רה"מ בנימין נתניהו הצליח לעבור את משבר התקציב, שהיה כרוך במשבר חוק הגיוס. הישג לא מבוטל ביחס להשמצות ולקיתונות הרבים שהוטחו בתקציב, שאמנם היה מלא וגדוש בגזירות ובקיצוצים, אבל בנסיבות העניין, ואחרי מלחמה של שנה וחצי, הביא תוצר לא רע. בעוד באופוזיציה ובתקשורת העדיפו להתמקד ב־800 מיליון השקלים שהועברו לחרדים, התעלמו אלו כמעט לגמרי מ־10 מיליארד השקלים למילואימניקים, 12 מיליארד לתושבי הצפון ו־19 מיליארד לשיקום הדרום.
"לשחרר את החטוף": חרדים קיצונים מפגינים נגד חוק הגיוס על כביש 4 (ארכיון) // שמעון ברוך ודוד קשת
אז התקציב החליק, אבל חוק הגיוס עוד תקוע לנתניהו כמו קניידלע בגרון. ממצב של מרד חרדי חלקי על התקציב הצליח נתניהו לדחות את הקץ בשלושה חודשים, אבל שם כבר מחכה לו המנה העיקרית. נכון לעכשיו, ההחלטה החרדית המאוחדת היא דדליין לחוק הגיוס עד חג השבועות, ואם לא - הפלת הממשלה. ממרד של נציגי גור תפחה הצרה לכלל־חרדית.
לנתניהו תכונה בולטת של דחיית הקץ. עוד שלושה חודשים זה נצח. מי יודע מה יהיה המצב אז, ואיזה שפן ניתן יהיה לשלוף ברגע האחרון. אולי יהיה זה יולי אדלשטיין, שייאלץ לעזוב את ראשות ועדת החוץ והביטחון כ"דמי רצינות" לחרדים ברגע האחרון, לצורך דחייה נוספת. אולי בעוד שלושה חודשים תהיה לחימה עצימה, או תקיפה באיראן, וגם החרדים יבינו לבד שאין זה הזמן, וכך הלאה.
רק על דבר אחד אין חולק - בעוד שלושה חודשים חוק גיוס לא יהיה. לא אז ולא בכלל. ההבטחה המשמעותית היחידה שהבטיחה ממשלת נתניהו לחרדים, שעבורה הלכו איתו לסבבי בחירות אינסופיים, ואפילו למדבר האופוזיציוני לשנתיים - לא תתקיים. לא הפעם. ספק אם אי־פעם.
גם הנציגים החרדים בכנסת כבר יודעים זאת, אבל חוששים לומר זאת בגלוי. בעבר עוד חשבו שאפשר יהיה לקדם את החוק, ושרק חוסר שיתוף הפעולה של שר הביטחון הקודם וראשי צה"ל הקודמים הוא שמנע התקדמות. אבל שר הביטחון הנוכחי אוהד את המגזר, וגם צה"ל כבר ערך שינויים מבניים כדי לאפשר גיוס חרדים המוני. בינתיים, זה לא קורה. המקסימום שהחרדים מוכנים ללכת לא פוגש את המינימום שיאפשר רוב להעברת החוק בקואליציה.
משיכת הזמן היתה טובה להם, אבל ככל שעובר הזמן כך הסנקציות מתחילות להכביד. מעצרי הבחורים בגבולות נתב"ג הופכים תכופים, ההפגנות של החרדים הקיצונים אלימות יותר. ומי שקורא לגיוסם זה לא רק יולי אדלשטיין, אלא גם משה סעדה, דן אילוז ועמיחי שקלי מהליכוד והשר אופיר סופר מהציונות הדתית. עוד מעט, אם יורחבו גיוסי המילואים, שוב יקצינו המגזרים המשרתים את עמדותיהם והעסק ייתקע.
אבל הרבנים דורשים, והח"כים לא יודעים איך לספק את הסחורה. אז כולם עוסקים במריחה. עד כמה אפשר יהיה להתנהל כך, קשה לדעת. מה שבטוח - מהשבוע הפכו דיוני הוועדה וכל המגעים והדיבורים על חוק הגיוס לפטפוטי סרק. חוק לא ייצא מהם, גם לא גיוס. מקסימום בחירות.
יישור קו אמריקני־ישראלי
בממשל האמריקני עוקבים בדאגה אחר ההתפתחויות בישראל, ובעיקר אחר התמודדות הממשלה איתן. עיקר הפוקוס של הגורמים האמריקניים בימים האחרונים מוקדש לשני מהלכים: פיטורי ראש השב"כ והדחת היועמ"שית. בשיחות עם גורמים ישראליים המסר שעובר מוושינגטון ברור: על ממשלת נתניהו לטפל בתוקף באותם גורמים המפריעים לה לבצע את מדיניותה, כדע לחסוך מהממשל האמריקני את הדילמה אם להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל וכדי שינקוט עמדה ברורה בעד הממשלה ונגד הפועלים בניגוד לרצונה.
העמדה הרשמית של ממשלת ישראל היא שלארה"ב אסור להתערב בענייניה הפנימיים של המדינה. אולם בהעלמת עין, בקריצה ובשליחת מסרים באמצעות גורמים עקיפים הובהר לטראמפ ולאנשיו היטב מה הדבר הרצוי ושעליו אין לדבר.
וכך, בסתם יום של חול, משום מקום ובלי סיבה ברורה ומיידית נראית לעין, שחררה לשכת ראש הממשלה סרטון שבו נראה נתניהו משווה את עצמו לעציץ, ושבו הוא תוקף בחריפות את הייעוץ המשפטי והפקידות הבכירה, תוך שהוא מכנה אותם בביטוי שאינו שגור כל כך בהוויה הישראלית: "דיפ־סטייט". נתניהו המשיך בכך גם בנאומו השבוע בכנסת, ובתווך בין שני האירועים הספיקה לשכתו לצייץ אותו דבר בדיוק בחשבון הטוויטר שלו בשפה האנגלית.
סדרת המתקפות האלה, שכנראה עוד תימשך, הגיעה כתוצאה משיח ער של נתניהו ובכירים בסביבתו עם טראמפ ובכירים בממשלו, שבמהלכו שוכנעו האמריקנים לתת את הפרשנות הבאה (והנכונה, מבחינת הממשלה) לאירועים המתרחשים בימים אלה בישראל: ההפגנות, ההתנגדות המשפטית, התעקשות ראש השב"כ להישאר בתפקידו, האלימות ברחובות והשיח התקשורתי המתלהם - כל אלו אינם מלמדים על כך שהממשלה עומדת ליפול, או על קרע בחברה, אלא מדובר במלחמתם של אנשי הדיפ־סטייט, השמאל, הפרוגרסיבים, וכל מה שרע בעיני מי שנמצא כיום בבית הלבן. האמריקנים נרתמו, אבל הם לא יעשו זאת לבד. נתניהו אותת להם השבוע שהוא איתם.
בארה"ב כבר אותתו כי אם בג"ץ יותיר את בר בתפקידו וממשלת נתניהו תחרים אותו - ישקלו לנהוג כך גם בוושינגטון. לגבי היועמ"שית, הסיפור מורכב יותר. חוות הדעת הראשונית שהוציאה גלי בהרב־מיארה נגד תוכנית טראמפ לריקון עזה מיושביה, הקובעת כי ייתכן שיש בה בעיות חוקתיות, התקבלה בזעם רב בבית הלבן. אם חוות דעת זו תיוותר על כנה, עשוי הממשל לשקול להכריז על היועמ"שית כמי שפועלת נגד האינטרסים החיוניים של ארה"ב. אם שופטי בג"ץ יחליטו שיש בעיה חוקתית בתוכנית טראמפ, עשוי הממשל לשקול לראות בבית המשפט העליון, או בשופטים הספציפיים שיחליטו כך, גורמים הפועלים נגד אמריקה, כמו שופטי האג - וההשלכות עלולות להיות קשות.
בעקבות הכסף
המשפטן פרופ' משה אליה הכהן (עכשיו 14) מדבר כבר כמה שבועות על אופציית הסנקציות האמריקניות נגד גורמי "השמאל והדיפ־סטייט", ולפחות פידבק חיובי פומבי אחד כבר קיבל ממי שמחזיק את תיק המאבק בכל אלה בממשל - איש העסקים והמיליארדר אילון מאסק. מדובר במלחמה על כל הקופה. לא רק עצירת תקציבים ממשלתיים אמריקניים לארגוני שמאל, למחאה ולעמותות פרו־ערביות, אלא סנקציות של ממש כלפי אלה הפועלים נגד הממשלה הנבחרת, המקדמת את מדיניות ארה"ב, ממש כמו הפעולות שנקט ממשל ביידן נגד מי שראה כפועלים נגדו, ובהם מתנחלים, עמותות ימין, פעילי "צו 9" שניסו לחסום את הסיוע ההומניטרי לעזה, ולבסוף גם חיילי כוח 100, נצח יהודה, ועוד.
עצם השיטה הזאת, של סנקציות אמריקניות בתוך ישראל, מעוררת מחלוקת עזה בתוך הימין עצמו. בעוד יש כאלה החושבים שצריכים לעשות כעת לשמאל את מה ש"הממשל השמאלני" של ביידן עשה לימין ולהשיב להם באותה מטבע, אחרים סבורים שכל פנייה לאמריקנים לצורך התערבות במאבקים הדמוקרטיים הפנימיים בישראל היא פסולה, ומזכירה את ימי ההלשנות של היהודים אצל הרומאים לפני חורבן בית שני.
אם יש תמימות דעים, הרי היא נוגעת לעצירת הכספים האמריקניים לעמותות ולארגונים ישראליים, שרובם ככולם בצד השמאלי של המפה. לפני שבועיים פנה יו"ר סיעת עוצמה יהודית יצחק קרויזר אל מאסק, וכן לשורה של סנאטורים וחברי קונגרס המזוהים כתומכי הימין בישראל, בדרישה להעביר את רשימת המימון של USAID, קרן הסיוע האמריקני, שהתנפחה בימי ביידן לממדים אסטרונומיים, ולבדוק אם הועברו כספים מהקרן לגורמים בישראל, לעמותות או לארגונים, כמה ולאיזו מטרה. כבר שבועות מאסק עובר, באמצעות צוות מורחב, על כל סעיפי העברות הכספים של הקרן וחושף יעדים ומטרות הזויות, שלהם שימשו כספי משלם המיסים האמריקני בתקופת ביידן.
במקביל, ובאותו הקשר בדיוק, בחודש שעבר העבירה הכנסת בקריאה טרומית חוק של ח"כ אריאל קלנר מהליכוד, הקובע 80 אחוז מיסוי על כל סכום כסף שהתקבל מממשלה זרה. שיעור מס כה גבוה הופך את ההעברות הכספיות ללא כדאיות, ולחלופין - מעשיר את קופת המדינה באמצעות כספים שנועדו מלכתחילה לפגוע בממשלתה.
מתקוטטים ומתעלמים
ראש הממשלה לא עוסק בהדחה ובמינוי של היועמ"שית, בשל ניגוד העניינים שבו הוא מצוי. מי שמוביל את המהלכים הוא שר המשפטים יריב לוין. המועמדים הטבעיים שלו לתפקיד: ד"ר אביעד בקשי וד"ר רפי ביטון, שאותם ניסה למנות כשופטים לבית המשפט העליון, לצד מועמדת נוספת.
יממה אחרי שטענה, במכתב ארוך ומפורט, כי היא יועצת הפועלת למען הממשלה, כי אין עוינות בהחלטותיה וכי כל מעשיה מוכתבים על ידי המצב המשפטי הנתון ותו לא, שוב קיבלה בהרב־מיארה סטירה מבג"ץ. הפעם תהה בית המשפט מניין שאבה את הפרשנות מרחיקת הלכת שלה על כך שלנתניהו אסור לראיין מועמדים לראשות שב"כ, לאחר שניתן צו ביניים למינוי אדם אחר תחת רונן בר. מדובר בעניין משמעותי. הוכחה נוספת - לשיטתם של מתנגדיה - לעוינותה כלפי הממשלה ולחוסר מקצועיותה. החלטת בג"ץ השבוע שומטת את הקרקע גם מטענתה של בהרב־מיארה, שאותה שומעים ללא הרף משורות האופוזיציה, כי מדובר בממשלה עבריינית שיש לרסן.
אחת ההצעות שעלתה היא להזיז את בהרב־מיארה מתפקידה אך להותיר אותה כתובעת, לכל הפחות בתיקי נתניהו, כך שלא ייראה כאילו הממשלה מנסה להתערב במשפט שכבר מתנהל. אבל ההצעה נדחתה על הסף, ובצדק. החלטה כזאת היתה מעבירה מסר כאילו המינוי הבא פוליטי ונגוע, בעוד היועמ"שית הנוכחית היא אשת מקצוע אובייקטיבית. למעשה, ההפך הוא הנכון - בהרב־מיארה היא שמסרבת בתוקף לגישור פלילי, למרות הפצרות השופטים; היא שמוכנה לקבל רק עסקת טיעון מחמירה המתעלמת מהקשיים שהתגלו בינתיים בתיק; היא שסירבה למחוק 150 סעיפי אישום, מתוך 315 הסעיפים, למרות דעתם הברורה של השופטים; ומעל הכל - היא זו שמסרבת בתוקף למחוק את אישום השוחד, למרות קביעתם החד־משמעית והחריגה של השופטים שלא יכולה להיות הרשעה כזאת.
זו התנהלות עם אג'נדה ברורה. כל מינוי שהממשלה תביא במקומה, לא יוכל להתחרות בפוליטיזציה שהחדירה לתוככי הייעוץ המשפטי היועצת הנוכחית.
הממשלה כבר מתעלמת ממנה כמעט לגמרי, הפסיקה להתייעץ עימה ומצפצפת לא פעם על הוראותיה. זה היה בולט במיוחד בפרשת פיטורי ראש השב"כ, כאשר היועמ"שית ניסתה למנוע את הדיון בממשלה בנושא אבל נבלמה על ידי בג"ץ, אחרי שהממשלה החליטה להתכנס ולדון בכל זאת. וזה הגיע לשיא כאשר הוציאה חוות דעת, שלפיה כל עוד יש צו ביניים המקפיא את פיטוריו של בר, אסור לראש הממשלה לקיים ראיונות עם יורשיו.
עוד לפני שבג"ץ קבע שהוראת היועמ"שית מבוטלת, הספיק נתניהו להיפגש עם כל ארבעת המועמדים לתפקיד ולראיין אותם. אחרי החלטת בג"ץ שמתירה לו לעשות זאת, הודיעה לשכת ראש הממשלה שנתניהו ייפגש למחרת - יום רביעי - שוב עם ארבעת המועמדים, וכך אכן קרה.
בלשכת ראש הממשלה הבהירו בתגובה כי נתניהו לא ראיין את ארבעת המועמדים קודם לפסיקתו של בג"ץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו