עמרילי שלי: הודעות הווטסאפ שלישי מירן לביא שולחת לבעלה החטוף עמרי כבר שנה וחצי

518 ימים חלפו מאז שרוני הפצפונת נתלשה באכזריות מידיו של אבא עמרי אחרי שעות שבהן היתה בת ערובה, עם רובה מופנה לראשה, וראתה את אביה הגדול והחזק מתחנן על חייו מול מרצחים. 518 ימים חלפו מאז שעלמא, אחותה התינוקת, בת חצי שנה בלבד, התחפרה בזרועותיה של אמא לישי, רובים מכוונים אל גבן.

"רוני ניסתה לרדוף אחריו, ואני הייתי צריכה להחזיק אותה בכוח כדי שלא תלך אחרי המפלצות ואבא שלה", סיפרה השבוע לישי מירן לביא, ששרדה את הטבח בקיבוץ נחל עוז, על בימת האו"ם. מאז 7 באוקטובר היא מגדלת את הבנות שלהם לבד. הצעדים הראשונים של עלמא, השאלות הקשות של רוני, התקוות, החלומות, ימי ההולדת והתחפושות המתוקות של פורים, ששוב מתקרב ובא - את כל אלה לישי חווה עם בנותיה לבד. בלי אביהן, האהבה הגדולה של חייה.

כמה ימים אחרי החטיפה המחרידה, החליטה לישי לשתף את עמרי בהודעות ווטסאפ, למרות היעדרו, כדי שימשיך להיות חלק מהמשפחה הצעירה, שלא יפספס אף רגע בהתפתחות ובגדילה של בנותיו. הודעה ועוד הודעה, שהפכו ליומן אהבה וגעגוע. יומן מאבק על החיים ועל השפיות. יומן של משפחה שעברה את הזוועה המחרידה ביותר, ועדיין ממתינה בחרדה לשובו של אבא עמרי מעזה.

יומן שהוא מסמך אישי, כואב ומטלטל, שבו בולטת בין השאר התעלות הרוח חרף כל המכות והאכזבות. יומן של הודעות שלא נענו, הודעות בלי וי כחול, של אישה שעושה כל מה שבכוחה לאחד ולרפא את משפחתה. להחזיר לילדות את אבא.

29.10.23, 22:43

עמרילי שלי,

אז החלטתי להתחיל לכתוב לך כדי לא לשכוח את כל הדברים החשובים. מקווה שאצליח להקפיד והכל יהיה כתוב כשתחזור...

אז שתדע שעלמא כבר יומיים ממש יושבת. ורוני כבר אומרת אמא. ובכלל, רוני מדברת כמו ילדה גדולה. אהובי, רוני סופרת כבר עד 10 רצוף. והיום גם ביקרנו את מוג'ו. הוא התרגש ממש, אבל לא רצה לצאת איתנו לטיול. רוני התחילה כלבנות טיפולית כבר לפני שבועיים, וביקשה היום אחרי שראתה את מוג'ו לראות את אנזו. היא ממש מתגעגעת אליך והיום אמרה לך שלוש פעמים לילה טוב. בטוחה שהרגשת... היא גם אמרה לך שאנחנו אוהבות אותך, מתגעגעות אליך ומחכות לך.

ביום רביעי היה לרוני מפגש של כלבנות טיפולית. היא ציירה בשחור ואחרי 20 דקות רצתה לסיים. אחרי זה הסתתרה מתחת למגלשות ואמרה שמפחיד בחוץ... היא קצת כועסת שאתה לא איתנו. לא עליך - על העולם

גם חזרתי לעשות לה קצת עיסוי. גם לה וגם לעלמא, עם שמן מיוחד להתקררות שרקחו לנו. אז זה - קודם גב. עכשיו חזה (עם ח' גרונית). ואז רגליים כמו שאבא עושה. היא נרדמת רק כשהיא ישנה על היד שלי ובכלל זקוקה להמון מגע וחיבוקים. אני ממש מתגעגעת אליך כבר ומדמיינת את הטלפון שאקבל לבוא לפגוש אותך.

מחר יום ממש עמוס: ראיון ואז צילום עדות, ואז פגישה עם אנשי מודיעין ואז שוב ראיון. איך תמיד זה קורה לי בימי שני. מחכה לרגע שאראה אותך. אחבק אותך אנשק אותך. ומקווה שלא תכעס עלי שלא יכולה לטפל גם במוג'ו עכשיו. אבל שתדע שהוא נמצא קרוב־קרוב ואצל מישהו מדהים וזה יותר טוב לו כרגע, בטוחה שתבין. לילה טוב, אהבה שלי.

30.10.23, 22:28

אהובי,

היה היום יום עמוס ממש. בקושי היה לי זמן עם רוני, ועלמא בכלל לא ראתה אותי... איזה סיטואציה מוזרה זאת. אני אומרת לרוני כל הזמן שהולכת לעבוד וזאת באמת עבודה כל הדבר הזה... אבל היא גם לא כל כך מבינה למה רק אמא שלה הולכת לעבוד. אהובי, יש כל כך הרבה אנשים שתצטרך להכיר כשתחזור, אנשים מדהימים שעוזרים לי, לנו. זרים שהפכו להכי קרובים שיש.

עלמא היום בת 7 חודשים. אתה קולט? איך היא כבר גדלה. מחר אני חייבת לפנות זמן רק איתה שהוא לא בלילה.

אהובי, אני אוהבת אותך, מתגעגעת אליך ומחכה לך. מחכה כל כך לטלפון הזה שיגיד לי שאתה בדרך הביתה. יודעת שהוא יגיע! וכל יום שעובר אומרת לעצמי שעוד קצת עוד מעט הוא מגיע.

04.11.23, 20:55

אהובי,

לא כתבתי כמה ימים, היו ימים מלאים גם בעשייה, גם בכל מיני רגשות, גם בקשיים.
ביום רביעי היה לרוני מפגש של כלבנות טיפולית, שהיה מאוד לא פשוט... היא ציירה בשחור ואחרי 20 דקות רצתה לסיים את המפגש. אחרי זה הסתתרה מתחת למגלשות ואמרה שמפחיד בחוץ... מאז היא קצת כועסת שאתה לא איתנו. לא עליך היא כועסת, אלא על העולם. היא מבקשת אותך יותר ויותר וכבר רוצה להגיד לך לילה טוב אמיתי.

ביום חמישי ברי סחרוף הגיע אלינו לכרמים. דיברתי איתו וביקשתי שני שירים, את "בואי הביתה" ואת "בסוף של יום"... התפרקתי לגמרי כשהוא שר אותם.

רוני היתה ביום לא פשוט בחמישי וגם אני... בכלל מסונכרנות בזמן האחרון, ואני מנסה ממש להיות חזקה בשבילה ולהיות איתה המון... עלמא כבר מתחילה לקנא, וצריכה ללמוד לסנכרן בין שתיהן.
אתמול, יום שישי, היה יום עמוס: בבוקר הגיעו לרוני ועלמא מיטות חדשות, וגם מטבח לרוני, היא כל כך התרגשה וכמעט בכתה כשראתה מיטה שהיא רק שלה. אני ישנה על מזרן לידן. קצת קשה לי שכבר לא מרגישה אותן צמודות אלי בלילה, אבל זה יותר טוב בשבילן ובטוח יותר בטיחותי...

בצהריים נסעתי לת"א עם קמילה לקבלת שבת שארגנו כקיבוץ נחל עוז. פעם ראשונה שיצאתי מכרמים מאז שהגענו לפה. זה היה לא פשוט, אבל חשוב שעשיתי את זה...

07.11.23, 17:53

עמרילי שלי,

חודש.

חודש שלם עבר וזה מרגיש שעברה שנה.

וזה מרגיש שהכל קפא.

07.10 בשעה 13:30 זאת השעה האחרונה שראיתי אותך ומאז הכל עמום... הזמן עובר, רוני גדלה ממש. הלקסיקון שלה מטורף ובכל יום היא מפתיעה אותי מחדש עם העוצמות שלה. עלמא כבר בת 7 חודשים, יושבת, אוכלת ולא מבינה לאן אבא נעלם ואיך אמא לא תמיד איתה.

השבוע עלמא ביקשה לראות אותך. אתה קולט? עלמא, אותה תינוקת שראית בפעם האחרונה כשהיתה בת חצי שנה, שאלה "אפשר לראות אותו?"

היום נסעתי לנחל עוז... ניקו וסידרו את הבית לפני שהגענו. הייתי שם ושום דבר לא הסתדר. הדי פיצוצים מצד אחד ופסטורליות מצד שני. סוריאליסטי כמו שהחיים שלנו היו תמיד, כמו שהחיים שלנו עכשיו.

עמרילי, הדשא עדיין ירוק והמיצובישי עומדת במקום ואני נפלתי לרגע ואז כמו שאתה מכיר אותי קמתי ונכנסתי למצב מכונה.

עמרילי כמו שאמרתי לך לפני חודש, אז עדיין:

אני אוהבת אותך

אני שומרת על הבנות שלנו

אנחנו מחכות לך

ואל תהיה גיבור

עמרילי אני אהפוך את כל העולם עד שתחזור. אני מבטיחה לך.

08.12.23, 14:16

עמרילי שלי,

חודשיים עברו. חודשיים שלמים.

עלמיא כבר בת שמונה חודשים. התחילה לעמוד השבוע, ואכלה סופגניה ראשונה.

רוני ממשיכה להיות מדהימה ושואלת כל יום אם היום תבוא, ובכל ערב מבינה שגם היום אבא לא בא וצריך לצאת להגיד לילה טוב בחוץ גם כשיש גשם גם כשקר.

ואני אני עדיין לא אני. אני כבר לישי אחרת. רצה בין פגישות וראיונות. ומנסה ממש מנסה להיות גם עם הבנות.

עמרילי שלי,

אתמול הדלקנו נר ראשון.

זוכר שכשעברנו לדירה האחרונה שמחנו שהיא מספיק גדולה והשנה נוכל לארח בהדלקת נרות את החברים והמשפחה? ואתמול הדלקנו נר ראשון בלעדיך וכששאלתי את רוני מה היא רוצה לבקש, "איזה נס נבקש היום?" היא אמרה "שאבא עמרי יחזור", והסתכלה על עלמא והחזיקה לה ידיים ואמרה "אבא עמרי, אנחנו אוהבות אותך".

עמרילי שלי, כמו לפני חודשיים גם היום אני אהפוך את כל העולם עד שתחזור.

24.02.24, 14:47

אהובי,

מצטערת שלא כתבתי מזמן. זה לא בגלל שלא רוצה, זה פשוט כל כך קשה. חשבתי שכבר תהיה פה איתנו בזמן הזה. סליחה שלא הצלחתי.

במשך כמעט שנה שמרו לנו על האופניים שלך. רוני ביקשה שנעביר אותם אלינו. היא אמרה לי "אבא כבר לא יוכל להרכיב אותי כי אני גדולה ויודעת לרכוב לבד. ואמא, אולי כשיחזור מעזה הוא ירכיב את עלמא ואני ארכב לידם על האופניים שלי?"

מקווה שעד היומולדת של עלמא תהיה פה. לא יודעת איך אצליח לעבור את היומולדת שלה ושלך בלעדיך. וזה מתחיל להיות מוחשי יותר מדי...

אהובי,

הן כל כך גדלות והופכות להיות יפהפיות אמיתיות וחכמות כל כך, וזה צובט בלב כל רגע שאתה מפספס איתן.

השבוע הייתי בהסברה בבריסל ורוני החזיקה כל כך יפה בכל הארבעה ימים האלה וכשהגעתי היא פשוט התפרקה. ביום שישי בכלבנות הטיפולית היא סיפרה לענבר שהיא בכתה וכעסה, וכשענבר שאלה אותה למה היא אמרה לה שבגלל שחזרתי לבד. בגלל שלא חזרתי עם אבא.

אוף עמרילי, אני כבר לא יודעת אם עושה את הדברים נכון או לא נכון. אם מגדלת אותן בצורה בריאה או לא. וכל הזמן שואלת את עצמי בראש אם זה היה הפוך, איך אתה היית מתנהג? מה אתה היית עושה? ובדרך כלל עונה שכנראה אותו הדבר.

אהובי, אני אוהבת אותך כל כך ורק מחכה לרגע שתחזור ונהיה שוב משפחה.

25.02.24, 23:47

אהובי,

עוד יום עבר ואתה עדיין לא פה...

הגעתי לא מזמן חזרה לבית הכחול (ככה רוני קוראת לו). רוני ישנה במיטה שלי ועלמא בשלה. בטח עוד מעט תתעורר ואעביר אותה אלי.

אני כל כך מקווה שתהיה עסקה בקרוב וכל כך מקווה שנצליח בדרכים מוזרות להכניס אותך לרשימה. איזה נורא זה לדבר במושגים האלו... יודעת שהסיכוי קלוש אבל אעשה הכל כדי שיצליח, מבטיחה לך.

השבוע קבעתי לי שרק יומיים נמצאת בחוץ, היום וברביעי, ובשאר הימים נמצאת עם הבנות. מקווה שאעמוד בזה. הן צריכות אותי ואני אותן. לפעמים טוב לי לברוח קצת אבל משתדלת ממש למנן את זה.

אוהבת אותך כל כך ומתגעגעת כל כך.

26.02.24, 23:11

אהובי,

והנה עוד יום עבר ואתה עדיין לא פה...

גם הלילה רוני אמרה לך לילה טוב ושהיא מחכה, מתגעגעת ואוהבת. היא נתנה לך נשיקה באוויר וחיבקה אותך. וגם אמרה "נדבר בבוקר אבא". איזו ילדה מטורפת יש לנו, באמת אלופה!

רוני סיפרה על חלום שחלמה השבוע. אבא ואמא היו בממ"ד עם סכינים, חתכנו סלט, ואז נכנסו האנשים הלא טובים והיד שלך היתה עם הרבה סכינים וכל פעם הם לקחו לך סכין וזה כאב לך. אהובי - אתה זוכר אם רוני היתה ערה כשנכנסת עם הסכינים?!

היום עשיתי בבוקר טיפול טווינה, ולכמה רגעים יכולתי להרגיש את המגע שלך. נחתי הרבה ואחה"צ הייתי עם הבנות. מחר נוסעת עם רוני לטיול קהילתי של נחל עוז. מקווה שאצליח לעבור את היום הזה ושרוני תיהנה.

אוהבת אותך כל כך ומתגעגעת כל כך.

28.02.24, 23:20

אהובי,

עוד יום עבר ואתה עדיין לא פה... אתמול נסעתי עם רוני לטיול קהילתי של נחל עוז. חשבתי לעצמי שזה מה שהיית רוצה שאעשה... היה לה קשה בהתחלה, זיהתה אנשים והתרגשה, אבל לא זכרה שמות והתאכזבה שבן־בן לא בא. גם לי היה לא פשוט... מוזר פתאום להיות עם הקהילה שדי מפורקת ועוד בלעדיך.

אתה חסר לי ממש והרבה בסוף יום, אין את מי באמת לשתף, אין עם מי לצחוק ולהתעצבן על אנשים, אין עם מי להתחבק ופשוט אין אותך.

מנסה להבין בימים האחרונים מה עוד יכולה לעשות? הכל די מתכנס לי שוב פנימה להיות יותר עם הבנות... גם זה חלק מהמאבק. שלפחות יהיה להן אותי ליותר זמן ממה שהיה להן בזמן האחרון. כל כמה זמן צריכה לקחת פאוזה. כבר למדתי לא לפחד מהן ולקבל אותן באהבה.

אוהבת אותך כל כך ומתגעגעת כל כך.

01.03.24, 21:50

אהובי,

מקווה שאתה מרגיש שרוני כל יום כל לילה אומרת לך לילה טוב ושהיא מתגעגעת, אוהבת ומחכה. השבוע היא גם הוסיפה נשיקות וחיבוק.

היום היא קצת שברה לי את הלב (שלא ברור איך נותרו פה עוד חלקים שלמים). היא אמרה לענבר, המטפלת שלה, שהיא מתגעגעת לאבא עמרי. וגם אמרה שהיא לא זוכרת אותך. אתה כל כך חסר לה... ותדע שלא משנה כמה זמן זה ייקח, אתה תהיה נוכח כמה שאני יכולה בחיים של שתיהן.

אוהבת אותך וכל כך מתגעגעת.

07.03.24, 22:04

אהובי,

עוד יום עבר... מעניין אם אתה יודע את התאריכים. מעניין אם מצליח לספור את הימים... מעניין אם מבדיל בין בוקר ללילה.

חלק ראשון במשאלת היומולדת שלי התגשם - ההסכם התחיל. מרשה לעצמי סוף־סוף לדמיין תמונה בראשי. אתה, רוני ועלמא מול עוגה עם נר יומולדת שנתיים, מחייכים ומכבים אותו יחד, ואין כבר את המשפט הקבוע: "שאבא עמרי יחזור מעזה"

5 חודשים. 153 ימים. יום מורכב לי וגם לקטנות. רוני כאילו מרגישה כל 7 בחודש. עלמא גם, נראה לי.

שוכבת לידי במיטה ומסרבת לישון במיטה שלה. אהובי, איזה שתי עקשניות ודעתניות יש לנו... כנראה לא היה יכול לצאת אחרת.

קצת קשה לי לכתוב לך היום... אוהבת אותך ומתגעגעת כל כך.

19.03.24, 20:39

אהובי,

רוני עכשיו אמרה לך לילה טוב בחלון כמו כל לילה. היא אמרה שאתה לא שומע אותה ושהיא לא רואה אותך... אתה ממש חסר לה וקשה לה כבר להתמודד עם החוסר שלך.

היא גם אמרה שהמיטה שלי היא גם של אבא ועד שתחזור היא שומרת לך על המקום לידי... איזו מהממת הילדה הזאת שלנו. מחכה כבר לרגע שתחזור וארבעתנו נהיה ביחד במיטה. תכלס סביר להניח שלי לא יהיה מקום. מדמיינת את התמונה שאצלם אותך ישן עם שתי הגורות שלנו לידך... אני בטוח אבכה ואתה תשחק אותה ותצחק קצת עלי ושנינו נדע שהלב שלך מתפוצץ מאושר.

הלוואי שגם אתה מדמיין את זה ועוד מלא רגעים שיקרו... כי אתה תחזור, אין אופציה אחרת.
ומקווה כל כך מקווה שבקרוב.

24.03.24, 20:54

אהובי,

עוד סופ"ש.

עוד סופ"ש ארוך, קשה מנשוא.

יום שישי הבנות התחפשו לגן והיו מהממות, ואני לא יכולתי לעצור את הדמעות שאתה לא רואה אותן, שאתה לא פה איתנו. ביום שישי לקחתי את רוני פעם ראשונה לתל אביב, לכיכר החטופים. היה לה קשה בהתחלה אבל אחרי שעה השתחררה והיתה רוני שכולנו מכירים.

תוהה אם מצליח לדמיין אותה גדלה. תוהה אם מצליח לדמיין אותה מדברת ואיזו מהממת ויפה היא. וכמה היא דומה לך, אלוהים כמה היא דומה.

הדלקנו נרות שבת בקבלת שבת של נחל עוז והיא ביקשה מול כולם שאבא יחזור.
אתמול היינו פה. היה יחסית רגוע ולא נסעתי לעצרת בת"א. הייתי צריכה רגע לעצור בשביל הבנות ובעיקר בשבילי. רוני עוד לא נרדמה. ️זה הולך ונהיה קשה יותר ויותר כל עניין השינה אצלה.

הייתי בטוחה שעד עכשיו כבר תחזור... סליחה, סליחה, סליחה שלא הצלחתי עדיין. עושה כל מה שאני יכולה... מותחת את כל הגבולות האפשריים ועדיין לא הצלחתי.

עלמא חוגגת שנה עוד שבוע, עשתה היום שלושה צעדים לבד, גדלה כל כך ועוד לא הצלחתי להחזיר אותך אליה. סליחה שכל כך שבירה ושבורה היום.

אוהבת אותך המון ומתגעגעת כל כך.

27.03.24, 21:58

אהובי,

רוני קוראת לי אימוש, בטח כשתשמע את זה תיקרע מצחוק.

ועלמא אומרת אור... כנראה שזאת המילה הראשונה שלה כי זה די חוזר על עצמו. וגם כל כך מתאים לה במיוחד עם השיר "קרן שמש" שברגע שהיא שומעת את הצליל הראשון היא כבר מתחילה לזוז.
ועלמונת כבר ממש מבקשת ודורשת דברים. הם התחילו לשמוע בגן את "נם לו האריה", וזה קורע. התחלתי לעשות גם איתה את הטקס שלך ושל רוני אחרי המקלחת והיא כזאת מתוקה.

בכלל שתיהן מופלאות, וכמה הן גדלו והן התחילו לשחק אחת עם השנייה וזה מקסים.
בשבת נחגוג לה יומולדת שנה.

אהובי אני מתגעגעת ממש.

היום בכיתי המון.

סליחה שעדיין לא הצלחתי להחזיר אותך.

סליחה שלא יודעת כבר מה עוד לעשות.

סליחה פשוט סליחה.

אוהבת המון וכל כך מתגעגעת.

03.04.24, 22:52

אהובי,

לא כתבתי לך השבוע. היה שבוע קשה רגשית. מלא דברים לעשות ומרגישה שלא מספיקה. כל הזמן רצים לי בראש דברים ולא מצליחה לסדר אותם בכתוב...

הגורות שלנו גדלות. הסתכלתי עליהן ישנות עכשיו. ונשארתי עוד כמה רגעים כדי לנסות להעביר גם אותך... להתכוונן אליך, אולי אתה מצליח לדמיין אותן. אולי אתה מצליח לראות אותן וכמה הן חכמות וכמה הן יפות וכמה הן מתגעגעות. אהובי, אתה יודע את התאריך של היום? אתה יודע שעלמא כבר בת שנה?

רוני עדיין אומרת לך לילה טוב כל לילה, אבל גם חשוב לה להגיד שאתה לא שומע אותה כי אתה רחוק. וכשהיא אומרת את זה אני שואלת אותה אם היא מרגישה שאתה חושב עליה, ואם היא מרגישה בלב שאתה אוהב אותה, והיא עונה כן ואז אני אומרת לה שגם אתה מרגיש בלב שהיא אומרת לך לילה טוב... ריטואל שחוזר על עצמו כבר שבוע. הלוואי שאתה מרגיש הלוואי שמצליחות להעביר לך באמת קצת כוח וקצת אנרגיות ואת האהבה הענקית שיש לנו אליך... הלוואי.

למרות הכעס, האכזבה והתסכול שלא הצלחתי להכניס אותך לרשימה (איזה מזעזע זה נשמע) תמיד אמרתי שכדי לסיים משהו צריך להתחיל אותו. והנה מחר זה מתחיל... רק שלא ייפסק. לא נפסיק עד שנראה את רוני ועלמא רצות לעברך ואומרות: אבא

אהובי, יש לך יומולדת בשבוע הבא ומנסה מאוד לתפור משהו לציין את זה כמו שהיית רוצה... כשתחזור ואספר לך מה עשינו תאהב את זה.

אהובי, ביום שבת אהיה בעצרת בשער הנגב וביום ראשון אנאם בעצרת של החצי שנה בירושלים... ואוף די נמאס לי, אבל אין מה לעשות.

ומחר נחגוג לעלמא יומולדת בגן והלוואי הלוואי שהמשאלה שלנו תתגשם בקרוב... רק תחזור כבר.

10.04.24, 22:04

אהובי,

איך אתה? מה שלומך?

אתה יודע שמחר יש לך יומולדת? אתה מודע לתאריך? אתה מצליח לנשום?

מתי ראית אור שמש לאחרונה?

התראיינתי השבוע די הרבה... בכוונה אולי השמיעו לך אותי? אולי נתנו לך לראות?
אהובי, תחזיק מעמד. אני יודעת שקשה עד בלתי אפשרי. גם לנו פה.

מחר הולדת שמח, אהובי

שומרת

מתגעגעת

אוהבת

14.04.24, 08:22

אהובי,

סוף העולם הגיע. איראן אשכרה שלחה אלינו מאות טילים ואנחנו ישנו במקלט. כל משפחות נחל עוז של כרמים במקלט אחד. ההורים שלי חזרו לבית הכחול באיזשהו שלב. מיכל ועלמא הצטרפו אליהם אחרי שעה, ואני.. אני נשארתי עם רוני שהצליחה להירדם ועדיין ישנה...

אתמול רוני לקחה טלפון משחק ודיברה איתך חמש דקות, היא סיפרה לך על היומולדת שעשינו בת"א וכמה היא מתגעגעת אליך. אפילו נתנה לעלמא לדבר איתך.

ועלמא, עלמא המהממת, כל תמונה שהיא רואה, אומרת כבר "אבא" ומתחילה ממש לזהות אותך.
עמרילי, אתה כל כך חסר לי. חיכיתי שתבוא ותרגיע אותי. חיכיתי שתחבק.

חיכיתי שמישהו יצחיק אותי.

אתמול בפעם הראשונה התפללתי שאתה עדיין במנהרה.

05.05.24, 22:36

אהובי,

ושוב עבר שבוע מאז שכתבתי לך

ועוד איזה שבוע...

לראות אותך בסרטון אחרי 204 יום. לזהות ולא לזהות. איפה הזיק בעיניים? איפה החיוך הכובש? איפה אתה, אהוב שלי? משהו נשאר מהנפש שלך אחרי כל כך הרבה זמן?

והלב של אבא שלי לא עמד בזה... כמעט התנפץ לגמרי. כמה קשה לו לראות אותי, לראות את הבנות וכמה היה לו קשה לראות אותך בסרטון. החזיק חזק ורק אחרי שטסתי התפרק. והכי צריכה עכשיו חיבוק. והכי צריכה עכשיו אותך. שתלטף את הראש ותגיד שהכל בסדר עד שאירדם... עד שאירדם.

הלוואי שאחלום אותך קצת. הלוואי שאתעורר ותהיה עסקה

הלוואי שהסיוט הזה כבר יסתיים

אוהבת אותך

אוהבת אותך

אוהבת אותך.

18.05.24, 22:04

אהובי,

לכתוב לך דורש כל כך הרבה

תוהה מתי תקרא את כל זה?!

מתי תחזור כבר ומה לכתוב בכלל. לספר את הכל או רק חלק... רוצה אותך פה. כאן.
למה הם לא מסיימים עם הסיוט הזה כבר למה?!

אהובי, הבנות גדלות כל כך. שתי יפהפיות, שתי דעתניות, שתי אמיצות, שתי גיבורות, שתי חכמות ושתיים שכל כך מתגעגעות. רוני ביקשה השבוע שתבוא ליומולדת שלה... זה ביולי, יש עוד זמן היא אומרת לי. אבא יבוא כבר ליומולדת שלי, נכון?! היא שאלה יום אחרי. ולי רק נותר להגיד לה שעושה הכל שזה יקרה ושביחד נבקש ואולי זה יתגשם.

שבעה חודשים אותה משאלה.

מי היה מאמין שיעבור כל כך הרבה זמן.

סליחה, אהוב שלי. סליחה.

ועלמא מצביעה כמה פעמים ביום על התמונות ואומרת "אבא". "אבא".

אופפפ

הסיוט לא נגמר, הוא ממשיך וממשיך... אתה תהיה בהלם כשתפגוש אותן. כמה הן מתוקות, זה משהו אחר. אין מי שפוגש אותן ולא נשבה בקסם המיוחד שלהן. לקחתי אותן היום לבריכה פה בכרמים והן כל כך נהנו. ואחה"צ אכלנו גלידה על הדשא וקפצנו בטרמפולינה והיית כל כך חסר.
בכל שנייה אתה חסר.

אוהבות אותך כל כך.

22.06.24, 00:50

אהובי,

עוד סופ"ש

ירח מלא

אני מתגעגעת ממש ורוצה שכבר תחזור... רוני היתה היום בבית. נסענו לב"ש לקנות משקפי שמש לעלמא ועוד זוג לה. אכלנו גלידה והיא עוד פעם חזרה בפירוט מה היא רוצה ליומולדת: מתנפחים, שיחוקים, בלונים, כיסא וזר. ואולי גם אבא יבוא. או שכן או שלא. רוני כל יום השבוע ביקשה לצייר לך ברכה, גם היום עם ענבר המטפלת שלה. וואי כמה היא מתגעגעת אליך זה מטורף.

אני מפחדת שזה ייקח עוד הרבה זמן.

מפחדת כל כך בשבילך וגם בשבילי. תחזור כבר.

22.08.24, 00:24

אהובי,

מחר אפתח שוב את הטלפון שלך. אשלח נקודה ואקווה שזאת הפעם האחרונה כי כמה עוד אפשר.
אהובי, יודעת שאתה מחזיק מעמד. לא כותבת הרבה, די בכלליות, אבל מבטיחה שזוכרת, מבטיחה שיהיה מלא מה לספר ותמונות להראות וסרטונים.

אהובי,

לא יודעת אם זה נכון אבל חייבת להוציא את זה גם לך.

רוני סיפרה היום למטפלת שלה חלום שחלמה השבוע... היא סיפרה שאבא ואמא היו בממ"ד בנחל עוז עם סכינים ושחתכנו סלט. ואז נכנסו האנשים הלא טובים והיד שלך היתה עם הרבה סכינים וכל פעם הם לקחו לך סכין וזה כאב לך.

אהובי - אתה זוכר אם רוני היתה ערה כשנכנסת עם הסכינים?!

רוני קוראת לי אימוש, כשתשמע את זה תיקרע מצחוק. ועלמא אומרת אור... כנראה זאת המילה הראשונה שלה כי זה די חוזר על עצמו. וגם כל כך מתאים לה, במיוחד עם השיר "קרן שמש", שברגע שהיא שומעת אותו היא כבר מתחילה לזוז

הרבה דברים מתערבבים לי כבר. רוצה שתחזור קצת. רוצה שיהיה קצת שקט בראש ובלב.
דואגת לך ממש ומחכה מחכה שתחזור

שלך תמיד.

12.10.24, 13:53

אהובי,

"אבא עמרי", "אבא, אני", "אבא, רוני". זה מה שעלמא אמרה לפני כמה דקות.

אהובי, נזכור את היום הזה. אני עם דמעות בעיניים.

היא לא אומרת את השם שלי או של ההורים, אבל את שלך היא יודעת. ועכשיו אני יכולה לדמיין אותה ביחד עם רוני רצות לעברך וקוראות אבא עמרי.

היא חוקרת, עלמא, את העיניים את האף את הפה. נותנת נשיקה. אתה כל כך נוכח פה.
וכל כך חסר. ומחכה מחכה שכבר תחזור.

יום כיפור היום. נזכרת איך בשנה שעברה ניסיתי לשכנע אותך לנסוע לים עם כולם, ואתה אמרת "לא" ונשארת. איזה מזל, כי ככה יש עוד זיכרון מלפני יום ארור שעוד לא נגמר.

אהובי - מצטערת שכבר לא כותבת לך יותר מדי. זה קשה ממש, אבל זוכרת ומחכה ומתגעגעת ואוהבת.

22.11.24, 00:51

חודש.

חודש לא כתבתי לך

סליחה, סליחה, סליחה

כל כך הרבה סליחות צריכה לבקש ממך

אולי תחזור כבר כדי שתוכל לסלוח לי?!

עברנו לקרווילה. זהו די אפשר כבר שתחזור. הכל כבר מוכן. מבטיחה לפנות מקום בארון.

עוד כמה זמן?

מה קורה איתך שם? אתה ישן? אתה אוכל? הביאו לך בגדים ארוכים? אתה יודע בכלל שהגשם התחיל לרדת? הברכיים מציקות לך? אתה איכשהו מצליח להפיג את הכאב? לפחות הפיזי...

עמרילי, כמה עוד נחכה?

עלמא ביקשה השבוע לראות אותך.

אתה קולט? עלמא, אותה תינוקת שראית בפעם האחרונה כשהיתה בת חצי שנה, שאלה "אפשר לראות אותו?"

אני כועסת ואני עצבנית ואני עצובה ואני לא מצליחה להסתיר את זה בימים האחרונים. זה יוצא גם עליהן לפעמים. סליחה.

אני מרגישה שאני לא באמת מצליחה להתמודד יותר. אני לא מספיקה כלום. אני אפילו לא מצליחה לקנות דברים לבית. בית זה לא בית. זה לא יהיה בית עד שלא תהיה פה. זה מושאל לתקופה וזהו.
אהובי, היה לי התקף חרדה לפני שלושה שבועות בזמן המעבר לפה והיום היה לי עוד אחד באמצע הקניות. הכל סוגר עלי.

די כמה אפשר עוד?!

סליחה, אני לא יודעת מה עוד לעשות כדי שתחזור כבר.

סליחה

21.01.25, 23:32

אהובי,

איזה משבר גיל 40 סידרו לי...

ניסיתי ממש להתנתק בשבוע שעבר. תהיה גאה בי כשתחזור. ביום שישי ציינתי יומולדת עם המשפחה. החוסר שלך כל כך הורגש באותו הערב. אפילו משה היה בארץ וגם קמילה ואלון הגיעו. קמילה הכינה לנו משחק זיכרון עם מלא תמונות שלנו ורוני התרגשה כל כך. בכלל רוני אלופת העולם במשחקי זיכרון. וביום ראשון נסעתי להתנתקות לשלושה ימים עם נדב וימית.

בן של חטוף, אחות של חטופה ואישה של חטוף יצאו לשלושה ימים במדבר... התחלה של בדיחה גרועה. והצלחתי עד יום שני בערב, ואז הסחרחורת התחילה. פגישה עם ביבי ביום שלישי בירושלים, ואני בכלל בלי אוטו. והגעתי ונכנסתי ויצאתי יותר מתוסכלת... אבל זה מתחיל. מחר זה מתחיל.

מזכירה לעצמי בראש כל הזמן שלמרות הכעס, האכזבה והתסכול שלא הצלחתי להכניס אותך לרשימה (איזה מזעזע זה נשמע) תמיד אמרתי שכדי לסיים משהו צריך להתחיל אותו. והנה מחר זה מתחיל... רק שלא ייפסק. רק שימשיך.

גם היום דיברתי בערב בקשתות. כמה מחכים לך. וישבתי עם ימית בתקווה שהטלפון יגיע ויודיעו לה שדורון חוזרת מחר. אבל הטלפון עוד לא הגיע.

וכמו בכל פעם סיימתי בעצרת בהבטחה לך - אני לא אפסיק, לא נפסיק עד שנראה את רוני ועלמא רצות לעברך ואומרות: אבא.

אוהבות אותך כל כך.

19.01.25, 22:36

עמרילי,

הן פה. באמת באמת פה. לא יכולתי שלא לראות... השארתי את רוני ועלמא אצל אמא ואבא שלי, ורצתי לטלוויזיה. הן פה. הן שרדו. אתם שורדים באמת. זה לא רק בדמיון שלנו. זה באמת באמת קורה.

אהובי, חלק ראשון במשאלת היומולדת שלי התגשם - ההסכם התחיל. מרשה לעצמי אחרי כל כך הרבה זמן לדמיין תמונה בראשי. אתה, רוני ועלמא מול עוגה עם נר יומולדת שנתיים, מחייכים ומכבים אותו יחד, ואין כבר את המשפט הקבוע: "שאבא עמרי יחזור מעזה" אתה כבר כאן.
עוד קצת. עוד קצת ואתה כאן. זה אפשרי באמת.

25.01.25, 22:36

אהובי,

עוד שבת. עוד שבת, ואתה עדיין לא פה.

התחמקתי היום מהטלוויזיה. קצת קשה, מודה. רגשות האשמה מכרסמים, ובינינו, גם הקנאה. במשך כמעט שנה מיקי ומירי שמרו לנו על האופניים שלך. רוני ביקשה שנעביר אותם אלינו. הלכנו ביחד ולקחנו אותם. רוני היתה מאושרת ואז אמרה לי "אבא כבר לא יוכל להרכיב אותי כי אני גדולה ויודעת לרכוב לבד. ואמא, אולי כשאבא יחזור מעזה הוא ירכיב את עלמא ואני ארכב לידם על האופניים שלי?"

ואני צחקתי לעצמי בראש כי הבנתי שהיא כבר יודעת שאמא לא בקטע של אופניים.

אז האופניים עכשיו בכניסה לבית. ואל תדאג, אחת המשימות הראשונות כשתחזור היא לקנות חדשים עם שני כיסאות, אחד לרוני ואחד לעלמא. מה אתה אומר? מתי זה יקרה? מה עובר עליכם שם? אתה יודע בכלל שאנשים משתחררים? מתגעגעת ממש וממשיכה להיאחז בזה שעוד קצת ואתה פה. זה באמת אפשרי.

30.01.25, 23:12

אהובי,

ביקרתי היום בנחל עוז. עשיתי שם הסברה ליד הבית שלנו על הדשא.

כשנכנסתי לקיבוץ פתאום קלטתי שבאמת הפסקת אש. ומי נכנס לנחל עוז כשיש הפסקת אש? זה תמיד מלחיץ אותי. במיוחד בשנה האחרונה. הגעתי שעה לפני כולם והתיישבתי על הדשא באותו המקום שעשינו פיקניק פיצה עם הקטנטנות כמה שבועות לפני שהכל קרה. הכל שקט, הכל פסטורלי, כאילו כלום לא קרה.

כל פעם שאני מגיעה אני מסתכלת על עץ הלימון שגזמת כמה ימים לפני. אחלה עבודה עשית. אתה לא מבין איך הוא השתקם. ממש מוזר להיות בנחל בלי שאתה שם. ואתה כל כך קרוב ובכל זאת בלתי מושג. ואי אפשר לגעת ואפשר לדבר רק בראש ובלב. אבל מרגישה אותך שם הכי הרבה.

פעם ראשונה שמספרת את הסיפור שלנו ממש מול הבית. ממש במקום שהכל קרה. ואיזה מוזר בכלל לקרוא למקום הזה בית. במשך יותר משנה התייחסתי אליו כאל מחסן של דברים שלנו שלעולם גם לא ניקח. ופתאום בית. אהובי הכל מתערבב. כל הרגשות. מרגישה במערבולת ומנסה לצוף למעלה. ולא תמיד מצליחה. בקושי רואה את הבנות. בורחת להיות כל הזמן בפעילות. שלא יהיה זמן לחשוב. שלא יהיה זמן ליפול. שלא יהיה רגע להישבר ולקרוס.

13.02.25, 00:31

עמרילי,

סליחה שלא כתבתי כבר כמעט שבועיים. כל השמחה וכל העצב מתערבבים להם ביחד.
וקשה קשה... קשה לפעמים לנשום. קשה לפעמים להוציא את הדברים שבפנים. מכיר אותי, משחקת אותה חזקה כל הזמן, אבל בפנים בפנים הכל סוער ושבור וקשה. אבל לא מוותרת. היום היה יום עם תקווה. היום סיפרו לי כמה דברים עליך מהתקופה שם. אמנם זה היה מזמן אבל עדיין הצלחת להישאר איתה.

סוף־סוף קצת אוויר לנשימה.

אהובי - אוהבת אותך, סומכת עליך שאתה מחזיק ושורד. מרגישה אותך כל כך חזק. רוני ממש מתגעגעת אליך. קוראת לי כל פעם אליה כשאני נמצאת ואומרת לי שהיא רוצה לדבר על אבא. והשיחה תמיד מסתיימת במתי? מתי אבא כבר יחזור?

הייתי גם היום בנחל עוז, בעיקר כדי להגיד תודה לכל כך הרבה אנשים מופלאים שנמצאים איתנו ותומכים בנו. אנשים שלא מכירים אותך אבל כבר ממש מכירים. כמה אנשים תצטרך לפגוש כשתחזור... כל כך הרבה נכנסו לי ולבנות ללב ולבית בשנה המוזרה היום.

הספקתי להגיע שנייה לפני שהן נרדמות. הצלחתי להשכיב אותן לישון היום. אחת המשימות הכי חשובות ששמתי לעצמי היום. לחזור לפני שהן נרדמות.

ועכשיו שקט... יש לי עוד כמה שעות עד שעלמא תעבור אלי. ואולי גם רוני תצטרף. להסתכל עליהן, לנשום אותן. בשבילי וגם קצת בשבילך.

אוהבת

שומרת

מתגעגעת.

28.02.25, 23:56

אהובי,

שבועות קשוחים... הרגשה חזקה שעוד מעט זה קורה מצד אחד, ומצד שני המציאות שמראה שהכל קורס. שלא ממשיכים. כמה זמן עוד תישאר שם? כמה זמן עוד נחכה? מתי אקבל את החיבוק? מתי אתה תקבל? מתי יגיע היום שלנו? מתי זה יהיה הזמן שלנו?

נפרדנו היום מצחי... אני יודעת שנפרדתם כבר ביום הראשון באותו יום ארור. כמה כאב. כמה עצב. וחושבת כל הזמן אם אתה יודע? מה אתה יודע? למה אתה חשוף?

ציינו גם יומולדת 70 לאבא שלי. כל כך קיוויתי למתנת יומולדת למתנה ליום המשפחה והיא לא הגיעה. והמשאלה מול הנר נשארה גם הפעם אותו הדבר: "שאבא עמרי יחזור מעזה".