לפני כמה שבועות, בתום הקרנת עיתונאים של סרטו הסמי-אוטוביוגרפי החדש, "בלפסט", בלוס אנג'לס, נשא קנת בראנה נאום אישי נרגש. השחקן־במאי הוותיק בחר לחבר בין הסרט לבין המצב השברירי של העולם מאז פרוץ המגיפה.
"לראשונה בחיי אני חש תשוקה שלא חשתי מעולם, ליצור חיבור טבעי עם הקהל בדרך אישית יותר", אמר. "לאורך כל עשיית הסרט ליוותה אותי התקווה שהוא יעניק לאנשים חומר למחשבה על חייהם ועל הדברים שהם נאלצו להקריב במהלכם. חשוב לכולנו למצוא פרספקטיבה, כמו זו שמצאתי כששחזרתי את הילדות שלי ואת הרקע שממנו הגעתי".
השבוע, חודשיים בדיוק אחרי יום הולדתו ה־61, וכשהוא רוכב על גל ההצלחה של "בלפסט", עשה בראנה היסטוריה בהוליווד, עם הכרזת המועמדויות לטקס האוסקר שייערך בסוף מארס.
"בלפסט" גרף מועמדות בשבע קטגוריות, שלוש מהן עבור בראנה עצמו: הסרט הטוב ביותר, הבימוי והתסריט המקורי (הסרט מועמד גם לפרסים בקטגוריות שחקן ושחקנית המשנה, שיר הנושא ועיצוב סאונד). כך הפך בראנה לאדם הראשון אי פעם שהיה מועמד לאוסקר בשבע קטגוריות שונות במהלך חייו. בשיא הקודם, של מועמדויות בשש קטגוריות, מחזיקים וולט דיסני, ג'ורג' קלוני והבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון.
בראנה היה מועמד עד היום חמש פעמים, אבל מעולם לא זכה: ב־1989 בשתי קטגוריות - הבמאי והשחקן הראשי, על "הנרי החמישי" (סרט הבכורה שלו כבמאי); ב־1992, בקטגוריית הסרט הקצר על "שיר הברבורים" בבימויו; ב־1996 על התסריט המעובד ל"המלט" של שייקספיר; וב־2011 בקטגוריית שחקן המשנה על תפקידו ב"השבוע שלי עם מרילין".
"חשיבות הפרסים בתעשייה שלנו קשורה השנה יותר מתמיד לחשיבותו של הקולנוע בחיינו בכלל", אומר בראנה. "הפרסים קשורים לתחושה המעצימה והמרגשת של צפייה בסרט על המסך הגדול - בדיוק כפי שאני חש ריגוש אדיר כשאני נוכח בהקרנה של הסרט שלי לפני קהל".
• • •
עלילת "בלפסט", שמבוססת על זיכרונותיו של בראנה מילדותו, מתרחשת בצפון אירלנד של 1969 - תקופת הסכסוך בין היוניוניסטים (הפרוטסטנטים ברובם), שתמכו בהישארותה של צפון אירלנד בחיק הכתר הבריטי, לבין הלאומנים (הקתולים ברובם), שרצו באיחודה של אירלנד כמדינה עצמאית. באותה תקופה לבש הסכסוך אופי של מעשי טרור ופרעות אלימות, שנמשכו קרוב לשלושה עשורים.
הסרט, שמצולם בשחור־לבן, מסופר מנקודת מבטו של באדי בן ה־9 (ג'וד היל), בן למשפחת פועלים פרוטסטנטית, שאביו (ג'יימי דורנן, "50 גוונים של אפור") עובד הרחק באנגליה ושוקל לעקור את המשפחה לאנגליה, לנוכח המצב המתוח בבלפסט. בסרט מככבת גם ג'ודי דנץ', בתפקיד סבתו של באדי.
כמו סרטים רבים אחרים בשנתיים האחרונות, גם "בלפסט" הוא תולדה של מגיפת הקורונה. בראנה אומר כי חלם כבר שנים לספר את תולדותיה של משפחתו, ורק בתקופת הסגר הראשון מצא את הזמן לשבת ולכתוב את התסריט האישי ביותר שכתב.
"זה היה תהליך של שמונה שבועות בתוספת 50 שנה. לאורך עשרות שנים רשמתי לי הערות ודברים קטנים על הסיפור המשפחתי שליווה אותי. הסגר גרם לי לשפוך הכל החוצה, התזמון היה פשוט מדויק.
"חלק נכבד מהמסע שלנו בחיים הוא לגלות מי אנחנו. לעיתים קרובות האמת מכוסה בעשבים שוטים, שיש לעקור כדי להגיע לגזע העץ של קיומנו, אבל הוא תמיד שם. וכשאתה מגלה אותו, זה נעשה בצורה הכי טהורה.
"די בהתחלה הבנתי שבמרכז אני צריך דמות של ילד קטן, שכל המהפכות מתחוללות לנגד עיניו. ילד שמתרוצץ ברחוב קטן שיש בו כמה חנויות וכולם מכירים את כולם, וזה בעצם העולם הקטן שלו.
"הלכתי עם התסריט לאחי ולאחותי, היה חשוב לי שהם יקראו ראשונים וייתנו את ברכתם כי זה עוסק במשפחה שלנו ובמה שעבר עלינו בילדותנו. הם גם הראשונים שצפו בסרט כשסיימתי לעבוד עליו. הכל היה תלוי בתגובה שלהם. רק כשראיתי שהם מרוצים, ידעתי שאני יכול לרוץ הלאה.
"גדלתי סביב הרבה מאוד מפגשים משפחתיים. מובן שזה היה הרבה לפני הטלוויזיה הרב־ערוצית, שלא לדבר על האינטרנט. לאמי היו 11 אחים, לאבי חמישה, ואני זוכר שתמיד ביליתי עם עשרות בני דודים. במפגשים, בני המשפחה היו תמיד מספרים סיפורים. נראה היה שלכולם יש סיפור, החל מסיפורים ישנים מימי בלפסט העתיקה ועד לכל מיני מעשיות על טרולים וענקים. אני זוכר היטב שהסיפורים הפכו לתענוג משפחתי, שלקחתי איתי לחיי המקצועיים".
• • •
הקרנת הבכורה של הסרט נערכה בפסטיבל טורונטו בספטמבר האחרון, שם זכה בפרס "נבחר הקהל". הוא נכלל בכל רשימות מבקרי הקולנוע של עשרת הסרטים הטובים ביותר של 2021, היה מועמד לשבעה פרסי גלובוס הזהב וזכה בפרס התסריט המקורי, ומועמד בטקסי גילדת השחקנים וגילדת הבמאים, שייערכו בחודש הקרוב.
התחרות העיקרית שלו תהיה מול דרמת המערבון "כוחו של הכלב" של ג'יין קמפיון ("הפסנתר") שגרף 12 מועמדויות, סרט הפנטזיה "חולית" של הבמאי דני וילנב שקיבל 10 מועמדויות, והעיבוד המחודש של סטיבן ספילברג ל"סיפור הפרברים" שקיבל 7 מועמדויות.
"גדלתי במקום שבו נראה היה שיורד גשם רב, אבל היתה הרבה שמש בלב האנשים", סיפר בראנה אחרי ההקרנה בטורונטו. "צחקנו הרבה על דברים מטופשים ובכינו בעקבות מאורעות רציניים. באופן כללי, כקהילה, היינו שם זה למען זה ואחד בשביל כולם.
"ואז, כמו שאומרים, דברים השתנו. מה שקרה לי בגיל 9 שינה את חיי לנצח, והשפיע על רבים אחרים בדרכים עמוקות שמהדהדות עד היום. כל חיי חיכיתי להביא את הסיפור הזה למסך, וכל אותו הזמן שמעתי שוב ושוב את הרעש הקקופוני היפה של העיר הזאת בראשי.
"הקורונה עוררה בי שאלות גדולות על זהות, על מי שהייתי, והבנתי שבלפסט היתה הפעם האחרונה שבה הרגשתי שייכות. המעבר לרדינג, כשהייתי בן 9, שינה אותנו. מילד שופע עליצות ושובבות הפכתי למסוגר וזהיר, הרבה פחות חברותי ויותר מודע למציאות הקשה, שטפחה לנו על הפנים".
הקורונה נתנה את אותותיה גם בהפקת הסרט. "הטיימינג של תחילת הצילומים היה מרגש במיוחד, כי היינו ההפקה הראשונה בבריטניה שיצאה לדרך במסגרת הגבלות הקורונה. לפני תחילת הצילומים היינו בבידוד של שבועיים, וכשהתחלנו לצלם נסגרנו יחד בקפסולה, עם מתחמים מופרדים, כשכולם עוטים מסכות. כל אנשי הצוות עשו בדיקת קורונה יומית.
"זאת היתה סיטואציה מאוד יוצאת דופן ליצירת סרט, אבל כולנו חשנו בני מזל לחזור לעבוד, והערכנו מחדש את מה שיש לנו. בשיחות בינינו דיברנו על הדברים הקטנים בחיים, ועל כמה למעשה הם הבסיס של החיים שלנו ושל המשפחה שלנו.
"זה מייד התחבר לעלילת הסרט, שבו חירותה של המשפחה נלקחת ממנה. החופש שהפסיק בבת אחת היה משהו שכולנו הרגשנו כשפרצה המגיפה לפני שנתיים, ומהמקום הזה היה אך טבעי להפליג בנוסטלגיה לזיכרונות המנחמים. לזמנים שבהם דלתות הבתים לא היו נעולות, ואפשר היה לחבק ולגעת באנשים. לכל אותם דברים מטופשים לכאורה, שהופכים עמוקים ומשמעותיים כשאין לנו אותם יותר.
"אלו השיחות שניהלתי, למשל, עם ג'יימי דורנן (שגם הוא אירי; ד"כ), שמגלם את האב בסרט. עבורנו, האירים, העבר הטעון של מה שקרה במדינה שלנו הביא לכך שחיפשנו את השלווה בחיק המשפחה, בבית, בתקופה שבה חצי מהאומה חיפשה לברוח".
• • •
בעשור החולף ביים בראנה כמה סרטים עתירי תקציב, בראשם "ת'ור" מתאגיד "הנוקמים" של מארוול, שובר קופות שהכניס 450 מיליון דולרים, וגרסה חדשה ל"סינדרלה" עם קייט בלאנשט, שהכניסה 542 מיליון דולרים.
השבוע עלה לאקרנים "מוות על הנילוס" בבימויו, סרט שני בסדרת עיבודים קולנועיים לספריה של אגתה כריסטי. הראשון היה "רצח על האוריינט אקספרס" מ־2017, שבו כיכב בראנה בתפקיד הבלש הבלגי המשופם הרקול פוארו. את אנסמבל השחקנים ב"מוות על הנילוס" מובילה גל גדות בתפקיד לינט רידג'וויי, אשת החברה הגבוהה שחגיגת נישואיה לסיימון דויל החלקלק על ספינת קיטור בנילוס הופכת לתעלומת רצח.
"הדמות של לינט דורשת שחקנית בעלת יופי מסנוור, בעלת שובבות וחמלה - ואת כל אלה מצאנו בגל", אמר בראנה במהלך קידום הסרט. "היא מעולה בתפקיד ומלאת צבעוניות ועומק, בדיוק כמו הדמות".
גדות, מצידה, סיפרה כי "העבודה עם קנת היתה חוויה מדהימה עבורי. למדתי כל כך הרבה מהמשחק שלו ומההדרכה שלו כבמאי. הוא כל כך מוכן ומאורגן, מה שכמעט לא משאיר מקום לטעויות, ועם זאת נותן לשחקנים הרבה חופש. יש לו היכולת לגרום לכולם להרגיש מיוחדים, והכריזמה והקסם שלו מגיעים רחוק".
את בן זוגה של גדות מגלם ארמי האמר ("הרשת החברתית"), שהסתבך לפני כשנה בשערוריית הטרדות מיניות שריסקה לו את הקריירה. האמר (35), שעוד לפני חשיפת הפרשה נפרד מאשתו, נבעט מייד החוצה מסוכנות השחקנים שייצגה אותו ופוטר מכל עבודות המשחק שלו.
"מוות על הנילוס" צולם כבר ב־2019, אבל יציאתו לאקרנים התעכבה בגלל ההתפרצות הראשונה של הקורונה, ולבסוף נדחתה בשנה שלמה, בעקבות הסקנדל סביב האמר. מצפייה בסרט ניכר כי הוא נערך מחדש, כך שהאמר יופיע על המסך כמה שפחות. "מדובר בהאשמות מאוד חמורות שדורשות טיפול רציני", אמר בראנה בראיון ל"וראייטי". "אין לי מידע רב לגבי מה שקורה, אני חושב שצריך לתת למשטרה לחקור".
• • •
סר קנת (צ'רלס) בראנה נולד ב־1960 בבלפסט, שם עבד אביו, וויליאם, כשרברב וכפועל בניין, ואמו, פרנסס, גידלה את הילדים. אל הבמה נמשך כבר בתיכון, ובהמשך התקבל ללימודים באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה בלונדון, בית ספר למשחק שנחשב ליוקרתי בעולם. בשנתו השנייה שם, כשהיה רק בן 20, נבחר על ידי מנהל האקדמיה לבצע מונולוג מתוך "המלט" בפני המלכה אליזבת השנייה, שהגיעה לביקור במקום.
בשנות ה־80 הצטרף לרויאל שייקספיר קומפני והופיע במחזות מצליחים, ובמקביל התפרסם בזכות הופעותיו בשני עיבודים טלוויזיוניים למחזות ששודרו ב־BBC. את ניסיונו העשיר עם שייקספיר הביא בראנה גם ל"הנרי החמישי", שאותו עיבד לסרט הבכורה שלו כבמאי, ובד בבד כיכב בתפקיד הראשי לצד שחקנים עולים כמו כריסטיאן בייל ואמה תומפסון. "רציתי לגלות את שייקספיר מחדש, בקולנוע בן זמננו, בצורה שונה ועכשווית", אומר בראנה. "עוד לא הבנתי בדיוק במה זה כרוך, אבל אמה ואני היינו צעירים ותמימים, וזה היה מקסים.
"אני שמח לשחק, אבל לפעמים גם רוצה לשבת בכיסא הבמאי", הוא אומר. "יש גם מקרים שבכירי האולפנים פונים אלי ומציעים לי לביים. אני אוהב ליצור, ועשיית סרטים היא זכות נדירה, שאמשיך בה כל זמן שאוכל".
תומפסון המשיכה לככב גם בסרטיו הבאים, הדרמות "רצח מן העבר" ו"החברים של פיטר", והעיבוד הקולנועי לקומדיה השייקספירית "מהומה רבה על לא דבר", שבו שיחקו גם דנזל וושינגטון, קיאנו ריבס ומייקל קיטון.
בראנה ותומפסון נישאו ב־1989 והתגרשו ב־1995, על רקע רומן של בראנה עם הלנה בונהם קרטר, שכיכבה לצידו ב"פרנקנשטיין". הזוגיות עם בונהם קרטר נמשכה עד 1999, אחריה בא רומן קצר עם אליסיה סילברסטון, שכיכבה בסרטו "אל תשטה באהבה", ואז הכיר בראנה את הארט דירקטורית לינדזי ברנוק. הם נישאו ב־2003, ולא הביאו ילדים לעולם. "אין סיבה מסתורית מדוע, זה פשוט משהו שלא קרה", אמר בעבר.
בראנה מספר שהוא ואשתו אוהבים לטייל בעולם. "אני נהנה מטיולים כמו ילד שמתפעל כשהוא עולה על מטוס או סירה. זה יישמע טיפשי, אבל אני נהנה מהאוכל שמגישים במטוס. כשמגיעה מנה בקופסה קטנה וחמודה, זה מרגש אותי".
כשהוא לא מביים ולא מטייל, בראנה מתמקד באהבה הגדולה הנוספת של חייו: קבוצת הכדורגל טוטנהאם הוטספר. "זה מועדון ספורט שנשען על מחויבות וסגנון, ושתמיד מצליח להתהדר בשחקנים מהשורה הראשונה ולשחק כדורגל איכותי עם אומץ", אמר בראיון למגזין של אוהדי הקבוצה.
בתפקיד הבא שלו יגלם בראנה את ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, במיני סדרה לערוץ Sky, שעוסקת באשפוזו של ג'ונסון לאחר שנדבק בקורונה באפריל 2020, כשהיה פחות משנה בתפקיד. הוא עצמו לא מרבה להתבטא בעניינים פוליטיים, אבל במהלך קידום סרטו החדש התייחס לקיטוב הפוליטי בשנים האחרונות.
"התפיסה 'אתה איתנו או נגדנו' היא חסרת היגיון ומידרדרת במהירות לכדי אלימות, כמו שראינו בהסתערות על בניין הקפיטול בוושינגטון בשנה שעברה", אמר בראיון לאתר TheWrap. "בבריטניה ניסו לגמד את הקיטוב לכדי הצבעה פשוטה של כן או לא בסוגיית הברקזיט, מתוך התעקשות כביכול לקבל לידינו את המדינה שלנו בחזרה. זה נעשה בלי לתת מקום לשיח ולהבנה, וחבל. זה לא עושה טוב לאף אחד מאיתנו".
dcaspi@goldenglobes.org
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו