הרשתות החברתיות עסקו ביממה האחרונה במפקד אוגדה 99, תא"ל ברק חירם. הסיבה: הנחיה שנתן לירות על בית בבארי ב-7 באוקטובר, למרות שהיו בו בני ערובה.
חירם הגיע בשבת השחורה לאזור העוטף, וקיבל את האחריות על כמה ישובים, בראשם בארי, שבו התחוללה לחימה עזה. הוא קיבץ תחתיו כוחות שונים, שנלחמו לאיתור ושחרור בני ערובה ולפגיעה במחבלים. באחד המקרים, שבו התבצרו מחבלים עם 14 בני ערובה בביתה של פסי כהן בקיבוץ, התנהל מו"מ ממושך לשחרורם, שלווה בחילופי אש.
כוחות שלדג בקיבוץ בארי וחילוץ תושבי הקיבוץ (ארכיון) // דובר צה"ל
לאחר שהמחבלים שיגרו פצצת RPG לעבר הכוחות הורה חירם להפסיק את המשא ומתן. על פי תחקיר שפורסם בניו יורק טיימס הוא אמר למפקד טנק "תפרוץ פנימה, גם במחיר של נפגעים". בסיומו של האירוע חוסלו המחבלים, ורק שתיים מבנות הערובה נותרו בחיים.
כמה צייצנים ברשתות החברתיות מיהרו לתקוף את חירם. השתייכותו לציונות הדתית לא הוחמצה, ונטען שהוא מייצג בצה"ל את הקו המשיחי-פשיסטי שמעדיף הרג על-פני קדושת החיים. התגובות שכנגד לא אירחו לבוא, ולצידו של חירם התייצבו רבים – בהם פוליטיקאים – שמיהרו לתקוף את המבקרים.
פוליטיקה בזמן מלחמה
אלה ואלה הם חלק ממגמה שמחריפה בשבועות האחרונים של עיסוק יתר בפוליטיקה בזמן המלחמה. חירם הוא רק האמצעי, בדיוק כפי שהיה לפני שבועיים החייל שירה למוות בשלושת החטופים בסג'עייה או כפי שהיו עד לפני כמה חודשים הטייסים (ואחרים) שהתנגדו לחקיקה המשפטית. למצייצים ולמבקרים משני הצדדים אכפת פחות מהעובדות: הם עסוקים בהצדקת הטיעון שלהם בכוח, ואם זה לא מסתייע אז בעוד יותר כוח.
חירם הוא קצין מצטיין. אין על-כך עוררין. כרטיס השירות שלו מלא להתפקע, ותמיד בתפקידים קרביים. גם עכשיו הוא נמצא בעזה, בלחימה אינטנסיבית, אבל זה פחות חשוב. מה שחשוב הוא שבשבת השחורה הוא נדרש לקבל החלטות קשות בתנאי שטח בלתי אפשריים, שייתכן וחלקן גם עלו בחיי אדם.
חירם לא אשם בהפקרה הנוראה, במחדל המודיעיני, בהגנה הרשלנית ובקונספציה הכושלת. הוא הגיע לעזור, להציל, תוך שסיכן את חייו – בדיוק כפי שמצופה ממפקד בצה"ל לעשות. כמוהו נהגו מפקדים ולוחמים רבים אחרים, שחלקם גם נהרגו ביום המקולל ההוא. אף אחד מהם לא הקריב אזרחים בהנאה; את המראות והקולות ממה שקרה באותן שעות קשות הם יישאו איתם לנצח.
רוב אלה שמתייחסים כיום לפרשה, מכאן ומכאן, ישבו באותה העת בבית וצפו בשידורים בבעתה, בשעה שחירם וחבריו נלחמו על חיי הקיבוצים, ולמעשה על חיי כולנו. ייתכן שהם עשו טעויות, ואפילו סביר שכך. זה מחיר המלחמה, בוודאי כאשר המלחמה נפתחת בתנאים כל-כך נחותים. בדיוק בשביל זה יש תחקירים: כדי להבין מה קרה, ללמוד ולהפיק לקחים.
השיוך המגזרי לא רלוונטי
הקישור שנעשה לקבוצת הייחוס של חירם מחוצף לא פחות. יותר מ־40 אחוזים מהלוחמים שנהרגו במלחמה בעזה משתייכים לציונות הדתית. גם מי שדעותיו הפוליטיות הפוכות, צריך לכל הפחות לדעת להוקיר את מסירות הנפש למען העם והארץ. בדיוק כפי שעשו לפניהם דורות של לוחמים, ממלחמת העצמאות ועד היום, שהשיוך המגזרי שלהן היה אחר וגם אז בלתי רלוונטי בעליל.
חירם אינו זקוק להגנה של איש. בעיקר לא של המגזר הפוליטי שאליו הוא משויך, משום שזה "צובע" אותו בצבעים לא ראויים ולא הוגנים. לפוליטיקאים שיצאו להגנתו – אלה שבעיקר מחפשים לעשות סיבוב או כותרת תורנית – נדרש להזכיר שרק לפני רגע הם הוקיעו את הקיבוצים הגזלנים, שלימים שילמו את המחיר היקר ביותר של הכשל, ואחר כך את הטייסים ואת היחידות המיוחדות, שנמצאים אף הם בחזית הלחימה מאז 7 באוקטובר.
100 אלף סיבות להוקיר את חלוצות השיקום: האתגר הנשי בחזית הבריאות
תחקיר המחדל בכפר עזה: הקיבוץ נכבש בתוך שעה, לוחמים פצועים פונו לפני אזרחים
פרסומת | יכולים על דור ה-Z?
גורמים ישראלים ל"ניו יורק טיימס": חמאס יסרב לשחרר את מרבית החטופים ללא סיום המלחמה
דיווח ערבי: "השיחות על הפסקת האש בעזה עומדות בפני סיבוכים הולכים וגוברים"
צה"ל נמצא כבר 78 ימים במלחמה שכוללת לחימה קשה וסבוכה ביותר שישראל כנראה לא ידעה מעודה. סוג כזה של לחימה, שמתבצע בשטח עם אזרחים, טבעו שהוא רצוף שגיאות והחלטות קשות, שחלקן עולות בחיי אדם – בשני הצדדים. מי שיודע לנהל את המלחמה הזאת עם 100 אחוזי הצלחה ו-0 אחוזי תקלה הוא גאון חד פעמי, מהסוג שקיים רק בפוליטיקה וברשתות החברתיות. לכל שאר בני התמותה מומלץ להבין שאירועים סבוכים או בעייתיים היו, ולמרבה הצער עוד יהיו. כל עוד לא מדובר ברשלנות פושעת, אסור שאירועים כאלה יחרצו את גורלם של החיילים ומפקידיהם מעבר למה שהם נדרשים לעבור ממילא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
