"לא חורגות ולא משוגעות": רגע לפני יום המשפחה - איפה הגבול בין "בת זוג" ל"אמא"?

"היה רגע שבו הרגשתי שהכל גדול עלי. התיישבתי על רצפת האמבטיה, בכיתי והתאבלתי על חיי. מצאתי את עצמי עם שני צמודים, תינוקת יונקת בת חצי שנה ופעוט בן שנתיים, כשאני דמות משמעותית גם לילד נוסף שמתחיל את גיל ההתבגרות. כרעתי תחת העומס הכבד, הרגשתי שאני לא יכולה לשאת אותו. זה היה הכל ביחד - העייפות, האחריות, השאלה למה החיים שלי כאלה מורכבים. הרגשתי לבד, שלא מבינים אותי.

"אחרי שפרקתי הכל החוצה וכאב לי הגוף, חוויתי גם איזושהי התעוררות. הסתכלתי על עצמי במראה, כולי נפוחה מדמעות, ובאופן סימבולי נזכרתי באמא החורגת של שלגייה. אמרתי לעצמי 'אני הולכת לעשות שינוי, לבחור את החיים שאני רוצה'. באותה נשימה החלטתי שאקים מקום לנשים כמוני".

מור רביב ניר (38) נמצאת כבר 12 שנים בזוגיות עם ניצן (49). יחד הם מגדלים בהורות משותפת את נועם (15), בנו של ניצן מנישואיו הראשונים, ואת ילדיהם עתי (8) ואגם (7). לפני כחמש שנים, לאחר המשבר האישי שחוותה, פתחה מור - יוצרת תוכן ומומחית ביצירת קהילות - את "אמא משלבת" בפייסבוק, קהילה סגורה המונה יותר מ־4,000 נשים שנמצאות בזוגיות עם גבר שהוא אב לילדים או עם אישה שהיא אם לילדים. לאחרונה יצא ספרה "מאמא חורגת לאמא משלבת" (הוצאת תולדות).

"התחלנו לצאת כשהייתי צעירה, בת 24", היא מספרת. "ניצן הגיע לזוגיות שלנו עם נועם, שהיה אז בן 3. הכרנו בעבודה, אני הייתי תקציבאית במשרד פרסום והוא אחד הלקוחות שלנו. ניהלתי את התיק שלו ומשם התחיל הרומן שלנו, מתחת לאף של כולם.

"ידעתי מהר יחסית שזה רציני, ואני חושבת שזו נטייה של הרבה מאוד נשים, גם רווקות, להיכנס לתוך קשר כזה מהר. הן מגיעות בלי ילדים, פוגשות גבר שמשדר משפחתיות - כלומר יש פה בגרות, מבוסס כבר ויש עם מי לצמוח ולגדול. הוא כבר עשה טעויות, נכשל ולמד, וזה הרבה פעמים מאוד מושך נשים. הן רואות בו את האבהות, שהיא משהו מאוד סקסי, מקסים ומחבר. לגבי עצמי אני מעידה שזה בהחלט אחד מהדברים ששאבו אותי".

לא מרתיע להתחיל קשר עם גבר שמגיע עם "מטען" כמו ילד בן 3?

"אני ילדה להורים גרושים, וכן, קצת הרתיע אותי כשגיליתי שיש לו ילד, אבל לא לחלוטין. החלטתי שלא על זה הקשר ייפול ויקום. אחרי ארבעה חודשים כבר עברנו לגור ביחד, אחרי שנתיים התחתנו, ולא הרבה אחרי ירח הדבש נכנסתי להיריון".

נכנסת מראש לקשר שנקודת המוצא שלו יותר מורכבת. האם אמרו לך "את רווקה, צעירה, עזבי אותך, קחי רווק"?

"בטח שאמרו לי, ואני שומעת את הקולות האלו גם בקהילה. הרבה פעמים שמים דגש על הרווקה, אומרים 'כל הכבוד לך', 'זה כל כך לא מובן מאליו'. נכון, בסופו של דבר הייתי סטודנטית, רווקה, בשיא שלי, אבל אנחנו לא בוחרים במי להתאהב. אני לא מאמינה בלפסול, אלא בלנסות להרגיש, אבל אני יכולה להבין גם את אלה שאומרים 'לא אסכים שהבת שלי תצא עם גרוש פלוס ילד'. זה קול שקיים.

"אני חושבת שהמציאות משתנה. כיום יש יותר ויותר סוגים של משפחות, והנורמה של משפחה מושלמת ומאושרת עם מבנה אחד כבר לא תקפה. אני לא מעודדת נשים לחפש גרוש עם ילדים, אבל מציעה להן לא לשלול את האפשרות. בתוך זוגיות כזאת, שהיא מאוד מורכבת, יש גם הרבה מאוד עומק, כוח ועוצמה, אשר לא בטוח שתמצאי במערכת יחסים ששני הצדדים הגיעו אליה רווקים".

"שק של כוונות טובות"

השבוע (שישי, 28.02) חל יום המשפחה, אולם הסטטיסטיקה העדכנית מדברת על גירושים של אחד מכל שלושה זוגות ישראלים. אחרי המלחמה המטלטלת, מומחים טוענים שהמספר הזה עוד יעלה, ואת הרבנות יפקדו עוד אלפי זוגות המבקשים להפריד בתים. כתוצאה מגלי הגירושים, מדי שנה מגיעים לשוק הפנויים־פנויות רבים המבקשים למצוא אהבה חדשה. חלקם חולמים גם להרחיב את המשפחה.

מערכת יחסים טרייה מאופיינת בפרפרים בבטן ובניצוצות באוויר, אבל רביב ניר זוכרת גם את קשיי ההתחלה. "היו רגעים של 'הכל כבד עלי'. אני רווקה בת 25, הילד חולה, קמה בלילות ביחד עם בן זוגי, הוא מטפל בילד אבל אני שם נוכחת ותומכת, וקמה עייפה ללימודים. זה לא בא לי טבעי ואוטומטי, לא היו לי יצרים ביולוגיים של אמא. אף אחד לא מלמד אותך איך לאהוב ילד שהוא לא שלך".

חייבים לאהוב את הילדים שלו?

"אצלי זה עבד, אבל חשוב לי להגיד שזה לא המתכון היחיד להצלחה. את לא חייבת לאהוב את הילדים שלו, את כן צריכה לכבד אותם, להבין שהם ילדים, לשים את הצרכים שלהם בעדיפות".

עם השנים הפכה רביב ניר לאם בעצמה, והתמונה השתנתה. "זכיתי לעבור תהליך התבגרות וצמיחה בתוך הדבר הזה, להשתלב ולגדול יחד עם נועם, אבל היתה מורכבות בדרך. אנחנו במסע משותף של 12 שנה, וכיום היחסים שלי עם נועם ועם אמו טובים מאוד, אבל היו גם חילוקי דעות, תחושות לא טובות וקצרים בתקשורת. אני כן יודעת שהצלחנו לבנות שותפות הורית טובה מתחילת הדרך, וכולנו בסופו של דבר מתרכזים בטובתו של נועם".

סליחה על הבוטות, אבל את לא האמא הביולוגית שלו. יש מקומות שאסור לך להתערב בהם? למשל בהחלטות על חינוך?

"הרבה פעמים עולות שאלות כמו איפה המקום שלי, איפה הגבול, מתי אני יכולה להעיר לו ומתי לא, האם אני יכולה לחנך או לא? אני חושבת שהרבה מאוד קשור גם לביטחון העצמי ולערך העצמי שלך".

הטרמינולוגיה שהגתה רביב ניר מלווה את הקהילה שלה בעזרת מושגים כמו "אמא משלבת", "משפחה משלבת", "ילדים משולבים". עבור הנשים בקהילה מדובר במקום בטוח להעלות חששות, פחדים וקונפליקטים.

"חיפשתי הגדרה שהכי מתחברת אלי, אבל כזו שתלך נגד הסטריאוטיפ הנורא של 'האמא החורגת'. לא הגיוני שאנחנו מתחילות מראש מנקודת מוצא קשה של סטריאוטיפים. אני לא אמא חורגת, אני לא חורגת, אני גם לא חריגה. חיפשתי הגדרה יותר חיובית. שאלתי מי אני? ועניתי: אני אמא, יש לי שני ילדים מהרחם שלי ויש פה ילד שמבחינתי הוא הילד שלי מהלב, יש לי אחריות כלפיו, ומשם נוצרה ההגדרה של אמא משלבת, שגוררת גם ביקורת. אני שומעת משפטים כמו 'את לא אמא שלו, אז איך את מגדירה את עצמך אמא משלבת?', או 'את כמו מורה משלבת?'.

"עבורי, אמא משלבת זו אמא שמשלבת בחייה ילדים לא שלה ועושה עוד שילובים הנובעים מכוח התפקיד הזה. ברגע שמבינים את המשמעות ואת החיוביות שבהגדרה, מבינים שמטרת הקהילה היא להעצים, לעודד, לפתוח את הלב. יש בתוך משלבת - לב. נשים משלבות הן נשים עוצמתיות, וכולנו נכנסות לתוך מערכת יחסים כזאת עם שק של כוונות טובות, אבל בדרך לפעמים נפערים בשק הזה חורים".

מור רביב ניר: "זכיתי לעבור תהליך התבגרות וצמיחה, להשתלב ולגדול יחד עם נועם, אבל היתה מורכבות בדרך. כיום היחסים שלי עם נועם ועם אמו טובים מאוד, אבל היו גם חילוקי דעות. אני כן יודעת שהצלחנו לבנות שותפות הורית טובה"

בספרה מתייחסת רביב ניר להיבטים שונים בחייה של אמא משלבת - מתופעת "אבא דיסנילנד" (אבא שרוצה בשהות של הילדים איתו בעיקר כדי לפצות ולרצות, לעשות רק כיף, מחשש שחלילה הילדים לא ירצו לבוא אליו), דרך פלישה לפרטיות שלך, חוסר כבוד, ועד ללכלוך שעושים הילדים ש-ל-ו.

"הספר הזה הוא באמת צוהר לעולמן הפנימי של כל האימהות המשלבות, לאתגרים הכי נפוצים", מספרת רביב ניר, "העבודה עליו ארכה ארבע שנים. הוא מבוסס על מחקר אישי שלי, בן שש שנים, כמי שיסדה ומנהלת את הקהילה יום־יום, קמה איתה בבוקר והולכת איתה לישון. אני באמת מרגישה אמא של האימהות המשלבות, ושיש לי איזושהי שליחות ובשורה שנפלה בחלקי".

שיעור הגירושים בנישואים שניים עומד על 70%, הסטטיסטיקה לא משקרת. זה קשה.

"נכון. והרבה מהגירושים השניים גם נובעים מחוסר בשיח, במודעות ובכלים. אני באמת מאמינה שהכרה והעצמה של אימהות משלבות יכולות להוביל לשינוי חברתי. אצלנו יש מקום לפרוק, להבין שאתן בסדר גמור, לא חורגות ולא משוגעות".

מור רביב ניר: "אמא משלבת זו אמא שמשלבת בחייה ילדים לא שלה. ברגע שמבינים את המשמעות ואת החיוביות שבהגדרה, מבינים שמטרת הקהילה היא להעצים, לפתוח את הלב. יש בתוך משלבת - לב. נשים משלבות הן נשים עוצמתיות"

"הזוג המאוהב באופוריה"

"בפרק ב' צריך להתמודד עם המון רגשות שונים וסותרים, כי הילדים של בני הזוג מגיעים ל'זוגיות' הזו לא מבחירה. לא שאלו אותם אם הם רוצים שההורים ייכנסו לקשר חדש, ועולים הרבה חששות ופחדים. יש צרכים סותרים ומשאבים מוגבלים של זמן, כוחות, תקציב ומקום בבית - שצריכים להתחלק על הרבה דמויות", אומרת דורית אבן־שרון (56), פסיכותרפיסטית מוסמכת, מטפלת זוגית ומנחת קבוצות.

יש מאפיינים לזוגות פרק ב' שאת פוגשת?

"יש מכנים משותפים שמוסיפים קושי. בפרק ב' יש גם את כל האתגרים של פרק א' בלי יוצא מן הכלל, ועוד גוש שלם של אתגרים שאין בפרק א', שנובעים מהרבה מאוד דמויות שנמצאות בתוך הקשר מתחילתו. זוג בפרק ב' לרוב מתחיל על הריסות של פרק שלא צלח. תמיד יש שם גם כאב, אכזבות והבטחות שנכזבו, תקוות שנשברו. מעבר לזה, יש את הדבר המרכזי, האנשים הכי קרובים ויקרים לנו שבאים איתנו לקשר - הילדים".

הילדים הם האתגר הכי קשה בפרק ב', או שיש אתגרים נפוצים אחרים?

"המשאב הכי יקר שאיתו ועליו מתמודדים הוא תחושת הערך והאהבה. מה 'המקום שלי'? כמה אני חשובה? מה סדר העדיפויות בלב של בן הזוג שלי? אנשים מרגישים רגשות ולא רוצים להודות בהם, כי לא נעים לומר שאני מקנא במה שהוא (בן הזוג) נותן לילדים שלו, למשל זמן, מתנות - וכמה זה דורך לי על הצורך שלי להרגיש חשובה. אלו רגשות שאנחנו מגנים אותם כחברה, כי להתחרות עם אבא על זמן עם ילדיו מוציא אותי תינוקת קנאית. אנשים לא אוהבים לומר שהם מקנאים, אז הם מעדיפים להכחיש".

אז מה עושים?

"כשאנחנו עושים עבודה אנחנו מגלים שמותר לי לקנא, שזה נורמלי ולגיטימי, ושאם אגיד את זה ולא יגנו אותי, אלא יגידו לי שזה הגיוני ונכון, יהיה לכולם פחות קשה. עדיין ארגיש קושי, אבל לא עוד שכבה של אשמה. אני אזכור גם שאני לא רוצה לידי אבא פחות נוכח או פחות קשוב לילדיו. בסוף, בחרתי בבן זוגי גם בגלל שהוא אבא נהדר, ויחד עם זאת - לפעמים זה קשה לי".

מה הטעות החוזרת שאת רואה בפרק ב'?

"שאנשים מגיעים לפרק ב' עם אותו מערך ציפיות של פרק א'. הם שוכחים לשים לב שהצרכים שלהם כזוג מאוהב הם לא כל העולם, יש פה עוד אנשים שהצרכים שלהם חשובים באותה מידה, ולפעמים יותר.

"הזוג המאוהב באופוריה ודברים אחרים נדחקים הצידה. הם לא רואים את התמונה הגדולה עד שכבר טיפה מאוחר. לפעמים מגיעים אלי זוגות אחרי 12 או 20 שנה ביחד, כשיש כיסים של מצוקה כשלא נתנו מקום לרגשות של הילדים כשהיו קטנים. ילדים חשים המון פחד ובלבול כשההורים בקשר חדש. אבא מאוהב באישה חדשה - אולי היא חמודה, מקסימה ומסורה, אבל היא לא אמא שלי, חושב הילד. ואולי אבא יעבור דירה? אולי הזמן שלנו יחד ישתנה? הרבה מזה גם קורה בפועל, ולילד אין כלים לצפות מה יהיה והוא חושש. צריך לשים לב לכל הרגשות ולחשוב איך צולחים ביחד את האתגרים".

דורית אבן־שרון: "בפרק ב' יש גם את כל האתגרים של פרק א' בלי יוצא מן הכלל, ועוד גוש שלם של אתגרים שאין בפרק א'. זוג בפרק ב' לרוב מתחיל על הריסות של פרק שלא צלח. תמיד יש שם גם כאב, אכזבות והבטחות שנכזבו, תקוות שנשברו"

אבן־שרון עצמה נמצאת בפרק ב' עם רונן שרון (61). לקשר הביאו שניהם שלושה ילדים מכל צד, וכיום לרונן גם ארבעה נכדים. "הכרנו ב־2014 במסיבת פורים. אני הייתי גרושה חמש שנים ואחרי זוגיות של ארבע שנים, ורונן היה גרוש טרי. הקשר שלו עם בנותיו קרוב ומדהים, הוא אחלה אבא, והן אחלה ילדות".

מה היה הקושי הראשון שלך בזוגיות הזו?

"האתגר המשמעותי הראשון היה בקורונה. גרנו ביחד בבית עם הילדים שלי והיינו בסגר, והכל היה מאוד אינטנסיבי. רונן מצא את עצמו חי עם ילדים שעושים חדר כושר בסלון, שומעים מוזיקה בפול ווליום ואוכלים בכל שעה. הסיטואציה היא שהוא מכבד אותם, אבל הוא לא אבא שלהם, והוא לא רוצה לפנות אליהם באופן סמכותי אבל הוא צריך את הספייס שלו, כי זה צריך להיות גם הבית שלו וצריך שיהיה לו נוח לחיות כאן. זה היה מורכב, כי הקשר שלו איתם טוב וקרוב, אבל כשזה לא מתאים להם, מייד קופץ ה'הוא לא אבא שלי, למה הוא אומר לי מה לעשות?'. זה אחד הדברים הנפוצים במשפחות משלבות, הגבול בין מה אפשר לומר ומה לא, ומה הציפייה של הילדים מול ההורה הלא ביולוגי".

איך התמודדת?

"הרגשתי תקועה. לילדים שלי מגיע בית פתוח וחופשי, ויחד עם זה, יש כאן אדם שאני מאוד אוהבת, וזה גם הבית שלו. כולם צודקים ולכולם יש צרכים לגיטימיים שצריך לנהל. כשזוג הורים ביולוגיים עושה את זה - יש היררכיה וסמכות שמוקנית מטבע התפקיד, והתפקיד של ההורה המשלב הוא כל הזמן לחיות עם גבולות שצריך לבחון אותם ולהיות רגיש אליהם, ויש הרבה סימני שאלה. אני פשוט לקחתי ודיברתי עם כולם על איך הם מרגישים. כדי להצליח, כל אחד בתור שלו צריך להקשיב ולהבין מה השני צריך, ולמצוא כל פעם מחדש את האופן שבו כולם ירגישו שרואים אותם ומקשיבים להם".

יש לך מסר אופטימי לנשים ולגברים בפרק ב'?

"לא לקפוץ באנג'י אל הלא נודע. יש הרבה מאוד רווחים להרוויח אם עושים את זה בצורה שקולה ועם סבלנות. כשמתאהבים ורוצים לחיות יחד, המבוגרים חווים ריפוי ותיקון, ושם צריכים להכניס עוד שיקולים, וזה דורש דחיית סיפוקים ואיפוק כדי לקטוף את הפירות. אם נבנה את זה נכון וטוב, עם יסודות בריאים, ניצור משהו מקסים".

"הרבה יותר בוגרים"

"מהניסיון שלי, גברים שעברו פרק א' הם הרבה יותר בוגרים", אומרת עיינה שרמן־קנר (44). "בגיל 34 החלטתי שגרושים לא מפחידים אותי ולא מהווים חסם עבורי. ראיתי בגרוש גבר שיבוא לקשר חדש כשהוא כבר יודע מה הוא רוצה, ולא קופץ לו 'זה רציני מדי', 'זה מהר לי מדי', מה שרווקים מצטיינים בו. לסגנון החיים שלי התאים מישהו שיש לו ילדים".

"תמיד אמרתי שאני צריכה בן זוג עם ביטחון, שלא יקנא בעבודה שלי", מצהירה שרמן־קנר, העובדת בתעשיית הבידור וההפקות. "רציתי גבר בשל שלא יחשוש כשיראה אותי עובדת בלילות. זו העבודה שלי, אני אוהבת אותה ולא אחליף אותה".

סיפורה יכול להשאיר תקווה בלב, שטינדר היא לא אפליקציה למטרה מסוימת בלבד. שפה ושם היא באמת מסייעת לאנשים למצוא את החצי השני. "הכרתי את צחי בטינדר ב־2016, היא מספרת. "יצאתי מקשר עם גרוש עם ילדים, אז היה לי מושג איך זה מתנהל - סופ"ש עם ובלי ילדים, איך נראית הורות משותפת. צחי היה גרוש שנה כשהכרנו, והתמזל מזלי וקיבלתי אותו מאוד מחויב ומאמין בזוגיות".

צחי הוא צחי קנר, שהגיע לקשר החדש עם שני ילדיו (כיום הגדולה בת 19 וחצי והצעיר בן 17), ואליהם התווספו נועם (6 וחצי) ואמה (2 וחצי) בנותיהם של עיינה וצחי מהסיבוב השני. "הקושי הראשון היה עם הילדים שלו. הבת שלו לא קיבלה אותי ואחיה הלך אחריה. זה היה מורכב, אבל המשפחה של צחי עזרה לי, האחיות שלו דיבררו את זה מול הילדים, וגם הגרושה של צחי, שמהרגע הראשון ממש שחררה".

שרמן־קנר זכתה לדבריה ב"גרושה יוצאת דופן". כיום המשפחה והגרושה גרות בסמיכות זו לזו בהוד השרון, רחוב ליד רחוב. "אני וצחי עברנו לגור ביחד אחרי חצי שנה. היא לא הכירה אותי והיא סמכה עלי, לא הערימה קשיים. הודיתי לה על איך שהיא קיבלה אותי לחיים שלה, זה דבר נדיר ואנחנו ביחסים מאוד טובים".

במרחק הזמן צלחה המשפחה את המהמורות שהיו בדרך, שרמן־קנר זוכרת כמה גדולות במיוחד. "היה אתגר גדול כשנולדה בתנו הבכורה. עד שהילדים (של צחי) התחברו ושיחקו איתה לקח המון זמן. עם השנייה זה כבר היה יותר מהיר, אבל עם הגדולה שלי הייתי צריכה להיאבק על המקום שלה ושלי, ושהאחים יהיו איתה כמו אחים.

"בקורונה היו לנו קשיים עם המשפחה המשולבת וצלחנו את האתגרים. הורים גרושים יכלו לעבור מבית לבית בגלל ההקלות, אז הרבה חגים חגגנו עם גרושתו. המלחמה גם מאוד חיזקה את הקשר. נרצחו לנו בני משפחה - וגם לגרושתו, והסיטואציה היתה שנסענו עם גרושתו ועמדנו איתה בהלוויות. זה חיזק אותנו".

האם בדרך נפרדתם או חשבת לסיים את הקשר?

"לפני כשנתיים נסענו לטיול ארוך בחו"ל, שהפך לאירוע מאוד מורכב. רצינו שכולם יהיו מרוצים והיה זוועה. הוצאנו על הטיול מלא כסף, והוא הפך לסוג של טראומה. שום דבר לא השתלב, רבנו וכמעט לא דיברנו בשלושת השבועות שהיינו בטיול, זה היה המשבר הכי גדול שלנו. הלכנו לטיפול כשחזרנו, והחלטנו שלא ניסע כולנו ביחד שוב. זה לא מסתדר מבחינה גילאית.

"היה לנו עוד משבר גדול שנתיים לפני הטיול, סביב השאלה אם להביא לעולם עוד ילד או לא. שקלנו את זה, היתה תקופה לא פשוטה, כמעט פירקנו את החבילה, וגם בזה טיפלנו ועברנו את המשבר. כיום אנחנו מרגישים שכשהילדים מקבלים את פרק ב' ואף אחד לא נעלם להם, ברור שזה יכול לעבוד".

את מתארת הרבה מאוד קושי. יש גם אופטימיות?

"בטח. הבת הגדולה שלי מספרת בטבעיות שיש לה אחים, היא לא מרגישה שיש לה משפחה שונה אלא רואה רק יתרונות. המסר שלי הוא שאת לא רוצה להפריד בין בן הזוג שלך למשפחה שלו. זו עבודה קשה, אבל אם יש תמיכה ורצון אפשר לעשות את זה".

עיינה שרמן־קנר: "בקורונה היו לנו קשיים עם המשפחה המשולבת וצלחנו אותם. גם המלחמה חיזקה את הקשר. נרצחו לנו בני משפחה - וגם לגרושתו של צחי בן זוגי. עמדנו איתה בהלוויות"

"בשונה מגרושים"

ויש גם סיפורי אהבה אחרים, בלתי צפויים, כמו סיפורה של נעם שטינהרט (34) ובתה ניב (3) מפתח תקווה. "הכרתי את אלעד סלם, בן זוגי, אב לשי (3) בקבוצת תמיכה של אלמנים צעירים במאי 2023. זה התחיל כידידות, עשינו פליידייטים לילדות, והפך לרומנטי".

בעלה של שטינהרט, ארתור, נפטר בפתאומיות מדום לב בדצמבר 2022. הדר, שהיתה אשתו של אלעד, נפטרה יום אחריו (בעקבות סיבוך ממחלה נדירה), צירוף מקרים שבני הזוג גילו כשהקשר ביניהם העמיק. "יש לנו פעם בשנה שבוע מאתגר", מודה שטינהרט בהתייחסה למועדי האזכרות. "אצלנו זו אהבה ממקום של האלמנות, אהבה שאני לא לוקחת כדבר מובן מאליו. למדתי שכל דבר יכול להשתנות בכל רגע".

מה היה הקושי הראשון בפרק ב' שלכם?

"הקושי היה לספר למשפחות של בני הזוג שלנו שאינם. התחלנו לצאת עשרה חודשים לאחר האובדן. אני סיפרתי קצת לפני השנה, במחשבה שאני לא רציתי להרגיש שאני מסתירה משהו על הקבר שלו (של בעלה - ש"ז), ואלעד סיפר קצת אחרי. הוא רצה לעבור את השנה בלי שיהיה למשפחה משהו על הראש. כל אחד ניגש לזה בצורה שונה".

את אמא משלבת לשי. איך את מצליחה במשימה המורכבת?

"מבחינתי, יש לי תאומות עכשיו. מהר מאוד הבנו שאנחנו, בשונה מפרק ב' רגיל, מחפשים דמות אימהית ודמות אבהית לילדות שלנו, בלי למחוק את ההורה הקודם. צריך הרבה מאוד רגישות. יש דברים שאני יודעת ויש דברים שלא ואני לומדת. שי קוראת לי 'אמא' וזה מרגש אותי, אבל לסביבה זה קשה וקצת צובט, ואני מבינה את זה. אנחנו יודעים שניב תמיד תעדיף אותי, ושי את אבא שלה, אבל הרצון להיות הורה על־מלא קיים בשנינו. אני על החינוך ועל הגבולות שלה, אני לא הדודה שבאה, עושה כיף והולכת.

"יש רגעים קשים כשהיא לא רוצה להתקלח או ללכת לישון, וצריך להיות גם שם. עבורי להיות אמא למשולבת זה להבין איפה המקום שלי ואיפה לא. לפעמים אלעד לא מצליח לבד ואני רוצה לעזור, ואני צריכה לבדוק איפה אני נכנסת ואיפה לא. לשי אין אמא בבית אחר, כמו לגרושים. עשינו הדרכת הורים ואנחנו מלווים היטב".

הליווי עוזר לשטינהרט לצלוח את הרגעים הקשים והמתסכלים שהם מנת חלקם של כל אנשי פרק ב'. "אנחנו נכנסים למשפחה מובנית. לא עברנו לגור יחד כזוג צעיר. יש פה שתי ילדות, זה ישר לצלול למשפחה, ולמצוא בתוך זה זמן לזוגיות ולעצמנו זה לא פשוט. כאן צריך להתאהב לא רק בבן אדם אלא גם בבת שלו, היא חלק מהחבילה - אני לא יכולה לומר 'אני אוהבת אותך ולא מתאימה לי הילדה'. מישהו שלא אוהב אותה לא יכול להיות איתה. יש רגעים שהיא דוחה אותי ואני נעלבת. אני מבינה שהיא בת 3, וגם יש רגעים שהבת שלי דוחה אותו וזה סופר מעליב וקשה. למדנו לא לקחת את זה ללב".

היה רגע שנפרדתם או שרצית לסיים את הקשר?

"לא חשבתי על זה. יש כאן הרבה מאוד רגש ואנחנו מדברים על הכל, כל הזמן. יש רגעים שאני אומרת שזה קשה, איך נפלה עלינו הסיטואציה הזו, אנחנו מגדלים ילדות שהן לא שלנו, איפה ההורה שאיננו ולמה זה קרה לנו, אבל אני לא אקום ואלך. בשונה מגרושים, האלמנים מתגאים בזה שהיתה לנו מערכת יחסים שהצליחה ואנחנו צמאים לעוד משהו שיהיה כמו שהיה. לא היתה לנו מערכת יחסים שנכשלה".

נעם שטינהרט: "הכרתי את אלעד בקבוצת תמיכה של אלמנים צעירים ויש לנו פעם בשנה שבוע מאתגר, של האזכרות. אצלנו זו אהבה ממקום של האלמנות, אהבה שאני לא לוקחת כמובן מאליו. למדתי שכל דבר יכול להשתנות בכל רגע"

בני הזוג עברו להתגורר יחד לפני חצי שנה, ובקרוב עוברים לדירה שרכשו בפתח תקווה. בהמשך הם מתכננים חתונה וילדים נוספים. "זה יהיה חדש ומאוד משמח", אומרת נעם. "אני מאוד רוצה עוד ילדים, אהבתי להיות בהיריון ואני מחכה לו".

"אפשר להיות מאושרים, אפשר לבנות משפחה בפרק ב'. אני אומרת את זה כמי שראתה הרבה מאוד סיפורי הצלחה", אומרת רביב־ניר. "משפחה משולבת זה לא ספרינט - זו ריצה למרחקים ארוכים, זה מסע, תהליך שלוקח שנים, אבל אם יש לכם הרגשה טובה עם זה - עופו על זה בכל הכוח".

shirshirziv@gmail.com