בעוד פחות מחודש יחל לכהן בוושינגטון ממשל טראמפ השני, ובארץ יש לא מעט אנשים שעושים סיבובים בתקשורת כאילו הנשיא ואנשיו אכלו איתם מאותו מסטינג. אלא שבפועל, אפשר לספור על כף יד אחת את אלה שאכן נמצאים במרחק מסרון אחד ממי שיהיו בכירים בקבינט האמריקני החדש. בין הבודדים האלה נמצא אלי פיאפש (52), יועץ פוליטי שגדל בארה"ב ועלה לישראל, שבפעם הראשונה, וכנראה האחרונה, מספר על עבודתו.
אנחנו נפגשים במשכנות שאננים, שם הוא, רעייתו יהודית, פסיכולוגית במקצועה, ובנותיהם מתגוררים בשנים האחרונות. חיבור רגשי לשכונה ההיסטורית הביא אותם לפה. בשנת המלחמה התברר ש"הנוף מהגג, שכולל את חומות העיר העתיקה, גם עובר טוב בטלוויזיה", הוא מספר.
בראיונות לכלי תקשורת מכל העולם פיאפש לא מספר על עיסוקיו, אלא מסביר מה קורה בישראל.
"אני מעדיף להיות מאחורי הקלעים, ולא רגיל לספר על דברים שאני עושה", הוא אומר. אבל מבט לאחור על הקריירה של פיאפש מלמד שבמקרים רבים הוא היה פורץ דרך.
"הִכירו אותי בתור הנער עם השם המוזר והכיפה", הוא חוזר לראשית דרכו. אי־אז בשנות ה־80, גם יהודים שומרי מצוות לא חבשו כיפה במקומות העבודה. אלא שמבחינתו, פיאפש פשוט הלך ישר קדימה. אביו, בעצמו עובד ממשל, לא הוריד את הכיפה, והבן נהג כמוהו.
באותם הימים הגיעה לשיאה ההצלחה הרייגנית נגד בריה"מ במלחמה הקרה. לכן, "הלכתי עם התקופה והתחברתי לממשל הרפובליקני", זאת - בעידן שבו יהודים אמריקנים הלכו כמעט כולם עם הדמוקרטים. בסילבר ספרינג שבה גדל, רבים מבני הקהילה עבדו בממשל בוושינגטון. בעזרת הקשרים האלה הוא מצא עבודת קיץ אצל שר הפיתוח בממשל רייגן השני. "התפקיד שלי היה בסך הכל לענות למכתבים", הוא נזכר.
מהעבודה הזוטרה בממשל הבחור הצעיר התגלגל לקמפיינים פוליטיים, שהפגישו אותו עם עוד ועוד דמויות שבבוא הימים ימלאו תפקידי מפתח בארה"ב: ראש עיריית ניו יורק ומקורבו של טראמפ רודי ג'וליאני, מושל ניו יורק ג'ורג' פטאקי, הסוקר המוביל פרנק לוץ, ומעל לכל - קליאן קונוויי, היועצת הבכירה והמוכרת מאוד של דונלד טראמפ.
קונוויי מעולם לא הסבירה לפיאפש מדוע פרסה עליו חסות, אך מאז פגישתם הראשונה לפני יותר מ־30 שנה ועד היום היא מייעצת ומסייעת לו. הוא, מצידו, הציע לה ולכל מי שעבד איתו מאז עבודה מקצועית, הגונה ודיסקרטית. פיאפש לא דורס ולא מתחמן, אלא עובד בשקט וביסודיות עבור לקוחותיו.
"'דו־מפלגתיות' לא צריכה להיות מטרה בפני עצמה, כי יש מצבים שבהם מרוב רצון להגיד שכולם תומכים בנו - הגענו לשיתוק. קח את המדינה הפלשתינית, שהיא דבר רע לישראל. לא היה אפשר לדבר נגדה, בגלל הרצון לשמר תמיכה דו־מפלגתית"
בתחילת הדרך היתה זו עבודה פוליטית טהורה עבור מועמדים רפובליקנים ברחבי ארה"ב. אחד מהם, אגב, היה חבר קונגרס צעיר בשם ג'ון ת'ון, מי שיהיה בקרוב יו"ר הסנאט. פיאפש גם הוביל מהלך נרחב של קריאת שמות של רחובות בארה"ב על שמו של רונלד רייגן, וכן את הסבת שמו של נמל התעופה בוושינגטון על שם הנשיא המנוח.
אחרי שהתחתן, הוא עבר לעבוד בהייטק ורשמית לקח פסק זמן של 12 שנים מהפוליטיקה. בפועל הוא המשיך להיות מעורב, סייע לכמה מתמודדים ושמר על קשרים. השינוי הגדול התחולל ב־2010 - אז, יחד עם העלייה לארץ, הוא החליט לחזור לפעילות ציבורית ובעיקר לחבר את ישראל לפוליטיקה האמריקנית.
"חשבתי שיש לי קשרים ושאני יכול להשפיע. ידעתי שיש תמיכה רבה בישראל בציבור האמריקני, אבל רציתי שישראל תהפוך להיות סוגיית פנים, עניין אישי ומקומי עבור הבוחרים. לא משהו רחוק של מדיניות חוץ", הוא מספר מה היה החזון.
לא "הגדה המערבית"
פיאפש לא מדבר במילים גדולות ולא מייחס לעצמו דבר. ובכל זאת, מבט לאחור מלמד כי שינויים שיזם בדרכו השקטה הבשילו לתזוזות טקטוניות. כי אכן, כיום ישראל היא במידה רבה סוגיית פנים בפוליטיקה האמריקנית, שבמסגרתה הרפובליקנים נתפסים כאוהדינו והדמוקרטים פחות.
הגישה המסורתית של ישראל היא שימור תמיכה דו־מפלגתית. אתה מוביל קו של חיבור לרפובליקנים.
"אני מסכים שישראל צריכה לפעול מול שתי המפלגות, אבל 'דו־מפלגתיות' לא צריכה להיות מטרה בפני עצמה. כי יש מצבים שבהם מרוב רצון להגיד שכולם תומכים בנו - הגענו לשיתוק. קח את הסכם הגרעין עם איראן ב־2015, שבו איפא"ק המשיכה בפועל לתמוך גם במי שהצביעו בעד ההסכם. או קח את המדינה הפלשתינית, שהיא דבר רע לישראל. לא היה אפשר לדבר נגדה בגלל הרצון לשמר תמיכה דו־מפלגתית. כלומר, הגענו למצבים שבהם הבי־פרטיזן פוגע במדינה".
ברוח החזון הזה, הפרויקט הגדול הראשון שהרים נקרא "I VOTE ISRAEL". בבחירות שנערכו בארה"ב ב־2012, פיאפש עודד ישראלים בעלי זכות הצבעה בארה"ב, משתי המפלגות, לשלוח את הצבעתם בדואר מהארץ. זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נערך קמפיין מחוץ לארה"ב הקורא לאמריקנים להצביע בבחירות. אחריו, בהשראתו ובסיועו, הועתק המודל למדינות נוספות.
"צריך להבין שיש מחוזות הצבעה בארה"ב ש־5% מהבוחרים שלהם גרים בארץ. טינק, פייב טאונס ומקומות נוספים מלאים ביהודים שרבים מהם עלו לארץ. לפוליטיקאים שרצים לקונגרס יש סיבה לדפוק בדלתות בארץ", הוא מסביר.
שיקול נוסף הוא הנעת האוונגליסטים. "כשמצביעים ופסטורים אוונגליסטים באמריקה רואים מה שקורה פה, זה מפעיל אותם. כשפה אנשים כעסו על אובמה וחשבו שהוא מפקיר את ישראל, שם המנהיגים השתמשו בזה כדי לדרבן אנשים. גם בבחירות האחרונות היו הרבה אוונגליסטים שהסתייגו מטראמפ, אבל הזעם של הישראלים על ביידן ועל האריס גרם להם להתגבר על זה ולתמוך בו", מסביר פיאפש.
ב־2012 נענו לקמפיין "I VOTE ISRAEL" 80 אלף ישראלים שהשתתפו מהארץ בבחירות בארה"ב. בנובמבר האחרון, כשהמפלגה הרפובליקנית עצמה השקיעה פה כסף, כ־300 אלף ישראלים כבר מימשו את זכותם - ברובם המוחלט לטובת טראמפ.
פיאפש, מצידו, התקדם הלאה. ב־2013 ביקש ממנו דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע דאז, להקים את הזרוע הבינלאומית של הארגון. "עד אז לא ידעתי מי זה דני דיין ולא שמעתי על מועצת יש"ע", הוא מתאר עד כמה הוא היה אאוטסיידר. הימים היו ימי הלחצים הכבדים של אובמה. המונח "מדינה פלשתינית" היה סיסמת חובה בכל כינוס פוליטי בארה"ב. עתיד "השטחים" ו"הגדה המערבית" העסיק את הפוליטיקה ואת התקשורת האמריקניות בלי הרף. פיאפש נקרא לדגל כדי להקים גשר בין ההתיישבות לבין הבירה החשובה בעולם.
טיפה אחר טיפה, עקב בצד אגודל, עלה בידיו לסדוק את הקרח. בעזרת ההיכרות של אנשים בוושינגטון וההבנה כיצד פועלות שם המערכות, בתחילה הוא שכנע רק עוזרים של חברי קונגרס לבוא ליו"ש. בהמשך הגיעו הקונגרסמנים עצמם. הקפיצה הגדולה קרתה, כמובן, בתקופתו של דונלד טראמפ, שבסופה מזכיר המדינה דאז מייק פומפאו ביקר ביקב פסגות, והצהיר שההתיישבות ביו"ש לא מנוגדת לחוק הבינלאומי.
"אני זוכר מפגש בפסגות, דווקא במסגרת קבוצה שהביאה ג'יי סטריט (שדולת השמאל היהודית; א"כ), שבסופה ניגש אלי בצד אחד מחברי הקונגרס הדמוקרטים השחורים, ואמר: 'תבוא לפגוש אותי בוושינגטון בלי ג'רמי בן־עמי', מנכ"ל ג'יי סטריט. העמדות המקוריות של אותו חבר קונגרס היו רחוקות מאוד משלי, אבל הוא הבין שיש היגיון בטיעונים שהצגתי ורצה לשמוע בלי המסננת של ג'יי סטריט. היה מקרה נוסף, כבר ב־2018, שבו חבר קונגרס מפנסילבניה, שמלכתחילה היה מאוד ביקורתי, אמר לי בשקט בסוף הפגישה: 'אני יודע שאתם צודקים'. אלה היו רגעים קטנים שהתחולל בהם שינוי גדול.
"המטרה שלנו היתה להראות לאמריקנים שיהודה ושומרון זה לא משהו משוגע מעבר להרים שצריך להחביא אותו. באותה תקופה אף גורם ישראלי או אמריקני לא היה מביא אנשים להתיישבות, וההסתרה יצרה רושם שזה משהו להתבייש בו וגרמה נזק. אנחנו רצינו להראות שרעיון האחיזה ביו"ש הוא לא משהו קיצוני או בעייתי, אלא שהוא משקף את הזרם המרכזי בישראל ושאנשים רציניים מובילים אותו".
בד בבד, פיאפש עבד על הטרמינולוגיה. הוא נמנה עם החלוצים שהתעקשו לומר "ג'ודיאה אנד סמריה", ולא "השטחים" או "הגדה המערבית". כיום, רבים מבכירי הממשל הבא דבקים במונח "יהודה ושומרון", מתוך הבנה של משמעות המושג.
פותח דלתות
בשנים האחרונות פיאפש פותח דלתות בוושינגטון ובאירופה לתנועת הביטחוניסטים, בראשות תת־אלוף (מיל') אמיר אביבי. רק לאחרונה אביבי ביקר במאר־א־לאגו ופגש את היועץ לביטחון לאומי הנבחר, מייק וולץ, ובכירים נוספים בממשל טראמפ.
תחום נוסף, שנמשך עד היום, הוא סיוע לקבוצות ולקהילות במדינות מוסלמיות. מדובר, בין היתר, במשלחות מתימן, מפקיסטן ואפילו מאיראן. "אני לא יודע איך הן מגיעות אלי, כנראה השמועה עוברת, אבל הרעיון מבחינתן הוא להשתמש בקרבה המיוחדת של ישראל לארה"ב כדי לקבל תמיכה מוושינגטון". חלק מהקבוצות שהוא עובד איתן ביקרו בישראל. בגלל הרגישות, פיאפש מבקש לא להרחיב בנושא.
כל הרקע הזה מביא אותנו לעידן החדש שיתחיל בוושינגטון ב־20 בינואר 2025. במשך השנים פיאפש עבד עם מייק וולץ הנ"ל, עם סגן הנשיא המיועד ג'יי.די ואנס, עם מזכיר ההגנה פיט הגסת' ("הוא ניצל מלינץ' כשביקר ברמאללה, הלכנו יחד לבקשתו לקבר יוסף בשכם", מספר פיאפש), עם השגרירה לאו"ם אליס סטפניק, וכמובן עם השגריר בישראל מייק האקבי. הוא גם פגש את טראמפ בכמה הזדמנויות, כך שהתחזית שלו על מה שצפוי מתבססת על ידע אישי.
"אלה אנשים שהשקפת העולם שלהם על ישראל היא כמו שלנו. הם מבינים את החשיבות של יהודה ושומרון. עבור חלקם 'מדינה פלשתינית' זה ייהרג ובל יעבור. היתרון הגדול ביותר הוא שהקבוצה הזו מחריגה את ישראל מהגישה של 'אמריקה פירסט'. כלומר, למרות הרצון שלהם להפסיק עם המצב שבו ארה"ב גם שומרת על המערב וגם משלמת על זה - ישראל היא סיפור אחר מבחינתם. טראמפ מאמין שצריך לעזור למי שעוזר לעצמו, וישראל עושה את זה. לכן הוא רואה אותנו אחרת".
מה תעשה אליס סטפניק באו"ם?
"אליס מצוינת. היא לא תרסק את האו"ם, אבל בהחלט תקטין את ההשפעה שלו, ולהערכתי תסגור תקציבים לארגונים ולסוכנויות שפועלים נגד ארה"ב. התפיסה של טראמפ ושלה היא שארה"ב מחלישה את עצמה כשהיא מכפיפה את עצמה לאו"ם".
מה ישראל צריכה ויכולה לעשות החל מ־20 בינואר?
"ישראל צריכה להקרין חוזק וגישה בלתי מתנצלת. טראמפ רוצה שותפים חזקים. זו הסיבה לכך שהוא מכבד את פוטין ואת ארדואן. ישראל לא צריכה לרסן את הרצונות שלה, אלא לחשוב יצירתית מה היא מעוניינת להשיג. אני לא חושב שטראמפ רוצה מדינה פלשתינית. הוא לא מחבב את האנשים ברמאללה, שרק נסמכים על אחרים ולא בונים דבר משלהם. הוא גם יודע שהרשות הפלשתינית יוצאת נגד אמריקה, וזה דבר שטראמפ לא יסבול".
