"יום פקודה בוא יבוא, לכשחמאס יחליט": השרה שניסתה להזהיר, חודש לפני המתקפה

1.

טרטור של טרקטור בקע מהשמיים האפורים בבסיס פלמחים. לאחריו, צר גוף וארוך כנפיים, הופיע במלוא הדרו ה"זיק" - כטמ"ם שהוא או דומים לו ישגרו בעוד כמה שעות טיל קטלני ומדויק אל מטרה מזרח־תיכונית. העולם שוב ישמוט לסת לנוכח יכולות מודיעין ופגיעה שיש למדינות בודדות בעולם.
כטמ"ם, כלומר "כלי טיס מאויש מרחוק", הוא מה שעד לא מזמן נקרא במקומותינו כטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש). שינוי השם מבטא שינוי גישה. הכטמ"מים אינם איזו גרורה צדדית ונספחת בחיל האוויר, אלא מסה נכבדת של העוצמה הישראלית. 30 אלף תקיפות ביצע חיל האוויר בשלושת חודשי המלחמה, רובן הגדול באמצעות משפחת הכטמ"מים "זיק", "כוכב" ו"איתן".

לפיקוד על טייסות הכטמ"מים נשלחים הטובים ביותר, ובהם טייסי קרב. הם ויתר המפעילים מתייחסים למשימותיהם כטיסה לכל דבר. "טסתי עכשיו מעל עזה", אומר לנו המפקד, סא"ל ר', שזה עתה יצא מקרון ההטסה.

זיק ניצת בעיניו, וניכר כי הוא מבסוט מכל רגע של לחימה. עד לא מזמן היה נווט F-16 - שאליו עוד יחזור אחרי סיום התפקיד. בינתיים, הניסיון שהוא רוכש בגף הבלתי מאויש רק יתרום לקידומו בחיל.

טייסת 161 שהוא מנהל נראית ומתנהגת בדיוק כמו אלה של המטוסים המאוישים. מלבד המשימות המתוכננות, יש הקפצות, אימונים, הכשרות, תיאומים, חדרי מבצעים וסרבלי טיסה. אלה מטוסי קרב לכל דבר, שרק תא הטייס שלהם נמצא על הקרקע.

היכולות הכירורגיות של הכטמ"מים מתאימות לאופי המערכה הנוכחית, הרבה יותר מאלה של מטוסי הקרב הכבדים והמהירים. ה"אפים", 15, 16 או 35, מטילים פצצות כבדות על בניינים וחוזרים בשלום לבסיסם. ה"זיקים", לעומתם, איטיים, מצוידים בטילים קטנים ורבים, יכולים לסוב סביב אותו תא שטח במשך שעות, ולכן לבצע מספר רב של תקיפות בגיחה אחת, שנמשכת אפילו 20 שעות. לכטמ"מים יש יכולות חוזי מדהימות בדִיוּקן, וכן כלים אחרים לסייע לכוחות. בקיצור, המדע הבדיוני לגמרי כאן.

ר' עצמו הרג "רק" 33 מחבלים. "אני עסוק גם בניהול הטייסת", הוא מתנצל, וגאה בטייסיו שהרגו יותר ממנו. הסרטונים שהוא מציג מראים תיאום דמיוני עם כוחות הקרקע, הדוק כפי שלא היה כמותו מעולם. הציבור נחשף רק לשניות האחרונות של סיסמת המלחמה, "שתיים, שלוש, ש-גר". אבל במציאות מרדף משותף מהקרקע ומהאוויר, אחרי מחבל בודד, יכול להימשך גם שעה ושעתיים.
מ"תא הטייס" שבפלמחים המפעיל מדבר ישירות עם כוחות הקרקע בשטח. הם מכוונים אותו, ולפעמים הוא אותם, היכן יש לפגוע בדיוק של מטרים. "לא אקח שום צ'אנס על ביטחון כוחותינו. לכן משקיעים מאמץ כל כך גדול, אפילו כשמדובר בחשוד אחד".

הוא מעלה סרטון נוסף. מחבל מסתתר בבית בשכונת זייתון. טנק יורה פגז על הבית, אך החשוד נמלט בזריזות לבית אחר. הטנק לא יכול להיכנס לסמטה המובילה אליו. המחבל מגיח ובורח, וכל הניסיונות לפגוע בו נכשלים. לבסוף F-16 מוקפץ כדי להטיל פצצה כבדה. זו עושה את שלה, והמחבל נמלט החוצה. "זיק" משגר את החימוש שלו, והמחבל מחזיר את נשמתו לאללה.

בשיטות כאלה ואחרות הטייסת של ר' הרגה אלפי מחבלים, "והספירה נמשכת". הטענות למקרים שבהם כוחות היבשה ביקשו סיוע ולא נענו, נשמעים לו מופרכים. "אין לי זכות להשאיר מחבל אחד חי, אם הוא מסכן את הכוחות", מסביר ר' את הרציונל המבצעי.

כדי להראות לי עד כמה כוחות הקרקע שבעי רצון, הוא מצלצל בהפתעה לחוליה הקדמית, שבה נמצא אחד המג"דים של גולני. כשרעשי הקשר והפקודות ברקע, המג"ד אומר לר': "תודה על האמון. אנחנו ביחד הרבה זמן ובקטע טוב. הפעילות מורכבת ומסובכת, אולי היו תקלות פה ושם, אבל הם (הכטמ"מים) הורגים את כל המחבלים שם ברצועה, ועם הזמן למדנו ושיפרנו את שיטות העבודה". בעיניו, החיפוי והגיבוי של ר' ופקודיו יוצאים מן הכלל.

ההקלטות והסרטונים מלמדים כי שיתופי הפעולה בין האוויר לקרקע מרהיבים. מדובר במלחמה המתרחשת בתנאי שטח קשים במיוחד. מהקרקע או מהאוויר, כל אחד רואה את תמונת הקרב מהזווית שלו. ככלל, ההצלחות כבירות. לפעמים יש פערים. היו מקרים שבהם דווקא כוחות הקרקע ביקשו מה"זיק" לעכב תקיפה מסיבה כלשהי. בדיעבד התברר כי לא היתה הצדקה לעיכוב, ונערך תחקיר על הפספוס.

אתגר נוסף שגבה מחיר כבד הוא פגיעה בכוחותינו. הטייסים נזהרים מאוד כשמבקשים מהם סיוע. במקרה אחד ה"זיק" כבר שיגר את הטיל בדרך למטרה. לפתע החפ"ק הקרקעי התריע ששני חיילים חסרים, ושיש חשש לדוּ"צ. הטייס הסיט ברגע האחרון את החימוש, אלא שאחרי עוד רגע התברר שכל החיילים דווקא נמצאים ואפשר לתקוף, כך שהמטרה שוב ננעלה וטיל נוסף שוגר ופגע בהצלחה.

"מתוך אלפים רבים של תקיפות של כטמ"מים ומסוקי קרב, ייתכן שהיו פה ושם תקלות ואי־הבנות", אומר ר'. יש טעם בדבריו. ייתכנו גם מצבים גבוליים. פלוני יקבע שהחשוד לא מסכן את החיילים, ואלמוני יגיד שדווקא כן.

נראה שהמקרים הללו הם מקור הטענות שנפוצו מסוף השבוע שעבר, על מצבים שבהם כוחות האוויר נמנעו מסיוע ללוחמים. ר', מצידו, לא מכיר כאלה. גם הוא וגם דובר צה"ל מבקשים פרטים מדויקים ולא האשמות כלליות, כדי שניתן יהיה לתחקר ולתקן. תלונה חמורה אחת העביר לחבריו לוחם ברצועת עזה בטרם נהרג בעצמו, לדאבון הלב.

בהודעת ווטסאפ כתב: "במשך שעתיים זיהינו מחבל לא חמוש שמתצפת עלינו... הזיק סירב במשך שעתיים לירות, בטענה שיש חפים מפשע בסביבה. הכל כמובן בסביבת לחימה מובהק(ת), שכל מי שנמצא מופלל אוטומטית. אחרי ויכוחים קשים בקשר הוא פשוט לא ירה. ואז (החבר) קיבל כדור למרכז הפנים מאותו מקום בדיוק של תצפיתן האויב. הוא מת לחינם. לא שום סיפור אחר".

העדות הזו הגיעה לשרה אורית סטרוק. על בסיסה שאלה בישיבת הממשלה את האלוף אליעזר טולדנו, ביום ראשון, "האם יש טייסים שמסרבים לשתף פעולה עם כוחות הקרקע מסיבות מצפוניות?"

טולדנו לא אהב את מה ששמע. "זו שאלה נוראית", השיב. אמירתו החצופה־משהו נתנה את האות למסע השתלחות נוסף בשרת ההתיישבות.

2.

ילדה קטנה, יחידה ותמה, היתה אורית סטרוק כשלראשונה עמדה ושאלה. נערה בת 16, תלמידת התיכון הנחשב ליד"ה משכונת קריית יובל, חריגה במוסד האליטיסטי של ירושלים.

השאלות הובילו אותה אל הרב חיים דרוקמן ז"ל, שבביתו חזרה בתשובה. מאז ועד היום סטרוק הולכת עם האמונות ועם התהיות שלה, גם כשאינן נושאות חן בעיני אחרים. עם בעלה אברהם היא התיישבה ברובע היהודי של חברון. במקביל ללידת 11 ילדים, השתלבה בפעילות הציבורית של היישוב.

ככל שעברו השנים, כך היקף פעילותה התרחב. היא החלה לטפל בנושאים הנוגעים לכלל ההתיישבות ביהודה ושומרון. כך, למשל, הקימה את "ארגון זכויות האדם ביש"ע", כתשובת נגד לארגוני השמאל שדאגו רק לזכויות הערבים. היא נאבקה ב"נהלים המיוחדים" שיזם הפרקליט דאז, שי ניצן, נגד תושבי יו"ש. אחר כך דאגה לתבוע את השוטרים הרבים שהיכו נערות ונערים בעת פינוי הבתים בעמונה ב־2006.

השלב הבא היה פעילות חוץ־פרלמנטרית בכנסת. סטרוק עמדה מאחורי "שדולת ארץ ישראל", שאותה היתה מקימה לאחר כל מערכת בחירות. היא הקפידה לשלב בשדולות נציגי קואליציה ואופוזיציה, מימין ומשמאל - קו שמאפיין את פעילותה מאז ועד היום בניגוד לתדמית שבנו לה. היא עצמה נשארה מאחורי הקלעים.

העבודה בכנסת, ועוד קודם לכן בחברון, פתחה בפניה דלתות בחלונות הגבוהים. גם בצבא וגם במערכת הפוליטית למדו להכיר אישה בעלת עמוד שדרה וחריפות מחשבה, נטולת אינטרסים אישיים. כמה פעמים בשבוע היתה נוסעת באוטובוסים, כשעה וחצי לכל כיוון, מביתה שבחברון לירושלים ובחזרה. המסירות, כמעט סגפנות, רק הגדילו את ההערכה כלפיה. היא, מצידה, ניצלה את האוזן הקשבת כדי לקדם את הנושאים שעל סדר יומה. לא את עצמה.

כשהתינוקת שלהבת פס נרצחה בחברון ב־2001, בנימין נתניהו, אז אזרח מודאג, חש חוב מוסרי והתקשר להביע תנחומים. ב־2014, לאחר שנחטפו שלושת הנערים, התקשרה בשבת לנפתלי בנט והציעה להחזיר לכלא את משוחררי עסקת שליט. בנט הלך עם הרעיון לנתניהו, וההצעה יושמה.

סטרוק המשיכה לשאול את שאלותיה החורגות מהתלם גם כשהפכה לחברת כנסת ב־2021 (היא כיהנה כח"כית גם בשנים 2015-2013), ולאחר מכן לשרת ההתיישבות ב־2023. למעשה, היא חשה שהחובה המוטלת עליה ללכת עם האמת שלה רק גדלה עם התפקידים.

כחברת ועדת החוץ והביטחון אחרי מבצע שומר החומות, שאלה אינספור פעמים את נציגי צה"ל מדוע מוכנסים לרצועת עזה חומרים שידוע כי חמאס משתמש בהם להתחמש. היא נברה בפרוטוקולים, עימתה את הקצינים עם דברים שהם או קודמיהם אמרו בעבר, וביקשה תשובות שמעולם לא הגיעו.

מסע השאלות שלה, אישה יחידה בעולם ביטחוניסטי גברי, נמשך כשנכנסה לממשלה. סטרוק, כך אנו חושפים פה, היתה היחידה בצמרת הישראלית המכהנת שהתריעה בטרם עת מפני התעצמות חמאס. בשעה שכלל ההנהגה הפוליטית והביטחונית, בקואליציה, באופוזיציה ובצבא, נפלה במלכודת ההרדמה של חמאס - וטולדנו כאלוף פיקוד הדרום היה אחד מהם - סטרוק התריעה חודש לפני המלחמה כי "יום פקודה בוא יבוא, לכשחמאס יחליט".

זה לשון מכתב אחד שלה מרבים לראש הממשלה נתניהו, לשר הביטחון גלנט, לראש המל"ל צחי הנגבי, לכלל חברי הקבינט והממשלה. סטרוק, כמאמר השיר, עמדה וצעקה למה - למה ישראל מכניסה לעזה "חומרים דו־שימושיים שיחזרו אלינו כראשי נפץ על טילים בעימות הבא" (מכתב מ־5.9.23).

באותה פנייה, חודש לפני המלחמה, כשהיא מיואשת מהאדישות של עמיתיה, סטרוק שוטחת את ניסיונותיה להעיר את נתניהו, גלנט והקבינט.

"המכתב הזה נשלח אליכם בכאב רב. נושא הכנסת חומרים דו־שימושיים לרצועת עזה הועלה על ידִי בישיבת הממשלה ביום כ"ג באייר תשפ"ג, 14.5.23. הסברתי והוכחתי אז, כי הממשלה הקודמת שינתה את הנהלים ואפשרה כניסה נרחבת של חומרים דו־שימושיים לרצועה, ואמרתי כי אני מצפה שאנחנו נשנה החלטה שגויה זו. הזהרתי... העברתי לידי מזכיר הממשלה את הנתונים... ראש הממשלה ציין כי הדבר ייבדק על ידיו ועל ידי הקבינט.

"העליתי את הנושא גם בפגישה מסודרת עם ראש המל"ל, שגם בידיו הפקדתי את אותם הנתונים, וכן במכתב לשר הביטחון. למיטב ידיעתי (ואשמח מאוד להתנצל אם אני טועה) - דבר לא השתנה. אני מבקשת מכם לוודא שעכשיו הנתונים ייבדקו ברצינות, ושההחלטות הראויות יתקבלו".

מאפריל ועד ספטמבר 23' סטרוק התריעה לפחות 15 פעמים מפני התעצמות חמאס. "רוב הנשק והתחמושת של ארגוני הטרור ברצועת עזה - מיוצרים בתחומי הרצועה. רוב החומרים המשמשים לייצור זה, מגיעים לרצועת עזה מישראל", היא כותבת לגלנט ביוני 23'.

היא מזכירה כי הסרת ההגבלות החלה בתקופת בנט־לפיד. "בינואר 2022 התירה ישראל הכנסת מלט לבן לעזה. בפברואר 2022 הותר להכניס יריעות פלדה. בדצמבר 2022 הותר להכניס פיברגלאס. במהלך 2022 הותר להכניס סדרה של ציוד רפואי וציוד תקשורת, שהיו עד אז ברשימת החומרים הדו־שימושיים. אין ספק שחומרים דו־שימושיים אלה נוצלו לחידוש ההתחמשות וההתעצמות הצבאית של ארגוני הטרור בעזה ולשיקום היכולות ההתקפיות של ארגוני הטרור כנגדנו..." את המידע, אגב, קיבלה מראש המל"ל לשעבר, מאיר בן שבת, שהיה גם הוא בין המזהירים, ומאנשי מכון משגב, בפגישה שיזמה עימם לצורך לימוד הנושא.

אך ביקורתה לא רק הלכה אחורה, אלא כווּנה גם לממשלה שבה היא חברה. "בינואר 2023 (ממשלת נתניהו, א"כ) הותר להכניס לרצועה מנועים לסירות. במאי 2023 הותר להכניס חלקי חילוף של אופנועים... המאגרים שהולכים ומתמלאים - ממתינים ליום פקודה, שבוא יבוא, לכשחמאס יחליט. אבקש להבין מי החליט על מדיניות זו, ומה הסיבות לכך", הוסיפה.

ועוד: "השאלה מדוע לא נעשות פעולות נוספות ותכופות למניעת ההתחמשות ולפגיעה בה - נותרה אז ללא מענה. אני מבקשת לשאול אותה גם כעת... עם הקמת הממשלה החדשה, התבקש שמדיניות זו של ממשלת בנט־לפיד תופסק, על מנת למנוע המשך ההתחמשות, או לפחות למזער אותה. אלא שהמדיניות לא שונתה".

וכך הלאה והלאה, סטרוק לא הרפתה. היא ביקשה פגישות, ניג'סה בווטסאפ, ולפעמים, כשנואשה ממש, הרצתה את משנתה בישיבות הממשלה. נתניהו היה קורא לכך "הנוהל המיוחד של אורית סטרוק". הוא העריך אותה, אף כי לא עשה הרבה. לא רק הוא. הממסד הביטחוני שבתוך הממשלה מרח אותה. הלשעברים שבחוץ, בעיקר אם הם נוטים לצד שמאל, התגוללו עליה בפטרונות אופיינית. נשים דתיות חזקות, עם כיסוי ראש בולט, מוציאות אותם מאיזון.

"הסתה מחפירה", הגדיר רה"מ לשעבר יאיר לפיד - אחד מאלה שהתירו את הכנסת החומרים הדו־שימושיים לעזה - את השאלה ששאלה סטרוק בישיבת הממשלה ביום ראשון. הוא ואחרים מעבירים אותה רצח אופי, שבכל מקרה של אישה אחרת היה מוגדר כשנאת נשים.

אך אשת הברזל של הימין לא נשברת, וגם לא משנה את דרכה. בניגוד לציור המופץ עליה בכלי התקשורת, סטרוק היא אחת הדמויות המאחדות והיעילות של הממשלה. על קיר משרדה בגן הטכנולוגי בירושלים תלויה מודעת הערכה של ראשי ההתיישבות העובדת.

"אנו מודים מעומק הלב לשרה אורית סטרוק", כתבו איתן ברושי (מזכ"ל התנועה הקיבוצית לשעבר), דני עברי (ראש מועצת משגב), ניר מאיר (מזכ"ל התנועה הקיבוצית כיום), עמית יפרח (מזכ"ל תנועת המושבים), ורבים אחרים. הסיבה להוקרה המפתיעה משמאל היא הדחיפה הבלתי נלאית של החלטות ושינויי חקיקה, שהובילה סטרוק לטובת ההתיישבות בכלל הארץ.

משמחת תורה ואילך, במחיר כבד, סטרוק כבר מקבלת את הקשב הממשלתי. בישיבת החירום שכינס נתניהו בעיצומו של החג היא היתה, לבקשתה, הראשונה שדיברה. היא קראה לרסק באופן מלא את היכולות של חמאס בעזה, גם הצבאיות, גם השלטוניות, גם התקציביות. היא דרשה פירוז מלא, והדגישה שאין לאפשר שיקום בטרם פירוז, והציעה עוד כמה הצעות, שלמרבה הצער טרם אומצו.

המסקנה ברורה. השאלות של סטרוק הן מהמוצדקות שיש. אם במקום להתנפל עליה, האלופים, הקצינים והפרשנים היו מצטרפים לדריכות שלה, יש סיבות טובות לחשוב שאסון המלחמה היה נחסך. 

* * *

גורם צבאי בכיר מסר בתגובה: "לאחר תחקיר ראשוני, הטענה שחיל האוויר קיבל החלטה שלא לסייע לכוח הקרקעי אינה נכונה. מדובר בהחלטה של קצינים בחטיבה. ההפך הוא הנכון - קצינים ביבשה מעידים על שיתוף פעולה חסר תקדים בהיקפו בין כוחות האוויר והיבשה במלחמה. האירוע מתוחקר, מידע ראשוני הוצג למשפחה. עם סיום תחקור האירוע, הוא יוצג למשפחה ולאחר מכן לציבור".