פעמיים בשבוע עושה חיים שאשא, בן 94, את דרכו מביתו בשכונת בית וגן בירושלים אל קמפוס האוניברסיטה העברית. אחד מחבריו הצעירים לספסל הלימודים מסיע אותו אל היכל ההשכלה הגבוהה, ושם הוא מתעמק בימים אלה בתחום החלל, הפעם כסטודנט חופשי. אחרי שהשיג בזכות השקעה והתמדה שישה תארים אקדמיים - במסלול שאותו החל רק לאחר שיצא לגמלאות בגיל 67 - הסטודנט המבוגר ביותר בישראל לא מפסיק לחפש תחומי עניין חדשים ומרתקים.
רק לאחר שיצא לגמלאות התעמק בלימודים אקדמיים, לצד סטודנטים הצעירים ממנו בעשרות שנים: "הבת שלי והחתן שלי רשמו אותי לאוניברסיטה העברית בהר הצופים והתחלתי ללמוד. זה היה קשה מאוד. כל הסטודנטים היו יכולים להיות הנכדים שלי".
עיניו של חיים בורקות מגאווה ומהתרגשות כאשר הוא מפרט את רשימת התארים הארוכה והמרשימה שלו: "התחלתי עם לימודי בית שני ורב־תחומי, אחר כך מדעי האסלאם. המשכתי עם מדעי המזרח התיכון, מדע המדינה, היסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו, וגם יחסים בינלאומיים".
מה עיקר החשיבות והערך של לימודים אקדמיים בגילך, אחרי שיצאת לגמלאות?
"בשבילי זו תעסוקה, זה מה שמדרבן אותי. הייתי פעיל כל החיים ועכשיו אין לי מה לעשות וזה משגע אותי. הלימודים באוניברסיטה נותנים לי עיסוק חיובי. יש לי עדיין רצון ללמוד. כל עוד אני חי אני יכול ורוצה ללמוד, לא אפסיק. בגילי, אם לא מוצאים מה לעשות - השכל מתחיל לרדת".
כשהיה בן 90 המרצים שלחו לו ברכות ליום הולדתו. את המרגשת מכולן כתב מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים: "אתה ממש גיבור על. תמשיך להיות סקרן ותאב ידע, מופת לדורות של סטודנטים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו