ספרו של אבי פיטשון סוקר את זירת התרבות המחתרתית בישראל של שנות ה־80, בדגש על פאנק ונגזרותיו המקומיות. מאות ספרים כבר נכתבו על פאנק; מה תרומתו של הספר הזה? ובכן, פאנק אמנם עומד בבסיסו הן כרקע והן כציר המניע את ההתרחשויות, אולם יותר מכל זהו ספר על תרבות שנולדה במקום אחר.
בתרבות הזו יש מוסיקה ואופנה וסדר יום שעוצבו על ידי צעירים זועמים בני מעמד הפועלים בבריטניה הסגרירית; פיטשון מגולל את חבלי קליטתה ברעננה הבורגנית־סוציאליסטית של האייטיז, על הלוק השלומיאלי, אווירת ימי התום המהולה באתוס צבאי, שידורי האירוויזיון והאקלים שלא מיטיב עם המבקשים ללבוש מכנסי עור שחורים בקיץ.
מבחינה זו, יותר מאשר ספר על סגנון, ספרו של פיטשון עוסק בסוגיות של התקבלות, מפגשי תרבויות ותת־התרבויות הנוצרות ממפגשים כאלה. במקום שבו מסרים אנרכיסטיים נידונים במסגרת כנס השומרייה, ג'וני רוטן חייב להישמע קצת אחרת.
כמו רבים ממאמריו של פיטשון, זהו טקסט אוטוביוגרפי שמסרב להבחין בין האישי לפוליטי, ממניפסטים מפלגתיים עבור דרך טעם מוסיקלי וכלה ביחסים אינטימיים. הספר כתוב בפאתוס מהול באירוניה, ובגלל זה הוא מאוד משעשע. כך, למשל, פיטשון מתאר בתחושת שליחות חלוצית את הקמת להקת הנוער הראשונה שלו ואת החזרה בקן השומר הצעיר. התיאור נבנה באקספוזיציה מותחת שמגיעה לשיאה במשפט: "ואז התברר שיש לנו קהל. הדלת נפתחה בהיסוס ולחדר הציצה הקומונרית מרגי".
את הקדושה המשולבת במבט ביקורתי ומשועשע אפשר למצוא גם ב"חרדה" שאחזה בכותב כשגילה שחבריו מאזינים לפינק פלויד (הו, האימה!), ב"חינוך מחדש" שכפה עליהם באמצעות מגבר שניגן בעוצמה אימתנית קלטת של להקת דיסצ'ארג' וכן בעימות שיצר עם חברה לכיתה שהעזה לחרוג מקוד הלבוש המצופה והרכיבה משקפי שמש (להגנתה טענה הנערה שזה צורך רפואי. פיטשון סלח לה).
אך המפגש בין העקרוני לביזארי אינו נותר כקוריוז משעשע. פיטשון מקדיש חלק להופעת מאיר כהנא ותנועת כך בציבוריות הישראלית. הוא מתאר את התנועה בשילוב בין חלחלה לבין היקסמות מן המראה שלה, שסיפק לו לראשונה "יריב פוליטי לכיד". "המראה, הז'רגון, הסמלים והכוונות של כהנא(...) איפשרו לבנות אל מולו מיליטנטיות פנטסטית באותה מידה, שמיובאת מאנגליה", הוא כותב.
ה"ייבוא" מתואר לא רק כפנטזיה על "מקום שבו אפילו הבעיות הפוליטיות נראות טוב מספיק כדי לעטר עטיפות תקליטים", אלא גם כמיקום עצמי דווקא פה, ברעננה, כאישוש של המקום תוך חתירה תחתיו. או במילותיו של פיטשון: "בקרביים של הצ'רנוביל הרוחני שנפער בגראונד זירו של האוטופיה המודרניסטית האחרונה בהיסטוריה, אפשר להבחין בניצנים של התנהלות שאיננה ציונות וגם איננה היפוך מראה הרואי־טרגי שלה".
ג'וני הרקוב ומלכת הצמרמורת / אבי פיטשון; רסלינג, 290 עמ'