החרמה ילדותית. אילו זה לא היה עצוב, זה יכול היה להצחיק. ההסברים שיצאו מ"סביבת ראש הממשלה" באשר לסיבה לכך שנפתלי בנט לא פגש את ד"ר רוברט מאלי, השליח האמריקני המיוחד לנושא איראן, היו ילדותיים. על פי הפרוטוקול, אמרה "הסביבה", אין רה"מ חייב לפגוש "פקידים זוטרים", מה גם שמדובר באדם המוביל את הגישה הפועלת להחזרת ארה"ב אל שולחן המו"מ עם איראן.
אבל ד"ר מאלי הוא אחד ממקבלי ההחלטות החשובים ביותר בוושינגטון עוד מימיו של הנשיא קלינטון. הוא מומחה בעל ידע רב מאוד בנושאי המזרח התיכון, ובעיקר בנושאי הסכסוך הישראלי־פלשתיני. בנעוריו בפריז למד באותה כיתה עם מזכיר המדינה אנתוני בלינקן, ובלימודי המשפטים שלו בהרווארד היה בן כיתתו של הנשיא אובאמה. כמו האחרון, גם הוא מאמין שכדי לאהוב את ישראל אין הכרח להיות תומך ליכוד.
מאלי הוביל את המו"מ של המעצמות עם המשטר האיראני, והביא להסכם הדוחה באופן משמעותי את אפשרות הפיכתה של איראן למדינת סף גרעינית. הביקורת על חסרונם של מרכיבים מסוימים בהסכם (כמו הטיפול בטילים ארוכי טווח ובמנגנון העומד מאחורי פעילות הטרור האיראנית) בהחלט במקומה, ומצדיקה תיקון, אך החלטתו הנמהרת של הנשיא טראמפ (כתוצאה מ"הצלחת" השכנוע של נתניהו) לנטוש את הסכם הגרעין, ללא שום חלופה, גרמה נזק רב לנו ולעולם.
מדיניות הנשיא ביידן היא לעשות מאמץ להחזרת אמריקה להסכם, ולתקן בו נקודות חשובות. השליח האמריקני לביצוע מדיניות זו הוא מאלי. שלוחו של אדם כמותו, ומי שאינו מוכן להיפגש עם מאלי, דוחה את ביידן. זוהי טעות מדינית קשה.
לא רק משום הנימוס. מבחינת הפרוטוקול הדיפלומטי אפשר להסביר את אי קיום הפגישה. אך זו יכולה היתה להיות הזדמנות לשבת עם מאלי ולהסביר לו, בפירוט המרבי, מהן נקודות החולשה של ההסכם ועל מה חשוב לעמוד מול האיראנים. מדיניות נתניהו באמצע העשור הקודם, אשר תמציתה התנגדות נחרצת להסכם עם איראן וויתור על היכולת להשפיע על מהות המו"מ מן הצד האמריקני - נראית כחוזרת על עצמה, ונזקה לישראל עלול להיות קשה. אם אכן מאלי הוא מוביל המהלך, ולא רק שליח שיש לכבדו, זוהי ההזדמנות להיות מעורב במהלך במקום לצפות בו מן היציע. אחרת יהפוך בנט את עצמו לנתניהו לעניים.
הפרעה לילית. צריך להתבונן היטב בצילום כדי להאמין. בחצי הלילה נכנסה היחידה הצה"לית לבית בחברון, כדי לבדוק אם 13 הילדים שישנו בו היו מעורבים בזריקת אבנים. הילדים, המופרעים משנתם, רוכזו במרפסת, והקצין שצילם אותם דרש מהם לחייך, ממש כמו בתמונת מחזור.
הייתי בטוח שזה לא נכון. שדובר צה"ל יסביר שמדובר בפוטושופ, שאין מדובר בילדי גן והכיתות הראשונות של בית הספר היסודי. שזה עוד חומר שאויבי ישראל מייצרים כדי להכפישנו על לא עוול בכפנו. טעיתי.
התגובה הצה"לית ההולמת היתה כי אכן צילום קטינים אינו תקין וכי הקצין־הצלם קיבל תלונה על הצילום עצמו ועל הדרישה מן הילדים לחייך. הבטיחו לחדד את הנהלים...
לתשומת ליבו של האזרח בני גנץ.
לוותר על מפת אזורי העדיפות. במסע הבחירות של 1992 הכריז יצחק רבין הי"ד כי ניצחון "העבודה" יוביל לשינוי סדרי העדיפויות במדינה. ב־24 בינואר 1993 החליטה ממשלתו על עדיפויות שיינתנו ליישובי פריפריה בישראל, ולא ליישובים בגדה המערבית וברצועת עזה. כך נולדה מפת העדיפויות הראשונה.
ממשלות הימין שינו את המפה לטובת ההתנחלויות. מפת עדיפויות ניתן לשרטט כאשר הממשלה עשויה מעור אחד. כאשר שמונה מפלגות מרכז, שמאל וימין מרכיבות את הממשלה, מוטב לבטל את המפה, ולחזור ולטפל בכל יישוב על פי צרכיו, כפי שהיה עד 1993.