לקרוא ולא להאמין: המלחמה הפכה את מפיצי הפייק לאדוני הרשת

ידיעה נפיצה היתה מגיעה פעם מהכתב לעורך, שהיה שואל אם יש אימות למידע, מתייעץ עם עורך נוסף, ובסוף, בידיים רועדות, היה שולח אותה לדפוס. התהליך הזה עדיין קיים בכלי התקשורת המרכזיים, אבל בג'ונגל הרשתות החברתיות שמחוץ להם, שהפך עם הזמן למקור המידע העיקרי של רובנו, המצב שונה בתכלית. כל ג'וקר יכול לשתף שם תיאוריות שונות ומשונות, ולהציג נתונים ששמע ממישהו ששמע ממישהו, מבלי להשקיע מחשבה בתוצאות.

כך נולדות עוד ועוד תיאוריות קונספירציה שסוחפות אחריהן משתמשים רבים, וכך מגיע גם פייק ניוז לעולם. ייתכן שנתקלתם, למשל, בידיעות שטוענות כי האלוף (מיל') יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים, הוא לא גיבור ישראל אלא בוגד, ושראש הממשלה בנימין נתניהו לא ביקר בשבוע שעבר בטולכרם, אלא הצטלם ליד מסך ירוק. האמת? היא לא ממש רלוונטית. אין לה כמעט חשיבות, ערכה יורד מיום ליום.

יאיר גולן: "מישהו אומר 'יש לנו בעיה פוליטית'. איך פותרים? בדה־לגיטימציה. ואיך עושים זאת למישהו שנכנס לאזור אש והציל אנשים? ממציאים שיש לי קשרים עם מרגל בפיקוד דרום. לא אומרים שום דבר מעבר, גם לא צריך"

"זה יותר מחיסול פוליטי", אומר גולן. "זו תנועת מלקחיים. מצד אחד, אנשים נותנים דרור לדיסוננס הקוגניטיבי שנוצר אצלם. איך השטן השמאלני, שפועל נגד ביטחון ישראל באופן שיטתי, פתאום הפך לגיבור לאומי? זה לא מסתדר, אז צריך למצוא הסבר. ומה הכי הגיוני? שהלכתי ב־7 באוקטובר להציל רק חברים. הצלתי את הבן של אסתר חיות. לא צריך פה יותר מדי תחכום.

"מצד שני, יש ערוץ שיכול לקחת רעיונות כאלה ולהשתמש בהם לצרכים פוליטיים. אני קורא לזה 'מכונת הרעל'. מישהו אומר 'יש לנו בעיה פוליטית'. איך פותרים? בכלים של דה־לגיטימציה. ואיך עושים זאת למישהו שנכנס לאזור אש והציל אנשים? ממציאים תיאוריות, כמו שיש לי קשרים עם מרגל בפיקוד דרום. לא אומרים שום דבר מעבר, גם לא צריך. זה גורם לאנשים לחשוב 'רגע, אז הוא לא באמת עשה משהו למען הביטחון, יש לו אינטרסים זרים, הוא היה מתואם עם מרגלים'".

לא תלך רכיל

תיאוריות ומידעים מעוררי מחלוקת תמיד היו, אבל בעידן שלפני הרשתות החברתיות הם נשארו בעיקר אצל מי שרקם אותם. יצחק רבין ז"ל, לדוגמה, נחשב עד היום לגיבור מלחמת ששת הימים, שבה היה הרמטכ"ל. מעטים מכירים את המחקר שערך ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין, שסיפר שרבין התמוטט נפשית עוד לפני פרוץ המלחמה, כפי שמופיע בספרו "דרך רבין ומורשתו", בפרק שעוסק ברמטכ"ל במחלקה הפסיכיאטרית ומדווח על השוקים החשמליים שקיבל.

תפוצתו של הספר, בזמנו, היתה מוגבלת. תארו לכם ש"מידע" כזה היה, חלילה, מוצמד לרא"ל הרצי הלוי במלחמה הנוכחית? זה היה מגיע לכל בית באריזה לחג. "גם היום יש מעט מאוד טענות שמגיעות למועצת העיתונות על פרסום של דברים לא נכונים", אומר פרופ' יחיאל (חיליק) לימור, חוקר תקשורת ויו"ר בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות והתקשורת בישראל. "לא מפרסמים קונספירציות ונמנעים מפרסום שמועות, אבל אני מדגיש שזה רלוונטי רק לעיתונות המקצועית, ולא לרשתות החברתיות, שמתווכות ידיעות כאלה לא מפה לאוזן, אלא מאצבע לעין. זו לא עיתונות.

"הטבע האנושי לרכל קיים מאז ומעולם. אמנם הנצרות לא מונה רכילות כאחד משבעת החטאים שדינם מוות, אבל ביהדות רכילות היא תכונה מגונה, 'לא תלך רכיל', וקונספירציה חוסה תחת המטרייה הגדולה הזו. כולנו אוהבים לשמוע רכילות וסיפורי אימה".

איך נלחמים בזה?
"לפני עשרות שנים למדתי תקשורת באוניברסיטה, ואז המוטו של המורים היה שצריך לחנך את הדור הצעיר לצריכה תקשורתית נבונה וביקורתית. מאז העוצמות, ההיקפים והשחקנים השתנו, אבל הבעיה נשארה אותה בעיה. צריך ללמד את דור העתיד, וגם את המבוגרים, שלא כל מה שנכתב ומשודר זה כל האמת ורק האמת".

מלחמת חרבות ברזל הוציאה את כל השדים הקונספירטיביים מהארון. השבוע, לדוגמה, התייחסה ח"כ יוליה מלינובסקי ממפלגת ישראל ביתנו לתמונה שפורסמה עוד בתחילת המלחמה, שבה נראית שירי ביבס ז"ל עם ילדיה כפיר ואריאל ז"ל, כשמאחוריהם ניצב אלמוני לבוש בחולצה בצבע תכלת, שפניו מעט שונות בנוף.

"אני לא יודעת אם זה נכון", צייצה הח"כית בעמוד ה־X שלה, "אבל רצה שמועה ברשת שהמחבל עם חולצת התכלת בצילומי החטיפה של הביבסים הוא עובד אונר"א!!! לבחור יש מראה אירופי וזה יכול להסביר הרבה".

ח"כ מלינובסקי לא ידעה שעל התמונה הזו כבר נבנו לא מעט תיאוריות. באחת מהן סנ"צ בדימוס אבי פיטוסי צייץ כיודע סוד: "היא ראתה הכל, היא ידעה מי חטף אותה, היא ידעה יותר מדי. לכן היא נרצחה".

עו"ד עודד בהרב: "ח"כים נהנים מחסינות שלדעתי לא חלה במקומות כאלה. ראוי שבתי המשפט יתערבו, אבל בגלל המתח שקיים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת והמבצעת, הם פוחדים שכל מה שהם יעשו ייצבע פוליטית"

היו תיאוריות שהרחיקו לכת וטענו שמדובר באיש שב"כ, או איש כוחות הביטחון - דברים שהופרכו. לבסוף התברר שבתמונה המקורית שעלתה ברשתות היה כיתוב באדום שהוחלף בתמונת ראש. מלינובסקי מחקה את הפוסט, אבל אנשים שנחשפו לו כבר הספיקו לגבש דעה.

"מי שמאמין בתיאוריית קונספירציה אחת, מאמין גם באחרות", אומר דויד לייזר, פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת בן־גוריון ודקן בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה. "זו תכונת אופי, שקשורה לתחושת עליונות. 'כולם מאמינים ככה, אבל אני יודע את האמת'. הרי מאוד נעים להגיד 'אתה לא מבין כלום. אתה שטחי, תמים', או 'אתם עדר כבשים מובל, ואני הנשר שעף מעל ורואה את כל התמונה'.

"מאפיין אחר של חובבי קונספירציות הוא סוג של חרדה. 'קשה לי להבין את העולם כי לא מספרים לנו הכל, ולכן אני ממציא תיאוריה שתסדר'. זה נותן עוגן ומרגיע, אבל זה גם נורא, כי אתה לא רק מאבד ניואנסים, אתה גם יוצר מפלצות מאנשים אחרים. אתה חושב שאתה מבין איך דברים עובדים, מי הם החרדים, החילונים, המתנחלים, ושלא צריך להקשיב לאחרים כי הם משקרים לנו. זה הופך את העולם לפשוט יותר".

הם לא חשדנים לגבי מידע חדש שמגיע ושמנוגד לתיאוריה שלהם?
"אנשים כאלה הם סופר־ביקורתיים לגבי התיאוריה הרשמית, אבל הם תמימים מאין כמותם לגבי כל תיאוריה שטותית שייתנו. הם יהיו מוכנים לקנות אותה, ובלבד שלא תהיה התיאוריה המוסכמת. בקורונה שמעת 40 הסברים שונים למה הכל הפוך ממה שאתה חושב. רוצים להשתלט על העולם, להרוג אנשים, החיסונים מעקרים. לכל אלה מכנה משותף - 'משקרים לנו'. אם אתה נגד הממסד, זה עוזר לך".

סיפורי סבתא

אחד מספקי המידע בערוצים האלה הוא אבי וייס, בן 75, שריונר שנפל בשבי במלחמת יום כיפור ונצ"מ בדימוס במשטרת ישראל, שבזמנו היה סגן מפקד בית הספר לשוטרים ומסוף שנות ה־90 הפך לעיתונאי עצמאי. זה האיש שהפיץ בתחילת המלחמה את סיפור המרגל שבתוכנו, הקצין בפיקוד דרום.

באתר של וייס נכתב: "מתחילה להיחשף פרשת ריגול חמורה ביותר שהחלה ב־7.10.23 ואולי גם קודם לכן, של ריגול חמור שמוסתר היטב מהציבור בצו איסור פרסום ובהחלטה שיפוטית של דלתיים סגורות, כדי להגן על צמרת מערכות הביטחון ועל פוליטיקאים שהיו מעורבים בשערורייה המחרידה והמזעזעת הזו".

וייס חזר וכתב על כך, והביא חידושים מרעישים בנושא, אבל דבריו הובאו בעיקר בערוצי נישה והופצו ברשתות החברתיות. למרות ההתעלמות של התקשורת הממוסדת, הוא ממשיך בכל הכוח. "יש אוכלוסייה גדולה שעוקבת אחריי ואוהבת אותי, ויש קבוצה קטנה של מופרעים שאני לא מייחס לה חשיבות", הוא אומר, "היא לא קיימת מבחינתי, שקופה".

לפני פרסום אתה בודק את המידע?
"תמיד".

אבל דברים שלך לא מגיעים לתקשורת המרכזית.
"אני יחידת תקשורת עצמאית, ולא מעניין אותי מה שאמרת. אני חושף אמת, וההפצה היא לא תפקידי. כמות הקוראים שלי גדלה כל הזמן, והיום יש לי בסביבות 200 אלף איש. גם מספר מוסרי המידע שמתנדבים לסכן את נפשם בהעברת חומר גדלה כל הזמן".

מיקי רוזנטל: "פופוליזם הפך לתופעה עולמית. אנשים אומרים משהו כשהם יודעים שבעוד שעה יגידו שהוא לא נכון. ברגע שאין הבדל בין עובדות להשערות, אנשים מגבשים דעה מוטעית שמובילה למעשים מוטעים"

יותר קל היום לתווך חומר לציבור?
"כשיצאתי לדרך הייתי לבד ומי שהתקרב אלי סולק, או דוכא או נעצר בתחילת הדרך. ארבעה עיתונאים פוטרו בגללי".

אולי בגלל שהדברים קיצוניים מדי?
"כבר 25 שנה אני עובד באותו האופן, ומי שזה לא טוב לו שידפוק את הראש בקיר. מה אכפת לי ממי שלא מוכן לקבל עובדות".

אבל גם טעית בעבר.
"סיפורי סבתא. לפעמים אני טועה, אז אני מתקן. מה זה עיתון מקוון? אתה עושה עדכונים. למשל, המאמר שלי על המלחמה, שהוא כבר כמעט בן שנה וחצי, יש עליו אולי 400-300 עדכונים, שמבטלים או מוסיפים, כי זו עיתונות. זו לא שגיאה, ככה זה עובד".

אנשים אומרים שאתה קונספירטור, מכונת רעל.
"לא סופר אותם, לא מכיר אותם. יש אנשים שאכפת להם מהאנשים האלה, כמו ידידי הטוב אלי ציפורי. בשבילי הם שקופים, וחסמתי את כולם. אני מביא דברים מהמקורות שלי, ומי שלא טוב לו שידפוק את הראש בקיר".

אתה צורך גם תקשורת מיינסטרים?
"למה שאצפה בערוצים שמשקרים לציבור? למה שזה יעניין אותי? בן אדם משקר כי הוא דפוק ויש לו אג'נדה. לי אין אג'נדה. אני מביא עובדות".

רק עובדות?
"יש אנשים שמאמינים בחייזרים על המאדים, ואין לי פתרון בשבילם. אתה יודע כמה סיפורים כאלה אני מקבל ביום? לפחות שלושה, ולכולם אני עונה 'תעברו למאדים או שתדפקו את הראש בקיר, אולי זה יסדר לכם את הברגים'. אני עוסק בדברים ספציפיים: תיקי האלפים, המודיעין, המרגל הסודי, השב"כ. עכשיו הוצאתי פוסט קצר על סיכום התחקירים שנעשו במטכ"ל. פאשלה, תחקירים מפוברקים, עצוב מאוד".

עושה רושם שאנשים כבר לא יודעים להבדיל בין אמת לשקר.
"יש הרבה שמסלפים אותי. חלקם אנשים טובים שפשוט מפרשים אותי לא נכון, או מוציאים דברים מהקשרם. לדוגמה, מישהו הפיץ לפני יומיים שאמרתי שיאיר גולן הפעיל את המרגל. זה לא נכון. מעולם לא אמרתי את זה, אבל זה רץ כמו אש, כאילו אני האסמכתה. זה לא בסדר שעושים שימוש לרעה בדבריי".

גולן הוא מקורבנות התיאוריות שהופצו במלחמה האחרונה. אפשר לא להסכים עם דעותיו הפוליטיות, אבל - שוב - אי אפשר להתעלם מהעובדה שב־7 באוקטובר עזב את ביתו, עלה על מדים וסיכן את חייו כדי להציל חיים. "אלה אנשים שאומנותם היא השקר, הכזב, ההסתה והפילוג", הוא אומר, "אלה אנשים שמתיימרים למשול בנו. יש כלי סודי להילחם בזה, שהוא מאוד אפקטיבי - האמת".

יש לה בכלל עדיין ערך?
"אני מאמין גדול בה, ובמה שנקרא בערבית 'כל כלב יבוא יומו'. אסור לאבד תקווה, כי אין אומה שנבנתה על שקרים, שחיתות ולאומנות קיצונית. זה מתכון שהוביל הרבה אומות לאובדן ולהרס טוטאלי. אני, באופן אישי, פיתחתי שריון עבה, אבל לא נוותר לאף אחד. כולם יצטרכו לעמוד לדין ולשלם סכומי כסף. הם יבינו שאנחנו לא פראיירים. האמת תנצח".

חופש הדיבור מנצח

ואכן, גולן כבר החל לתבוע אנשים שהפיצו נגדו האשמות. אחת מהן היא ח"כ טלי גוטליב מהליכוד. "מי שישקר וירעיל, ישלם", אמר באותו מעמד. ח"כ גוטליב לא זכתה לתביעה רק מגולן, אלא גם מפרופ' שקמה ברסלר, ממובילות המחאה החברתית, לאחר שטענה שבעלה, איש שב"כ, ניהל שיחות לפני הטבח עם רב המרצחים יחיא סינוואר. בתגובה ברסלר הגישה נגדה תביעת לשון הרע בסך 2.6 מיליון שקלים.

שאלתי את גוטליב אם היא בדקה את העובדות לפני פרסום הדברים, אם החסינות הפרלמנטרית מאפשרת לה לדבר חופשי, ואם לא ניסתה לחסל בצורה ממוקדת שניים ממובילי המחנה שמנגד. היא בחרה לענות בכתב, בטון לוחמני.

"אני עומדת מאחורי כל מילה שאמרתי, כפי חובתי ביחס למובילת המרי האזרחי ברסלר, המסיתה והמסוכנת", כתבה, "מי שעל יסוד שקרים בוטים, ובתכנון מוקפד, הובילה לשיסוי ולקרע בעם שאין עליו כל מחילה. מי שהבטיחה בספטמבר 23' שלא יהיה לראש הממשלה צבא, מודיעין וחיל אוויר - וגם קיימה.

פרופ' דויד לייזר: "מי שמאמין בתיאוריית קונספירציה אחת, מאמין גם באחרות. זו תכונת אופי שקשורה לתחושת עליונות. מאוד נעים להגיד 'אתה לא מבין כלום', או 'אתם עדר כבשים מובל, ואני הנשר שרואה את כל התמונה'"

"מי שפעילותה החלישה קשות את ישראל, באופן שעודד את אויבינו המרצחים לזהות מועד לטבח נוראי בבני ובבנות עמנו. חשיפת בן זוגה כאיש שב"כ נעשתה במסגרת מילוי תפקידי. באשר לגולן, אבי אבות המסיתים, שטען שיש סממנים נאציסטיים בחיילינו, שקרא לא להתייצב למילואים וקרא לחינוך מחדש של בני הציונות הדתית המפוארים - אני רואה בו חלק במערך מחריד שהוביל לתופת אוקטובר.

"מקומם של גולן וברסלר, כמו דן חלוץ, אהוד ברק, בוגי יעלון ואחים לנשק, הוא מאחורי סורג ובריח, בגין שורת עבירות שפגעו קשות בביטחון המדינה ובחוסנה".

שאלתי אם איש בה חרטה על הדברים הקשים שהטיחה בשניים. "לא רק שאני לא מצטערת - אני אשמש פה ושופר לאזרחים שלהם אין חסינות ומטילים אימה על דרך הגשת תביעות השתקה", סימסה. "לשם כך נועדה החסינות, ואני אמשיך בפועלי למען העם והארץ ללא מורא".

את חוק חסינות חברי הכנסת אפשר כנראה לפרש בכמה אופנים. "חברי כנסת נהנים מחסינות שלדעתי לא חלה במקומות כאלה, כי היא לא נעשתה במסגרת עבודה פרלמנטרית", אומר עו"ד עודד בהרב. "ראוי שבתי המשפט יתערבו, אבל בגלל המתח שקיים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת והמבצעת, הם פוחדים שכל מה שהם יעשו ייצבע פוליטית.

"הייתי מצפה מאיש ציבור לפני שמפרסם, או מהדהד, שיבדוק, אבל אנחנו חיים בעידן אחר. פעם, כדי לפרסם היית צריך לכתוב מכתב, לשלוח לעיתון, שהיה בודק ומפרסם. היום הפרסום נעשה בתוך 0.15 שנייה, כשאתה לוחץ 'שתף' בפייסבוק - והנה, פרסמת ואז אפשר לתבוע אותך".

עו"ד בהרב מייצג בין השאר את האלוף (מיל') ישראל זיו, המשמש במהלך המלחמה פרשן בחדשות 12. זיו הגיע ב־7 באוקטובר לקיבוץ נחל עוז, ויחד עם האלוף (מיל') נעם תיבון סייעו לחיילים לטהר את היישוב. בימים הראשונים עוד זכה זיו להילה של גיבור לאומי, עד שגם בו החלו להיכנס.

ברשתות החברתיות פורסם שהוא ידע על הטבח כשעתיים לפני שהחל. בין מפיצי המידע הזה היה עו"ד דניאל כהן מאשדוד, שנתבע על ידי זיו בסכום של כ־800 אלף שקלים. "ההליך עם כהן נגמר אחרי דיון אחד", מספר עו"ד בהרב. "דניאל השכיל להבין שיש פה לשון הרע וקיבל את המלצת בית המשפט. ישראל זיו לא מחפש לפגוע או לקיים הליך. הוא מחפש לשמור על שמו הטוב, אז דניאל כהן פרסם התנצלות ובא לציון גואל.

פרופ' יחיאל לימור: "בתקשורת לא מפרסמים קונספירציות ונמנעים משמועות, אבל זה רלוונטי רק לעיתונות המקצועית, ולא לרשתות החברתיות, שמתווכות ידיעות כאלה לא מפה לאוזן, אלא מאצבע לעין. זו לא עיתונות"

"יש מתח תמידי בין לשון הרע לחופש הדיבור. אם כפות המאזניים לא נוטות באופן מובהק לכיוון לשון הרע, חופש הדיבור ינצח. חופש הדיבור מנצח גם אם הדיבור נגוע, לא ראוי, כל עוד לא חצינו את הגבול. ממה שאני שומע מחברים בתחום, 90 אחוז ממכתבי ההתראה בנושא תביעות לשון הרע נענים בהתנצלות מיידית, ורוב חבריי נוהגים כמוני.

"אנחנו לא שולחים מכתבי התראה למי שקילל ברמזור, כי הזמן יקר ואין טעם לאיים על אנשים. מיעוט מגיע לבית המשפט, ואני מעריך שבדיון הראשון האירוע מסתיים. רק חלק קטן אוהב ללכת את מלוא הדרך".

ומהם העונשים?
"בארץ הם כלום, וזו אחת הבעיות, יש מתח בין הצורך להעניש כמו שצריך לבין זכות הגישה לערכאות, כי ברגע שאתה יוצר ענישה אפקטיבית וקשה, רבים יחשבו פעמיים אם לפנות לבית המשפט, ויטענו שאתה פוגע בזכות הגישה לערכאות, כי זה נהפך הליך לעשירים בלבד.
"לדעתי, ראוי שהקנסות וחרב ההוצאות שבית המשפט משתמש בה יהיו כבדים כדי שאנשים יחשבו פעמיים אם לפתוח פה ויחשבו פעמיים אם לתבוע, כי מי שתבע כשלא צריך - בית המשפט יפסוק נגדו הוצאות כבדות, ובסוף הציבור ייצא נשכר כשהעומס יקטן".

פברוק של מציאות

תיאוריות ומידעים שנויים במחלוקת לא שייכים רק לצד אחד של המפה הפוליטית. בימים אלה נדונה תביעת לשון הרע שהגיש ראש הממשלה נגד עו"ד גונן בן יצחק והעיתונאים בן כספית ואורי משגב. בתביעה נטען שהשלושה הפיצו "מידע שקרי ומרושע נגד ראש הממשלה, שעניינו הצגת מצגי שווא בדבר מצבו הבריאותי, תוך הפצת שקרים זדוניים, מרושעים וחמורים ביותר, הכוללים קביעות עובדתיות כגון: ראש הממשלה חולה בסרטן הלבלב, אינו כשיר ועוד, דברים שהם שקר וכזב. רה"מ הינו אדם בריא לחלוטין לגילו".

עו"ד בן יצחק ושני העיתונאים נחשבים ליריבים גדולים בסביבת ראש הממשלה. משגב, עיתונאי "הארץ", לא רק כותב טורים נוקבים, אלא גם מחזיק בעמוד פייסבוק פופולרי בעל אלפי עוקבים, שמדווח כמעט מדי יום על הנעשה בממלכה. בשבוע שעבר הרשת סערה כשמשגב כתב בעמוד הפייסבוק, עוד לפני שפורסמה סיבת המוות של בני משפחת ביבס, "ידעתם ששירי, אריאל וכפיר נהרגו בנובמבר בהפצצות צה"ל".

ח"כ גוטליב: "לא רק שאני לא מצטערת - אני אשמש פה ושופר לאזרחים שלהם אין חסינות ומטילים אימה על דרך הגשת תביעות השתקה", סימסה. "לשם כך נועדה החסינות, ואני אמשיך בפועלי למען העם והארץ ללא מורא"

רק כשהתברר שאלה מחבלי חמאס שרצחו את האם וילדיה, משגב התנצל. "ראש המכון הפתולוגי ד"ר חן קוגל הקריא השבת הודעה, שלפיה לא נמצאו ראיות למותם של בני משפחת ביבס ז"ל בהפצצה. עד כה זו היתה ההנחה הרווחת גם בצבא ובארגוני המודיעין, ולכן התבססתי עליה כסבירה בדברים קודמים שכתבתי. אני מצר על כך לאור הממצאים הסופיים".

משגב לא נרתע. כשראש הממשלה פרסם סרט שבו סיפר שהוא עומד במחנה הפליטים בטולכרם ומסביר "אנחנו נכנסים למעוזי הטרור ומשטחים רחובות שלמים", הוא כתב בדף הפייסבוק: "יש לי שאלה: יש מצב שהסרטון עצמו מצולם באולפן על מה שנקרא 'מסך ירוק', ואז הולבש מאחוריו רקע מצולם? טכנולוגית, זה נראה ככה. החייל מימינו מאחורה נראה סטטי ולא קשור. ריצודי וכיווני אור חשודים".

זו לא קביעת עובדה, אלא שאלה מנחה, ומי שרוצה שיפרש איך שבא לו. גם ח"כ לשעבר מיקי רוזנטל, שבין השאר משמש היום פאנליסט בתוכניתו של רביב דרוקר בערוץ 13, עסק בסברה ההיא והטיל בה ספק. "תכף אלון בן דוד יפרסם פה בערוץ 13 שאלה מרתקת", צייץ בעמוד ה־X. "האם נתניהו הצטלם אתמול במחנה הפליטים טולכרם או שמדובר בפברוק".

בהמשך רוזנטל הניח ציוץ של כתב תאגיד השידור, רועי שרון, שבו מפה ועליה הנקודה שבה נתניהו כנראה צילם את הסרטון. אמנם ברחוב נבלוס בטולכרם, אבל לא בתוך מחנה הפליטים עצמו. רוזנטל כתב ליד - "נו, עוד רמאות קטנה של רמאי גדול".

"ראיתי שהימין יצא מדעתו, אבל תקרא מה כתבתי", מבקש רוזנטל. "הדבר היחיד שאמרתי זה שאלון בן דוד הסביר שהצילום לא נעשה במחנה הפליטים. אם לנתניהו היה חשוב להגיד שזה כן צולם שם, וזה לא, זה ראוי לציון. זה גם לא הדבר הכי חשוב בעולם".

אז לא השתמשו שם במסך ירוק?
"מסך ירוק זה לא אני. זו בעיה שאנשים מוסיפים מידע משלהם או השערות. רק כתבתי את מה שאלון בן דוד הולך להגיד, וזה היה מדויק להחריד. על מה שאנשים מוסיפים אין לי שליטה, ולהפנות אצבע מאשימה כלפיי זה מוזר, אבל טרחתי לענות למישהו שאמר שזו קונספירציה קטנה. עניתי שזו לא קוספירציה, אלה עובדות. לא הבנתי למה זה הטריד, אבל זה בוודאי לא נופל לקטגוריית שמועות או קונספירציות".

רוזנטל, שחגג החודש 70, הוא עיתונאי ותיק שיודע בדיוק מהי חשיבות האמת בפרסום. "במלחמה קורים דברים שחלקם לא זמינים לציבור ומתעוררות שאלות שאין עליהן מידע", הוא מסביר, "לכן יש התגברות של שימוש ברשתות, שבהן אין מי שעושה סדר או מחליט לא לפרסם".

סרט תיעודי שרץ כעת ב־yes, "האמת נגד אלכס ג'ונס", עוסק בטבח בבית הספר היסודי "סנדי הוק" שבקונטיקט בדצמבר 2012, אירוע מזעזע שבו נרצחו 27 בני אדם, בעיקר ילדים. זמן קצר לאחר הטבח אלכס ג'ונס, שדר רדיו פופולרי, טען שהכל זיוף, שמדובר במתיחה אחת גדולה ושלא היה טבח. עשרות מיליוני אמריקנים האמינו לכך, וחשבו שההורים האבלים מבלפים.

ג'ונס עמד למשפט בגין הוצאת דיבה וחויב לשלם פיצויים בסך כמיליארד דולר למשפחות הקורבנות. "בעבר, אם היית מספר משהו הזוי, כולם היו אומרים לך 'סתום את הפה', ושם זה היה נעצר", מסביר פרופ' לייזר. "היום כשאתה מפרסם משהו ברשתות החברתיות, ויש אנשים שמזדהים עם זה - זה ממש בקלות יכול לקבל תהודה מדהימה. אתה כבר לא יודע למי ולמה להאמין".

"פופוליזם הפך לתופעה עולמית", מסכם רוזנטל, "אנשים אומרים משהו כשהם יודעים שבעוד שעה יגידו שהוא לא נכון. ברגע שאין הבדל בין עובדות להשערות ובין שטויות לדברים רציניים, אנשים מגבשים דעה מוטעית שמובילה למעשים מוטעים".