הנה עוד משחק שמקבל את הכותרת "להיות או לחדול". הרי כבר 51 שנים שאנחנו רגילים, בעיקר, להחמצות ולכמעט. הפעם האחרונה היתה באותו מקום, לפני שנה בדיוק, כשסקוטלנד ניצחה אותנו בפנדלים בפלייאוף היורו.
מחר, כשהנבחרת תעלה לכר הדשא בגלזגו למאבק על המקום השני במוקדמות המונדיאל, ראשו של המאמן וילי רוטנשטיינר שוב יהיה בסכנה.
"אני מרוכז רק במשחק", הוא אומר לנו בפגישתנו בהרצליה, רגע לפני שהנבחרת ממריאה לסקוטלנד. "השאלה אם אהיה המאמן גם בדצמבר לא קיימת בשבילי עכשיו".
אתה מרגיש את החרב על צווארך?
"אני מאוד מרוצה מהקמפיין שעשינו עד עכשיו. אם נפסיד 0:2 אבין שהמצב קשה, אבל צריך לזכור את הדרך. הניצחון באיי פארו, ה־2:5 המדהים נגד אוסטריה, ה־1:1 נגד סקוטלנד בבית, הניצחון במולדובה, שלא היה פשוט.
"אם נפסיד מחר, הסקוטים יקדימו אותנו בארבע נקודות, מה שאומר שהם עדיין יוכלו להרשות לעצמם להפסיד לדנמרק, כי הם כנראה לא יאבדו נקודות נגד מולדובה ונגד איי פארו. אם נסיים בתיקו עוד יהיה לנו צ'אנס, אבל עדיין סקוטלנד תקדים אותנו בנקודה. אם ננצח, יש לנו הזדמנות גדולה לסיים במקום השני. זה בהחלט אתגר שצריך לפצח.
"כל זמן שאני פה, אתן את המיטב. אני יודע בעצמי מה אפשרי ומה לא. בסיום אעריך את העבודה שביצעתי, וההתאחדות תעריך וגם תחליט. אם אתם חושבים שאתם מסוגלים להצליח יותר, תבחרו מאמן מסוג אחר, אחרת אתם לא חכמים. אם אתם אומרים שמקומכם בטבלה לפני דנמרק, אוסטריה וסקוטלנד, כדאי שתתייעצו עם מומחים ותחליטו".
אייל ברקוביץ' מחכה כבר הרבה זמן לתפקיד הזה.
"פגשתי את ברקוביץ' פעמיים, הוא היה מאוד נחמד ומצחיק. לא לי לקבוע אם הוא מתאים לתפקיד. כשהייתי בין אלה שבחרו מאמן לנבחרת בקיץ 2018 (כשנבחר אנדי הרצוג; א"ל), עשינו פרופיל של כל המועמדים ובחנו את כל הנתונים שהיו על השולחן, כי זאת החלטה רצינית. היום אני בעמדה אחרת. נסיים את הקמפיין, ואם יחליטו להמשיך איתי, אענה על כל השאלות. אם יחליטו על מאמן אחר, לא אהיה פה".
• • •
רוטנשטיינר הוא טיפוס שונה לגמרי מברקוביץ'. האוסטרי בן ה־58 מנומס מאוד, בעל טון דיבור נינוח, אחד שקשה להוציא משלוותו. הוא הגיע לישראל ביוני 2018 לתפקיד המנהל הטכני של הנבחרת, אחרי שעבד 18 שנה בהתאחדות לכדורגל של אוסטריה, בין היתר כמאמן הלאומי וכמנהל טכני.
באחריותו עבד אוסטרי נוסף, אנדי הרצוג, וכשהרצוג הודיע על עזיבתו ביוני 2020, בהתאחדות בחרו ברוטנשטיינר כמחליפו. "זו לא היתה סיטואציה שהחלטתי עליה", הוא אומר. "אמרתי לאנשי ההתאחדות: 'הפתרון יהיה מה שהכי טוב לארגון', והם אמרו: 'אתה צריך לאמן'. אחרי כמה משחקים הבנתי שאני אוהב את זה".
היה קשה לעשות את הסוויץ'?
"כן. מצד אחד הייתי מנהל טכני במשך שנים ארוכות, אבל אמרתי שאולי הגיע הזמן לשנות. אל תשכחו שלפני ששימשתי מנהל, אימנתי באוסטריה במשך כ־15 שנה. אני אוהב לאמן. תמיד אוכל לבחור בין שני התפקידים".
היתה טענה שזה לא מקצועי לקחת מנהל טכני ולהצניח אותו בעמדת המאמן.
"תמיד אפשר לבקר, אבל היום יש מבנה ברור בכדורגל הישראלי. מנהל טכני (יילה חוס ההולנדי, שהגיע במארס האחרון); בוני גינזבורג, שמשמש סגנו; משה סיני, שעובד כסקאוט ראשי. אני מקווה שימונה מישהו שיהיה אחראי ל'גראסרוטס' (כדורגל חובבני שמונגש לקהילה; א"ל). יש מקום לשיפור, אבל צריך לדעת גם שהתקציב מוגבל".
איפה קשה יותר לאמן, בישראל או באוסטריה?
"אני רואה כעת את מצבו של המאמן באוסטריה, אז כנראה זה אותו הדבר. רק לפני כמה חודשים הוא חגג ביורו, כשהגיע עם הנבחרת עד שמינית הגמר, ועכשיו כולם מבקרים אותו על ההפסדים לסקוטלנד ולישראל.
"מה שהיה לי קשה כאן הוא שלעיתים הביקורת הפכה לאישית, לא היתה קשורה לעבודה, וגם לא נכונה. למשל, היתה כותרת 'וילי לא עובד'. תאמין לי שאתה יכול לבקר אותי על מה שאתה רוצה, מהשיער עד כפות הרגליים, אבל אני אוהב לעבוד. תשאל באוסטריה, 'האם הוא עובד, האם יש לו מוטיבציה?' - וכולם יענו לך שכן. לכן זה היה חדש בשבילי. ביקורת על ניצחונות או על הפסדים הן אותו הדבר באוסטריה, בשווייץ או בבלגיה. זה חלק מההצגה".
איך היתה ההרגשה שלך, כאוסטרי, לנצח את אוסטריה בתפקיד מאמן נבחרת ישראל?
"סיטואציה לא פשוטה. אתה עובד 18 שנה בהתאחדות האוסטרית, מנסה לשפר שחקנים כמו דויד אלאבה, מרסל סביצר ומרקו ארנאוטוביץ, ובסוף אתה משחק נגדם. יום לפני המשחק נפגשתי איתם על המגרש, והייתי מאוד נרגש כשכמעט כל השחקנים האוסטרים ניגשו אלי ודיברו איתי מאוד יפה. הסתכלתי אחורה ונזכרתי בימים היפים שהיו.
"לפני ההתמודדות אמרתי שהעיקר שיהיה משחק הוגן, וזה מה שקרה. הניצחון היה נפלא, אבל השתדלתי לא להראות זאת חיצונית. לא רציתי לעורר אמוציות, בטח במדינה שלי. נכנסתי לחדר ההלבשה של הנבחרת ואמרתי לשחקנים: 'הישג נהדר, אבל אני לא יוצא מגדרי'. זה לא היה מכבד שאצא מגדרי, וגם לא הכרחי".
אתה פטריוט אוסטרי?
"כן, ובדרך כלל לפני משחקים של נבחרת אוסטריה אני שר את ההמנון האוסטרי. אבל הפעם החלטתי לוותר. אמרתי שמוטב לנהוג בחוכמה ולא לעורר אמוציות. ביקשתי לא לשים את עצמי במרכז. חשבתי על המשחק בלבד, כי אם אתה לא מסוגל, אתה לא במקצוע הנכון. אני אומר לך שהייתי כל כך מרוכז, ששכחתי לגמרי שאני אוסטרי. רציתי לנצח עם הנבחרת".
אז ישראל נתנה הצגה נגד אוסטריה, ואחרי שלושה ימים חטפה חמישייה בדנמרק.
"ניצחנו את אוסטריה משתי סיבות. האחת - מפני שאני מכיר את האוסטרים לפרטי פרטים, וזה יתרון גדול. והשנייה - אני יודע איך זה לשחק בישראל, וזה לא קל. באוסטריה תמיד שומעים על המצב הביטחוני בישראל, וזה מערער אצלם את היסודות. ויש גם את עניין מזג האוויר: ראיתם איך מהדקה ה־70 הם לא היו מסוגלים לרוץ, נלחמו על כל טיפת אוויר. הלחות בלילה גבוהה, אבל השחקנים שלנו רגילים לתנאים. מצד שני, כשנשחק באוסטריה בנובמבר, הם ייתנו תשובה אחרת לגמרי. אין לי בכלל ספק.
"יש לישראל שחקנים שמשחקים היום בסקוטלנד, בהולנד, בגרמניה ובאיטליה. מי שמשחק בליגות האלה חייב להיות פיזי. זהבי הוא ברמה הבינלאומית הגבוהה ביותר. דסה בכושר טוב. ניר ביטון משחק כבר שנים בסקוטלנד.
"מצד שני יש כאלה שמשחקים בליגת העל הישראלית או בליגה האוסטרית, שהן לא ברמה בינלאומית. כשאתה משחק בסוף שבוע בליגה המקומית, ואחרי כמה ימים יש לך משחק נגד דנמרק, שם שחקנים מגיעים מחמש הליגות הטובות בעולם ומשחקים יותר מהר ויותר אינטנסיבי, ההתאמה היא קשה".
ההבדלים בינינו לבין דנמרק ניתנים לגישור?
"אם ישראל תעבוד עכשיו 20-15 שנה כמו שעובדים בדנמרק, באוסטריה או בבלגיה, יש לה הכישרונות שיביאו אותה לרמות הגבוהות. השאלה היא אם יש לכם סבלנות. חייבים סבלנות, אי אפשר לעשות בשנתיים מה שהם עושים ב־20 שנה. אם ההתאחדות תישאר בתוכנית ארוכת הטווח שהיא התחילה, אני מבטיח לכם שישראל תגיע מינימום לטופ 50 בעולם".
לא טופ 15?
"בואו ניכנס קודם ל־50 הטובות בעולם, ואז נתקדם לשלב הבא. הגענו מהמקום ה־99 למקום ה־80 אחרי עבודה קשה".
אמרת 20 שנה. זה המון זמן.
"דיברתי על מדינות שעשו את זה ב־30-20 שנה. באוסטריה התחלנו בזה אחרי האסון הספורטיבי - ההפסד המפורסם לישראל 5:0 ביוני 1999. משנת 2000 עובדים שם באותו קונספט: פיתוח כישרונות, הכשרת מאמנים, הקניית יסודות, וכמובן, קביעת פילוסופיית משחק לנבחרת הלאומית".
המנטליות הישראלית לא פוגעת בהתקדמות שלנו?
"אני רואה כאן גוונים שונים של מנטליות, לכן אני לא מדבר בהכללה. אני, למשל, לא ראיתי שחקן יותר מקצוען מערן זהבי. קשה להאמין איך הוא עובד באופן אישי. אין הבדל בינו לבין דויד אלאבה, שמככב בריאל מדריד.
"ליאל עבדה משחק בסלטיק, מנור סולומון נסע לשחק באוקראינה בגיל 19 ונלחם על מקומו בשחטאר דונייצק. אלה דוגמאות מצוינות, אבל נכון, צריך יותר. לאוסטריה יש היום 36 שחקנים בחמש הליגות הבכירות באירופה. אנחנו רחוקים מהמספר הזה".
עבדה החליט נכון כשבחר לשחק בסקוטלנד?
"את עבדה לקחתי לנבחרת עוד כששיחק במכבי פתח תקווה. הנבחרת עזרה לו להגיע לסלטיק, ובחודשים הראשונים שלו בסקוטלנד הוא עושה עבודה נפלאה. קודם כל, מדהים איך הוא השתפר בדיבור באנגלית. והוא משחק כמעט בכל משחק. עדיין לא ברמה של זהבי, אבל הוא בדרך הנכונה. אם נקבל עוד ועוד שחקנים צעירים שיחתמו בחו"ל, זה יעזור לתמונה הכוללת.
"אני רואה בנבחרת האולימפית שחקנים עם פוטנציאל גבוה, אבל פה לפעמים מזלזלים בכישרונות המקומיים. אני דווקא משווה אותם לכישרונות האוסטריים. ההבדל הוא שמשם יותר קל לעבור לשחק בגרמניה, או בהולנד, כי הם יותר קרובים לחלון הראווה. אז לישראלים שמשחקים באוסטריה, כמו אליאל פרץ ותאי בריבו שנמצאים בוולפסברגר, או לכאלה ששיחקו בעבר, כמו שון וייסמן ומואנס דאבור, יש שם מצוין. משבחים את השחקן הישראלי ואת האישיות שלו".
הליגה האוסטרית יותר טובה מליגת העל שלנו?
"לא הייתי אומר. בהחלט אפשר להשוות ביניהן, חוץ מזלצבורג, שעדיפה בגלל התקציב הגדול שמגיע מחברת רד בול. שאר קבוצות הליגה די דומות ברמה. רק עכשיו לינץ שיחקה באירופה מול מכבי ת"א ביחסי כוחות שווים. השחקנים הישראלים באים, עובדים היטב, אתה לא קורא על שערוריות בחייהם הפרטיים אלא רק דברים חיוביים. בריבו לא שיחק תמיד בפתח תקווה, אבל עכשיו בוולפסברגר הוא מבקיע שערים ומתקדם, וזה עושה שירות טוב לכדורגלן הישראלי".
• • •
למשחק נגד סקוטלנד מחר הפתיע רוטנשטיינר כשזימן שחקנים עם רזומה דל: גוני נאור מהפועל ירושלים, סוף פודגוראנו הצעיר, שמחמם את הספסל בספציה האיטלקית, ולהגנה, אולי החלק הבעייתי ביותר של הנבחרת - את אדי גוטליב מהפועל ת"א ואת עידן נחמיאס, שהגיע הקיץ למכבי ת"א מקריית שמונה. נחמיאס טס לגלזגו כשהוא פצוע.
"אני מאמין בפוטנציאל של השחקנים האלה", אומר רוטנשטיינר, "גם כשזימַנו לראשונה את מנור סולומון וליאל עבדה, היתה ביקורת".
הבעיה הגדולה ביותר של הנבחרת היא ההגנה. איך מייצרים שחקני הגנה ברמה גבוהה?
"המגינים הישראלים אוהבים לשחק עם הכדור. לכן צריך להתרכז בעתיד בחינוך שלהם, עוד בגילאי האקדמיה ובמרכזי הפיתוח. לחנך שחקנים לעמדות ההגנה, ולא רק להיות שחקני אגף, חלוצים וקשרים התקפיים, שם אנחנו חזקים. להתרכז בהתנהגות הגנתית, כי לפעמים יש קשר גבוה שמסוגל לבנות משחק, אבל אולי היה כדאי שבגיל צעיר יכוונו אותו כי הוא מסוגל דווקא להתפתח כבלם ברמה בינלאומית.
"מכאן בא הרעיון למנות את טל בן חיים למאמן ההגנה בנבחרת. בפעם הראשונה יהיה מישהו מקצועי, שיחשוב כל היום על המצב, יבנה קבוצה של כישרונות וישפר אותם. מתוך הפרויקט הזה נשפיע גם על איכות המועדונים. בחרתי בו כי הוא יכול לתת מהניסיון הגדול שלו".
זה יעזור לפתור את המחלה של הכדורגל הישראלי, ספיגת שערים ממצבים נייחים?
"לדעתי, בכל התקופה שלי כמאמן עד המשחק עם דנמרק קיבלנו רק שער אחד ממצב נייח - מקרן. נגד דנמרק ספגנו שלושה מתוך חמישה שערים. בנקודה הזאת אני חייב לצאת להגנת השחקנים שלי. אם אתה לא רענן פיזית, אתה גם לא מספיק טרי מנטלית, ולפעמים ההחלטות צריכות להתקבל מהר. היו לנו 28 דקות טובות בדנמרק, ואחריהן קיבלנו שני שערים מהירים. ואז היתה אכזבה גדולה, וקיבלנו את השלישי לפני המחצית".
זה תקציר הסיפור למה לא הגענו לטורניר גדול כבר 51 שנה.
"חייבים להסתכל על התמונה הגדולה. תשווה תשתיות, חינוך. עשינו כעת צעד ענק בשיתוף פעולה עם מערכת החינוך במכמורת (כפר הנוער מבואות ים; א"ל). זאת האקדמיה הראשונה שמאפשרת להתאמן, להתחנך, הכל פול בורד. מכמורת צריכה להיות הדוגמה, ומשם אקדמיות צריכות להיות מוקמות בכל המדינה.
"מדינות אחרות כבר עשו את הדברים האלה מזמן. פה צריך סבלנות ולראות את התהליך שכבר נעשה. לפני שלוש שנים נסענו לצפון אירלנד. הפסדנו שם 3:0, כשהצפון־אירים העלימו אותנו מהדשא. אז היום לנצח את אוסטריה, לנצח בסלובקיה, לנצח את סקוטלנד - זו הצלחה. אבל אם תתעקש שהנבחרת צריכה להיות כבר עכשיו בין 30 הטובות בעולם, זה לא הגיוני".
יכול להיות שפיתחנו תלות מוגזמת בזהבי, שכבר חגג 34?
"ערן בכושר מצוין, ובטח לא מעבר לשיא. לפעמים אני אומר לו, 'אם רק היית עכשיו בן 26'. דויד אלאבה אמר לי: 'לא ייאמן כמה הוא טוב, אינטליגנטי וסקורר'. הוא מאוד התפלא איך ערן לא משחק במועדון על, באחת מחמש הליגות הגדולות. ואלאבה זה שחקן שבמשך שנים שיחק לצד לבנדובסקי בבאיירן מינכן. ערן שיחק בשנים האחרונות ברמה גבוהה, בייחוד בנבחרת הלאומית. להזכירכם, הוא היה מחוץ לנבחרת לפני שאני ואנדי הגענו (בעקבות השלכת סרט הקפטן במשחק בספטמבר 2017; א"ל).
"אני יכול לומר שלפני שהגעתי לישראל, למדתי עליה מקטעי וידאו וראיתי את ערן משחק. מייד אמרתי 'איזה שחקן'. התקשרתי אליו ושאלתי אותו: 'למה אתה לא בנבחרת?' הוא סיפר לי על מה שקרה, ואני אמרתי - לא ייתכן שזה סיום דרכו במדים הלאומיים.
"אני חושב שהיום כולם אומרים שהחזרתו היתה הצעד הנכון. בקשת סליחה, לחיצת יד וחזרה לפעילות. היום זהבי הוא אגדה בישראל. הוא נותן הכל למען המדינה, והאוהדים מרגישים את זה".
עכשיו מנור סולומון רוצה לעלות שלב, אולי להגיע למועדון באנגליה.
"כל מעבר הוא הזדמנות גדולה, שיש לצידה סכנה. למנור יש פוטנציאל לשחק בפרמייר ליג, אבל חשוב שלפני המעבר הוא ידבר עם המאמן ועם המועדון של הקבוצה שרוצה אותו, כדי להבין מה רוצים ממנו ואיך הם רואים את השתלבותו - אם כשחקן מחליף או כמוביל. הוא חייב לבוא מוכן, כי זו הרמה הכי גבוהה. בקבוצות כאלה יש סגל גדול, ואם אתה לא בשיאך, הבא בתור יתפוס את המקום.
"מנור צודק כשהוא אומר 'אני רוצה להיות שם', כי המוטיבציה מובילה אותו למעלה. גם כשלא שיחק בשבועות האחרונים בהרכב של שחטאר קצת צחקתי, כי כל ניצחון על מצבים כאלה מחזק אותך. כשהבקיע את השער הראשון נגד אוסטריה הוא הראה את כל המעלות שלו. יכולת אישית מרהיבה, סיומת נפלאה. אי אפשר לבצע פעולה כזאת טוב יותר.
"מה שהוא צריך לעשות כדי להיות שחקן מושלם זה לשפר את משחק ההגנה, והוא בדרך הנכונה. אני מאוד מרוצה מהעבודה שהוא משקיע בנבחרת, ואם יצטיין במשחקים הבינלאומיים, אני בטוח שיגיע רחוק".
מבקרים אותך שאתה מאמן יותר מדי הגנתי.
"הביקורות דווקא משתפרות לאחרונה, אחרי שהעיתונאים הבינו שהקבוצות הכי התקפיות משתמשות בשיטת שלושת הבלמים. אני תמיד אומר שאני רוצה לסייע לנבחרת דרך ההגנה. זה קשה, אבל מצד שני, לנוכח התוצאות שהשגנו, מתברר שאנחנו עושים עבודה לא רעה".
למה החזרת את עומר אצילי אחרי פרשת הנערות?
"בעניין אצילי ההתאחדות הבהירה את המצב. נאמר לי שאני יכול לזמן אותו, ואני התמקדתי בנושא המקצועי. רציתי שהוא יהיה איתנו. הוא שיחק בדנמרק 25 דקות, ונראה לגבי ההמשך. בנבחרת הלאומית יש תחלופה כל הזמן".
איזה דור יותר מוכשר - הנוכחי, או הדור של ברקוביץ' ורביבו, שהביס את אוסטריה 0:5?
"קשה לי לשפוט את ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי, אבל אין ספק שהיו כאן שחקנים נפלאים. למדתי קצת על העבר, צפיתי בקלטות ישנות. ראיתי את השער של רוני רוזנטל נגד אזרבייג'ן, כשהוא רץ מגרש שלם והבקיע עם המון כוח ונחישות. אמרתי: 'כזה אני רוצה'.
"ראיתי את טל בן חיים, בלם שהגיע מהפרמייר ליג. זה לא סוד שאין לנו היום שחקן הגנה שמשחק באחת מחמש הליגות הבכירות באירופה. אם נוכל לפתח כאלה, יהיה עתיד מזהיר לכדורגל הישראלי. אם יותר ויותר שחקנים ישחקו בחו"ל, נוכל להביא איכות בחזרה לנבחרת".
• • •
רוטנשטיינר מתגורר בהרצליה לבדו. החודש תצטרף אליו אשתו אינס, שמתגוררת באוסטריה, שם היא מנהלת בית ספר, מורה ופסיכותרפיסטית. לזוג שתי בנות גדולות – ליסה (30), שסיימה לימודי רוקחות והתחתנה בקיץ האחרון; וכרמן (21), שלומדת כעת משפטים.
"קשה לי כשאשתי לא כאן, אבל מאוקטובר ועד סוף פברואר היא תהיה בישראל", הוא מספר. "החלטנו מההתחלה שבשנה הרביעית שלי כאן היא תיקח חופשה מבית הספר כדי לחיות פה".
אחרי השער של דאבור מול איי פארו היא פרסמה פוסט תמיכה בו. היא מעורבת בעבודה שלך?
"היא מכירה את המצב, ראתה בטלוויזיה את סיקור העימות בין היהודים והערבים, ולכן שמחה שהוא הבקיע. אבל היא גם שמחה כשזהבי מבקיע, או כל אחד אחר".
בשלוש וחצי השנים שלך בישראל, שקלת מתישהו לעזוב?
"רק פעם אחת: במאי האחרון, בזמן המבצע (שומר החומות - א"ל). טילים נחתו במרכז, ובבית שלי בהרצליה נשמעו אזעקות. זו היתה הפעם הראשונה ששאלתי את עצמי 'מה אתה עושה כאן? הרי החיים כל כך יפים'", הוא מחייך.
"זה היה מוזר, כי כשאני מסתובב כאן בימים רגילים, אנשים כל כך חמים ומרוצים. אם המדינה הזו תדע שלום, יש לכם את אחת הארצות הכי הטובות שיש".
למה החלטת בכל זאת להישאר?
"זה היה סמוך למשחקי הנבחרת, וחשבתי שאם כל השחקנים והצוות נשארים ומתמודדים, אני לא יכול להגיד 'טוב, אחזור כשיירגע'. או שאתה עם הנבחרת, או שלא. שמחתי שזה נגמר".
המשפחה לא לחצה עליך לחזור לאוסטריה?
"אשתי תמכה בי, אבל הבנות שלי אמרו: 'בוא הביתה'. את כל הקונפליקט בין יהודים לערבים בישראל קשה לי להבין".
זה קונפליקט שאתה גורר גם בנבחרת. מואנס דאבור, למשל.
"נכון, אבל בשבילי דאבור אף פעם לא היה ערבי. הוא תמיד היה שחקן נבחרת ישראל. כשהייתי מנהל טכני בנבחרת אוסטריה ודאבור שיחק בזלצבורג, הוא היה 'ישראלי'. פה שחקן נבחרת ישראל הוא אחד שרוצה במאה אחוז לשחק עבור המדינה - ולא משנה אם הוא צ'רקסי, יהודי או ערבי. אני לא חושב על מוצאו אפילו לשנייה כשאני מזמן אותו לסגל.
"במשחקים האחרונים היה לדאבור קשה להגיע לאצטדיון, אבל אמרתי לשחקנים: 'אנחנו ביחד כדי להראות שזה אפשרי'. וזאת המטרה - שהנבחרת תשמש דוגמה לאזרחים. השחקנים האלה צוחקים אחד עם השני ונלחמים אחד בשביל השני, ויש להם מטרה אחת".
פרשת דאבור החלה במהומות בהר הבית בחודש מאי, כשהשחקן פרסם באינסטגרם פוסט עם תמונה של מסגד אל־אקצא ולידו ציטוט מהקוראן: "אל תחשבו שאלוהים לא רואה את עושי העוולה. יום יבוא והוא יתחשבן איתם".
הפוסט זכה לתגובות נזעמות, ודאבור לא זומן למשחקי הידידות נגד מונטנגרו ופורטוגל בחודש יוני. הוא חזר להרכב במשחקי מוקדמות המונדיאל, ובמשחק נגד אוסטריה ספג שריקות בוז בכל פעם שנגע בכדור, עד שכבש את השער השני בדקה ה־20.
"חשבתי לעצמי: 'אפשר להחליט לא להחזיר אותו לסגל, אבל אפשר גם להגיד שמדברים על זה ופותרים את הבעיה'", אומר רוטנשטיינר. "לכל האזרחים כאן יש זכות לחיות בשלום ובשלווה, ללא הבדל צבע או גזע, ואנחנו מדגימים את זה בצורה הכי טובה".
חשבת שדאבור צריך להתנצל לפני שהוא חוזר?
"זו היתה טעות גדולה של התקשורת, שפרסמה שאמרתי משהו כזה לדאבור. אף פעם לא אמרתי לזהבי או לנאתכו (הקפטן; א"ל) 'אתה צריך לומר ככה' או 'אסור לך לומר ככה'. הם אנשים עם דעות משלהם. אני אומר את דעתי כאוסטרי וכנוצרי, והמטרה שלי היא שנשמש דוגמה טובה למדינה".
הפריעו לך שריקות הבוז שדאבור ספג?
"היינו מוכנים לזה. לי היה חשוב שהנבחרת תעמוד כיחידה מאחורי ההחלטה להחזיר את דאבור, ושנתמוך בו כאשר ישחק, כמו בשאר השחקנים. אמרתי באסיפה: 'כל שריקת בוז היא לא נגד מואנס, היא נגדנו. אנחנו נשארים יחד ועוזרים לו'. אמרתי גם למואנס: 'אתה צריך להיות דוגמה באצטדיון, שלוט בעצמך ותראה שאתה נותן הכל לנבחרת'. היה יפה שהוא הבקיע נגד איי פארו ונגד אוסטריה בסמי עופר.
"שחקנים צריכים לשים לב אם משהו שנאמר על ידיהם עלול לפגוע במישהו אחר, במיוחד כשיש להם מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות. יש אחריות גדולה לכל מה שהם אומרים".
ברקוביץ' אמר שנאתכו לא יכול להיות קפטן, כי הוא לא שר את ההמנון.
"קודם כל, בתקופתי ובתקופת הרצוג ביברס עשה עבודה נפלאה כקפטן. הוא דוגמה לכל שחקן נבחרת. אף פעם לא עמד על השולחן וניפח חזה, תמיד מנומס ועושה עבודה פנימית מעולה בשביל שאר השחקנים. על הדשא הוא נלחם עם כל מה שיש למען המדינה.
"ההחלטה אם לשיר את ההמנון היא אישית. אני אוהב לשיר את ההמנון האוסטרי, אבל דויד אלאבה לא שר בעבר את ההמנון. שאלו אותו 'למה?', והוא אמר: 'באותם רגעים אני מתרכז, ולעיתים גם מתפלל'. זה רע? תנו לשחקנים להחליט. אם שחקן אומר 'אני אוהב לשיר, רוצה להראות לכולם, להיות רגשן' - שיעשה את זה. אבל אל תבקרו שחקן שבאותו זמן חושב על משהו אחר. זה אישי לחלוטין".
• • •
רוטנשטיינר נולד בעיר שטייר, הסמוכה לגבול של אוסטריה עם צ'כיה ולא רחוקה מלינץ, שבה עשה חלק גדול מהקריירה בקבוצה המקומית. בעיירה קטנה ממערב ללינץ נולד אדולף היטלר.
"כן, אני יודע מי נולד שם", אומר רוטנשטיינר ופניו מרצינות. "גם מחנה הריכוז מאוטהאוזן נמצא לא רחוק משם. אני מכיר את הנושא היטב, הייתי ביד ושם עם אשתי, וזה היה מאוד מרגש. אחרי שאתה יוצא, החוויה מלווה אותך לאורך כל היום.
"מאוד חשוב שמזכירים את מה שהיה, ואם אנחנו יכולים לעשות משהו נגד גזענות, אני תמיד אהיה מוכן לעזור. צריכים לכבד את ההיסטוריה ולפעול שהיא אף פעם לא תחזור. עשינו את זה עם נבחרות נוער שהגיעו לישראל מחו"ל. לקחנו אותן ליד ושם כדי לדבר על העבר, כי זה חשוב לעתיד".
הכרת את ישראל לפני שהגעת?
"הייתי כאן כמה פעמים בכנסים במכון וינגייט, אבל אתה בא ליום־יומיים וחוזר הביתה. כשסיימתי תיכון, חשבתי לא פעם על ישראל בגלל ההקשר הדתי ומה שהיא אומרת לי כנוצרי. תמיד אמרתי, 'אני רוצה לבקר שם', ואף פעם לא היה לי זמן.
"אחרי 18 שנים בהתאחדות הכדורגל האוסטרית, קיבלתי שתי הצעות עבודה - מבולגריה ומישראל. אמרתי לעצמי 'איך זה יכול להיות? אתה חושב על ישראל כנער, מתעסק 18 שנה בדבר אחר, וההצעה הראשונה מגיעה משם?'"
הכוונה מלמעלה?
"אולי. ישראל חשובה לי כנוצרי מאמין. הערים הקדושות, מקומות כמו הירדנית (אזור ההטבלה ליד הכנרת) או הר הקפיצה. בשבילנו, הנוצרים, אלה מקומות חשובים. להיות שם היתה בשבילי חוויה מאוד מיוחדת. אני יודע שבעתיד, גם בלי הכדורגל, אחזור לבקר".
מאז שאתה גר כאן למדת על יהדות?
"בטח. אני מכיר את יום כיפור, ראש השנה, את סוכות. אני מאוד מתעניין בחגים. אלון חזן (מאמן הנבחרת הצעירה; א"ל) הוא בחור מסורתי, והוא לימד אותי לא מעט. כשאנחנו עם הנבחרת בערב שבת יש תמיד קבלת שבת.
"כשאני שומע על מנהג, אני תמיד מנסה להבין למה עושים אותו ומה עומד מאחוריו. זו החוויה של חיים בארץ זרה. בשבילי, לנסוע לירושלים זה לא רק לראות את הכותל המערבי, אלא גם לראות איך אתם מתפללים שם".
היו זמנים שאוסטרי או גרמני היו מתקשים להתמנות לתפקיד מאמן נבחרת ישראל, זכר לימים אחרים.
"כאוסטרי, או כנוצרי, אף פעם לא היתה לי חוויה שלילית בישראל. תמיד הרגשתי את החום מהאנשים, ותמיד קיבלו אותי בזרועות פתוחות".
איך זה לחיות בישראל?
"יש לכם רמת חיים מאוד גבוהה, רק שהיא יקרה, חייבים לומר".
איך העברית שלך?
"'מה נשמע', 'הכל בסדר'", הוא מנסה להפגין שליטה. "כשאני יוצא בבוקר לריצה, אנשים צועקים לי 'אלוהים יברך אותך', או 'בהצלחה וילי', או (עובר לעברית) 'חג שמח'.
עברית היא שפה קשה ללימוד, וגם שפה שאתה לא משתמש בה באירופה. היא לא דומה לשום שפה מוכרת, נשמעת מאוד מהירה, בעלת חיתוכים, וכדי ללמוד אותה צריך הרבה זמן. כולם כאן מדברים או מבינים אנגלית, לכן קל להתנהל".
עם האוכל הסתדרת?
"כן, האוכל הישראלי מאוד פשוט. אתם לוקחים מכל מקום את הכי טוב ואומרים: 'זה שלי'. באתי לכאן, ומייד ביקשתי שניצל וקרמשניט, שהם מאכלים אוסטריים טיפוסיים".
איך אתה עם מזג האוויר?
"אוהב את השמש, אבל הקיץ הישראלי הוא על הגבול בין חם ללוהט. אם היה פה שלום, היה לכם מקום נפלא, מפוצץ בתיירים. הקונפליקט היהודי־ערבי, כשהוא יוצא החוצה, מציג תמונה רעה, כי הוא רק נמשך ונמשך".
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו