הפך "לאיש שלו"? מאחורי מערכת היחסים בין נתניהו לברנע

הלווייתם של שירי, אריאל וכפיר ביבס הפכה לזמן של כאב קיצוני שאי אפשר לתאר במילים. הקהל שהתקבץ לאורך מסע ההלוויה היה עד לא רק לאובדן, אלא שותף כאוב לתחושת חוסר האונים והזוועה. הדמעות שזרמו כמו נחל של כאב ליטפו את האדמה, ולכל טיפה היה סיפור של תקוות שנקטעו, של חלומות שאיבדו את דרכם.

ליבו של מי לא נותץ לרסיסים לשמע דבריו של ירדן, שנותר לבדו, מול הקבר הפתוח. מנסה להבין את הבלתי אפשרי. איך אפשר להסביר את המתרחש, איך ניתן לסכם את האסון של חיים שנלקחו באכזריות כה מזעזעת. כל קילומטר במסע הזה היה כמו צעד לעבר תהום של רגש, כאב גועש שכולו זעקה פנימית ועיניים קרועות לרווחה. הרוח נשאה עימה את קולותיהם של אמא ושני ילדים שחלמו על עתיד, על חיים מלאים, והפכה אותם לדממה אילמת.

בין הדמעות, התעורר קול נחרץ - עם החיות האלה, מחבלי חמאס, אי אפשר לדבר. רוצחים חסרי רחמים לא ראויים לשום שיג ושיח. השפה היחידה היא שפת הכוח. זוועות כאלה לא יחזרו - רק אם נשמיד אותם. עד האחרון שבהם. רק כך, מתוך הכאב והזעם, אפשר יהיה לבנות עתיד שבו יהודים חפים מפשע יוכלו לחיות ללא פחד בארצם.

שלב א' של עסקת החטופים, כפי שנקבע מראש, הסתיים ביום חמישי לפנות בוקר, עם קבלת ארבעה חללים חטופים נוספים. דיבור אמיתי על מעבר לשלב ב' לא היה עד כה, והדיונים עוסקים כרגע בעיקר בהארכת שלב א'. כלומר, שחרור של לפחות שלושה חטופים מדי שבוע. בירושלים מתעקשים בימים אלה על הגדלת המספר, אחרת מדובר בהארכה של כמעט חמישה חודשים,  זאת בתמורה לשחרור אסירים ומחבלים, הארכת הפסקת האש והמשך הכנסת הסיוע ההומניטרי והקרוואנים.

ביום ה־50, כלומר בעוד שבוע, אמור צה"ל לסגת גם מציר פילדלפי. כנראה זה לא יקרה. הנסיגה אמורה להתבצע במסגרת שלב ב', שכאמור עוד לא סוכם. במסגרת שלב זה עזה גם צריכה להיות מפורזת וראשי חמאס צריכים להסכים לצאת ממנה לגלות. כרגע חמאס לא שם. הארכת שלב א' עשויה להיות אינטרס משותף. זאת אחרי שכל הדרכים האחרות, כמו סגירת הסיוע ההומניטרי, לחץ צבאי אגרסיבי, מתן פרס כספי למשחררי חטופים וכיוצא באלו לא נוסו ברצינות. ישראל, לפחות כרגע, לא שם. זה או מלחמה או עסקה.

שקט, עובדים

היה זה במהלך פגישה אישית בין ראש הממשלה וראש המוסד. שיחה בארבע עיניים. דדי ברנע מסר לבנימין נתניהו מידע מפעים. המוסד, בראשותו, יודע היכן מיקומו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. ברנע ציין כי יש דרך להביא לחיסולו בתוך ימים. לא רק מידע הביא איתו ברנע לנתניהו, אלא גם המלצה ברורה: יש לחסל אותו.

כמה ימים אחרי כן, במהלך דיון ביטחוני רחב יותר, שטח ראש המוסד בפני מערכת הביטחון והדרג המדיני את תוכניתו לחיסול נסראללה, ואגב אורחא הזכיר כי כבר שוחח בעניין עם ראש הממשלה. הרמטכ"ל זעם. "מה פתאום הבאת לרה"מ תוכנית שלא עברה דרכנו?", צעק עליו. אם יש לך תוכנית, תציג אותה לדרג הביטחוני ואז נחליט מה מביאים לדרג המדיני ועם איזו המלצה.

הנוכחים מעידים כי הלוי היה אדום מכעס. שר הביטחון יואב גלנט מיהר לאמץ את דבריו של הלוי ואחריו גם ראש השב"כ. עמדתם הראשונית היתה כי אסור ללכת על המהלך הדרמטי, אולם לאחר שהבינו שנתניהו לגמרי בכיוון, הסבו את התנגדותם להמליץ על הפעולה נתניהו דחה את כל הדרישות. ברנע תמך בעמדת רה"מ.

בפני נתניהו התגלתה השיטה. האופן שבו מתקבלות ההחלטות, האופן שבו מוצגות ההמלצות לדרג המדיני, ומה קורה למי שמנסה לחרוג מהנוהל הרגיל. למרות 7 באוקטובר. למרות הקונספציה. למרות שההמלצה המערכתית הראשונה בכל ועדת חקירה מכל סוג שתקום תהיה לפרק את הקרטל הביטחוני ואת נוהל יישור הקו ההדדי בין הארגונים, ממשיכה המערכת לצופף שורות ולהתייצב מול הדרג המדיני כמקשה אחת. עם תמונת מודיעין אחת והמלצה מאוחדת שנקבעה מראש.

ההמשך ידוע: שעתיים אחרי ההמראה לוושינגטון, בעודו באוויר ותוך ניצול מערכות התקשורת שהותקנו במטוס כנף ציון, כינס נתניהו את הקבינט טלפונית והנחה את מערכת הביטחון להוציא לפועל את החיסול.

לא היתה זאת הפעם הראשונה שבה מצא נתניהו את ראש המוסד עומד לצידו, כשהוא לבדו. גם באירוע הביפרים ומכשירי הקשר נעמדו ראשי מערכת הביטחון על הרגליים האחוריות כדי לא להוציא את הפעולה לפועל, כפי שהעיד השבוע ראש המוסד בעצמו בנאום פומבי. הוא הדגיש שנתניהו קיבל את ההחלטה בניגוד לעמדת מערכת הביטחון. הוא לא ציין, מסיבותיו, שהוא, ברנע, כן תמך.

ברנע אינו נמנה עם מקורביו הגדולים של נתניהו, אולם הוא כן זוכה לאמונו ביחס לאחרים במערכת. נתניהו מעריך מאוד את יושרו ומקצועיותו. בשיחות סגורות אומר נתניהו במרירות שאם השב"כ, בראשות רונן בר, היה פועל כמו המוסד של ברנע, 7 באוקטובר לא היה קורה, ואם כן - ההישגים של ישראל בעזה אחרי שנה ושלושה חודשי לחימה היו נראים אחרת לגמרי, לרבות החזרת החטופים, רובם אם לא כולם. לא רק בעסקאות קשוחות יותר ובתנאים פחות נוראיים מאלה הקיימים, אלא אולי גם בפעולות שחרור צבאיות, עם מודיעין מדויק ואומץ ביצועי רב בהרבה, מה שלא קיים אצל השב"כ.

ראש הממשלה הבין, באיחור, כי כדי להצליח להשיג את מטרות המלחמה במלואן עליו לפרק את הציר הביטחוני המתואם, שמרכז גם את המלחמה וגם את המו"מ מול המתווכות. הראשון שהוא הראה לו את הדלת היה גלנט. השני, באמצעות לחץ מאסיבי של שר הביטחון החדש ישראל כ"ץ, יהיה הרמטכ"ל. נתניהו מקווה שחילופי הרמטכ"ל יביאו גם לחילופי נציג צה"ל ניצן אלון. הוא לא רוצה את אלון בצוות, וכבר כעת עם מינוי השר רון דרמר לראש הצוות, ממודר אלון מחלק מהדיונים ואינו חשוף לכלל המידע, כפי שהיה בדיונים על שלב א'.

השלישי הוא כמובן ראש השב"כ. גם הוא מודר ולא נחשף לכל המידע הקשור לעסקה, ונתניהו כבר לא מסתיר את רצונו שיאסוף את מיטלטליו ויעזוב. נוכח התדרוכים מסביבתו בימים האחרונים כאילו אין בכוונתו לפרוש מרצונו, הבהירו מקורבי נתניהו שאם עד מארס לא יעשה זאת, הדרישה להתפטרותו תיעשה פומבית. עד לפיטורים ממש.

המו"מ המנוהל כעת מעניק לראש הממשלה שקט נפשי שלא היה לו. הסודיות נשמרת. אין הדלפות ואין תדרוכים נגדו ונגד הממשלה כאילו הם מטרפדים עסקה. גם הרוח עצמה השתנתה. המו"מ כיום קשוח יותר. ההישגים מול חמאס גבוהים יותר. העובדה שישראל יכולה לפתוח כל רגע במלחמה מחדש בגיבוי אמריקני מלא, מדירה שינה מעיני המפלצות הפחדניות שמעבר לגדר.

דוגמה לכך היתה במקרה של שחרור ארבל יהוד. בניגוד להסכם, חמאס לא שחרר אותה בפעימה שנקבעה, וטען שהיא לא בידיו אלא בידי הג'יהאד. נתניהו החליט להתעקש. חצי מיליון עזתים, שרצו לממש את ההסכם ולנוע צפונה תוך חציית ציר נצרים שאמור היה להתפנות מחיילי צה"ל, נתקעו על הגדר בלי יכולת לזוז במשך יומיים. ראש השב"כ והרמטכ"ל הביעו התנגדות נחרצת להתעקשות של נתניהו. זה יטרפד את ההסכם כולו, אמרו לו. צריך להמשיך הלאה בשחרורים ולהגיע ליהוד בהמשך. נתניהו סירב בתוקף. אמר. העסקה לא טורפדה. ארבל יהוד שוחררה.

היו"ר כבר לא כל־יכול

היציבות הפוליטית, שאליה עורג נתניהו כל כך, עוברת דרך תקציב המדינה שאותו צריך להעביר בעוד חודש, אחרת הממשלה נופלת. השבוע היה נדמה כי משוכה משמעותית ירדה מהמסלול כאשר הניסיון החרדי לכרוך את אישור התקציב בחוק הגיוס כשל.

כשהגיע יצחק גולדקנופף לראשות אגודת ישראל, נדמה היה שהמפלגה החרדית האשכנזית המרכזית בדרך למהפך. יעקב ליצמן, הכוחני והעקשן, עזב. גולדקנופף הפשרן והרך נכנס במקומו. אבל בדרך משהו השתבש. האחרון הפך לקיצוני שבחבורה. מאיים סדרתי. סיוט קואליציוני. חבריו למפלגה החרדית אומרים שזה לא הוא, שמישהו מפעיל אותו. אחדים מהם מצביעים על מרדכי בבצ'יק, מי שהיה יד ימינו של ליצמן ונחשב מקובל על האדמו"ר מגור. עילוי פוליטי, מוציא ומביא קלאסי.

ביום שני הגיע גולדקנופף לישיבת הסיעה המורחבת, שבה משתתפים כל פלגי המפלגה החרדית, וביקש לפתוח בדברים שהקריא מהכתב. חברי הסיעה הנכבדים, פתח כמי שכפאו שד, והמשיך להכביר בצורך המיידי להעביר את חוק הגיוס ולכורכו באישור התקציב כאולטימטום. הנוכחים הביטו איש ברעהו ולא הבינו מה פשר האירוע המוזר הנגלה לעיניהם. מדוע גולדקנופף מקריא את דבריו מהכתב, דבר שמעולם לא היה, והאם הדברים הוכתבו לו מלמעלה, ואם כן - מי כתב לו אותם.

בסוף דבריו ביקש היו"ר לאשר את הצעתו, אבל איש לא תמך בה. אפילו לא נציג חסידות בעלז, שעד היום היה מתואם עם נציג גור. נציגי דגל התורה הליטאים אף הביעו התנגדות עקרונית נחרצת לכל אולטימטום. הפיכת העניין לפוליטי תביא לפסילה מיידית של החוק בבג"ץ, הסבירו. צריך לתת לוועדת החוץ והביטחון להתקדם בנחת, בליווי הייעוץ המשפטי של הכנסת, כדי שלא ייפול פגם בהליך החקיקה. לאחר האירוע אמרו גורמים במפלגה שההשפלה של גולדקנופף לא רק שהיא חסרת תקדים, אלא שהיא עוד עשויה לעלות לו בהדחה על ידי האדמו"ר. עד כה שלט נציג גור במפלגה ביד רמה. באופן מסורתי נושא הנציג גם את התואר יו"ר המפלגה. הימים האלה, כך נראה, חלפו.

הליטאים, יתר החסידים וש"ס, הגיעו למסקנה שהשד, במצב שבו אין חוק כרגע, לא כזה נורא. בחורי הישיבה לא נעצרים בהמוניהם על ידי רשויות צה"ל, וגם הסנקציות שהוטלו עד כה - ביטול תקציבי הישיבות וסבסוד המעונות - לא כה נוראיות. הישיבות מקבלות תרומות בהיקפים עצומים וכיסו את העלות השנתית הרגילה, ואילו סבסוד המעונות נוגע לכל היותר ל־10,000 איש במגזר, וגם אצלם לא מדובר בסכומים גדולים. מובן שהסנקציות יכולות להתרחב. היועצת המשפטית לממשלה, לדעת גורמים בסיעות החרדיות, עובדת שעות נוספות כדי למצוא סעיפים תקציביים נוספים שאותם ניתן יהיה לבטל בגלל שאין פטור מוסדר חוקית מגיוס, וגם רשויות צה"ל יכולות פתאום להתחיל "להשתולל", כהחלטה שלהן או בהוראה מגבוה, ולעצור תלמידי ישיבה עריקים בהמוניהם. נכון לעכשיו, הם מוכנים לתת לקואליציה צ'אנס, ולא להציב דדליין לחקיקה השנויה במחלוקת.