איפה אתה עושה את החג?
"השנה אתארח אצל אחותי הילה בקיבוץ משמר הנגב, יחד עם כל המשפחה. אשב לשולחן החג עם אשתי עדי, הילדים שירה (6 וחצי) ויהונתן (4 וחצי), אבא שלי צבי, האחים שלי וילדיהם. עבר הרבה זמן מאז שהיינו כולם ביחד. מי שמנהל את הסדר הוא דוד שלי, שלום, שעושה זאת ביד רמה. בלעדיו אנחנו אבודים ועלולים עוד לקרוא את סדר ראש השנה... בקריאת ההגדה אנחנו עושים סבב, ומה שמרגש הוא לשמוע בכל פעם אחיין חדש שעכשיו למד לקרוא מצטרף. באופן מקרי אני קורא בכל שנה את ה'חכם' מתוך ארבעה בנים, אבל אני לא אומר שזה מעיד על משהו".
לכל משפחה יש מאכל מסורתי בפסח. ואצלכם?
"לפני פסח התוניסאים מכינים 'בשישה', שזו תערובת של סולת עם דברי מתיקה. זורקים לשם לפעמים גם תכשיטים שמדי פעם שוברים למישהו את השיניים. זה נוהג שקדם למכירת החמץ והשתרש בחלקים מסוימים בעדות המזרח. בחג הפסח עצמו אני מתחבר לטעמים המזרחיים החזקים".
עם מי היית חולם לשבת בשולחן החג?
"הייתי רוצה שאמא שלי מרגלית זכרה לברכה, שנפטרה לפני שש שנים וחצי, תשב איתנו. מדי שנה בחגים, ובמיוחד בפסח, היא היתה מתארגנת מבעוד מועד ודאגה להספיק את כל הניקיונות. היא היתה מכינה הכל, מעל ומעבר, וזה חקוק אצלי בזיכרון לעד. הכל היה מושלם ובמיוחד ריחות הבישולים שהיו באוויר. אמא היתה דומיננטית מאוד ואני מתגעגע להווי שלה, כך שבוודאי, לו יכולתי, הייתי רוצה לעשות את החג איתה".
יש לך זיכרון ילדות מיוחד מפסח?
"בליל הסדר בבית של סבתא מצד אמא, ג'מילה, היו תבשילים מיוחדים ופגשנו את בני הדודים. כשלא היו טלפונים וגם הטלוויזיה היתה קטנה וכבדה עם מעט ערוצים, היינו מתכנסים סביב השולחן, צוחקים ולא צריכים יותר מדי. מה שהגדיר אותנו היו הרגעים הפשוטים האלה, שלדעתי חסרים מאוד בדור הנוכחי, כי יש עיסוק גדול בטלפונים. גם היום, כשאני רואה את האחיינים הקטנים שלי משחקים, זה מזכיר לי את הילדות שלי. אבל כשהם מגיעים לגיל ההתבגרות זה משתנה".
איפה תטיילו בחג?
"אנחנו יוצאים כקבוצה עם שבע משפחות של חברי ילדות. חלק עם ילדים וחלק לא, אבל בכל מקרה זה המון ילדים משחקים ביחד. המטרה העיקרית היא לראות את המדינה המדהימה שלנו ולחרוש אותה ברגליים. זוהי תקופה מאתגרת ודווקא עכשיו חשוב לי שילדיי ילמדו להכיר את את המדינה ואת יופייה".
