"איבדתי ארבעה חברים במגיפת הקורונה. הנגיף תקף אותם, והם הלכו לעולמם אחרי זמן לא רב", אומר בצער הסקסופוניסט כריס ווייט בשלב מסוים בראיון בזום, "פה, באנגליה, חווינו לא מעט טרגדיות מהמגיפה הזאת".
היא הגיעה, למעשה, עד לבני משפחתך ממש.
"הבן שלי, אלכס, שגם הוא מוזיקאי, חלה בקורונה, ולאורך תקופה אחר כך הוא התקשה לעלות במדרגות ולהסתדר מבחינה פיזית. לשמחתי, הוא יצא מזה. גם הבת שלי, בריוני, חלתה והבריאה. לכן אני משתדל לשמור על עצמי שלא אידבק בעצמי".
ווייט (66), מנהיג להקת דה דייר סטרייטס אקספיריינס, הוא היחיד מבין חבריה שזכה לנגן באולפן ועל הבמה עם הלהקה המקורית, דייר סטרייטס, וגם בפרויקטים נפרדים עם הסולן והגיטריסט האגדי מארק נופלר. ה"אקספיריינס" מתמחה בגרסאות כיסוי ללהקת הרוק הבריטית שפעלה מ־1977 ועד 1995 (עם הפסקה באמצע) ונרשמה כאחד האייקונים הגדולים של המוזיקה באייטיז.
ה"אקספיריינס" תגיע לישראל בפעם החמישית (14-11 באוגוסט), ותגיש כאן ארבע הופעות: בפארק אריאל שרון, באמפי באר שבע, בהיכל הקונגרסים בחיפה ובהיכל התרבות בתל אביב.
"קיבלנו מהמפיקים הבטחה למתווה מיוחד, שיאפשר לנו לשמור על עצמנו במשך כל ימי השהייה בישראל", ממהר ווייט להבהיר, "למעשה, נהיה בסוג של בועה שתגן עלינו מהסביבה ותגן על הקהל מאיתנו - מבחינת הקורונה, כמובן.
"בפעם הקודמת שהיינו אצלכם בספטמבר 2019, ממש לפני הקורונה, חלק מחברי הלהקה נסעו לבקר בירושלים, במקומות הקדושים ובים המלח, ומאוד נהנו. הפעם אין על מה לדבר.
"לדעתי, לא נצא מפתח המלון או מאיפה שיגידו לנו להיות, פרט להופעות עצמן. חבל, אבל עדיף ככה. הבריאות של כולם חשובה יותר מהכל".
• • •
לדבריו, חברי הלהקה מאושרים להגיע הנה שוב. "שנה וחצי לא הופענו, כך שההופעות בארץ יהיו הפעם הראשונה שלנו על במה מול קהל, אחרי המון זמן. זה מאוד מרגש, ובשבילנו זה המון. אנחנו כבר מחכים לפגוש את הקהל בישראל. אני יודע שכל האמנים שמגיעים אליכם אומרים את זה, וזאת כבר קלישאה, אבל הקהל הישראלי באמת חם מאוד ותמיד קיבל אותנו בזרועות פתוחות. אנחנו מקווים שגם הפעם".
ארגוני חרם על ישראל ניסו למנוע מכם להגיע?
"כן. כמעט בכל פעם שאנחנו מגיעים לישראל פונים אלינו מכל מיני גופים ומבקשים מאיתנו שלא נופיע אצלכם, בגלל המצב הפוליטי. אתה יודע, בגלל הסכסוך. אז הסכסוך קיים, ויש לי הדעות שלי, שלא אגיד אותן, כי זה לא תפקידי להביע את דעתי.
"התשובה שלי למי שדורשים שנחרים את ישראל היא שהתפקיד של המוזיקה בעולם, לדעתנו, היא לקרב בין אנשים וליצור קשרים חיוביים ביניהם. לכן אין שום סיבה שלא נופיע בישראל, כי אנחנו באים במטרה חיובית. אנחנו כמובן נשמח להופיע בכל מדינה ערבית שתזמין אותנו אליה".
איפה הקורונה תפסה אתכם?
"באמצע סיבוב הופעות במזרח אירופה. היינו אמורים להופיע בצ'כיה, במארס 2020, והודיעו לנו בפתאומיות שהכל מבוטל. חזרנו לאנגליה וישבנו בבית מבואסים כמעט שנה וחצי. זה היה מאוד קשה.
"מוזיקה והופעות הן הדבר שאני הכי אוהב בעולם, לצד המשפחה שלי, ולשבת על התחת בלי לעשות כלום זה לא קל. כדי שלא לאבד לגמרי את היכולות שלי, התאמנתי מדי פעם בסקסופון, בקטעי ג'אז ורוק, כולל קטעים של הדייר סטרייטס".
איך הסתדרתם כלכלית בתקופת הבטלה?
"אנחנו בסדר, אבל אני מכיר מוזיקאים, חברים שלי, בלי להיכנס לשמות, שנקלעו לבעיה כלכלית אמיתית, שברו חסכונות וחיפשו עבודה. בנוסף, כל אנשי הצוותים הטכניים שעובדים איתנו בהופעות - תאורנים, אנשי קול, כל מי שעובד בהופעות ובהפקות - כולם היו בבעיה.
"לא היתה עזרה כלכלית ממשלתית, לפחות לא שמעתי על דבר כזה. אני יודע שאנשים הלכו לעבוד כשליחים, כנהגים, בכל עבודה מזדמנת שמצאו, כי התוצאה הכלכלית של המגיפה היא אכזרית והיכתה רבים. אני מניח שזה המצב בשוק המוזיקה ברוב העולם שנפגע מהקורונה".
איך חוזרים לכושר נגינה, שירה והופעה אחרי שנה וחצי של הפסקה?
"ממש לאחרונה נכנסנו לחמישה־שישה ימים של חזרות אינטנסיביות כדי להוריד את החלודה שלנו. אני משוכנע שאנחנו מוכנים לקראת הקהל הישראלי. הפעם, כדי לגוון לעומת ההופעות הקודמות שלנו אצלכם, נשנה מעט את השירים, ולצד הלהיטים הגדולים שבוודאי נבצע, ננגן מתוך אלבום שהוציאה דייר סטרייטס ב־1991, 'On Every Street'".
יש מקום בהופעה שלכם גם לחומרים מקוריים? שיר שהוא לא דייר סטרייטס?
"לא, ממש לא. הקהל שבא אלינו מגיע לשמוע את השירים של דייר סטרייטס ולא שום דבר אחר. לזה הם מצפים. עם כל הכבוד למוזיקה שלי ושל חברים אחרים בהרכב, אנחנו מנגנים את הלהיטים של דייר סטרייטס - 'סולטנס אוף סווינג', 'רומיאו אנד ג'ולייט', 'בראדרז אין ארמז', 'מאני פור נאת'ינג', 'סו פאר אוויי' ו'ווק אוף לייף'.
"אין מקום לחומרים אחרים. השירים האלה שרדו עד היום כי מארק נופלר, שכתב והלחין אותם, הוא כותב ויוצר מחונן, ודייר סטרייטס היתה להקה מצוינת. מה שטוב, צולח את מבחן הזמן".
הוא צוחק כשאני שואל אם הם מנגנים את "טוויסטינג ביי דה פול", להיט של דייר סטרייטס בסגנון שנות ה־60. "האמת שלא, אנחנו לא מנגנים אותו, וטוב שאתה אומר לי כי זה רעיון שלא חשבתי עליו. אני ארשום לעצמי ואבדוק את זה. לא נספיק לנגן אותו הפעם, אבל אולי בפעם הבאה שנגיע".
עד כמה אתם מנסים להישמע בדיוק כמו הלהקה המקורית?
"אנחנו מוזיקאים עצמאים שמנגנים את השירים של דייר סטרייטס בדרך שלנו, שמתחקה אחרי המקור. הסולן והגיטריסט שלנו, טרנס רייס, מזכיר מאוד את מארק נופלר בשירה ובנגינה, אבל אנחנו לא הדייר סטרייטס המקוריים וגם לא מתיימרים להיות".
איך נופלר מגיב ללהקה שלכם?
"הוא בעיקר עסוק בעניינים שלו, ואנחנו בשלנו. ההרכב שלנו הוקם לפני כעשר שנים, בעקבות איחוד של חברים מדייר סטרייטס במופע צדקה שמארק נתן לו את ברכתו. שלא כמו במקרים אחרים, במקרה שלנו אין סכסוך כזה או אחר, ודאי שלא סכסוך משפטי או כספי, כי אנחנו לא דייר סטרייטס המקוריים ולא מתיימרים להיות. אנחנו מספקים את 'חוויית הדייר סטרייטס'. לעולם לא נגיד על עצמנו שאנחנו הלהקה המקורית, כי זה לא נכון וגם יהיה משהו לא חכם להגיד".
לדעתך, ללהקה כמו דייר סטרייטס היה סיכוי להצליח בעידן הנוכחי של המוזיקה?
"קשה לדעת דבר כזה. לדעתי, היום יותר קשה למוזיקאים כי יש כמויות אדירות של מוזיקה שנוצרות כל הזמן וקשה להתבלט. הבן שלי הוא מפיק מוזיקלי שעובד עם להקות ועם אמנים צעירים שמנסים לפרוץ, והוא מספר לי שזה ממש לא קל. התחרות על האוזניים של המאזין גדולה מאוד.
"אני לא יודע אם כותבים היום שירים יותר טובים או פחות טובים מבעבר, אבל כמעט כל עולם המוזיקה השתנה - הטכנולוגיה, ההפצה, הצליל. רק דבר אחד נשאר כמו שהיה: שיר טוב, שמבוצע היטב על במה, גורם לקהל להגיע ולצפות במופע, וזה מה שאנחנו עושים".
• • •
ווייט נולד בבריסטול, למשפחה ממעמד הפועלים הנמוך. אביו עבד כסבל בנמל ואמו כמנקה בבית הספר שבו למד. הסקסופון, שבו החל לנגן בגיל 13, הציל אותו מעתיד של עובד כפיים בעצמו. "רוב חבריי עבדו בעבודות שההורים שלהם עבדו בהן. אני חלמתי להיות מוזיקאי ולצאת מבריסטול. התחלתי להופיע עם הסקסופון כבר בגיל 14 ולהרוויח מעט כסף מהופעות. ההורים שלי אהבו את זה, כי נתתי להם את מה שהרווחתי".
בהמשך הופיע עם תזמורת הג'אז הלאומית לנוער, עד שעבר ללונדון לחפש את דרכו כמוזיקאי. הוא הוזמן לפריז, לנגן עם הזמרת פראנס גל (זוכת האירוויזיון ב־1965), ולאורך הקריירה שיתף פעולה עם פול מקרטני, מיק ג'אגר, ריי צ'ארלס, ג'ו קוקר, טום ג'ונס ורובי וויליאמס, רשימה חלקית.
אל הדייר סטרייטס הגיע דרך מארק נופלר. ב־1985 הצטרף ללהקה למשך כעשר שנים, שכללו שני סיבובי הופעות עולמיים, ובהם שני הקונצרטים המפורסמים של ה"לייב אייד'" (דייר סטרייטס הופיעו לפני ההופעה המיתולוגית של קווין), וכן הקלטות שניים מאלבומי הלהקה - "On Every Street" ו־"On The Night". ב־1993 היה אמור לצאת עם פינק פלויד לסיבוב הופעות עולמי, אבל תאונת אופנוע שעבר מנעה זאת ממנו.
"נפגעתי ממכונית שנסעה בצד הלא נכון של הכביש. הרגל הימנית שלי נשברה באופן חמור. עצם אחת שלי התרסקה לחלוטין, אז השתילו לי שני ברגים לעצמות. עברתי שלושה ניתוחים ותקופת החלמה ממושכת. שברתי גם אצבע, דבר שהדאיג אותי יותר, בגלל הנגינה, אבל בסופו של דבר היא הבריאה ועכשיו היא בסדר".
• • •
את העשור שלו בדייר סטרייטס הוא לא שוכח. "היינו להקת רוק עם כל מה שזה אומר. מעריצות הזדנבו אחרינו, כי היתה מוזיקה טובה ועשינו קונצרטים ענקיים באצטדיונים. רוקנרול כמו שצריך. את סיבוב ההופעות של 'Brothers In Arms' ב־1985 פתחנו בישראל, הופענו בפארק ליד תל אביב".
אנשים בארץ עדיין מדברים על ההופעות ההן של דייר סטרייטס בפארק הירקון ובירושלים.
"באמת? גם אני זוכר מאוד בבהירות את המופעים האלה, ומאוד לטובה. היינו אז באחד משיאינו. יש הרבה סיפורים מהחיים בדרכים עם הדייר סטרייטס. אני זוכר שהיה כיף גדול לארח בכמה הופעות אמנים גדולים כמו אריק קלפטון, אלטון ג'ון ופול יאנג".
היה ברור לכולם שמארק נופלר הוא הכוכב והשאר הם רק הנגנים?
"תשמע, דייר סטרייטס היתה הלהקה של מארק נופלר, מהתחלה ועד הסוף. הוא היה המרכז שלה, הכותב, הזמר, הגיטריסט. ברור שזאת הלהקה שלו, וברור שהוא שיהיה במרכז העניינים ויתראיין תמיד לתקשורת, למשל. אבל היינו להקה אמיתית, עשינו דברים יחד, הסתובבנו יחד, בילינו יחד, מארק היה חלק מאיתנו. הוא לא התנשא מעלינו שלא לצורך".
ספר לי על העבודה שלך עם פול מקרטני.
"הוא כנראה האיש הכי נחמד שפגשתי בחיי. השתתפנו ב־1984 ביחד בסרט 'Give My Regards To Broad Street' וישבתי בחדר האיפור. שמעתי את הקול שלו עובר במסדרון ואומר שלום לכולם. ואז הוא הציץ לחדר האיפור ואמר לי, 'אתה בטח כריס, אני פול מקרטני'. עניתי לו 'אני יודע', ושנינו צחקנו.
"הוא שאל אם אני יודע מה אני עושה שם, ועניתי לו שאני מתאפר. אז הוא אמר, 'לא, הסרט, אתה יודע על מה הסרט?' ואז הוא לקח כיסא, ישב לידי במשך 20 דקות והסביר לי על הסרט. אני לא הקשבתי למילה אחת שלו, וכל הזמן חשבתי לעצמי, 'זה פול מקרטני, פול מקרטני מדבר איתי עכשיו'. מי זוכר בכלל על מה היה הסרט".
וריי צ'ארלס?
"יום אחד, ב־1988, קיבלתי טלפון, 'תגיע לפריז, להופעה במרתף של מוזיאון הלובר עם ריי צ'ארלס'. אמרתי 'כן, בטח צוחקים עלי'. ואז אמרו לי, 'לא, זה רציני'. זה היה כבוד מאוד־מאוד גדול לנגן איתו. הלסת שלי היתה שמוטה במשך כל המופע, באמת".
רצית שבנך אלכס יהיה מוזיקאי כמוך?
"הרבה מוזיקאים לא רוצים שהילדים שלהם יהיו מוזיקאים, כי זה מקצוע קשה. אני אפשרתי לאלכס להיות מה שהוא רוצה להיות. הוא מוכשר והוא עובד קשה. לא קל בתעשייה הזאת. האם אני עוזר לו כלכלית? כולנו עוזרים כלכלית לילדים שלנו, לא? זה חלק מהעניין של להיות הורה".
ווייט אוהד של נבחרת אנגליה. "אנחנו לא הולכים לדבר עכשיו על גמר היורו, נכון?" הוא מקדים את השאלה. "תשמע, היינו מאוד קרובים, אבל האיטלקים היו יותר טובים מאיתנו, אין מה לעשות. אמנם לא זכינו ביורו, אבל בשנה הבאה ניקח את המונדיאל. אגב, אני בכלל אוהד רוגבי יותר מאשר כדורגל".
אי אפשר שלא לסיים בשאלה, איזה שיר של דייר סטרייטס אתה הכי אוהב?
"השאלה שאי אפשר בלעדיה, נכון? מבחינתי זה 'בראדרז אין ארמז'. ומבחינתך?"
אני בוחר ב"ווק אוף לייף".
"אה, באמת? אז תבוא למופע, ננגן לך אותו".
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו