בלב חאן יונס אפשר לראות את זה הכי טוב: הפער שמדברים עליו בין האולפנים לשטח, בין שיחות סלון חמוצות לבין המציאות, מעולם לא היה חד, ברור וזועק יותר. המלחמה נגמרה? הצחקתם אותם. צה"ל מדשדש? אפילו לא בכיוון. אין מספיק הישגים? אין מספיק חיבור למציאות.
זה לא בכוונה, גם לא מרוע, ההסבר ההגיוני הוא שלא רואים את הפעילות שלהם מספיק. אולי זה סף הגירוי הגבוה שגורם לנו לדלג מסיפור לסיפור, אולי אלו האסונות שמכאיבים לנו כל כך לעומת ההצלחות שהפכו לדבר שבשגרה, ואולי זה שעון הפעילות המאומצת והיסודית של צה"ל לעומת השעון האזרחי שרוצה הכל כאן ועכשיו. בכל מקרה, שום דבר מ"וייב" "סיום המלחמה", "אי השגת מטרות" או שיח מפלג לא מתקרב למה שמתרחש בחאן יונס.
חאן יונס הייתה בירת הטרור: עשרות קילומטרים של מנהרות, פירים בתוך בתים "תמימים", גדודי מחבלים, בתי חולים שהפכו למפקדות, בתי ספר מלאים חומרי הסתה, גני ילדים שמשמשים מחסני נשק ורימונים. סיור קצר בלב חאן יונס מאפשר לראות איך המקום השתנה. חאן יונס מפורקת, גמורה, הרוסה. רוב התושבים ברחו לפני שהכוחות הגיעו.
האויב בביגוד אזרחי
אנחנו מצטרפים לפעילות שגרתית של גדוד 101 של הצנחנים, סיור במה שפעם היו רחובות העיר: סריקת חנויות, חצרות, בתים, איתור מחבלים, פירים ותחמושת. טיהור.
"זו פעילות מאתגרת. אנחנו עובדים בתא שטח עירוני, עם מבנים בעלי יותר מ־10 קומות. חיסלנו כאן לא מעט מחבלים, אנחנו שולטים פה במרחב", אומר מג"ד 101, סא"ל יואב ספקטור. "האויב נע בביגוד אזרחי, מנצל את האוכלוסייה. בימים האחרונים פגענו בעשרות מחבלים. אני לא יודע מה נאמר בחוץ, אבל ההישגים מדהימים. הדור הזה מתגלה בתפארתו".
"עכשיו זה התור של הדור שלנו לנצח, להראות שמדינת ישראל חזקה, שאף אחד לא יכול להביס אותנו. הם בורחים כמו שפנים, הם מסתתרים, הם נכנעים, הם בוכים כמו ילדים קטנים, הם מבקשים רחמים"
ב־7 באוקטובר עזב סא"ל ספקטור בבית את אשתו, שהייתה בחודש התשיעי להריונה, ויצא ללחימה. הוא הספיק לחזור ללידה, וגם את הברית, שהייתה בדיוק ביום תחילת התמרון ברצועה, הקדים בכמה שעות כדי להספיק להיות עם לוחמיו בדרך לעזה."אנחנו נלחמים בכל הכוח עד שנקבל הוראה אחרת. יש עוד מה לעשות, תמיד אפשר להעמיק עוד את ההישגים".
בדרך החוצה פוגשים את אנשי גדוד המילואים 7421. רוני אלפסי, רק בן 61, מבאר שבע, נשוי ואב לארבעה (שלושה מהם חיילים), הוא סוג של עידן עמדי פלוס כמה שנים טובות, ויש לו מסר ברור: "נגמור את המשימות שלנו וננצח. תם עידן חמאס. המלחמה לא נגמרה, יש עוד הרבה עבודה עד שנחזיר חטופים. עמים אחרים צריכים לדעת לא להתעסק איתנו".
חבריו לגדוד מלאי מוטיבציה: "עכשיו זה התור של הדור שלנו לנצח, להראות שמדינת ישראל חזקה, שאף אחד לא יכול להביס אותנו. אנחנו מפרקים את חמאס, אין מחבל אחד שמעז להראות את הראש שלו. הם בורחים כמו שפנים, הם מסתתרים, הם נכנעים, הם בוכים כמו ילדים קטנים, הם מבקשים רחמים", אומר אחד הלוחמים.
"צריכים שתאמינו בנו"
"צה"ל מנצח ויצליח להחזיר את הביטחון. תושבי הדרום לא יפחדו יותר. אנחנו צריכים את הדחיפה שלכם. אנחנו מאמינים בעצמנו, אנחנו צריכים שאתם תאמינו בנו. תאמינו במדינה הזאת והיא תפרח. עורף חזק, אזרחים חזקים - הצבא עושה את העבודה".
אחד הדברים שהכי מתסכלים את הלוחמים הוא שלטענתם "לא שומעים על העבודה שהם עושים". סדר היום שלהם מתחיל בשעות הבוקר המוקדמות. הם עוברים בית־בית, דירה־דירה, חצר־חצר, קומה־קומה. מטהרים, מחפשים, מחסלים, נלחמים, חושפים. בחאן יונס יש לא מעט מגדלים - מגדלי משרדים ומגדלי מגורים. זה לוקח זמן, זה קשה, מורכב, ארוך. אבל זו עבודה קשה ומדהימה שעושים הלוחמים.
מתחיל לעבוד: רא"ל זמיר יגיע היום לפיקוד דרום ויבחן את המוכנות ללחימה
"האחריות מחייבת חשבון נפש עמוק": פקודתו האחרונה של הרמטכ"ל היוצא לחייליו
פרסומת | דור ההמשך: בוגרי נבחרות המדעים מגדלים את מדעני העתיד
ישיבות חרדיות וגרעינים של בני עקיבא: כך צה"ל מתכוון לשפר את המצב בגבול המזרחי
הרמטכ"ל הנכנס אייל זמיר: "לא נסתיר ולא נכסה את הכישלון; מכאן פנינו לניצחון והכרעת האויב"
"יש לנו פה טרנזיסטור ואנחנו שומעים חדשות מדי פעם", מספר לוחם גדוד 7421, "באחת המהדורות אמרו משהו על האמריקנים, אחר כך על משהו שקורה בכנסת ואז ספורט ומזג אוויר. הלו? נותנים פה עבודה מטורפת.
"יכול להיות שאין מפה מספיק תמונות, יכול להיות שעבודה 'רגילה' לא מספיק עוברת החוצה, ורק כשקורה משהו חריג שומעים על זה, אבל יש פה עבודה מדהימה, עובדים כאן קשה מאוד".לדבריו, אם יש בחוץ תחושה שהמלחמה מדשדשת, שהמלחמה נגמרה - חבל. "אנחנו פה ואנחנו נלחמים, אומרים שאין הרגשה שצה"ל עושה דברים? אתה מרגיש שאתה נקרע, אתה טוחן את עצמך בשמירות, בפשיטות, בעשייה - ואז יוצא החוצה ומרגיש שלא עושה פה כלום. תאמינו לנו, זה לא המצב".
ועוד דבר על חאן יונס - זה לא קרוב לסיפורים על צפיפות נוראה, אוהלים וצואה ברחובות. בלב חאן יונס ניכר שהיו רחובות ראשיים, בנקים, חצי קניון, חנויות "הכל בשקל", בנייני משרדים, חצרות, חומוסיות, ואפילו פאב נרגילות מעוצב כמו בסדרה "חברים". העזתים יכלו לחיות טוב. לא רחוק משם יש טיילת, חוף, בתי חולים, אוניברסיטה, פרלמנט ובית משפט. למרות זאת הם בחרו במוות, בטרור, בשנאה. במו ידיהם הם הרסו לעצמם חיים טובים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו