לקראת שלב הקראת הטקסט, במסגרת ההכנות להצגה החדשה שבה הוא מככב בתיאטרון "משמחי לב", מתחיל ינון דוידיאן לזרוח. אור מתפשט על פניו כשהוא נוטל לידיו את הדפים שמעביר לו הבמאי, איזו ליבוביץ, ומשתלב בהקראה עם שאר השחקנים שהגיעו הערב לחזרות, בדירה שכורה בבניין מגורים באלעד.
הוא מחכה בסבלנות לקטעים שלו, ואז מרים ידיים בתיאטרליות וחוזר במקצועיות על הטקסט, שאותו שינן בקפדנות בחודשים האחרונים. מחויך ומאושר, הוא מדקלם את המילים, מעביר אל הנוכחים בחדר את תחושותיו כשחקן. ניכר שזה היום שלו, בהפקה אחת עם שחקנים מקצועיים, תפאורה מלאה ותלבושות מיוחדות.
• • •
כל חייו חלם ינון (16), נער חרדי עם תסמונת דאון מראש העין, לעמוד על במת תיאטרון. לאחרונה נרקמה במיוחד בשבילו, בשיתוף פעולה עם השחקן החרדי עופר הלוי, ההצגה "בר מצווה טיים", שרצה בחודשים האחרונים בבתי ספר, בנופשים מאורגנים ובאירועי תרבות למגזר הדתי, ושבה הוא מגלם תפקיד ראשי. והוא נרגש, פשוט פורח.
הוריו, דן וענת, חששו תחילה מהצפוי לבנם כשהיוזמה תגיע לשלב המעשה, אבל הערב הם שמחים להתבדות. ינון משתלב בחזרות כמו שחקן ותיק. מכיר היטב את תפקידו, נותן מקום לשאר השחקנים, ואפילו שמח לאלתר, כשצריך.
"אני חולם הרבה בלילות על כל מיני דברים נחמדים", הוא מחייך. "לאחרונה, למשל, חלמתי שאני בבית המקדש. חלמתי גם שאני נמצא אצל צדיקים כמו ה'בן איש חי'. יש הרבה זמרים שאני חולם בלילות שהם שרים לי, כמו חיים ישראל או מידד טסה. אבל את חלום המשחק אני חולם כבר שנים, בלילה וביום - והנה, אותו הצלחתי להגשים.
"אני אוהב לשיר בחתונות, לשמח את החתן והכלה, אבל גם בבר מצוות ובכל מקום. אני אוהב לעשות כיף, לשמח אנשים. כשיש אצלנו אירוע בישיבה, 'בית שי' בבני ברק, כולם קופצים עלי שאשיר. אני מלחין פסוקים מתהילים, ולפעמים אני מנגן ושר עם ברכות משלי, שאני מחבר".
עופר הלוי: "הוא כוכב, אי אפשר לפספס את זה".
כשנולד, הבינו הוריו של ינון שגידול ילד עם תסמונת דאון יזמן להם אתגר גדול בחיים. "בהתחלה ענת היתה בהלם גמור, כמו כל האימהות שמקבלות בשורה כזו", אומר האב, דן. "לא ידענו מראש. עשינו אמנם בדיקות, שאמרו שיש לו משהו, אבל הן לא הראו בוודאות מה ולא אמרו לנו שזה זה, כך שההפתעה היתה גמורה. לקח לענת כמעט שנה להתאושש. אני הגבתי בצורה מעשית יותר, ניתבתי את זה יותר לשאלה מה עושים עכשיו. הלכנו לרב דוד בצרי, לשאול אותו אם להמשיך להביא ילדים, כי ענת מאוד חששה. הרב אמר שבהחלט להמשיך, לא לעצור, ושמשמיים, כל ילד נוסף שיגיע ישפר את מצבו של ינון. וזה בדיוק מה שקרה".
ענת: "אחרי ינון הבאנו עוד שני ילדים לעולם, ואכן מצבו רק משתפר מאז. אתה רואה ילד שמתפקד, מדבר ושר - וכעת אפילו משחק בהצגה".
דן וענת חוזרים בתשובה כבר 29 שנה. הוא מהנדס וקצין במילואים בחיל הים, והיא עובדת עירייה. השניים הורים לשבעה, ינון הוא ילדם החמישי.
"כשינון נולד", מספר דן, "אמרו לנו להתנהג אליו כאל ילד רגיל לחלוטין, כמו לשאר הילדים שלנו. קיבלנו את זה בצורה משלימה. כשמביאים בחשבון שהכל מבורא עולם, יודעים לקבל שהכל טוב ושהכל מגיע מאהבה".
"אם לא היינו שם ב־7 בבוקר, ניר עם היה בארי 2": הגבורה הבלתי נתפסת של לוחמי "אריות הזעם"
קפה אברהם: כך בחר דרסה אובגן, בן העדה האתיופית "בונה", להנציח את אחיו שנפל בעזה
פרסומת | מעבר לתחרות
"מאז 7 באוקטובר הגשמתי חלומות שבחיים לא ציפיתי שיהיו לי. לחזור מהשבי בחיים ולחבק שוב את סשה"
"ראיתי את האכזבה בעיניים שלהם": בן בן ברוך חושף את המשבר שחווה אחרי 7 באוקטובר
עם ינון הלכו לגדולי הרבנים, ובהם הרב עובדיה יוסף ז"ל והמקובל הרב יצחק כדורי ז"ל.
דן: "עשינו איתו 'סיבוב הופעות' אצל כל הרבנים, וכולם בירכו אותו, אמרו לנו שבעזרת ה' יהיו איתו ישועות גדולות. האמת היא שאנחנו רואים את זה בצורה מדהימה על ינון".
ענת: "ינון מתפקד ברמה מאוד גבוהה, לומד בישיבה".
ינון: "אני לומד בישיבה גדולה. לומדים שם הרבה גמרא, וגם הלכות ורש"י, הרבה דברים. בכל יום יש פעולות אחרות. אנחנו עושים יצירות, מנגנים שירים, בונים דברים וגם מציירים הרבה".
מדי ערב חוזר ינון מהישיבה בבני ברק לראש העין, ובזמן הנסיעה טווה את חלומותיו - שעליהם הוא מספר להוריו בבית. "אני חושב הרבה, ויש לי הרבה רעיונות. ראיתי בסרטים ובהצגות את השחקן עופר ואת שאר החברים, ומאוד רציתי להצטרף אליהם. לשחק בעצמי בהצגה לצידם. הם תותחים".
עופר הלוי הוא שחקן חרדי ותיק, חוזר בתשובה גם הוא, שעומד בראש תיאטרון "משמחי לב", תיאטרון חרדי שמריץ הצגות מושקעות בערים החרדיות.
את ינון הכיר הלוי כשהופיע עם שחקניו בהתנדבות בבית הספר שבו למד בבני ברק. "ראיתי מולי ילד חמוד שרוצה לעלות לבמה ולהשתתף, ואכן שיתפנו אותו בכמה הצגות. לא חשבתי שיקרה משהו מעבר לזה, עד שיום אחד קיבלתי טלפון מאביו, דן, שאמר לי: 'יש לינון חלום לשחק כשחקן לכל דבר באחת ההצגות שלך, ואני רוצה להגשים לו אותו. מה דעתך?'
"בהתחלה התייחסתי להצעה בספקנות. נפגשתי עם הבמאי והמחזאי איזו ליבוביץ, חשבנו ביחד לעשות עם ינון איזה קטע קטן, לא יותר, ובנינו לו תפקידון. אבל כשהזמנו אותו אלינו, לראות איך הוא מתמודד עם התפקיד, גילינו שהוא מאוד מוכשר ושאפשר לעשות הצגה שלמה איתו. ואז החלטנו לבנות משהו חדש עבורו, עם סיפור שלם שגם יהיה קשור בו, ולהעביר אמירה בהצגה: איך יכול אדם להצליח כנגד כל הסיכויים.
"המסר של ההצגה הוא שאם אתה מאמין בעצמך, אתה יכול הכל. איך אמר הרב שלמה קרליבך? 'כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו'. כשראיתי את ההורים, כמה הם משקיעים בינון וכמה הם מאמינים בו, זה נתן לי את הכוח והדחיפה ליצור הצגה עבורו, הפקה מקצועית עם שחקנים מקצועיים. בעצם, את כל מה שצריך כדי שהצגה תרוץ הלאה".
• • •
הבמאי ליבוביץ, חוזר בתשובה בעצמו שהפך לחסיד ברסלב, הוא בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב. בעברו ביים הצגות רבות (ובהן הקומדיה המצליחה "אני פה בגלל אשתי"), והקים את "תיאטרון התעוררות", שבמסגרתו כתב וביים עשרות הצגות לבתי ספר ולבני נוער.
ליבוביץ מספר שהרעיון להעלות הצגה עם שחקן עם תסמונת דאון נבט בו כבר לפני זמן רב. "לפני כשלוש שנים התחלתי להיפגש עם ילד עם תסמונת דאון מבית שמש, בלי קשר לינון, כדי לפתח הצגה בנושא, אלא שעם הילד ההוא זה לא הצליח. אבל אצל ינון גיליתי שהוא ברמה שבה הוא יכול לבטא את כל התסכול של ילדי התסמונת שברמות שמתחתיו, ולפתוח לקהל את הלב. ה' נתן לו את הרמה הגבוהה שבה הוא נמצא, כדי לתקשר, והוא זוכר טקסטים - ואפילו מתקן אותנו. הוא בעצם פותח פתח ונותן קול לאלה שההפרעה מונעת מהם, טכנית, להתבטא ולהוציא את עצמם החוצה. אצל ינון בהחלט ראינו כישרון ורצינות".
הלוי: "הוא קרא בתורה בבר המצווה שלו. ילד כמוהו שקורא בתורה זה נדיר. וכאמור, מה שעוד הדליק אותנו בסיפור שלו היה האפשרות להעביר דרכו אמירה ערכית על הבמה".
דן: "מבחינתנו, ההצגה סובבת סביב הנושא של כוח הרצון, והמטרה שלנו היא לעודד הורים אחרים להשקיע כל מה שהם יכולים בילדים האלה, וכמובן גם בילדים הרגילים. מלבד זה, זו כמובן הצגה שמעבירה מסר של שמחה. אנשים מסתובבים היום בפנים נפולות, וינון, וכל הילדים מסוגו, תמיד שמחים ועושים את כל הבית שמח. אין אצל ינון דבר כזה 'מצבי רוח', וזה דבר שאנחנו צריכים ללמוד ממנו.
"ודבר נוסף, ההצגה היא בעצם גשר. הצגות ככלל הן האמצעי הטוב ביותר לחבר בין הציבורים בארץ, דתיים וחילונים. יש פה סיפור עם מכנה משותף, שנמצא בכל הציבורים, וזה מחבר בין כולם".
ענת: "ינון כמובן התאכזב מזה שההצגה, שהיתה אמורה לרוץ כבר לפני שנה וחצי, נתקעה כל כך הרבה זמן בגלל הקורונה. הוא כל הזמן שאל אותי, מתי כבר נוכל לעלות עם ההצגה? אבל בתקופה הזו, לבד עם עצמו, הוא היה מנגן ומחבר שירים. הוא גם צילם קטע וידיאו שעלה לאתר 'הידברות', שבו הוא קורא לצופים להיות בשמחה למרות המצב".
ינון, איך עברת את תקופת הקורונה?
"המשכתי ללכת לישיבה, וגם חיברתי הרבה שירים, מספר תהילים. אני מנגן הרבה באורגן, ומחבר שירים תוך כדי. צילמתי גם מסר לעם ישראל בתקופה הזאת, לשמח את אלה שלא יכלו לצאת מהבית, שלא יהיו עצובים. שרתי להם שירים שמחים".
עלילת "בר מצווה טיים", שנתפרה במיוחד למידותיו של ינון, מגוללת את הסיפור של צמד שחקנים שהוטלה עליו משימה להכין הצגה על ילד עם תסמונת דאון - אך אחד מהם מחליט לעזוב שבועיים בלבד לפני הצגת הבכורה.
ינון מגלם ילד שמבקש לעזור לחברו, שחסר לו כסף, להכין סרט בר מצווה, ופונה לשם כך לעופר הלוי - שהוא למעשה השחקן שנתקע ללא פרטנר בהצגה. "כשינון מגיע אליו, עופר בעצם אומר לו: 'לא אתה צריך אותי, אלא אני צריך אותך'", מסביר הבמאי ליבוביץ.
"ברובד נוסף בהצגה, לאחת הדמויות, של אבא בגילומי, נולד בן עם תסמונת דאון, והוא שוקע בדיכאון נוראי. ינון יושב איתו ומחזק אותו, מגלה לו פנים אחרות בילדי התסמונת, ונוטע בו תקווה. כל התהליך של ההצגה שנבנית, בתוך ההצגה, וההכנה לסרט בר המצווה, הכל בכיכובו של ינון - זה מה שהקהל רואה מולו על הבמה. יצא לנו משהו מרגש ומרתק".
צוות ההצגה, שכולל גם את השחקנים יצחק קפלן ואליעזר ליפא שמעון, נפגש עם ינון פעמים אחדות לחזרות, עוד לפני הקורונה.
הלוי: "כבר היו לנו כמה הזמנות ותאריכים, אבל הקורונה קצת תקעה הכל. אחרי הסגרים התחלנו להופיע עם ההצגה, וכבר יש לנו תאריכים חדשים להצגות בשבועות הקרובים בירושלים, בבני ברק, בפתח תקווה, בחולון ועוד. הכוונה שלנו היא לגרום לאנשים להסתכל על ילדי ונערי תסמונת דאון בעין רגילה. יש הרבה קטעים במחזה שבהם ינון אומר: 'אני רגיל, אני כמוכם'".
ליבוביץ: "בדרך כלל, בהצגות מהסוג הזה רואים איך ילדים רגילים מציקים לילדים המיוחדים. אצלנו זה להפך: משחק כאן שחקן עם תסמונת דאון, שמשחק תפקיד של תסמונת דאון, וזה שהוא מצליח לעשות את ההצגה מתחילתה עד סופה - והקהל רואה את זה - זו הייחודיות של ההצגה".
החבורה מתיישבת שוב להקראה. ינון קורא את הטקסט שלו לאט ובהטעמה, מבליט את ציטוטי השאלות, וקורא בתקיפות משפטים שמצוינים בהם סימני קריאה.
ליבוביץ מדגיש שהקפיד לא לכתוב לינון טקסטים קצרים או קלים יותר בשל מצבו. "לחלוטין כתבתי את ההצגה באופן רגיל לגמרי, כדי לראות איך ינון יעמוד באתגר. כשראיתי שהוא עומד בכל הדרישות, השארתי את הקטעים כמו שהם, בלי לשנות דבר".
ינון, היה לך קשה ללמוד את התפקיד?
"בכלל לא. הכל היה לי קל. בהתחלה נתנו לי את התסריט ולמדתי אותו בעל פה, ואחרי זה היו שינויים, והצלחתי ללמוד גם אותם".
ליבוביץ: "בסוף, אסור לשכוח שיש שחקנים מקצועיים סביב ינון, והם יכוונו אותו במקרה שהוא ישכח משפט או יתבלבל על הבמה, דבר שעלול לקרות לשחקנים ותיקים ומנוסים ממנו. אנחנו כל הזמן מכוונים אותו".
יצחק קפלן מגלם את חברו של ינון. "בעלילת ההצגה אני כל הזמן מצוברח, וינון בא לשמח ולעודד אותי", הוא מספר. "ודווקא מהמקום שהכי לא ציפיתי לו, מהמקום שלו, הוא מצליח לעודד אותי. בהצגה אני משחק סוג של חונך שלו, כביכול, ובסוף הוא זה שעוזר לי".
הלוי: "ההצגה הזו מבטאת את אופי התיאטרון שלנו, שאחד המסרים המרכזיים שאנחנו מעבירים דרכו הוא קבלת השונה. יש לנו הצגה אחרת, 'אחד נגד כולם', שבה אני אומר: 'כל המלחמות בעולם מתרחשות מפני שאנחנו לא יודעים לכבד את הבחירה של השני'. המוטו שלנו הוא קבלת השונה בדעות, וההצגה עם ינון מגיעה בדיוק בזמן, כמנוף נוסף להעברת המסר הזה. לא מזמן העלינו בתיאטרון הצגה בשם 'יוסל'ה קמצן קדוש', שמבוססת על סיפור של הרב קרליבך, וגם בה המסר היה 'אל תשפטו את האדם כמו שהוא נראה'".
• • •
תיאטרון "משמחי לב" פועל במגזר החרדי כבר שני עשורים, בניצוחו של עופר הלוי. התיאטרון נודד בין היכלי תרבות ובתי ספר, לפי ההזמנות מרחבי הארץ. החזרות מתקיימות בדירה צנועה באלעד, שנשכרה לטובת הצוות. שם גם מאוחסנות התלבושות. צוות השחקנים של "משמחי לב", שמונה כ־20 איש שעובדים בשכר, מריץ במקביל כמה הצגות שמועלות ב"חיידרים" החרדיים ובאולמות באזורים החרדיים, בימי חנוכה או בחול המועד של פסח וסוכות, וגם בחופשות הקיץ.
הלוי, נשוי ואב לתשעה, מתגורר באלעד, ומלבד התיאטרון שהוא מנהל, הוא משמש גם רב בית כנסת ביישובו. כחילוני, לפני החזרה בתשובה, למד בבית צבי, ועם סיום לימודיו העלה במסגרת פסטיבל תיאטרונטו את ההצגה "כאן מעבר לכביש", המבוססת על סיפורו האישי. בטלוויזיה הוא שיחק בטלנובלה "זהב של שוטים" ובסדרות "קו 300" ו"פלורנטין".
"התחלנו להפיק בזמנו את ההצגות במסגרת ארגון ההחזרה בתשובה 'ערכים', עם הרכב שנקרא 'הופה הולה', כשההצגות יועדו לקרב חילונים לדת", אומר הלוי. "אף אחד מאיתנו לא האמין ש־20 שנה אחר כך, במגזר החרדי יהיה תיאטרון. זה היה קצת מוקצה, ובהתחלה היו קורעים את המודעות שלנו כי לא ידעו איך לאכול אותנו. אף אחד לא האמין שיבוא יום ויהיה לזה ביקוש רב בתוך המגזר החרדי עצמו".
תמיד היו הצגות במגזר החרדי, לא?
"היו דברים, אבל אף פעם לא משהו מקצועי. לא היו אנשי מקצוע ובוגרי בתי ספר למשחק. אנחנו, שהיינו חוזרים בתשובה וכבר שיחקנו גם בעולם הקודם, הבאנו משהו חדש למגזר".
מתי התחלתם להופיע לקהל חרדי ממש?
"בהתחלה ההצגות היו מופנות לקהל לא דתי, אבל פתאום שמנו לב שהאולמות, שיועדו לקהל חילוני, היו מפוצצים עד אפס מקום בחרדים. ועוד עמדו שוטרים ומאבטחים בכל ההצגות שלנו, בשל הלחץ על הכניסות. ואז אמרתי: אוקיי, יש לי פה שליחות.
"הרגשתי שיש לי כאן הזדמנות להעביר מסרים שאני מאמין בהם דרך המשחק שלי. הלכתי לרב דוד אבוחצירא מנהריה, שאמר לי: 'תמשיך במה שהתחלת, ואפילו תגדיל עוד את מה שאתם עושים היום'. ואז יצא הרעיון של תיאטרון חרדי בהפקות מקצועיות, עם תאורה, סאונד ותפאורה, כל מה שכלול בזה. עם השנים הלכנו וגדלנו, ויש לנו כיום לפחות עשר הצגות שאנחנו רצים איתן, ולהערכתי צפו בהן במצטבר, לאורך השנים, רבע מיליון איש".
מי השחקנים שלך בתיאטרון? הרי אין בית ספר חרדי למשחק.
הלוי: "נכון, ואצלנו באמת הרוב בעלי תשובה. יש ממש מעט שחקנים שהם חרדים ממש, מלידה. אצלי יש רק אחד כזה, דוד גודיק, חרדי מבית שמש, מורה בעיר, שהחליט יום אחד להגשים את חלומו כשחקן ופנה אלינו. הוא היה תלמיד טוב מאוד, כי היו לו כישורי משחק טבעיים, ומאז משתתף כשחקן בהצגות שלנו.
"אני יכול לספר שיש כיום ביקוש מסוים בציבור החרדי ללימוד משחק. אנחנו מקימים בקרוב באלעד בית ספר חרדי למשחק, שיהיה מיועד לבני נוער, בית ספר מקצועי לחלוטין. הוא יפנה גם לגברים וגם לנשים בהפרדה מלאה, עם מערכת שעות של שניים־שלושה מפגשים בשבוע.
"הציבור החרדי היום פתוח מאוד לקבל דברים כאלה. הוא הבין שהאמנות היא חלק מהתרבות היהודית, ושדרך האמנות אפשר להביא אמירה בצורה שהיא לא פחות טובה מהרצאה - אם לא יותר טובה".
הלוי מספר שבהצגות של תיאטרון "משמחי לב" אפילו רבנים מגיעים לצפות. "יש לא מעט רבנים שבאים ואומרים לי: 'גם לי מגיעות כמה שעות לקחת אוויר, לצחוק ולהתנתק'".
הלוי ושאר הצוות נלחמים לקבל הכרה ותקציבים ממשרד התרבות. "כרגע אנחנו עוד לא מקבלים תקציבים, רק מעט ממפעל הפיס, אבל אנחנו במשא ומתן רציני מול משרד התרבות, שיכיר בנו כתיאטרון. אני מקווה שבקרוב נוכל לקבל תקציבים שיאפשרו לנו לפעול. בנושא הזה יש אפליה נגד המגזר החרדי, ללא ספק. גם הציבור החילוני לא מתייחס כרגע לתיאטראות הדתיים כאל עוד תיאטרון.
"כשאנחנו באים להופיע בהיכל התרבות בפתח תקווה, שואלים אותנו 'מתי אתם מסיימים?'. לא מתייחסים לאמנות שלנו, לא מכבדים אותה. מירי רגב ניסתה לעזור לנו בזמנו, אבל לא מספיק. גם המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל יכול לעזור לנו עם תקציבים להצגות בפריפריה, ואני מקווה שכל הנוגעים בדבר ישכילו להירתם למימון התיאטרון הזה".
דן: "לפני שעופר והתיאטרון שלו הגיעו, היה יובש בהצגות למגזר. הם הביאו איתם קפיצה גדולה ברמה. ההצגות שלהם מדהימות, עם מחזות שכתובים מעולה. אנחנו לא רוצים שייתנו להם ליפול, אנחנו צריכים אותם. ולא רק בחגים, אלא לאורך כל השנה. אנחנו פונים למשרד התרבות ולעיריות השונות, שייתנו להם תקציבים כדי שיוכלו להציג לציבור החרדי".
הלוי: "מה שאתה רואה כיום בהצגות שלנו, זה בלי תקצוב של אף אחד. אני באופן אישי לוקח בכל פעם מחדש הלוואות של 200 אלף שקלים, כדי לקחת את אנשי המקצוע הכי טובים להצגות. עובד איתנו, למשל, אסי טל, שעושה את הפסטיגלים ואת ההצגות של יובל המבולבל, וגם הבמאי המוכשר תדהר יששכר, ואלו דברים שעולים המון. אני בהחלט מצפה שיעזרו לנו".
מי הקהל שלכם כיום?
"אנחנו פונים לכל הקהלים, ומאוד מתאימים את עצמנו. מובן שאנחנו מופיעים בעיקר לקהל חרדי, אבל גם מול קהל דתי־לאומי ואפילו חילוני יוצא לנו להופיע".
אליעזר ליפא שמעון: "החידוש של התיאטרון שלנו הוא שלראשונה במגזר מדובר בהצגות מקצועיות, עם בוגרי בתי ספר למשחק. הקהל החרדי לא היה חשוף לרמה כזו. את הסרטים וההצגות עשו עד היום חובבנים. היתה גישה של 'בוא תצחיק, תעשה חיקויים'. עכשיו אנחנו עובדים פה כמו בכל תיאטרון מקצועי, והקהל מקבל משהו איכותי".
הלוי: "בחנוכה אנחנו 'מפגיזים' אפילו יותר, ברמת התפאורה והשחקנים, כי מבחינתנו זה מענה חזק לציבור הדתי מול כל הפסטיגלים. אני מנסה להעביר לציבור שהתרבות היהודית לא נופלת מכל מה שקורה בחוץ".
מה עם הקהל של נשים חרדיות?
"יש לנו במקביל גם תיאטרון לנשים, שמריץ הצגות עם צוות שחקניות בלבד. אני מנהל גם אותו, כשהמנהלת האמנותית היא ניתאי שמחה. יש לנו, למשל, הצגה לנשים בשם 'אל תגזימי', שניתאי כתבה ומביימת. היינו רוצים לגדול עוד ולהופיע עוד, ואני מקווה שיהיו לנו התקציבים לעשות את זה".
יום למחרת החזרות באלעד, כל הצוות נפגש שוב באולם בראש העין, הפעם בחזרה "על רטוב" - חזרה גנרלית רגע לפני הרצת ההצגה. כולם עוטים את התלבושות ומתחילים בחזרה.
כמה דקות חולפות, וינון עולה לבמה. התפקיד שלו מתחיל. "תסתכל עליו", לוחשת לי אמא ענת. "הוא בעננים, תראה איך הוא פורח".
"תבקש ממני סליחה", ינון אומר, במסגרת התפקיד שלו, לשחקן שלצידו, "אבל סליחה מהלב, מבפנים". הוא לובש גלימה מפוארת, חובש כתר מלכותי ומדבר בביטחון, בדיוק כפי שמצופה ממנו בתפקידו כרגע.
כשמסתיים החלק שלו, הוא מברך את הקהל הדמיוני שממולו: "שתמיד תשמחו, שתמיד תחייכו. אני עושה את זה כל הזמן. תנו חיוך, הכל לטובה".
הוא יורד מהבמה, היישר אל עבר אמו, מחייך ואומר לנו: "אני לא מאמין שזה קורה. כל כך חיכיתי להגשים את החלום שלי. את מאמינה, אמא?"
Chananibl2@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו