, ולא להבין מדוע אפליקציית פיקוד העורף לא מתריעה בזמן על אובדן הדרך והאסטרטגיה.