בתוך מבנה לא מסומן בקיבוץ כפר עציון שבגוש עציון עבדו באינטנסיביות כמה נערים ונערות בגילאי העשרה. אחת מהצעירים האלו הייתה מפוחמת כולה, בעוד היא אוספת גולה אחר גולה לתוך קופסה. לו מישהו היה אומר לכם שמדובר בחלק מתהליך ייצור של שכפ"ץ קרמי מהטובים בעולם, כנראה לא הייתם מאמינים.
מיכאל כהן, מנכ"ל חברת מופ"ת עציון יהודה, מציג בפניי תמונות של שכפ"צים שעליהם פגיעות קליעים קשות. מדובר בשכפ"צים שאותם עטו לוחמים ביחידות מיוחדות בעת הלחימה בעוטף עזה ב־7 באוקטובר והצילו את חייהם.
שכפ"צים אחרים, מיושנים יותר, תוצרת סין, לא בלמו את הקליעים חודרי השריון, ולוחמים, שחשבו שהם מוגנים, מצאו את מותם תוך כדי קרב. מסיבה זו, הפך השכפ"ץ מתוצרת ישראל למבוקש ביותר, ובו עושים שימוש אנשי משרד רה"מ, יחידות מיוחדות ועוד.
"אנחנו מסוגלים לעשות 500 פלטות ביום. מאז תחילת המלחמה העומס עלינו עלה במאות אחוזים, ואנחנו עושים הכל כדי לספק את הסחורה וכדי להגן על הלוחמים שלנו", אומר כהן, ד"ר לפיזיקה, שהקים את החברה לפני כ־20 שנה.
"לוחמים הגיעו אלינו עם שכפ"צים מיושנים ואמרו שהם שומעים רעשים באפוד. הם צודקים, הקרמיקה שלהם נשברת ולא מגינה עליהם". הוא מוציא חתיכת קרמיקה משכפ"ץ מיושן ומניף מעליה פטיש 5 קילו. הקרמיקה מתפוצצת לרסיסים. "אחרי המלחמה המדינה צריכה להחזיק ב-200 אלף פלטות בצד ליום פקודה. בינתיים אנחנו עושים מה שאפשר כדי להשלים את החסר".
המקום שבו המפעל נמצא הוא סמלי ביותר. יום אחד בלבד לפני ההכרזה על הקמת המדינה, פשטו אלפי ערבים על כפר עציון מהגבעה שנמצאת בדיוק מול המקום שבו מייצרים שכפ"צים להגנה על לוחמי צה"ל כיום. רבים ממתיישבי הכפר נטבחו ואחרים הובלו לשבי הירדני. אולי זו הסיבה שהעובדה שדווקא נערים ונערות, חלקם צאצאי המתיישבים שלחמו על הקיבוץ ב־1948, הם שהתגייסו למשימה להכין כמה שיותר אמצעים להגנה על לוחמים, מרגשת במיוחד.
"חטפתי שוק"
יואב שנייד ועוז ממן (16), עובדים כבר שבועות ארוכים בחברה, לצד פעולות התנדבות נוספות עם מפונים מעוטף עזה ועם לוחמי מילואים. "בהתחלה לא ידעתי בדיוק במה מדובר", מספר יואב. "יום אחד מיכאל בא אלי ואמר לי 'בוא תראה מה עשיתם', והראה לי תמונה של מיגון קרמי עם שבעה קליעים שפגעו בו. הוא סיפר שזה לוחם דובדבן שירו בו ולא קרה לו כלום. חטפתי שוק. זה מה שאנחנו עושים? הבנתי כמה משמעותית העבודה הזו. מדי פעם מיכאל מספר לנו כמה אנשים ניצלו בזכות השכפ"צים האלו".
ממן אומר כי אף שידע באופן כללי על המפעל, הוא לא העלה בדעתו כמה הדבר חשוב למאמץ המלחמתי. "הגעתי לפה כי רציתי עבודה, ותוך כדי הבנתי כמה העשייה הזו חשובה. זה נותן משמעות לעבודה דווקא עכשיו. אנחנו פיזית מצילים חיילים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו