חידוש המלחמה שיזמה ישראל השבוע היה בלית ברירה. עם סיום שלב א' של העסקה, הדרג המדיני והצבאי והמתווכות העריכו שחמאס יסכים לעוד פעימה, שתיים או שלוש של שחרור חטופים, תמורת שחרור מחבלים ואסירים מבתי הכלא הישראליים והארכת ימי ההפוגה - אבל טעו. אחרי נסיגת צה"ל מציר נצרים, הכנסת הקרוואנים והגברה מאסיבית של אספקה וסיוע, חמאס מיצה למעשה את מה שיכול היה להשיג בשלב הנוכחי, ומבחינתו הדבר היחיד שנשאר הוא מעבר מיידי לשלב הבא: שחרור כל החטופים תמורת כניעה ישראלית, נסיגתה מהרצועה וכבילתה בשרשראות ברזל בינלאומיות להסכם הפסקת אש לצמיתות - או עד הטבח והחטיפות הבאים.
נכון שאחרי כמעט שנה וחצי של מלחמה אפשר לזרוע פקפוק וייאוש - בעיקר כשחמאס עוד עומד על רגליו, ואף החזיר לעצמו יכולות משמעותיות, עם גיוס המוני של טרוריסטים חדשים והטמנת כמות עצומה של הפתעות מתפוצצות ברחבי הרצועה, כדי להקדים את פניהם של חיילי צה"ל שישובו אליה. בשבוע האחרון היו לא מעט גורמים שניסו בכל כוחם להעצים את תחושות הספק. כמעט כל אולפני הטלוויזיה התמלאו מומחים, קצינים לשעבר ואנשי קמפיין מקצועיים, שהואילו להרחיב, לנמק ולתת דוגמאות לצורך הבהול של ישראל להרים דגל לבן כעת, להציל את מה שיש - כלומר 24 החטופים שעוד נותרו בחיים - ולהתקפל עם הזנב בין הרגליים לפני שהמלחמה גובה קורבנות נוספים. וכל זאת, תוך הצנעת העובדה שמדובר באויב החלש ביותר באזור.
ועיני כל העולם על ישראל, לראות כיצד היא מטפלת או מתקפלת נוכח האיום שטבח בה, השפיל אותה וחטף את אנשיה, ושכבר מתכנן את הפלישה הבאה לעריה, את הטבח הבא ואת החטיפות הבאות. ולפיכך, למרות הזמן הרב שחלף, מסיבות רבות ושונות, המלחמה בעזה היתה ונותרה מלחמת אין ברירה. מלחמה קיומית. אותה מלחמה שאליה יצאה ישראל אחרי 7 באוקטובר עם תחושת צדק חוצת־מחנות. היו הפוגות לשחרור חטופים. היה דשדוש כתוצאה מלחץ אמריקני, מחסני אמל"ח ריקים ואמברגו נשק קיצוני, וראשי מערכת הביטחון שפשוט סירבו להתעורר - אבל כל אלה הלכו לבלי שוב. ולכן יש סיבה לחשוב שהפעם הדברים ייראו אחרת.
די היה לראות את המתקפה האחרונה כדי להבחין בשינוי הגדול שחל בה. לראשונה החיסולים, שבאו במפתיע וללא אולטימטום, התמקדו באנשי הממשל מטעם חמאס, ולא במחבלי הזרוע הצבאית שלו. עד להפוגה האחרונה, שנחתמה בימי הנשיא ג'ו ביידן וכשהרצי הלוי עוד היה הרמטכ"ל, אנשי הממשל החמאסי לא היו יעד לחיסול, אלא - עד כמה שזה נשמע הזוי - מקור לשיתוף פעולה. אמנם בעקיפין, אבל עדיין.
הצבא, בהובלת הלוי ויואב גלנט ובימים הראשונים גם בני גנץ וגדי איזנקוט, וכמובן בתמיכת ביידן ובלינקן, סירב לקחת כל חלק בניהול האזרחי של הרצועה, אפילו באופן עקיף, ובכך העניק בפועל לאנשי הממשל העזתים - מטעם חמאס כמובן - לא רק חסינות מפני השמדה, אלא אף תמיכה בהישארותם בתפקידם. אגב, אחד מאלה שזעקו על כך בזמן אמת היה דווקא גדעון סער, שהורחק בידי מי שהיה אז ראש רשימתו לכנסת, בני גנץ, מהקבינט המצומצם.
בישראל מקווים שהפעילות הצבאית, שעל פי התכנון תתעצם מיום ליום, תביא את חמאס להסכמה על שחרור חטופים נוספים במסגרת שלב א', או מתווה וויטקוף, אבל עם זאת מעריכים כי הדבר לא יקרה בטווח הימים או השבועות הקרובים. הפלישה הקרקעית לרצועה תגיע כנראה לפני שתגיע עסקה, ומשם - מדורי הגיהינום שייפתחו הם בידיה הבלעדיות של ישראל. אמריקה הסירה את כבליה. מחסני החמושים עמוסים. ואפילו מספר הדי־ניינים מחריבי הבתים ומשמידי הכבישים גדול היום פי ארבעה משהיה בידי צה"ל ב־7 באוקטובר.
מומנטום בניוטרל
כדי לממש את מטרות המלחמה במלואן, ראש הממשלה היה זקוק ליציבות פוליטית, ואותה קיבל השבוע במנות גדולות. אחרי שנטרל את האיום החרדי בהפלת הממשלה על רקע התקציב בשל חוק הגיוס, השבוע השלים נתניהו את המיזוג עם הימין הממלכתי של גדעון סער וזאב אלקין, והחזיר את איתמר בן גביר, שפרש אחרי אישור עסקת החטופים האחרונה.
הצורך להשיג רוב מוצק יותר לתקציב היה מובן, אך גם בקואליציה היו כאלה שהתקשו להבין למה ראש הממשלה התעקש להביא את המיזוג עם סער וחבריו כבר השבוע, וכן להחזיר את בן גביר דקה וחצי אחרי המתקפה האווירית בעזה, ובכך ללבות את הטענות שלפיהן פיצוץ העסקה הוא פוליטי, והמלחמה נועדה להישרדות הקואליציה. אפשר היה לחכות שבוע או שבועיים, חשבו.
הם טעו. בעוד כל האופוזיציה ישנה על האף, היחיד שעובד - והוא בכלל מחוץ לכנסת - הוא נפתלי בנט. בימים האחרונים, בנט הצליח לסגור עם חבר כנסת מהליכוד, לפחות אחד, הסכמה שיפיל את הממשלה על התקציב בתמורה לשריון. אינדיקציה ברורה לכך התקבלה ושותפה עם נתניהו. שותפי הסוד המועטים שראש הממשלה עירב העלו שמות של שני חשודים. לגבי אף אחד מהם לא היתה ודאות שאלה אכן הם, אבל המשותף לשניהם הוא ההתבטאויות החריגות והחריפות נגד החרדים וחוק הגיוס - הנושא המרכזי שבו עוסק בנט בחודשים האחרונים בציוציו. שם אחד - זוטר במפלגה, השני - בכיר, ובו חושד נתניהו.
ההחלטה הראשונה שהתקבלה היא להרחיק את ההצבעה על התקציב מהמועד האחרון, כך שגם אם ייחשף תרגיל, בסגנון "ליל החניונים", יהיה עוד זמן לתקן. מייד לאחר מכן החלה פעולת הרחבת הקואליציה, שעלתה לרמת משימת־על. התנובה היתה מושלמת: בתוך ימים עלתה הקואליציה ל־68 ח"כים, כולל הימין הממלכתי, שכעת מוברג בה היטב מאי־פעם. גם אם גולדקנופף ואפילו כל חברי אגודת ישראל יצביעו נגד - התקציב עובר והממשלה שורדת.
בנט ראה את התוכנית שלו יורדת לטמיון, והגיב בשורה של ציוצים חריפים נגד הממשלה. הוא הגיע רחוק יותר מכל חבריו באופוזיציה, שלא הצליחו, וכנראה גם לא יזמו, מהלך אמיתי לקיצור ימיה של הממשלה, וכשלו כשאיבדו את סער ומפלגתו לטובת הקואליציה. בניגוד אליו, הם נמצאים בכנסת. היכולת שלהם לשמור על כוחם, לגדול ולשמור על פרופיל תקשורתי גבוה היא רבה משלו. היתרון שלו עליהם הוא הסקרים - בכולם הוא מוביל עליהם, בחלקם הוא מוביל אפילו על הליכוד. אבל כמומחה לאקזיט, בנט יודע שעליו לממש את המספרים היפים כעת, מה שלא יקרה. אין בחירות באופק, ובשנה הקרובה כנראה גם לא יהיו.
האיום הגדול ביותר שלו הוא לא ליברמן, שבימים האחרונים לא עברה כמעט שעה שלמה בלי שהכריז על עצמו כי הוא שירכיב את הממשלה הבאה, וגם לא בני גנץ, ואפילו לא יאיר גולן - אלא גדי איזנקוט. תרחיש האימה של בנט הוא הדיבורים על איחוד בין איזנקוט ללפיד. בנט מבין כי האיחוד הזה הוא בראש ובראשונה נגדו. הוא יודע שהסקרים המחמיאים הם על תנאי, ושהם משקפים את הרגע בלבד. שאיזנקוט הוא־הוא הצבעת המחאה העיקרית נגד הממשלה. הרוב המוחלט של מצביעיו מגיעים מהמרכז־שמאל. אם איזנקוט יצליח במהלך ויתחבר ללפיד - הרמטכ"ל לשעבר יהפוך בקלות להצבעת המחאה החדשה, ויש לו יתרון כאדם שנמצא כעת בכנסת ובעל עבר ביטחוני מפואר יותר, וכאב שכול טרי הזוכה לאמפתיה יוצאת דופן.
מהכנסת ועד חמאס
כבר בשנת 2021, כשהחלו הדיווחים על מגעים בין הליכוד לבין רע"מ על תמיכה בממשלה, חברי פורום נפגעי הטרור "בוחרים בחיים" החליטו לנסות לטרפד את המהלך ויצאו להפגין נגד מי שראו כמפלגה עוינת לישראל, שחבריה משבחים מחבלים ומבקרים אותם תכופות בבתי הכלא. הראשונה שאימצה את הקו המתנגד לשיתוף פעולה עם רע"מ היתה ח"כ אורית סטרוק, שרתמה את יו"ר מפלגתה בצלאל סמוטריץ', שנעמד אז על הרגליים האחוריות.
במהלך הפרעות במבצע שומר החומות התהפכה דעת הקהל, בעיקר בזכות המסרים המפייסים של מנסור עבאס, שאף ביקר בבית כנסת בלוד שהיה מוקד למתקפת טרור. אלא שכבר אז, חברי הפורום הבחינו בעובדה שבמקביל, רע"מ הפעילה מוקד תמיכה בפורעים, בין השאר באמצעות "קו חם" לסיוע משפטי וכלכלי עבורם. החומר הועבר לראשי הליכוד, וכן לנפתלי בנט ולאיילת שקד, שהתחייבו לא להקים ממשלה הנשענת על רע"מ.
חברי פורום בוחרים בחיים, שרובם תמכו בימינה, חשו נבגדים לאחר שבנט ושקד הפרו את הבטחתם, והחליטו להעמיק את מחקרם על נציגות התנועה האסלאמית בכנסת. לטענת חברי הפורום, הממצאים העלו לכאורה קשרים הדוקים בין המפלגה לבין אנשי חמאס בעזה, ואת הפעלתן של שלוש עמותות - "עמותת סיוע 48", "עמותת המעשים ההומניטריים" ו"עמותת אל־אקצא" - שתומכות באנשי חמאס ושמשמשות צינור להעברת כספים לארגון הטרור, וכן שיו"ר המפלגה עבאס וחברי הכנסת שלו מנהלים בעצמם גיוס כספים נרחב לעמותות הללו. את הממצאים העבירו לארגון "עד כאן", שפעל לפרסמם בתקשורת - בין היתר אצל העיתונאית איילה חסון, שנתנה להם במה רחבה.
על אף האמור, ראשי ממשלת השינוי, ובהם אנשי ימינה וישראל ביתנו, המשיכו במו"מ להרכבת הממשלה עם רע"מ, וחלק מהפגישות שהם קיימו עימם אף מוקמו במשרדי עמותת סיוע 48.
ההתנגדות לשיתוף הפעולה בין נציגות המפלגה האסלאמית בכנסת לבין ראשי הממשלה החדשה הובילה את אנשי בוחרים בחיים להעמקת התחקיר, ולפרסום ממצאים חדשים נוספים, שלטענת הפורום חשפו שורה ארוכה של גופים שמוכרים כארגוני טרור שמשויכים לחמאס מבחינה ארגונית וכלכלית. גם אלה לא הועילו, והמו"מ הקואליציוני נמשך. באמצעות קמפיין מימון המונים, אנשי הפורום הפעילו משפטנים שהגישו תלונות רשמיות לגורמי אכיפת החוק, העמיקו את המחקר להוספת ראיות וממצאים נוספים, וכן הסתייעו במומחים כלכליים לבדיקת חוקיות נתיבי הכסף, לצורך דיווח ומאבק בעמותות ובמפלגה המפעילה אותם.
הפוליטיקאים הרלוונטיים שרצו כאחוזי אמוק להקמת ממשלה שתדיח את נתניהו, כלי התקשורת המרכזיים ולשעברים ביטחוניים דחו בבוז את הטענות של אנשי הפורום. ולא רק הם - אל מול בקשת הפסילה שהגישו נגד רע"מ בבחירות שלאחר מכן, היועמ"שית גלי בהרב־מיארה וראש שב"כ רונן בר קבעו שאין קשר מובהק בין המפלגה והעמותות לבין תמיכה בטרור. אחרי שנופנפו מכל גורם אפשרי, ורגע לפני שהתייאשו, הגיע המפנה המיוחל: לאחר תלונה שהגישו באמצעות משרד עוה"ד בן־ארי, מרנס, תכלת ושות', הכולל ראיות ומסמכים למכביר, רשמת העמותות הודיעה שפתחה בבדיקת החומרים.
מתקפת 7 באוקטובר הביאה להתפתחות נוספת: עוד מערכות אכיפה, ובהן המערכת הבנקאית, החלו בבדיקה מקיפה יותר של ארגונים הקשורים לחמאס, מה שהעלה ממצאים נוספים. בנק לאומי, שניהל את החשבון של עמותת סיוע 48, הודיע על חסימת החשבון בגין חשדות לפעילות הלבנת הון ומימון טרור, וחשד להעברת כספים מהעמותה לגורמי חמאס בעזה ובטורקיה.
כלל הממצאים הועברו לרשמת העמותות, שבקרוב תוציא דוח מפורט בנושא, אשר לפי אינדיקציות שהגיעו אל אנשי הפורום יכלול ממצאים קשים על פעילות העמותה. לאחר שהממצאים ייחשפו לעין כל - בפורום בוחרים בחיים ימשיכו הלאה. לא רק לעמותות הנוספות, אלא גם למפלגת האם, כדי להבטיח שמה שקרה בממשלה הקודמת, שנשענה על מפלגה שאותה הם רואים כתומכת טרור, לא יוכל לקרות עוד, ואולי אף כדי להרחיק לצמיתות את המפלגה האסלאמית הקיצונית מכנסת ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו