אפשר להעריך בסבירות גבוהה שיהודית וייס לא תהיה החטופה האחרונה שגופתה מאותרת בידי כוחות צה"ל שפועלים בעזה. ישראל יודעת בוודאות כי חמאס חטף גופות ב־7 באוקטובר כדי לנהל תמורתן משא ומתן, ואפשר שגם חלק מהפצועים שנחטפו מתו מאז.
הסריקות המדוקדקות שצה"ל עורך בבתי החולים בעזה, ובראשם בביה"ח שיפא, נועדו בדיוק לכך: לחפש סימנים שיעידו שחטופים היו במקום ואולי טופלו בו, ובהמשך לכך להוביל לאיתורם. ביחד עם מידע שנצבר והעמקת השליטה בעיר עזה, מצליחים הכוחות להגיע לפריטים ולסימנים נוספים שקשורים לחטופים, ואולי יאפשרו להגיע אל מי מהם בהמשך - חיים או מתים.
המאמץ והקשב שמוקדשים לסוגיה הזו עצומים, מעל ומעבר למה שמוכר בציבור. מערכת הביטחון מושקעת בהם עד צוואר: במבצעים, במודיעין, ברתימת כל קשר בינלאומי או קצה חוט אפשרי כדי להוביל לפריצת דרך, ולו הקטנה ביותר. מנגד, חמאס עושה הכל כדי להקשות: הוא מעלים ומטשטש ראיות, מבריח חטופים לדרום הרצועה, ולא מחמיץ שום הזדמנות למרר את החיים למשפחות החטופים ולמדינת ישראל כולה.
בימים האחרונים עומדת על הפרק האפשרות לעסקה מוגבלת, שתכלול שחרור חטופים בתמורה להפסקת אש. בראשית הדרך דובר על שחרור 100 חטופים, ואז המספר ירד ל־80, ואתמול כבר דובר על 50. מנגד, הגדיל חמאס את מספר ימי הפסקת האש שהוא דורש לחמישה והציב תנאי נוסף: שחרור במנות, כך שיוכל לשלוט בתהליך, לחדשו ולהפסיקו כרצונו, כדי למקסם את רווחיו.
כתוצאה מכך נקלעה ישראל לדילמה. מצד אחד, שחרור אפשרי של חטופים, אפילו מעטים, כחלק מההיגד המוצדק שכל מי שמציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. מנגד, ההבנה שיחיא סינוואר מהתל בנו ומבקש לנצל את הבטן הרכה של ישראל למטרות נרחבות בהרבה, ובראשן סיכול המהלך הצבאי הנרחב ברצועה. בהפסקת האש הממושכת יוכל ארגונו לא רק להתרענן, לצבור כוחות ולהצטייד, אלא גם לנייד כוחות (וחטופים) לעמדות שבהן הוא יאתגר מחדש את צה"ל, וכן להשמיש אמצעים ומנהרות שנפגעו. צה"ל יהיה סטטי וחשוף לפגיעה (הדר גולדין נהרג וגופתו נחטפה בזמן הפסקת אש במבצע צוק איתן), ואפשר שלחצים בינלאומיים יקשו עליו לשוב ולהילחם כפי שעשה בשבועות האחרונים.
תיעוד: הכאוס במסיבת נובה // שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים
הדילמה הגדולה
זאת דילמה מנהיגותית לא פשוטה, כאשר ברקע מאות משפחות ולחץ ציבורי גובר לפתרון סוגיית החטופים. שתי ההחלטות סבירות: להסכים לעסקה המוצעת, או לדחות אותה - ולכל אחת מהן יש השלכות נרחבות. מאחר שישראל הגדירה כיעד המרכזי של המבצע את מיטוט שלטון חמאס ופגיעה קשה ביכולותיו הצבאיות, עליה לשאול את עצמה אם תוכל להתקדם לכך אם תבצע עסקה כעת - בוודאי כאשר מדובר בעסקה חלקית, שתותיר בידי חמאס קרוב ל־200 חטופים בהם יוכל להמשיך להשתמש כדי לנטרל את המהלך הישראלי.
ישראל כבר עשתה בעבר עסקים עם השטן, כולל זה הקרוי חמאס. אבל בפעם הזאת, אחרי השבת השחורה, היא נשבעה לחסל אותו, בידיעה שאם תמצמץ - הוא ישוב ויכה. עליה למצוא דרך להתמיד בכך, ולהמשיך לחפש כל העת פתרונות לסוגיית החטופים. גם אם תיאלץ לעצור לרגע, אסור לה להסיר את עיניה מהיעד הסופי והמוצדק של המלחמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו