איתן בן צבי
מזכ"ל "התנועה החדשה"
מנהל את תנועת הנוער מבית השומר החדש, המקיימת פעילות חינוכית בקרב ילדים ובני נוער דתיים, חילונים ובדואים במועצות אזוריות ומקומיות ברחבי הארץ. בעבר שימש קצין בכיר בצה"ל ומנהל בחברת Flying Cargo
איתן בן צבי, מזכ"ל תנועת הנוער "התנועה החדשה" מבית "השומר החדש" - מאז פרוץ המלחמה הספקת לשרת בלא מעט ימי מילואים. באחת הפעמים, כשחזרת הביתה לחופשה מהרצועה, אשתך שאלה אותך מה הדבר שאתה הכי רוצה, והתשובה שלך היתה מפתיעה למדי, אך גם מורכבת.
"הסברתי לה כמה מורכבת, ייחודית וקשה היתה החוויה בעזה. היה בי חלק מסוים שרצה להמשיך את המשימה ברצועה. אסביר: במילואים, עד שלא עברתי את הגדר, עד שלא ראיתי שהלכה למעשה אנחנו מטפלים בקיני הטרור, במחבלים, עד שלא הרחתי את אבק השריפה - לא נרגעתי. רק העשייה והחזרת הביטחון הרגיעו אותי.
"תוסיף לכך שבמילואים יש תחושת אחדות ייחודית, עוצמתית, מסוג אחר לגמרי. פעלתי יחד עם לוחמים מהקיבוץ, מהעיר, מהצפון ומהדרום, דתיים וחילונים. פתאום כולם לחמו ביחד, למען מטרה אחת. התגעגעתי לתחושת האחדות הזאת. במילואים התגעגעתי מאוד למשפחתי, לחבריי, וזה היה אירוע מורכב רגשית. אבל מצד שני, כשחזרתי הביתה הרגשתי שוב את הפילוג, את השסע, דברים שלא התגעגעתי אליהם בכלל. חזרתי לקיבוץ, ומייד התחילו לדבר שוב על פוליטיקה. כואב לי לשמוע לאן הגענו.
"קיבלתי החלטה שאני מקבל אחריות, ואני מעביר את חשיבות קבלת האחריות אל הנוער. אני אומר להם - אם אתם רואים בעיה, היא הופכת להיות הבעיה שלכם, היא כבר לא בעיה של מישהו אחר. אם אתם לא תטפלו בבעיה, לא יהיה מי שיטפל בה, במיוחד לא הפוליטיקאים. פעם בחודש אני מגיע לכנסת, ואני רואה חבורה שמבזבזת לי את הכסף ולא מתקדמת או מקדמת את המדינה. למען האמת, במקום לעלות לכנסת אני מעדיף ללמד את החניכים שלנו חקלאות. זו מציאות עצובה, כי הפוליטיקאים אמורים להוביל את המדינה אבל בפועל - הם שכבה לא רלוונטית".
ומצד שני, אתה נתקל בעבודה השוטפת שלך בקונטרה לפוליטיקאים, בנוער שלנו, כאמור, שמהווה מבחינתך סיבה גדולה לאופטימיות.
"לחלוטין. אני משתדל להיות כמה שיותר מנותק מרעשי הרקע. כשאני מדבר עם נער או נערה לקראת גיוס, בני 18-17, מבחינתי אני מדבר עם ראש הממשלה העתידי, שר עתידי או מנהיג עתידי בכל תחום אחר. הם אלה שצריכים לקבל את האחריות, ואנחנו מסייעים להם בכך".
יש גם מי שקורא להם דור הטיקטוק, דור המסכים, שרואה בהם דור אגוצנטרי ומייחס להם תחלואה נפשית גדולה יותר ברחבי העולם. אותם קולות דווקא מודאגים ממצב הנוער ולא משדרים אופטימיות לגביו. באיזה נוער אתה נתקל?
"אתה יודע, זה באמת דור הטיקטוק והמסכים, וזה לא בהכרח דבר רע. אולי כולנו צריכים קצת יותר לסגל לעצמנו מהטכנולוגיה הזאת. אנחנו מלמדים בתנועה מכתביהם של א"ד גורדון, יוסף חיים ברנר והוגים וחלוצים נוספים. אנחנו נעזרים לא מעט בבינה מלאכותית כדי להנגיש חומרים שונים, ואנחנו מקבלים תוצרים מדהימים. אני חושב שהיותם דור הטיקטוק והמסכים הוא הזדמנות שמאפשרת להם להוציא הרבה יותר בתקופה הנוכחית. אז דור הטיקטוק זה כבר מזמן לא כינוי גנאי. ברשת הם לומדים את גורדון ויגאל אלון, ובמקביל לא מפסיקים להתנדב ולחדש".
להבין את ה"למה"
איפה אתה מזהה את החדשנות שלהם כיתרון?
"אתן לך דוגמה: בהשתלטות השייטת על מוצב סופה בפתיחת המלחמה הגיע למקום כוח במיעוט מספרי וניצב מול עשרות מחבלים חמושים, שהתבצרו עם בני ערובה.
"מה שקרה שם היה מדהים - כוח השייטת נלחם שם כמו אריות, ובסוף הקרב חוסל או נלכד כל הכוח של חמאס במקום, 40 מחבלים, ובני הערובה חולצו. אותו דור מסכים, הלוחמים הצעירים, מצאו פתרונות יצירתיים וחכמים, שלא השתוו גם לפתרונות של ותיקים ומנוסים מהם. מהרגע שהם נכנסו לקרב אף בן ערובה לא נהרג ולא היה אף נפגע לכוחותינו. כל כך הרבה אומץ, תעוזה וחוכמה. לא בטוח שאם לוחם ותיק יותר היה מוביל את זה - התוצאות היו כל כך טובות וחד־משמעיות.
"הדברים נכונים לא רק ללוחמי יחידות מיוחדות, אלא גם לדור הצעיר שאני פוגש בכללותו - יש המון יצירתיות, חוכמה. ברגע שהדור הזה מבין את המשימה, כשיש לו הבנה של ה'למה', של המשמעות שמאחורי הדברים, הם יודעים לפתור כל בעיה ביעילות ובצורה מרשימה".
מה קשה ומורכב איתם?
"לפעמים קשה לרתום אותם, כי יש להם הרבה יותר גירויים. הם חיים במעין מבחר בלתי נגמר של אפשרויות. לכן, כפי שאמרתי, חשוב מאוד לרתום אותם באמצעות משמעות. לפני כשבוע הייתי במועצה אזורית לב השרון, שבו פועלת התנועה שלנו. התרשמתי מהרצון של הנוער ללכת לשירות משמעותי, לתרום למדינה, לקבל אחריות. מורגש איך הם מובילים בעצמם את הפעילות בתוך היישובים, מתוך הבנה עמוקה שזה מה שישנה את המדינה.
"באחד המחנות שהיו לנו פגשתי נער, שהפך למדריך בתנועה ושסיפר לי איך 'התנועה החדשה' בנתה אותו – מילד לא מקובל לנער שהפך להיות במוקד, תוך כדי שהוא משתמש בכלים שהתנועה נתנה לו. אלה ניצוצות שבונים את החברה הישראלית, ואני מזהה ניצוצות כאלה בכל מפגש שלי עם הנוער.
"התנועה דוגלת בעשייה, וזה מה שמחיה את הנוער. העשייה מרפאת ומסייעת לילדים לחזור לשגרה, ורואים את זה בצורה מובהקת ביישובי העוטף, בצפון, ולמעשה - בכל הארץ".
כחלק מהעשייה, פעלתם גם בצפון לאחר 7 באוקטובר.
"היינו תנועת הנוער הראשונה שעלתה לצפון לאחר 7 באוקטובר. הבנו שיש צורך, או ליתר דיוק שני צרכים מרכזיים, ופעלנו בהתאם. בקיבוצים ובמושבים בגליל העליון מנהלי מחלקות נוער עדכנו אותנו שהחזרה ליישובים מותנית בכך שהחינוך הא־פורמלי יחזור לפעילות. הצלחנו לגייס כ־50 אנשי חינוך, שיבואו להתנדב בחינוך הא־פורמלי בקיבוצים ובמושבים.
"בקריית שמונה ראש העיר אביחי שטרן דיבר איתנו ועדכן שהעיר נראית עזובה ונטושה, ושהם ישמחו להחזיר את הצבע לעיר. עשינו ניקיונות, עישבנו גינות ציבוריות וגינות של בניינים, שתלנו - והלכה למעשה החזרנו את הצבע למקום.
"באחד הימים התנדבנו בבית בקריית שמונה - סידרנו, ניקינו, שיפצנו. כשהמשפחה חזרה אל ביתה לאחר תקופה, הם נדהמו ולא האמינו למראה עיניהם. הם דמעו מהתרגשות על האופן שבו טיפלנו בבית. זה אירוע לא טריוויאלי, שבני נוער הולכים ועושים כל כך הרבה בשביל מישהו אחר. כפי שאמרתי, כשהנוער שלנו מבין לעומק את האתגר והמשימה - הוא מסתער. זו הגדולה שלו".
7 באוקטובר הוריד, להערכתך, את המוטיבציה לגיוס אצל בני הנוער?
"המלחמה הטיסה את המוטיבציה של בני הנוער כלפי מעלה. בכל השיחות והמפגשים שאני נוכח בהם אין בכלל שאלה אם להתגייס או לא. ממה שאני חווה ושומע השאלה הזו בכלל לא רלוונטית. הנוער מבין שאנחנו בסכנה קיומית, ושחלק גדול מהאתגר מוטל עליו".
אתם בוודאי מדברים בפעילויות שלכם על מה שקורה במדינה - המלחמה, השבת החטופים, פיטורי ראש השב"כ, הרפורמה במערכת המשפט. אילו עמדות מביע הנוער?
"אנחנו מדברים על המלחמה, על חשיבות הגיוס לשירות משמעותי, ומובן שמדברים על החטופים. אני עצמי נאמתי בכיכר החטופים. הנוער מביע הזדהות לצד תמיכה במשפחות החטופים, ובמקביל תמיכה בצבא ובמערכות הביטחון, תוך הדגשת האחדות בעם ישראל. מצידנו, כתנועת נוער, אנחנו לא נוקטים עמדה, לא ימין ולא שמאל, אלא מגבים את המערכות הביטחוניות ותומכים במשפחות החטופים, מתוך הבנה שאנחנו בתוך אירוע כואב, שטומן בחובו בעיית אמון במדינה. אנחנו שואפים להיות הדבק שיחבר את המשפחות להאמין במדינה.
"נוסף על כך, מהנוער עצמו אני שומע גם שאלות מאתגרות. הם מסתכלים על המנהיגים שלנו ורואים חבורה שמתווכחת, צועקת ורבה. הנוער שלנו לא מקבל מהם השראה - אפס השראה - ואני אומר את זה בצער רב. הנוער שלנו מושפע גם ממה שקורה בבתים, משיחות עם משפחותיהם, עם הוריהם. לצערי, פעמים רבות הדור הוותיק יותר מגלה ייאוש, ולפעמים מעביר אותו הלאה לדור הצעיר. מבחינת חלק מהאנשים השמש לא זורחת בבוקר, ויש אנשים שחושבים שאנחנו לקראת מלחמת אחים".
יש מי שסבור שאנחנו כבר במלחמת אחים.
"דבר אחד ברור: אי אפשר לחיות באווירה כזאת. אנחנו חייבים להיות בעשייה, לצעוד קדימה. אנחנו שומרים על עשייה כי היא שומרת על השפיות שלנו, על שמחת החיים שלנו, וגם מייצרת אמונה. אני מאמין שעשייה יוצרת אמונה, שלפיה אפשר לחיות כאן אחרת. היא מייצרת אופטימיות".
תתחילו בעגבניות
מה מייחד אתכם בנוף תנועות הנוער?
"אופטימיות מתוך אותה עשייה שדיברתי עליה היא הדבר המרכזי שמייחד אותנו. אני לא מתיימר להיות גאון חינוכי, אבל אני דוגל בהדרכה לעשייה, וזה מה שאני גם מנחיל לצוות שלי. אם שתלת עגבניות, ובעוד כמה חודשים תקטוף את העגבניות האלה – עשית משהו.
"אנחנו עוזרים לשקם, עוזרים לחקלאים, ורוב ההתנדבות שלנו ממוקדת בחקלאות: משקים של חקלאים בודדים, שיתוף פעולה עם קרן קיימת לישראל, שיקום יערות וחיבור לאדמה. מובן שאנחנו מדריכים את הנוער לאהוב את המדינה, מלמדים אותם להתחבר אליה דרך טקסטים של יהדות וציונות, ומלמדים אותם להיות אקטיבים".
המבקרים שלכם אומרים שאתם בעצם לא תנועת נוער אלא תנועה התיישבותית. לא לשם כך בהכרח נועדתם.
"אני רואה את זה כמחמאה. אנחנו תנועת נוער, שגם עוסקת בהתיישבות בתוך גבולות הארץ".
למה בכלל צריך כאן עוד תנועות נוער?
"כל תנועה הוקמה מתוך קבוצה רעיונית של אידיאולוגיה, ערכים. תנועת בית"ר שונה בערכיה ביחס אלינו. בית"ר דוגלים בז'בוטינסקי, אנחנו דוגלים יותר כאמור בא"ד גורדון, ביגאל אלון".
איך באמת מגיב הנוער למשנתם של גורדון ואלון?
"כשאלון כתב את 'מסך של חול' בסוף שנות ה־50, הוא ניסה לראשונה לפתח תיאוריה ביטחונית לישראל. הנוער מגיב לכך בסקרנות רבה, הוא עושה חיבורים מעניינים, ועצם העובדה שהם בכלל קוראים ומתעניינים ביגאל אלון מדהימה בעיניי. הניסיון של אלון הוא עיוני, תיאורטי, אבל כשקראתי בו - מדובר בתוכנית מבצעית לכל דבר. אם כיום נצליח ליישם את התוכנית שלו, אפשר לומר שאנחנו מסודרים מבחינה ביטחונית. בסופו של דבר, ההיסטוריה חוזרת".
המלחמה הגבירה את ההרשמה אליכם?
"כן, הנוער רוצה להשפיע, לשנות, ותנועת נוער היא בסיס נהדר לכך. אני מזהה אצלנו בתנועה רוב חילוני, אבל אם תציץ במגרש המסדרים של בה"ד 1 תראה יותר מ־50% כיפות סרוגות. בקורס קצינים למילואימניקים היו כ־90% כיפות סרוגות, וב־10% הנוספים היו לא מעט דתל"שים. זה נהדר, אבל אני קורא גם לנוער החילוני - תתפסו מקום".
אילו שאיפות יש לך באשר לנוער שמגיע אליכם לתנועה?
"אני רוצה שהחניכים שלנו יתברגו בעמדות מפתח בפוליטיקה, בחקלאות, בחינוך ובביטחון. אם נצליח להוציא מהתנועה הזאת ראשי ממשלה, שרים, אלופים בצבא, וגם מחנכים בבית ספר - הצלחנו. ודבר שני זה לתפוס מקום משמעותי בארץ, לעזור לחקלאים, לחזור למקום הנכון והבסיסי של תנועות הנוער. צריך להחזיר את הגדנ"עות, שיידעו להתגונן. אני לא רוצה שיהיה שוב מצב שבו הנוער שלנו מופתע. בזמן מלחמה אני מצפה שהחניכים שלי יתייצבו ראשונים איפה שרק צריך, כפי שאכן היה. בסוף, ב־7 באוקטובר חלק מהנוער הציל משפחות. זה דור מדהים.
"אני חייב לומר שעבורי המשמעות שאני מקבל כמזכ"ל של תנועת נוער גדולה יותר מאשר להיות שר בממשלה. הכוח שיש לי להשפיע על 22 אלף חניכים הוא עצום. אנחנו מעצבים ובונים את הדור הבא. יש שרים עם עשרות אלפי בוחרים, אבל אני לא יודע כמה השפעה אמיתית יש להם על החברה בישראל. כאן אנחנו אחראים לחינוך, שלטעמי הוא הנושא הרגיש והקריטי ביותר במדינת ישראל. אני מבין את המשמעויות ומתייחס אליהן בחרדת קודש".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו