השטח הליכודי - שכחו אותנו בסניפים
את חברי הליכוד פגשתי בסוף יולי, עשרה ימים לפני הפריימריז במפלגה. ביקשנו אז לבדוק אם ב־1 בנובמבר תצליח מפלגת האופוזיציה הגדולה להביא לקלפי כ־70 אלף מבוחריה הפוטנציאליים, שבמארס בשנה שעברה הצביעו ברגליים ונשארו בבתיהם. לכאורה, מדובר במספר קטן וזניח של מצביעים. אבל האלקטורט הזה, כ־7% ממספר בוחרי הליכוד בבחירות הקודמות, שווה שני מנדטים, והוא שעשוי לעשות היום את ההבדל בין מספר הזהב - 61 מנדטים ל"גוש הימין" - לבין 60-59 מנדטים שהגוש הזה עומד עליהם עתה, במרבית הסקרים.
צילום: יהושע יוסף
באותם ימים הליכוד עמד בסקרים על 34 או 35 מנדטים, מאז הוא צנח ל־31-30. הציונות הדתית של בן גביר וסמוטריץ' נגסה בחודשים הללו כעשירית מכוחו בסקרים של אז. הרחוב הליכודי שידר באותם ימים התלהבות רבה. רבים מהמרואיינים, אנשי הסניף בקריית מלאכי וראשי סניפים ברחבי הארץ, דיברו על גלים של מצביעי ליכוד שישטפו את הקלפיות, ויחוללו מהפך בדפוסי האדישות והייאוש של חלק מאנשי הליכוד בבחירות הקודמות.
"המציאות השתנתה", אמר לי אז איציק דדוש, יו"ר סניף הליכוד באור יהודה. "החרם על נתניהו מרתיח את הציבור. אנשים כואבים את מה שעוללו לו. הפעם זה לא חבר מביא חבר, אלא חבר מביא משפחה. משפחות שלמות יבואו לקלפי. נגמר הסיפור של להישאר בבית".
כעת דדוש נשמע אחרת. "השטח אדיש ושקט", הוא מספר. "הרעב לניצחון שהרגשנו כאן לפני שלושה חודשים שכך. יש לנו אמנם רשימות של כל מי שצריך לפקוד את בתיהם, כאלה שבבחירות הקודמות נשארו בבית - אבל אין לנו תקציבים ואנשים להגיע לכולם. יש לנו כאן באור יהודה 1,250 כאלה. בינתיים הגענו רק ל־10% מהם. בדרך כלל אנו מעסיקים כאן 250-200 איש. כרגע, יש תקציב רק ל־50. עם כוח אדם כזה ועוד 20 מתנדבים, לא ניתן לעשות הרבה. ב'טמפרטורה' של היום, יהיה קשה מאד להשיג את המטרה. כל סניפי הליכוד בארץ 'מיובשים'. דיווחים דומים אני מקבל מראשי סניפים באשדוד, בנס ציונה, בערד, באילת, בחיפה, ובעוד מקומות.
"אומרים לנו", משתף דדוש, "'אתם עיר כחולה'. כלומר - עיר שכבר נמצאת בכיס של הליכוד, אבל זו טעות! ברגע שאנשים לא באים לקלפיות, זה מידבק. הם מדביקים את הסביבה שלהם. הרבה מהבוחרים כאן", הוא מספר, "זולגים לבן גביר. גם מש"ס. אבל אני איש ליכוד. אעשה את המקסימום - עם המעט שיש לי כרגע ביד - כדי שכמה שיותר אנשים יבואו לקלפיות ויצביעו ליכוד. אני מקווה שברגע האחרון ראשי המפלגה שם למעלה יתעשתו".
***
הדרוזים בגליל - בלי גוש חוסם בכנסת
כשפגשתי לראשונה את עו"ד מרואן והבה, בן 33, קצין משוחרר מהיישוב בית ג'אן, הוא הוטרד מאוד ממצבה של הקהילה הדרוזית בישראל. "החברה הדרוזית תוססת יותר מאי פעם. יהיה פיצוץ אם המצב לא ישתנה", הוא אמר לי אז. כיום, כחודשיים לאחר מכן, הנושא עדיין בוער בו. הצעירים הדרוזים הם שיקבעו את גורל הקהילה, וכרגע הם חווים תסכול גדול. "למה איילת שקד הסדירה בשלושה כפרים ערביים בצפון ובכפר בדואי בנגב בעקבות דרישה של הרשימה המשותפת, ולנו הדרוזים לא נותנים להתרחב בתוך היישובים שלנו?", הוא שואל. "המדינה לא נותנת לנו להקים יישוב דרוזי חדש, וגם בתוך הכפרים שלנו לא נותנים לנו להתרחב. אז מה צעירים שלחמו בצבא ולמדו באקדמיה אמורים לעשות, איפה הם יגורו?". בעיניו, התסכול של הצעירים מהמצב עלול להוביל לשינוי מהותי ביחס למדינה. "כבן למשפחה שמונה 14 קצינים פעילים, אני לא יודע אם הדור הבא ימנה מספר כזה".
צילום: אייל מרגולין, ג'יני
מרואן הוא בנו של חבר הכנסת לשעבר מטעם הליכוד וקדימה, מג'לי והבה. מרואן עצמו נותר נאמן לליכוד עד היום. "כל מפלגות האופנה הן מפלגות זמניות - קיבלו את כל התמיכה של הכנסת, הקימו ממשלת 'שינוי', ויצא מזה קרקס אחד גדול", הוא מנתח. "החזירו את המדינה לזמנים שאנחנו לא רוצים לחזור אליהם. הרשימה המשותפת לא תרמה כלום למדינה, אבל נכנסו למשחק הפוליטי והשיגו את המטרות שלהם". הוא מתאר יחסים מורכבים עם צעירים מהחברה הערבית: "הם לועגים לנו שהם קיבלו כל מה שרצו ואנחנו לא מקבלים כלום".
והבה מתבונן על היחסים בין העדה הדרוזית למדינת ישראל כברית שלא ניתן להפר. "החללים שלנו שנפלו לא חשבו מי נמצא בראשות הממשלה, הם לא חשבו מי הקים את המדינה, אלא הקריבו את עצמם למען השייכות ולמען המדינה שלנו. אבל צריכים להבין שהדעות שלנו הן לא פוליטיות, אלא ברית אמיתית של קהילה שקשרה את גורלה למדינת ישראל".
והבה מודע לכוח הפוליטי המועט של החברה הדרוזית, שמשפיע כיום על כמנדט אחד. "אנחנו לא יכולים להתארגן ככוח פוליטי, אין לנו אפשרות להקים גוש חוסם בכנסת. אבל אנחנו תורמים למדינה כי אנחנו קשורים אליה, כי זו המדינה הכי טובה בעולם, מכל הבחינות".
***
החרדים - יש עוד סחף סביב בן גביר
כשפגשתי את הפרשן החרדי ישראל כהן לכתבה הראשונה בסדרת "הבוחרים", הבחירות רק החלו להסתמן באופק. גפני היה ממליך המלכים ומרקיד נציגי הקואליציה בחתונות, בן גביר הסתמן כטרנד בקרב הצעירים. במקרה פגשנו אז גם את גולדקנופף. אז הוא עוד לא היה מוכר בציבור החילוני, עכשיו גולדקנופף הוא יצחק סופרסטאר של הציבור החרדי - אבל מסוג אחר לחלוטין.
צילום: דויד פרץ
"בציבור החרדי הפנימי, גולדקנופף עשה עבודה גדולה", אומר לי ישראל כשאני בודק איתו מה השתנה בחודשים האחרונים, "רק מה, עדיין יש שאלת יסוד בנוגע להתנהלות של גולדקנופף, אם נכון או לא נכון להחביא את הדרישות שלנו כחרדים, אם צריך לשים את הצרכים שלנו בצד לאחרי הבחירות או להגיד את הדברים בגלוי כמו שהוא עושה. זה לא פשוט לחברה החרדית. בניגוד לשמאל, לנו יש תקשורת מאתגרת, לא מאתרגת. אבל הגיע הזמן שגם אנחנו לא נתבלבל. אנחנו אחרי שנה די קשה לחרדים ולמסורתיים, ומהצד השני ראינו שלא ממצמצים ויודעים לעמוד על הדרישות, ולשים אותן על השולחן. אז נכון, אנחנו לא לוקחים 53 מיליארד כמו עבאס, אבל כן אנחנו רוצים שלושה מיליארד, ואנחנו רוצים זהות יהודית ושלא יכפו עלינו. והשאלה היא האם טוב להציב את התוכניות שלנו לאחרי הבחירות בראש חוצות, או שצריך לעמעם את המסרים. קח לדוגמה את בן גביר שרץ עם האקדח, והאמירות של סמוטריץ׳ על מערכת המשפט. מצד אחד זה מחזק את הבייס והמסר, אבל מצד שני זה מבריח את המתונים, כי אתה צריך להיות ממלכתי. אז גולדקנופף אומר שלא צריך להתבייש. אבל יש הרבה שחושבים שמאחר שאין לנו את התקשורת לצידנו, אנחנו צריכים כמה שפחות להתרברב, וכשנגיע לגשר נעבור אותו".
ומה השתנה ביחס לביבי? הסקרים אז דיברו על זה שחרדים לא בכיס שלו אוטומטית, היה דיבור ללכת עם גנץ.
"בקטע הזה נתניהו עבד מאוד טוב על הקשר עם הסיעות החרדיות, אנחנו יודעים שהוא אוכל במסעדות לא כשרות, אבל הוא לפחות שידר יידישקייט, ובא למקומות הנכונים. ומהצד השני נוצר חידוד משמעותי: מרב מיכאלי העלתה דגל של תחבורה ציבורית בשבת, ליברמן את הליבה וגנץ הביא את כהנא, שהוא סמל במלחמה בחרדים, אני חושב שזו היתה טעות. לא יודע כמה קולות זה הביא לו. לפיד נזהר, אבל בסופו של דבר זה כבר לא ימין או שמאל, אלא יש גוש שכל המסרים שלו הם אנטי דת, אנטי מסורת, בצד של רל"ב קוראים תיגר על החרדים".
אז ראינו את תחילת העלייה של בן גביר, אמרת לי שזה בשוליים של השוליים. מה קרה מאז?
"היה סחף לכיוון. בשונה ממה שחשבתי אז, שזה רק שוליים - זה אמנם לא מיינסטרים, אבל אני רואה שכבר יש שוליים רחבים יותר שנוטים לכיוון בן גביר, ויש מצב שהוא ייקח יותר קולות ממה שחשבתי אז. אבל לדעתי היומיים האחרונים יכריעו. בגדול, הכל תלוי על בלימה ויכול להשתנות מיידית. ברגע האמת אנשים נוטים לחזור הביתה, לליכוד או למפלגות החרדיות, ועדיין יש הרבה הייפ סביבו כרגע".
***
המתנחלים - הוואקום לא התמלא
לפני יותר מחודשיים שאלנו את בנצי רובין, הכתב הפוליטי של אתר "סרוגים", למי יצביע הקהל הדתי־לאומי. הניתוח שלו אז היה מעניין: בעוד לימין הנחוש אידיאולוגית ודתית היתה כתובת בדמות סמוטריץ'־בן גביר, לאלו המגדירים את עצמם ימין לייט, אלו שראו במפלגת "ימינה" בית, נוצר ריק. המהלך של שקד כשחברה להנדל לא מילא את הוואקום הזה.
צילום: יהושע יוסף
"היה די ברור מההתחלה שהצימוד עם הנדל לא עובד. ימין לייט־כלכלי־ליברלי הוא לא מה שחיפשו המצביעים. אחרי ששקד התפצלה מהנדל והתנצלה בפני הבייס שלה, היא סוף־סוף התחילה לעשות את הדבר הנכון, אבל זה קצת מאוחר. לו היתה פועלת כך מלכתחילה - אולי הדברים היו נראים אחרת היום.
לדבריו, זה היה מלכוד: אנשים התביישו להגיד שהם מצביעים לה, בדומה לבושה שאפפה את התמיכה בטראמפ, וכדי להוסיף על כך, העובדה שהיא לא עברה במובהק את אחוז החסימה היא נבואה שמגשימה את עצמה. "אנשים לא רוצים להסתכן בלזרוק את הקול שלהם לפח".
ומה קורה ימינה והלאה משם? "לצערו של סמוטריץ', הוא הצליח לגוון את הרשימה שלו מבחינת דמויות - אבל לא מבחינת דעות, ולא הצליח לפתוח את השורות ולענות על הצורך שנוצר. גם החצי השני של הרשימה שלו, זה המורכב מאנשיו של בן גביר, מושך הרבה יותר ימינה מהמיינסטרים הדתי־לאומי".
והנוכח־נפקד שמאחורי הקלעים של כל זה הוא נפתלי בנט. מעניין למי הוא יצביע. "בצחוק אני אומר שאם זה לא היה נראה רע ציבורית, הוא היה מעדיף להיות בחו"ל ביום הבחירות. ברצינות, מתן כהנא אמר שבנט עזר לו להיכנס למחנה הממלכתי. אז כנראה שזו נטיית הלב שלו".
בנוגע לליכוד, רובין מנבא עלייה משמעותית. אם במערכת הבחירות הקודמת ירדה המפלגה מ־26% ל־19%, הפעם הוא צופה עלייה לכדי 25% עד 30% מקולות הסרוגים ביו"ש, בין היתר, בזכות שיקלי וסילמן, שהופכים את הליכוד לידידותית יותר למשתמש הדתי־לאומי.
האם למרות הוואקום ייצא הציבור הסרוג להצביע? רובין משוכנע שכן. "זה ציבור שמצביע באחוזים גבוהים בד"כ. זה ציבור ממלכתי ודמוקרטי. יכול להיות שבסופו של דבר יהיו כאלה מתוכו שלא יצביעו לגוש הימין בכלל, אלא דווקא למחנה הממלכתי, שבו חברים גם אנשי ימין כמו סער, אלקין וכהנא. גם אם הציבור הזה יצטרך לנשוך שפתיים ולסתום את האף - הוא בסוף יקום וילך להצביע למה שהכי קרוב אליו".
***
דוברי הרוסית - אצלנו לא שומעים געוואלד
בחלוף שלושה וחצי חודשים מהראיון הקודם עימו, אבנר קורין, עורך אתר החדשות המוביל בשפה הרוסית haifaru.co.il, מציין שמערכת הבחירות ב"רחוב הרוסי" עברה בלי דרמות, ומבטיח שהתוצאות תתאמנה בדיוק להערכותיו המוקדמות. לדבריו, "הקמפיינים ברוסית התנהלו בעצלתיים, אף מפלגה לא חידשה ולא הפתיעה. קולות הגעוואלד והאיומים שמא מגזרים אחרים ינהרו לקלפיות כלל לא נשמעים ברוסית".
צילום: יהושע יוסף
כשהכל רדום, מה שהיה - הוא שיהיה, בהבדל אחד. "השינוי הזה הוא הזינוק של יש עתיד, המפלגה היחידה שעובדת נכון ב'רחוב הרוסי'", מנמק קורין. "ביש עתיד נתנו שלושה מקומות גבוהים לנציגים דוברי רוסית, ולא טעו. הם מצדיקים את ההשקעה האלקטורלית, הם נגישים, ניתן לפנות אליהם ולקבל סיוע גם בנושאים פרטניים, נוסף על נושאים כלליים יותר, כמו הגדלת העזרה לניצולי שואה ילידי בריה"מ. מעבר לאמירה העקרונית - המפלגה השנייה בישראל משריינת שלושה מקומות מכובדים ליוצאי בריה"מ! השיטה הזאת פשוט עובדת. מפלגה שחולמת על קולות ביום הבחירות צריכה לנהוג כך".
כתוצאה, מנבא קורין, המאגר העצום של קולות ישראלים דוברי רוסית יתחלק הפעם בין שלוש שחקניות - ישראל ביתנו, הליכוד, ויש עתיד - בלי שאחת מהן תקבל את הנתח הדומיננטי. ישראל ביתנו מחזיקה מעמד בזכות האינרציה, אף שהתמיכה בה בקרב העולים ממשיכה לרדת, ואילו הליכוד יקבל את חלקו, אך לא בזכות עבודתו ב"רחוב הרוסי" אלא למרות היעדר כל עבודה כזו.
"הניסיונות להקים רשימה רוסית חדשה, כדי לטרוף את הקלפים, כשלו כצפוי", מאבחן קורין. "כשראיתי שתוצב בראשה סטלה ויינשטיין, הבנתי כמה זה מצחיק ולא רציני. היא לחלוטין לא מוכרת בקרב דוברי רוסית, ולא מתאימה למשימה".
גם הגורם האוקראיני, שעשוי היה להוות פקטור משמעותי בבואם של עולים רבים לבחור במפלגה זו או אחרת, לא נוצל על ידי אף כוח פוליטי. "אולי הפוליטיקאים סברו שהאינטרס של דוברי הרוסית למלחמה באוקראינה נחלש, ואולי הם פשוט חששו לגעת בנושא הזה", תוהה קורין. הוא לא יופתע אם כתוצאה מכך רבים מהעולים, במיוחד החדשים שבהם, כלל לא יגיעו לבחור. בשלושת החודשים האחרונים קורין נכח במפגשים של נציגי מפלגות עם בוחרים דוברי רוסית, ולא זיהה שם עולים טריים. אלה שעלו ארצה אחרי הפלישה הרוסית יבלו את יום הבחירות הרחק מן הקלפיות.
***
יישובי גבול הצפון - מקווים לעוד קצת מהשקט
"אין בקריה אווירת בחירות. זה מוזר. אף פעם לא היה ככה. אין שלטים, אין סניפים של המפלגות. כלום. לאנשים כנראה אין חשק לכל השיגעון הזה".
צילום: אייל מרגולין, ג'יני
שמעון עמר הוא אחד הברומטרים של קריית שמונה. הפלאפל שלו הוא מוסד בעיר. הוא ירש אותו מאבא שלו, ומקווה להוריש אותו לבן שלו בעתיד. כבר 64 שנים הוא מכדרר ומכניס לפיתות. איש ישר והגון, שעובד קשה ומתפלל לטוב. "מה אני רוצה שיקרה בבחירות? שיהיה שקט. שתהיה פרנסה. שהילדים שלי יגדלו במדינה טובה".
קריית שמונה היא אמנם עיר ליכודית (בבחירות האחרונות קיבל כאן הליכוד 51.4%, ויש עתיד רק 5.1%), אבל בפעם הזאת הוא שומע גם קולות אחרים. חלקם מימין ("אנשים מדברים על בן גביר; אני לא מצליח להבין את הקטע שלו. זה לא שיש לי משהו נגדו, אבל זה נראה לי קצת שיגעון. אני חושב שבסוף הוא יגמור עם לא יותר מעשרה מנדטים"), וחלקם מהמרכז ("אני שומע לא מעט 'לפיד'. בשבוע שעבר היינו בארוחת חג אצל חברים בשאר ישוב. זה יישוב ימני, וכולם שם אמרו שהפעם הם לא מצביעים ליכוד, הם מצביעים לפיד. למה? לא יודע. כנראה לאנשים נמאס והם רוצים שינוי").
יוקר המחיה מעסיק את הצפוניים יותר מאשר הפוליטיקה. עמר לא רואה סיכוי לשינוי. "הכל נורא יקר. ירקות, שמן - הכל בשמיים. זה ככל הנראה בכל העולם, וזה משפיע גם עלינו. אנחנו עוד במצב טוב יחסית לעולם, אבל זה מטריד. אנשים צריכים לחיות".
גם המצב הביטחוני מורגש היטב. אחרי 16 שנים של שקט מאז מלחמת לבנון השנייה, הדיבורים סביב הסכם הגז עם לבנון העלו שוב את מפלס החששות. "אני חושב שזה הסכם לא רע בכלל", הוא אומר. "קריית שמונה שבעת מלחמות. אנחנו רוצים שקט. כל מה שיקדם את השקט הזה הוא מבורך, ונראה לי שההסכם הזה מבטיח לנו שקט - אז הוא טוב".
***
בעוטף עזה - שקט פה, אבל מודאגים
"הבחירות נוכחות כאן. אנשים מדברים. חלק מודאגים פחות, וחלק, כמוני, מודאגים מאוד. תמיד אומרים לנו שהבחירות הפעם הן גורליות, אבל התחושה שלי היא שבפעם הזאת זה אמיתי".
קשה לפספס את הדאגה אצל יריב וולק, מנהל משק "רגולסקי" במושב נתיב העשרה. לא מסיבות כלכליות־ביטחוניות, אלא מהפוליטיקה. "אני שומע את הקולות, וזה מטריד", הוא אומר כשאני משוחח איתו שבועות ארוכים מאז פגישתנו. "הצעירים הקצינו מאוד. יש כאן כישלון של החינוך שלנו. בן גביר זאת תופעה מטרידה. התייחסנו אליו כולנו - גם אתם בתקשורת - כאל חיית מחמד, אבל הוא גדל למפלצת שעכשיו כבר אי אפשר לשלוט עליה. אני לא משתייך לאלה שאומרים שהמדינה נגמרה, אבל זה מדאיג מאוד".
נתיב העשרה חגג בשבוע שעבר 40 שנה. היו לא מעט הופעות, בעיקר של חבר'ה מקומיים, וגם כמה ברכות. נשיא המדינה שלח ברכה מצולמת, וגם גל גדות - ש"אימצה" את המושב כשביקרה בו בקיץ האחרון. מבין הפוליטיקאים הגיע אלון שוסטר ("המחנה הממלכתי"), שמתגורר באזור. "היה מכובד מאוד", אומר וולק. "אתם, התל־אביבים, גרים בחור. כאן זה המקום האמיתי".
הכלכלה מטרידה אותו, כמו את כל חקלאי האזור. הממשלות הבטיחו, אבל שכחו לקיים. הממשלה האחרונה גם העבירה את הרפורמה בחקלאות, שבינתיים לא הביאה שום גזרים אלא רק מקלות. "אנשים עובדים, אבל החקלאות על כרעי תרנגולת. אנחנו, החקלאים, אנשים חזקים, והעוטף הוא אזור חזק, אבל הענף הזה יתקשה להחזיק כך לנצח".
ביטחונית המצב טוב, אפילו טוב מאוד. נראה שהמבצע האחרון בעזה חיזק את ההרתעה. "אפשר לחתוך את השקט בסכין", הוא צוחק. "שקט פה לגמרי. בניגוד לעבר, אני אפילו לא שומע אימונים של הצד השני. אבל מה שמטריד אותי זה לא חמאס או הג'יהאד האסלאמי. מולם נתמודד בהצלחה. אני הרבה יותר מוטרד ממה שקורה אצלנו במדינה".
***
פעם ראשונה בקלפי - רוצים נציגים שאכפת להם
בתחילת מערכת הבחירות נפגשתי עם המצביעים לראשונה, חבר'ה בני 18 שלא הסתירו סלידה מהפוליטיקה המקומית, והתלבטו אם בכלל לצאת להצביע. אחת מהם היתה טלי בר מלוד. בת לעולים ותיקים מבריה"מ, שהסבירה כי לא תלך בדרכי הוריה, המצביעים בדרך כלל למפלגות בעלות מצע ימני. היא, לעומתם, מחפשת פוליטיקאי/ת מהצד השמאלי של המפה, רק שהיא לא מוצאת מישהו שיתאים לה בעידן "שהכל מזויף בו אצל הפוליטיקאים".
צילום: אריק סולטן
"אני לא אוהבת טיפוסים כמו מרב מיכאלי", היא אמרה אז, "שכל מה שמעניין אותה זה דיבור הפוליטיקלי קורקט, זה נראה לי לא אמין. אני רוצה חברי כנסת שידברו אלי דוגרי". כשחזרנו אליה השבוע, היא נשמעה לפתע אחרת לגמרי ואמרה בחיוך מבויש: "זה ממש אירוני שבקיץ אמרתי שמרב מיכאלי מעצבנת אותי והיא כולה מתייפייפת, אבל לפני כמה ימים הגעתי לתובנה שהפתיעה גם אותי. עדיף מישהו מתייפייף מאשר מישהו שלא אכפת לו, כי בכל זאת היא מראה שאכפת לה. חשבתי על הדברים שנוגעים לי, ובתור מישהי שמשתמשת כל הזמן בתחבורה ציבורית, ונוסעת מעיר אחת לעיר אחרת על בסיס יומיומי, אני רואה שהתחבורה הציבורית משתנה לטובה. חזרו לי הרכבות בשישי ובמוצ"ש עד 23:00 בלילה ונהיה לי יותר נוח. אני חושבת שהיא שרת תחבורה שעושה דברים, וגם אם היא משוויצה ודואגת לספר לכולם שהיא עושה את זה, זה בסדר".
טלי התייחסה גם לעובדה שאצלה בבית דובר רבות על ההשפעות של הסוציאליזם, והיא דווקא מחפשת מפלגה שהיא סוציאל־דמוקרטית: "סקרתי את כל המפלגות שאני חושבת שיכולות להתאים לי, וכרגע אני חושבת ש'העבודה' היא הכי סוציאל־דמוקרטית שיש למישהי עם השקפת עולם כמו שלי. אני לא מסוגלת להצביע למרצ, לדוגמה".
