מתי בפעם האחרונה צפית בחדשות?
"כמעט כל יום. אני מקליט וצופה לפנות בוקר, רץ על הכותרות ועל הסיפורים שמעניינים אותי. אני מקליט את יונית ואת תמר ולפעמים גם את הערוץ הראשון, בודק בשתי המהדורות למי יש סיפור מעניין, ואני לגמרי בעניינים.
"כמגיש יש לך ריגושים אחרים מכתב שטח, אבל שום דבר לא דומה לזה שאתה מביא סיפור חזק וטוב, והיום זה נדיר מאוד. כשעזבתי את החדשות בן־לילה בהפתעה, כי לא ידעו שככה אני עובד - כשמשהו לא מעניין אותי אני עוזב - אמרתי לעצמי שעכשיו, אחרי עשרות שנים של 24/7, אני מוציא את הרעל הזה מהגוף, וזה רעל. אקטואליה היא חומר רעיל ולא עמדתי בזה. כל יום הייתי רץ כדי להיות בעניינים.
משה בן שמחון
"40 שנה הייתי מוכן נפשית ליום שבו ארד מהמסך וישכחו אותי, וזה לא קורה. גיליתי שאתה מוטבע איפשהו בתודעה, בעיקר בגלל ההגשה של המהדורה המרכזית, אבל לא רק, ואז אתה עושה 'הזמר במסכה' ומגיע גם לקהל של ילדים בני שש".
מתי בפעם האחרונה היית במסיבת עיתונאים?
"לפני המון שנים. לפני כעשר שנים הייתי שותף בחברה שעסקה בשידורי אירועי וידאו ברשת שהקמתי עם שותפה, והנחיתי מסיבת עיתונאים של המתמודד לראשות הממשלה נתניהו. הקדמנו את זמננו לגמרי, ומאז קמו לחברה מתחרים חינמיים והעולם מסביב הבין את משמעות שידור הוידאו ברשת, אבל כלכלית זה היה פיאסקו.
"בחיים הייתי כמובן באינסוף מסיבות עיתונאים, כשהכי זכורה היא המסיבה העצובה עם הנשיא לשעבר קצב ב־2007. זו היתה מסיבת עיתונאים ענקית עם מאות אנשים והרגשתי שכולם שומעים את השקרים שלו ואף אחד לא מדבר, כי הכוכב קצב אמר שאין שאלות אז לא מפריעים לו. קיבלתי החלטה שאני שואל את מה שצריך, ומשם הכל היסטוריה.
"האמת היא שלא נעלבתי ממנו, אלא ממש נהניתי. נהניתי מהמאבק המילולי עם קצב ומהמאבק הפיזי עם הקב"ט, והתוצאות כמובן אישרו מי צדק ומי לא. האירוע הזה היה בדיוק אני. זה האופי שלי, לא ללכת עם העדר, לעשות מה שאני חושב שצריך לעשות, ומהרגע הזה העניין של 'לא שואלים שאלות באירועים גדולים כי ביקשו לא לשאול' כמעט לא קיים יותר. מבחינתי האישית זו היתה אבן דרך מאוד חשובה, ואני חושב שגם בתולדות העיתונות".
מתי בפעם האחרונה חשבת על הגיל שלך?
"באוגוסט אחגוג 69, ולמרות שאני לא אוהב חגיגות יום הולדת, בטח יכריחו אותי ואני אכנע. אני חושב על הגיל, ומי שאומר שלא - לא אומר אמת, אבל זה לא מעסיק אותי בפועל. יהיה פתטי אם אני אגיד בן כמה אני מרגיש, אבל באמת אף אחד לא חושב שאני בגיל שלי. אנשים מתעלפים כשמבינים את גילי, מבקשים ממני להוכיח בתעודת זהות את שנת הלידה שלי.
"תמיד הייתי חזק וכל הרעיון הוא לתחזק ולשמר את זה. הגיל הוא פקטור שאני מתחשב בו רק במובנים מאוד פרקטיים. יש לי נטייה מולדת שהתחזקה ללכת נגד הכאב ולא להיכנע לשום דבר, אבל למדתי שלגוף יש גיל, אז במובן הפרקטי אני כן חושב על זה ובמובנים אחרים אני חי כמו שאני מרגיש. אני האדם הכי פחות חרדתי שתפגשי, ולכן אני לא מודאג מדברים שאני לא יודע עליהם. אני לא חושב מטר קדימה. עושה מה שבא לי ולא מעניין אותי לא מה יגידו ולא הגיל".
מתי בפעם האחרונה בדקת את העו"ש?
"כל יום, אבל כסף ממש לא מניע אותי. בשנים האחרונות קיבלתי החלטה גורפת לנסות להימנע מלהיות כפוף לבוסים ולמשבצות קבועות, אז ארגנתי את החיים הפיננסיים שלי באופן עצמאי ואני עוקב כדי לראות מה קורה איתי. הרווחתי טוב מאוד כשהגשתי חדשות, וגם לפני זה היה בסדר גמור. המעבר לערוצים המסחריים עשה לי טוב ואף פעם לא התלוננתי, אבל בזבזתי כספים על החלטות שגויות ועל לא מעט שטויות. לפני כעשר שנים, למשל, הקמתי חברת מטוסים בצפון ובמרכז אמריקה, משהו קטן כזה שאני וכמה חברים החלטנו בהחלטה של רגע להקים על פי רעיון שלי והיא הצליחה מאוד ואז התמוטטה. זה סיפור אחד על הרפתקה כושלת, והיו עוד.
"אחד הדברים שוויתרתי עליהם במשך שנים ארוכות הוא קמפיינים, שהם קופון שאתה גוזר ומתרגם את הפרסום שלך להרבה כסף קל ומהיר. בשנים האחרונות אני יותר משוחרר, וההצעה שקיבלתי עכשיו לקרדיט קלין, חברה שמתמחה בשיפור דירוג אשראי, התיישבה לי בדיוק, אז הלכתי עליה. זיכרונות מהבית צצו לי בעקבות הקמפיין הזה, דברים ששכחתי על ענייני הלוואות שקרו כשהייתי ילד. נזכרתי איך באו להורים שלי וביקשו מהם כסף שהם לא זכרו שהם חתמו עליו, ואת ההלם שכל הבית נכנס אליו. גדלתי בבית שמצבו היה בינוני מינוס מבחינה סוציו־אקונומית, וחי תחת ענן שחור של להחזיר הלוואה שמישהו אחר לקח ולא עמד בה.
"אבא שלי היה הפראייר הזה שגר באותו מקום כל השנים, עובד, משלם מסים ולא מתעסק עם אף אחד, וכסף לא היה לו. כשביקשו ממנו לשלם חובות, הוא ואמא היו בהלם, הם לא ידעו מה לעשות עם זה. אני לא זוכר את הסכומים, אבל הם היו יהודים פשוטים מהפריפריה שפתאום נפלו עליהם השמיים. אני הרגשתי שהבית בענן שחור, מי יודע מה יהיה, מה עושים, למי פונים. גם היום אני ממש לא אדם חומרי, לצערי הרב. גדלתי באווירה שבה כסף היה עניין בזוי וקלטתי שמי שמתעסק בכסף הוא אדם קטן. יכול להיות שאם הייתי מקבל חינוך פיננסי יותר טוב הייתי עוד יותר מסודר בחיים".
מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?
"אתמול, כשפגשתי את הנכד החדש יחסית שלי, דן. הבן שלי ואשתו הגיעו מארה"ב וראיתי את הנכד ב'לייב'. כשהיה תינוק ראיתי אותו בעיקר בווידאו, וזה לא אותו דבר, ועכשיו סוף־סוף ראיתי אותו כשהוא כבר בן שנה וחצי. טקסים ודגלים פחות מרגשים אותי. כשהייתי ילד הם ריגשו, היום אני הרבה יותר ציני כלפי זה. הרבה אנשים נשטפים בלאומיות כשהם מתבגרים, וגם בלאומנות ובדתיות, אבל אצלי זה הפוך. עם הניסיון והשנים אני נשטף יותר ויותר בדברים אישיים ומקדיש להם הרבה יותר תשומת לב והרבה פחות לשטיפות המוח הממסדיות".
מתי בפעם האחרונה פחדת?
"כולם פוחדים, אבל בשבילי פחד הוא עוד ריגוש ואתגר להתגבר עליו. יש לי מנגנון שמתרגם פחדים לאיזו פרקטיקה חיובית וזה מרגש ומרתק אותי. יש לי דיאלוג עם המוות ואני אוהב להתגרות בו. תמיד אהבתי ללכת על סף התהום, גם מילולית וגם מעשית, למשל בנסיעה על אופנוע או במכונית. לפעמים כשמפתיעים אותי אני מפחד, אבל זה לא משתק אותי או גורם לי לקפוא. אני מגיב מהר ובקור רוח ובכלל אוהב מאוד אדרנלין. אני מרגיש שאני צריך לפמפם סכנות לתוך מחזור הדם שלי כדי להרגיש שאני חי.
"בקורונה לא פחדתי, כי אני אדם ספקן ועד שאני לא רואה עובדות, בכל נושא, אני מטיל ספק בכל דבר. בניגוד לרוב האנשים, אני מרגיש חוסר ביטחון בתוך העדר ואפילו נהנה ללכת נגד העדר. בקורונה לא קניתי את מה שסיפרו והטלתי ספק, בצדק לטעמי, בכל הנתונים שנתנו לנו. עקבתי אחרי הנתונים וראיתי שהם לא קוהרנטיים, שהפקידים לא עובדים בתיאום זה עם זה ושהפוליטיקאים שהיו אז בשלטון ניצלו את הנתונים השקריים האלו לתועלתם. התחסנתי בסופו של דבר, כי החיסון הוא הדבר הכי פחות גרוע בכל מסכת השקרים שאפפה אותנו. יש קורונה, יש מחלה, אבל מילת הקסם היא איזון. המערכת לקחה את המצב לקיצון כדי לכסות על התחת ועל השגיאות שלה וכדי לנצל אותו מבחינה פוליטית".
מתי בפעם האחרונה התרגשת מרגע טלוויזיוני?
"יש הרבה רגעים שנחרטו אצלי, אבל לפני יותר מ־20 שנה, כשישבתי כאורח בתוכנית של רפי רשף, פתאום הפכו אותי לכיסא ריק והפתיעו אותי. הביאו אם ובת יוצאות אתיופיה, שהתברר שבאחד המבצעים שבהם הייתי בסודאן, כמילואימניק בשייטת, נתקעתי עם תינוקת בת יומה על הידיים והייתי צריך לחפש את האמא בבטן האונייה, עד שמצאתי אותה והיא לקחה ממני את התינוקת שלה. התחקירנים בתוכנית איתרו אותן וזה היה כשהבת כבר היתה סביב גיל 16. שתיהן קפצו עלי בשידור חי והייתי נבוך ברמות, אבל זה היה רגע מאוד מרגש.
"בסוף זה היה מבצע שבו הייתי בורג קטן, הבאנו בשנים ההן אלפי אנשים מסודאן לישראל דרך הים, אבל כשנפתחה עלינו אש מהחוף הסודאני במבצע ההוא זו היתה נקודת שיא דרמטית. כשיש מאות אנשים על חוף נטוש במדבר הסודאני, זה אומר שמי ששוכב במים הוא לוחם בשם גדי סוקניק. זה ברור".
מתי בפעם האחרונה קיבלת הצעה מפתה?
"אין תוכנית ריאליטי שלא פנתה אלי בעשורים האחרונים, רובן בכל עונה, ורק לאחת הסכמתי, 'הזמר במסכה'. נעניתי תוך דקה גם כי הייתי פנוי לזה וגם כי מוזיקה היא אולי הדבר שהכי חשוב לי בחיים. מאוד אהבתי את התחרות כי אני אדם תחרותי, ואהבתי גם את המסווה, אז הכל התחבר. הסכומים ששולמו היו ממש פעוטים, בניגוד לסכומי עתק שוויתרתי עליהם ואני מוותר עליהם כל פעם שאני מסרב לתוכניות ריאליטי אחרות".
מתי בפעם האחרונה אכלת בשר?
"לפני 20 שנה בערך, הפסקתי הרבה לפני מיקי חיימוביץ'. תמיד הייתי באותו משקל ובריא, וכשהתחלתי לקרוא ולהתעניין בתזונה, קיבלתי החלטה להוריד בשר לפעם בשבוע ואז הורדתי לגמרי. חיות יבשה אני לא אוכל המון שנים, ובדצמבר 2012 נהייתי טבעוני, כי מישהי ששינתה את חיי נגעה בעקרונות שלי כשאמרה לי 'חיות ים הן לא חיות?'. היה לי טעים לאכול חיות ים, ולמרות זאת באותו יום חתכתי. אני מאלה שגדלו על בשר, אז זה לא שיש לי בחילה ממנו, אבל אין לי בעיה לוותר. מה שלא טוב לי ולא טוב לעולם - עף מהצלחת שלי, וזו ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיים. החלטה שטובה לבריאות שלי, טובה לחיות, טובה לכדור הארץ וטובה לתחושה שלי מול העולם. אני מרגיש טוב עם עצמי גם במובן הפיזי וגם במובן הנפשי".
מתי בפעם האחרונה רבת עם מישהו?
"לפעמים אני לא מתאפק והפיוז קופץ לי, זה קורה הרבה בכבישים. אני מגיב בחריפות לנהגים ומתקוטט איתם. פעם זה מילולית, ובעבר הייתי אפילו מנפץ מראות של רכבים עם האופנוע, כי הם ניסו להרוג אותי. הייתי עושה משפט מהיר, ואם הייתי מגיע למסקנה שניסו להרוג אותי, הייתי מגיב.
"אני לא אוהב לריב וזה עושה לי רע, אבל אני גם לא אוהב לבלוע צפרדעים. כשאחרים מהססים להגיב, אני מגיב חופשי. היה למשל הסיפור עם אייל ברקוביץ', שהתחיל כששאלו אותי עליו ועל אופירה. אמרתי מה שאמרתי ואייל הגיב בצורה בוטה. אחר כך, כשנפגשנו, ליבנו את העניין ביוזמתי והשאר היסטוריה. השלמנו, לחצנו יד ומאז התראיינתי כבר בתוכנית שלהם.
"אייל הוא לא עיתונאי ולא יגדיר את עצמו כעיתונאי. הוא דמות מעולם הספורט שלבשה פרסונה תקשורתית ייחודית, ועם הזמן גיליתי שיש מקום גם לדברים כאלה, שלא לדבר על אופירה, שעשתה מסע ארוך ומוצלח. הפריעה לי הצורה הקולנית והוולגרית שבה הם טיפלו בהתחלה באקטואליה, זו לא השפה שהייתי רוצה לראות על המסכים. גם ככה הרף לא גבוה בטלוויזיה המסחרית וזה לא שהוא עולה".
מתי בפעם האחרונה בכית?
"בגיל שנתיים. לא יצאו לי דמעות מהעיניים כל החיים. זה כנראה מהילדות, וגם בצבא ובמסגרות שאחרי שכללו לי את ההיבט הרובוטי - לא עושים רעש, לא מתלוננים ולא בוכים. בחיים האישיים אני רואה את עצמי כסוג של 'זכר אלפא'. נשים תמיד אומרות שחשוב לבכות ושגברים שמביעים רגש זה טוב, אבל יש לי הרגשה שבסופו של דבר, בין האלפא לבין המטרוסקסואל, רובן עדיין מעדיפות את האלפא, אז אולי אני אמשיך לא לבכות בפומבי".
מתי בפעם הראשונה?
מתי בפעם הראשונה שידרת בטלוויזיה?
"בשידור הראשון שלי היתה לי פדיחה אמיתית. זה היה בימי שלטון הערוץ הראשון, כשמהדורת מבט זכתה ל־80 או 90 אחוז רייטינג, והייתי כתב מדיני שנכנס בפעם הראשונה לאולפן מבט כדי לתת 'סיט־אפ'. חיים יבין ישב לידי ונכנסתי כולי לחוץ ונרגש והתחלתי לדבר, והטקסט מולי במצלמה נהיה איטי ואיטי ובסוף אני רואה יד שמורידה את סליל הנייר בזעם, ואין לי טקסט ואני נתקע, מול פני האומה, בשידור הראשון שלי, ואני אומר לעצמי - מה עכשיו? מה לעשות? להגיד סליחה? טעיתי? לעשות חרקירי? ואני, כהרגלי להתגבר על תקלות, המשכתי לדבר מהראש, ודקלמתי ודיברתי כי היה לי ניסיון רב במשדרים בחי מקול ישראל, ואני ממשיך לדבר ורואה את יבין מסתכל עלי מהצד וחרד לגורלי, וכשזה נגמר אחרי 4 דקות ארוכות, וירדתי האולפן, חיים אמר לי 'אם עברת את זה,אתה כבר תעבור הכל'. אכן, זו היתה טבילת אש משמעותית מאוד"
גדי סוקניק \ בן 69, איש תקשורת, תושב רמת השרון. גרוש ואב לשלושה, סב לשלושה נכדים. התגייס לצה"ל ב־1970 ושירת בשייטת 13. עבד ככתב בקול ישראל ובערוץ 1. בשנת 1995 עבר לערוץ 2 והגיש את המהדורה המרכזית, תחקירים ומשדרים מיוחדים. בהמשך הצטרף לערוץ 10 והגיש את "לילה כלכלי" ו"המטה המרכזי", תוכניות תחקירים ושעשועון. לאחרונה השתתף ב"הזמר במסכה" בקשת 12 ובסרטוני פיקוד העורף להסברת הקורונה. בימים אלה מוביל קמפיין של
חברת "קרדיט קלין"
shirshirziv@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו