איך אפשר להציל את לימודי השפה העברית?

אליעזר בן יהודה כתב: "נדלקה בנפשי אש האהבה ללשון העברית, אשר מים רבים של שטף החיים אחרי כן לא יכלו לכבותה". ביום שלישי נציין את יום הלשון העברית שנקבע לכ"א בטבת, תאריך הולדתו של חלוץ הדיבור בעברית. לו היה קם בן יהודה לתחייה, היה מן הסתם נפעם לראות מיליוני ישראלים מדברים, צועקים וחולמים בעברית, אבל ספק אם היה שבע רצון ממספר הסטודנטים ללשון, הנמצא במגמת ירידה מדאיגה.

בעשור האחרון צנח מספר הלומדים לתואר ראשון בלשון ובספרות עברית באוניברסיטאות ב־46 אחוזים. "הירידה היא בעיקר בתואר הראשון, בייחוד באוניברסיטאות", אומרת פרופ' פנינה שוקרון־נגר מהמחלקה ללשון העברית ולבלשנות חברתית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, "לעומת זאת, בתחום המחקר יש פריחה. תחומי המחקר מגוונים הרבה יותר היום - בעוד בעבר רווח בעיקר מחקר פילולוגי (מחקר טקסטים) של העברית הקדומה, היום נפוץ מאוד גם מחקר בלשני מודרני של העברית החדשה. יש תלמידי מחקר מצוינים, שכבר בשלבים מוקדמים בקריירה האקדמית שלהם עורכים מחקרים מצוינים ופורצי דרך".

מגמת הירידה מאפיינת את כלל מדעי הרוח.
"נכון, אבל היתרון הגדול בלימודי הלשון העברית הוא שלבוגרים ולבוגרות שלנו יש שפע של אפשרויות תעסוקה בעתיד, שלכולן יש ביקוש גדול. להערכתי הביקוש רק ילך ויגדל: הוראה בבתי ספר, באולפנים ובמסגרות פרטיות ובלתי פורמליות, עריכה לשונית וייעוץ לשוני, עריכת תוכן בחברות פרסום ובחברות הייטק. תחום נוסף שצפוי להתפתח מאוד הוא ייעוץ בלשני ממוקד עברית ללמידת מכונה בתחומים שונים. הבעיה היא שאנחנו לא מצליחים לשכנע את הצעירים שכדאי להם לעשות תואר בלשון העברית, בעיקר כי רבים חושבים בטעות שלימודי הלשון באקדמיה הם כמו בתיכון, והם לא".

איך אפשר למשוך עוד סטודנטים ללמוד ולחקור את לימודי השפה העברית?
"החיבור לשפה היה צריך להיעשות בשלבים מוקדמים, בגנים ובבתי הספר, באמצעות הבלטת הרלוונטיות שלה לכל היבט בחיינו ודגש על המיומנויות שעשויות להועיל לנו כדוברים וכנמענים של טקסטים גם במרחב הבין־אישי וגם במרחב הציבורי, לרבות במרחב המקוון. לגבי סטודנטים, מעבר למי שמגיעים אלינו מתוך סקרנות בלשנית ואהבת הלשון, אנחנו מנסים להגיע גם למי שלומדים תחומים נושקים שלימודי בלשנות או פילולוגיה עשויים להועיל להם, ובאופן כללי למי שמבקשים לפתוח לעצמם דלת למגוון אפשרויות תעסוקה, שהמשותף להן הוא מיומנויות לשוניות מפותחות".

אילו תמורות עוברות על חקר הלשון העברית?
"אני שמחה וגאה להגיד שבמחלקה שלי אנחנו במגמת שינוי כבר כמה שנים, שבמסגרתה כחצי מהקורסים שלנו עוסקים בבלשנות חברתית, ואפילו יש לנו חטיבה ייעודית לתחום. התחום הזה עוסק ביחסי הגומלין בין השפה לבין מאפיינים שונים של הדוברים ושל החברה, וכל מי שעוסקים בשאלות שקשורות לאדם ולחברה עשויים להפיק ממנו תועלת רבה. בהתאם לשינוי התוכני, שינינו גם את שם המחלקה.

"שינוי נוסף הוא חיבור של חלק מהחוקרים לתחום הבינה המלאכותית. השילוב של ניתוחים בלשניים כמותניים ואיכותניים עם למידת מכונה כבר מביא לתוצאות מפתיעות ומרעישות, ואני בטוחה שאנחנו רק בתחילת הדרך. לשם דוגמה אציין פרויקט מחקר משותף של פרופ' זהר לבנת מבר־אילן ושלי על אירוניה בשיח הפוליטי ברשתות החברתיות, וספציפית בדפי הפייסבוק של פוליטיקאים. המחקר נערך בייעוץ של שני מדעני נתונים, פרופ' ליאור רוקח וד"ר אדיר סולומון. המחקר הזה מפגיש חוקרים ותלמידי מחקר מהמחלקה ללשון העברית ולבלשנות חברתית ומהמחלקה להנדסת מערכות תוכנה ומידע, ושיתוף הפעולה מלמד ומפרה מאוד".

לא על ההוראה לבדה

שוקרון־נגר שולחת אותי לראיין את שותפתה למחקר. "את חייבת לדבר איתה. אם יש לך מקום לראיין רק אחת, אז רק את פרופ' זהר לבנת", היא מנפצת ברגע סטיגמות על מאבקי כוח וקרדיט באקדמיה מבית היוצר של הסרט "הערת שוליים". לא בהערת שוליים, אומר, רק נשים מסוגלות לזה.

"מספר הסטודנטים אכן התמעט וזה כמובן קושי גדול", אומרת פרופ' לבנת, חוקרת העברית בת זמננו, עורכת כתב העת "בלשנות עברית" היוצא לאור באוניברסיטת בר־אילן. "גם אם יש עלייה קלה במכללות, זה עדיין רחוק מהמספרים שאנו זקוקים להם במערכת החינוך ושהמכללות מסוגלות לקלוט. להבנתי יש גם בעיה של נטישת המקצוע על ידי מורים חדשים, שמתייאשים ועוזבים לאחר שנים בודדות. לצערי הרב, על אף ניסיונות חוזרים ונשנים לתיקון המצב, מקצוע הלשון בבית הספר אינו מקצוע אהוב".

הניסיונות החוזרים ונשנים הם גם שלה אישית, אחרי שנים רבות של חברות בוועדת המקצוע "עברית" מטעם משרד החינוך, ועיסוקה מטעם המל"ג בהערכת איכות ובאישור תוכניות בחוגים ללשון במכללות. "לדעתי הסיבות העיקריות לכך הן מיעוט השעות המוקדשות למקצוע, שאינו מאפשר להגיע למה שמעניין באמת, והכשרה לא מספיקה של המורים. בוגרי מערכת החינוך מתקשים לדמיין מה בעצם לומדים במחלקות ללשון העברית ועד כמה זה שונה ממה שלמדו בבית הספר. נוסף על כך, מאז ומעולם גם באוניברסיטאות רוב תלמידי המחלקות ללשון העברית ייעדו עצמם להוראה. כיום, עם ירידת קרנו של מקצוע ההוראה, יש לזה הרבה פחות ביקוש".

אז מה עושים?
"העברית היא שפתו של העם היהודי והמצע שעליו התפתחו הן התרבות היהודית לאורך הדורות והן התרבות העברית החדשה בארץ ישראל. הייתי מצפה שהמדינה, כמו מדינות מובילות בעולם, תראה חשיבות בשמירה על האוצר היקר הזה ותשקיע במקצוע הזה בבית הספר וגם במחקר באקדמיה, בדרך של מלגות למשל".

מי שלמרות השעמום בשיעורי הלשון יגיע לאקדמיה, יגלה שהמחקר של העברית פורח. לבנת: "הוא חדשני ומעניין, יש חוקרים צעירים מעולים שמעורים בנעשה בעולם, ונושאים חדשים שנמצאים בחזית המחקר העולמי ומתקשרים עם תחומי דעת נושקים, למשל חקר רשתות חברתיות. יש עבודה בכלים חדשניים של מדעי הרוח הדיגיטליים ובכלל ניצול של כלים ממוחשבים למגוון גדול של מחקרים, הן היסטוריים והן בחקר העברית העכשווית. מחקר העברית המדוברת פורה במיוחד, ונבנים עבורו קורפוסים של הקלטות וידאו שמאפשרות להתבונן בכל היבטי השיחה, כולל מחוות הגוף - הבעות הפנים ותנועות הידיים. כל אלה הם השתקפות של התקדמות מחקרי השפה בעולם.

"יש מחקרים מיוחדים, למשל דוקטורנטית שלי בשם עינת טרכטמן, שהקימה לצורך עבודת הדוקטור שלה קורפוס הקלטות של שיחות בעברית בין דוברים יוצאי חבר העמים. סוג זה של עברית שבתשתיתו שפת אם רוסית מעולם לא תועד באופן שיטתי, ויוכל לשמש למחקרי שפה רבים. מיזם מעניין נוסף נקרא 'לשון הבית' ומובל על ידי פרופ' יהודית הנשקה מהמחלקה שלי. זהו מיזם שמתעד בצילום ובהקלטה את תרבויות יהודי המזרח והמערב בלשונות האם שלהם, ומרכז אוצרות באתר לטובת הציבור. שירים, בלדות וקינות, מדרשים, סיפורי עם ואגדות, סיפורים אישיים, משפחתיים וקהילתיים, מנהגים וטקסים, מידע היסטורי ועוד פתוחים לכל".

להיחשף ליופי ולעושר

את ד"ר עינת גונן, ראשת החוג ללשון העברית ולבלשנות שמית באוניברסיטת תל אביב, קשה להשיג. היא עסוקה עד מעל לראש בארגון האולימפיאדה ללשון לנוער - פרויקט שנועד לגרום לבני נוער להתאהב בעברית ובחקר הלשון לא פחות מבן יהודה הצעיר. היא מסכימה לעצור לרגע את מרוץ ההכנות, רק אם אכתוב גם על האולימפיאדה. כשאני מזהה את הלהט שלה, אני נענית בשמחה.

"כמו כל החוגים בארץ, גם אצלנו חווים ירידה במספרי התלמידים, ולכן החוג נרתם לפעול לשינוי המצב", אומרת גונן, "אנחנו מעמידים תוכניות לימודים ייחודיות, ובהן תעודת העריכה הלשונית והמסלול לתואר שני בסגנון ובעריכה, מעניקים מלגות הצטיינות לתלמידים בכל התארים, מיסדנו שיתוף פעולה עם החוג לבלשנות ללימוד תואר דו־חוגי משותף ואנחנו עורכים הרצאות פתוחות לקהל הרחב. מבחינתנו ברור ההכרח לנקוט פעולה יזומה בקרב הדור הצעיר כדי שהתחום יוסיף לשגשג, שאם לא כן בעוד דור לא יהיו סטודנטים ללשון, לא חוקרים ולא מורי עברית".

רוב התלמידים שונאים את שיעור לשון. למה?
"לתוכנית הלימודים, שמערבבת בין הקניית מיומנות קריאה וכתיבה ללימודי הדקדוק העברי הקלאסי, אין אוהדים רבים. הילדים היום לא יכולים לדמיין עד כמה עשירים תחומי המחקר בלשון. אנחנו מרגישים שעל כתפנו מונחת המשימה לטפח את הדור הבא של תלמידים וחוקרים, לכן ייסדנו לפני כשלוש שנים את מיזמי הנוער של החוג ללשון. עם אוניברסיטת תל אביב לנוער פתחנו את מסלול הלשון לנוער, ואנחנו המקום היחיד בארץ שמאפשר לבני נוער ללמוד קורסים בלשון באוניברסיטה, לצבור קרדיט אקדמי וגם לזכות בתעודת בגרות שבה 5 יחידות בלשון".

אבל גולת הכותרת של פעילות החוג באוניברסיטת תל אביב היא אולימפיאדת הלשון העברית לנוער, שהשלב הראשון והמקוון בה מתקיים בימים אלה. גונן: "זו ההזדמנות של כולנו לאפשר לילדים בישראל ובעולם להיחשף לעושר וליופי שבשפה העברית ובחשיבה הלשונית. הם מתוודעים למגוון רחב של חידות, לרבות שאלות בלשניות שבהן הילדים מסיקים מה החוקיות על יסוד סדרות של דוגמאות". השנה נפתח באולימפיאדה מקצה חדש ללומדי עברית בתפוצות, בשיתוף אוניברסיטת ברנדייס. כמו כן, ילדים דוברי ערבית שלומדים עברית בישראל יוכלו להתמודד בתחרות בשאלון מותאם. "זו שליחות לאומית. באולימפיאדה נוצר פסיפס של ילדים לומדי עברית ואוהבי עברית מכל המגזרים ומכל העולם. בזכות החידות הלא שגרתיות, האתגר האינטלקטואלי והפרסים הרבים לזוכים אנחנו מצליחים לסחוף למיזם אלפי ילדים ובני נוער".

מה הלאה?
"טיפוח הלשון העברית והעמקת המחקר הם משימה לאומית כי מוקד המחקר מתרכז בישראל בלבד. הרשויות חייבות להתגייס ולהשקיע בטיפוח החוגים ללשון והמחקר המדעי, מתוך חיזוק הקשר עם הציבור והכשרת הלבבות בדור הצעיר. אנחנו נמצאים עכשיו בצומת קריטי, וחוגי הלשון בארץ זקוקים למשאבים נוספים כדי לשגשג. גם מיזם כמו אולימפיאדת הלשון העברית לא יוכל להוסיף להתקיים לאורך זמן בלא שיימצאו המשאבים המתאימים לכך. כרגע אנחנו נשענים על תרומות של חברות הטכנולוגיה העילית צ'ק פוינט ופיינל ועל תמיכת מרכז קורת לציוויליזציה יהודית. התפתחות המיזם ומיסודו דורשים התגייסות לאומית".

יש מילה בעברית שאתן קשורות אליה לאחרונה במיוחד?
לבנת: "המילה המקראית 'חמלה'. בשיח האלים המאפיין את העידן שאנו חיים בו, המושג הזה קצת הלך לאיבוד ואני מייחלת שהוא יחזור לתפוס מקום מרכזי יותר בתרבות שלנו". שוקרון־נגר: "בתוך כל העצב הגדול והייאוש - המילה 'תקווה'. מנסה להיאחז במילה ובמה שהיא מסמנת". גונן: "אני לא קשורה לכלום כרגע, חוץ מ'האולימפיאדה', ואליה אני לא רק קשורה אלא אפילו כבולה".

ומה המילה שאני קשורה אליה? אני שואלת את עצמי. ורק מילה אחת צפה שוב ושוב, חדה וכואבת: די.