"האירועים שהתרחשו לאחרונה באזורנו, במיוחד בסוריה, מזכירים לנו עובדה חשובה: טורקיה היא יותר גדולה מטורקיה" (רג'פ טאיפ ארדואן, נאום באקדמיה הטורקית למדעים, 18 בדצמבר 2024).
את הדברים של הנשיא הטורקי כדאי לקרוא על רקע העובדה שמאזן האימה בין מדינתו ובין ישראל, שמנהלות ביניהן יחסי אהבה־שנאה ממושכים, קיבל טוויסט משמעותי בעקבות המלחמה הנוכחית, וביתר שאת לאחר נפילתו של משטר אסד והקמת המשטר החדש בדמשק, בראשות אחמד א־שרע, שזוכה לתמיכה ארוכת שנים מאנקרה.
הדברים באים לידי ביטוי, בין היתר, בהמלצות ועדת נגל, שהוגשו לראש הממשלה בנימין נתניהו בחודש שעבר. הוועדה נועדה אמנם לבחון את תקציב הביטחון, אך בדוח הסופי שלה מתייחסת ל"איום הטורקי" במילים חדות כתער. "ישראל עלולה למצוא את עצמה מול איום חדש שייווצר בסוריה, שיהיה מבחינות מסוימות לא פחות חמור מהקודם", נכתב. "הבעיה תתעצם אם הכוח הסורי יהפוך באופן מעשי לשליח טורקי, כחלק ממימוש חלומה של טורקיה להחזרת העטרה העות'מאנית ליושנה. הימצאות שליחי טורקיה, או כוחות טורקיים, בסוריה עלולה להעמיק את הסכנה לעימות טורקי־ישראלי ישיר".
צריך לקרוא את המילים האחרונות שוב: ועדת נגל מזהירה את ראש הממשלה מפני "עימות טורקי־ישראלי ישיר", לא פחות, וקוראת לו לאמץ "גישה שונה לחלוטין של 'אפס הכלה'" מול סוריה, שאחרת עלולה ליפול כפרי בשל לידי כוחות הצבא של ארדואן: "חייבים לקחת בחשבון כי כניסת הצבא הטורקי לסוריה עלולה להוביל לחימושה של סוריה במהירות גבוהה יחסית", לשון הדוח.
החזון הטורקי מתעורר
דוח נגל הוא החריג שמעיד על הכלל: עד כה שינוי הגישה הישראלית כלפי טורקיה נותר בעיקרו מתחת לרדאר. במערכת המדינית והביטחונית בישראל לא מעוניינים לעצבן את הענק הטורקי ונזהרים בכבודו. בצד הטורקי, לעומת זאת, עושים את ההפך.
כאילו כדי להשיב רוח במדורת החששות הישראליים, נסע ב־4 בפברואר, חודש בדיוק לאחר פרסום הדוח, הנשיא הסורי החדש לאנקרה, שם נועד עם ארדואן בארמון הנשיאות המפואר. בדיווחים בתקשורת סביב הפגישה ההיסטורית נטען כי שני המנהיגים כבר קבעו לדון בחתימה על הסכם הגנה משותף בין טורקיה לסוריה, הכולל הקמת שני בסיסים אוויריים טורקיים במרכז סוריה ובאימון צבא סוריה. באמריקנית קוראים לזה "בוטס און דה גראונד".
גם באגף הרטוריקה ישנה הסלמה הולכת וגוברת מצד טורקיה ומנהיגה. "טורקיה יכולה לפלוש לישראל כפי שעשתה בקרבאך ובלוב", איים הנשיא ארדואן ביולי האחרון, במהלך מפגש של אנשי מפלגת "הצדק והפיתוח" שבראשותו. עוד קודם לכן השווה בין נתניהו לבין היטלר, וטען כי צה"ל מבצע פשעים נגד האנושות בעזה, שבגינם יש לדבריו "למצות את הדין" עם ההנהגה הישראלית. באותה הזדמנות ארדואן, שרואה עצמו כמנהיג אזורי, ובמידה מסוימת אף דתי, קרא ל"עולם המוסלמי כולו" להתגייס למאבק בישראל.
האם אכן אנו עומדים בפני עימות טורקי־ישראלי, כדברי ועדת נגל? האם אזהרותיו של ארדואן עלולות להתרחש בעתיד הנראה לעין? מומחים לטורקיה ששוחחו עם "ישראל השבוע" מעריכים כי בעקבות מלחמת 7 באוקטובר ומה שנראה כהיחלשות הציר השיעי בהובלת איראן, בהחלט ייתכן שישראל צועדת לעבר עידן חדש, שבו העימות הצבאי בינה לבין טורקיה הופך לאפשרות מעשית. לכך יש להוסיף כמובן את עליית המשטר החדש בדמשק, משטר שהוא במידה רבה פרוקסי של ארדואן, שיאפשר לטורקיה להקים גשר יבשתי בינה לבין ישראל ולהעמיד – באופן עקיף או ישיר – כוח צבאי ממש על סף דלתה. אם העשורים האחרונים עמדו בסימן העימות בין ישראל לאיראן, לא מן הנמנע שכעת אנו נמצאים על סיפה של מלחמת ישראל־טורקיה.
"ברגע שתהיה לטורקים יכולת להגיע אלינו רגלית, זה משמעותי", אומר ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב. "כבר כיום יש לטורקיה גישה כמעט בלתי מוגבלת לצפון סוריה, והם מדברים על סלילת כבישים, מסילות ברזל ותשתיות בכל רחבי סוריה בעתיד. אם זה יקרה, אזי בבוא היום היכולת שלהם להניע כוחות צבא בתוך סוריה, בקנה מידה גדול, תהיה משמעותית. ישראל צריכה לעשות הכל כדי לא להפוך את טורקיה לאויבת פעילה, כי טורקיה זו לא איראן. זו מדינה יותר חזקה, עם צבא יותר משוכלל, ומיקום אסטרטגי הרבה יותר משמעותי מאשר איראן. לא מישהי שהיית רוצה למצוא עצמך במלחמה מולה".
"עד עכשיו ישראל וטורקיה הצליחו לשמור על מידה מסוימת של יחסים קורקטיים", מצטרפת נועה לזימי, חוקרת במכון משגב. "גם אחרי משט המרמרה ב־2010 ידעו המדינות לשקם את היחסים ביניהן. עם זאת, במלחמה הנוכחית ארדואן החריף את יחסו לישראל, מה שיכול להעיד על הנכונות שלו ללכת יותר רחוק עם האידיאולוגיה האימפריאליסטית שלו, שתואמת גם את דעת הקהל הפנימית בטורקיה. לאחרונה ארדואן מוכיח שהוא מוכן לסכן את הדברים שנכונים למדינה שלו עבור אידיאולוגיה קיצונית. מצד שני, טורקיה חברה בנאט"ו ויש לה אינטרסים כלכליים וביטחוניים מול ארה"ב, ולכן אני לא חושבת שזה יהיה חכם מצידו לשבור את הכלים מול ישראל בטווח הקצר".
ומה לגבי הטווח הארוך?
"מה שקרה בסוריה נתן לארדואן תיאבון. יש פה מבחינתו הזדמנות להגשמת החזון הניאו־עות'מאני שלו. נצטרך להמתין ולראות כמה רחוק ארדואן ילך, והאם ילך עם החזון שלו רחוק מדי".
יחסים שבירים
מאז אירועי המרמרה פועלת ישראל עקב בצד אגודל כדי לשקם את יחסה עם טורקיה. המאמץ הדיפלומטי החל להבשיל ב־2022, והגיע לשיא בפגישה בין נשיא המדינה יצחק הרצוג למקבילו הטורקי באנקרה. "מקווה שזו נקודת המפנה", אמר אז ארדואן. זמן קצר אחר כך נפגש גם ראש הממשלה דאז, יאיר לפיד, עם ארדואן בשולי עצרת האו"ם בניו יורק. "ולמרות זאת", אומר בכיר לשעבר במערכת הביטחון, "תמיד היתה אצלנו חשדנות מאוד גדולה כלפי טורקיה".
החשדנות הזו הוכיחה עצמה לאחר פרוץ המלחמה. בספטמבר 2023 עוד הספיקו נתניהו וארדואן להיפגש בשולי עצרת האו"ם, ולהכריז כי "הקשרים בינינו מתחזקים". אלא שחודש אחר כך פרצה המלחמה, ו"הקשרים המתחזקים" עלו על שרטון: טורקיה הקפיאה את המסחר עם ישראל, חברת התעופה הלאומית "טורקיש איירליינס" הפסיקה את טיסותיה לנתב"ג למורת רוחם של ישראלים רבים, וארדואן כאמור השווה בין נתניהו להיטלר ואיים לפלוש לישראל, כדי שזו לא תוכל עוד להפעיל את צבאה כנגד הפלשתינים, או כל אחד אחר. "מי יכול להבטיח שכשהם יסיימו להחריב את עזה הם לא יפנו את מבטם לאנטליה?", תהה הנשיא הטורקי.
כל זה קרה בעוד שטורקיה, שגם ככה מחזיקה באחד הצבאות הגדולים והחזקים במזרח התיכון, הולכת ומתעצמת צבאית. בשנים האחרונות היא הפכה למעצמה של כטב"מים התקפיים, פיתחה טילים בליסטיים לטווח 2,000 ק"מ שיכולים להגיע לכל נקודה בישראל, ואף החלה לעסוק ברצינות ברעיון להקמת תוכנית גרעין (לצרכים אזרחיים לכאורה). במקביל, טורקיה תמכה צבאית באזרבייג'ן במלחמתה בארמניה בחבל נאגורנו־קרבאך, פלשה ללוב במסגרת מלחמת האזרחים, העמיקה את שליטתה בקפריסין והקימה בפועל צבא טורקי בצפון סוריה, שנלחם במשטר אסד עד להפלתו.
"לאטאטורק, מייסד טורקיה המודרנית, היתה אמרה מפורסמת - 'שלום בבית, שלום בעולם'", אומרת החוקרת לזימי. "הוא שאף להימנע מעימותים אזוריים ולבנות קשרים עם המערב. אבל התפיסה הזו נתקלה במהמורות, במיוחד מאז שמפלגת 'הצדק והפיתוח' של ארדואן עלתה לשלטון ב־2002. בהתחלה למפלגה היתה דוקטרינת אפס בעיות עם השכנות, אבל עם הזמן היא החלה לאמץ גישה הרבה יותר אגרסיבית של מעורבות בסכסוכים במזרח התחיכון, שברוב המקרים דווקא תרמו לחוסר היציבות ולא להפך. הדבר הזה הלך יד ביד עם כך שארדואן ריכז לעצמו יותר ויותר סמכויות. ארדואן הוא מנהיג עם שאיפות אסלאמיסטיות, ניאו־עות'מאניות, והוא ביקש למתג את טורקיה כמעצמה צבאית במטרה להעלות את המעמד שלה לדרגת מדינה שיכולה להוביל את העולם המוסלמי הסוני. בשטח רואים את זה בהרבה זירות שהטורקים נמצאים בהן כיום – אזרבייג'ן, לוב, קפריסין, וכמובן המעורבות העמוקה בסוריה".
המהלכים בסוריה הם אבן הראשה של מדיניות ההתרחבות של ארדואן. באוקטובר 2021 פרסמו אשת משרד החוץ שלומית סופה, "יוסי" ממשרד ראש הממשלה ואל"מ אורי מאמ"ן מאמר בכתב העת הצבאי "מערכות" תחת הכותרת "תפיסת הביטחון של טורקיה". לדבריהם תפיסה זו "עברה תמורות מהותיות תחת תקופת שלטונו של ארדואן... והיא מביאה לידי ביטוי את תפיסת האסלאם הפוליטי מבית היוצר של 'האחים המוסלמים'".
לדבריהם, טורקיה אימצה גישה "אקטיבית ואסרטיבית" הנשענת על עצמאות מדינית וצבאית, ו"בראיית טורקיה, איראן וישראל מפריעות לה לממש את תוכניותיה ואת שאיפותיה בזירות סוריה, עיראק, אזרבייג'ן, הזירה הפלשתינית, ועוד". טורקיה, נטען במאמר, גם מרחיבה את השפעותיה בתוך ישראל, בקרב אזרחי ישראל המוסלמים, ובעיקר באזור ירושלים. בתוך כך, טורקיה מממנת עמותות אסלאמיות ומעניקה מלגות לסטודנטים מוסלמים.
אך את עיקר מאמציה, כאמור, ריכזה טורקיה בסוריה. המעורבות הסורית בטורקיה החלה מייד עם פרוץ מלחמת האזרחים ב־2011, כאשר טורקיה תמכה במורדים הסורים כלכלית, לוגיסטית וצבאית. כוחות צבא טורקיים אף ערכו שלושה מבצעים צבאיים שקיבלו שמות מכובסים – "מגן הפרת" ב־2016, "ענף זית" ב־2018 ו"מעיין השלום" ב־2019 – באמצעותם התבססה טורקיה ברצועה שהקימה בצפון סוריה. ברצועה הזו ניתן לראות עד היום, פרט לנוכחות צבאית, גם דגלים טורקיים ושימוש במטבע ובשפה הטורקיים. למעשה, האזור הזה הוא בפועל כבר חלק מטורקיה.
הסימביוזה בין אנקרה למורדים הסורים, ובראשם הנשיא החדש א־שרע, באה לידי ביטוי ביתר שאת בחודשים האחרונים. טורקיה אמנם לא השתתפה באופן פעיל במתקפה שהוביל א־שרע (שאז עוד השתמש בכינוי אבו מוחמד אל־ג'וּלאני), אך המומחים ששוחחו איתנו משוכנעים שארדואן היה מעורב מאחורי הקלעים, ושממילא א־שרע לא היה יוצא למתקפה אלמלא קיבל ממנו אור ירוק.
לאחר הפלת משטר אסד הפכו הקשרים בין ארדואן לא־שרע לגלויים: ראש ארגון הביון הטורקי היה אחד הגורמים הבינלאומיים הראשונים שביקר בסוריה מייד לאחר השלמת המהפכה, ומייד אחריו הגיע לארמון הנשיאות בדמשק שר החוץ הטורקי, שנועד שם עם א־שרע. הפגישה הזו, אגב, היתה בפעם הראשונה שבה פשט א־שרע את מדי הצבא והתלבש בחליפה ובעניבה. "אין לי שום ספק שהחליפה והעניבה הובאו לא־שרע על ידי טורקיה, אם לא באופן פיזי אז באופן מטאפורי", אומר ד"ר ינרוג'ק. "עד אז א־שרע הסתובב עם מדים והיתה לו סטיגמה של מחבל. הטורקים הפכו אותו למדינאי".
לדבריו ינרוג'ק, המהפך שעבר על א־שרע מסמל גם את האופן שבו תופס אותו ארדואן. "ארדואן מסתכל על סוריה כבשר מבשרה של טורקיה, ולא כמדינת לוויין", הוא מסביר. "רק לאחרונה ארדואן אמר ש'אם מלחמת העולם הראשונה היתה מסתיימת אחרת, היינו יכולים לקרוא לאידליב, חלב ודמשק מחוזות טורקיים של ימינו'. בגלל כל מיני ערכים בינלאומיים שונים, ארדואן חייב לכבד כביכול את הגבולות הרשמיים ולכן לא מכריז על כיבוש מלא של סוריה. אבל אני משוכנע שמבחינת ארדואן, א־שרע הוא לא יותר מאשר המושל העות'מאני של סוריה".
שיתוף הפעולה בין טורקיה למשטר החדש בדמשק מטריד, אך חלק מהמומחים שאיתם שוחחנו מציעים לא לאבד את העשתונות. "מצד אחד א־שרע חב את הצלחתו לטורקיה", אומרת ד"ר כרמית ולנסי, ראש תוכנית סוריה וחוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי. "מצד שני, מאוד ברור שהוא רוצה כרגע להתנתק, או לכל הפחות לצמצם את התלות של סוריה בגורמים זרים. שר החוץ שלו אמר לא מזמן שהם היו רוצים לראות פחות נוכחות זרה בסוריה, כולל של טורקיה. במקביל, א־שרע מדבר גם עם הסעודים, הקטארים ולמעשה כל העולם, כולל המערב.
"בחודשיים האחרונים ראינו בליץ של עשרות משלחות דיפלומטיות שהגיעו לדמשק, כולל משלחת אמריקנית. יש כרגע תחרות השפעה בין הטורקים, שיש להם אג'נדה מאוד ברורה לגבי איך הם רוצים לראות את סוריה והיכולת שלהם לסייע בשיקום ובאמצעים צבאיים, אל מול המחנה הסוני המתון יותר של סעודיה וירדן בתמיכה מערבית ואמריקנית, שהיו רוצים לראות את סוריה מתמתנת ומתרחקת מהשפעת האחים המוסלמים".
עד שהמצב בסוריה יתייצב, ולנסי ממליצה שלא למהר ולהכריז על א־שרע כבובה טורקית, כפי שקודמו אסד היה בובה אירנית. "טורקיה היא לא איראן, וארדואן הוא לא חמינאי", היא אומרת. "נכון, יש לארדואן שאיפות עות'מאניות, אבל הוא שחקן הרבה יותר פרגמטי מאשר פונדמנטליסט שרוצה להפיץ את המהפכה האסלאמית. לא הייתי ממהרת למקם את טורקיה כאויב חדש של ישראל, יש מקום לשיח ולשיתוף פעולה איתה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו