מקרטעים בדרך לממשלה: איך הצליחו לסבך את הקמת הממשלה החדשה?

יחסית לממשלה ההומוגנית שאמורה לקום - ימין על מלא ושאר קלישאות - נראה כי בכל מה שקשור לחלוקת התיקים ומשרדי הממשלה היא תהיה הטרוגנית למדי, שלא לומר פרוביזורית לגמרי. רבים ממצביעי הגוש המנצח, שחיכו להרכב קואליציוני בדיוק כמו זה המתגבש, ושבניגוד למסע הדה־לגיטימציה של הצד השני והתקשורת אין להם כל בעיה שאיתמר בן גביר יהיה שר הביטחון הלאומי ושסמוטריץ' יהיה שר האוצר או אפילו שר הביטחון - והם גם אלו שתומכים ומייחלים לשינויים הגדולים הצפויים במערכת המשפט - גם הם לא יכולים שלא להביט בעיניים כלות במשא ומתן הפוליטי המתנהל בשבועות האחרונים ולהבין שמשהו פה משובש לחלוטין.

זה מתחיל בשיטות התמוהות לניהול המגעים שמוביל בנימין נתניהו, נמשך בהתעקשויות המיותרות של השותפים ועד להתמשכות האינסופית של משא ומתן, שחשבו שיכול להסתיים בתוך יומיים. הסיכוי שנתניהו יוכל להשביע ממשלה מבלי לבקש הארכה של שבועיים נוספים מנשיא המדינה הולך ופוחת, וכל זה כשהמצב הביטחוני מעורער, חלק מהשרים היוצאים כבר לא מתפקדים והאחרים עסוקים במחטפים מחוצפים של הרגע האחרון. המחשבה שאפשר היה לפנות כבר לפני שבועיים מכיסאותיהם את מי שהחזיקו פה את ההגה בשנה וחצי האחרונות, ולמעשה עושים זאת עד עכשיו, מעוררת פלצות.

וזה עוד כלום לעומת חצאי התיקים, הרוטציות, העברת יחידות סמך ממשרד למשרד והחוקים המהירים המתוכננים, כדי לאפשר לקואליציה ההומוגנית לקום על רגליה. גם תומכיה הגדולים של הממשלה הנכנסת ייאלצו להודות שמדובר בפתיחה מטורללת למדי. ומיותרת לחלוטין. ובעיקר חסרת הצדקה.

כרגע, אל תבנו על יציבות

משרד האוצר, למשל. על פי ההסכמים המתגבשים, יהיה בצלאל סמוטריץ' שר האוצר למשך שנתיים ואחריו יתמנה אריה דרעי. המציאות של שר למשך שנתיים, שלא יכול באמת לעבוד ולהכין תוכניות ארוכות טווח, לנהל את צוות המשרד, למנות את האנשים שלו לתפקידים הרגישים, ועוד במציאות כלכלית כל כך גרועה שאותה ירש מקודמו, אינה טבעית ואינה יעילה בלשון המעטה. לא זו אף זו, מדובר בשני הפכים מוחלטים בתפיסתם הכלכלית: סמוטריץ' ליברל, דרעי ריכוזי. סמוטריץ' נגד ועדי העובדים, דרעי בעדם. סמוטריץ' מאמין בכוחות השוק, ואילו דרעי ברווחה.

וכשמדובר בנושא כל כך משמעותי כמו קופת המדינה, ואת זה מבין כל כלכלן מתחיל, שלא לומר המומחה הכי גדול לכלכלה שיש היום במערכת הפוליטית - בנימין נתניהו - יש צורך בראש ובראשונה ביציבות. כך הצדיק נתניהו את התקציב הדו־שנתי הראשון בעולם שאותו העביר לראשונה ב־2009 ומאז אומץ בכל ממשלותיו ובממשלה שבאה אחריו.

המחשבה שבכל מקרה זהות השר ומדיניותו פחות משמעותיות, מאחר שמי שינווט באמת את המהלכים מלמעלה יהיה נתניהו, לא תחזיק מים במבחן המציאות. כאשר שרי האוצר באים ממפלגת השלטון - אז אולי. אבל כאשר בראשות המשרד עומד ראש מפלגה אחרת שמחזיקה את הקואליציה, נזהר ראש הממשלה מאוד שלא להתערב יתר על המידה. כך היה, למשל, עם יאיר לפיד. נתניהו התנגד נחרצות למדיניות מע"מ אפס שהתעקש לפיד להוביל להורדת מחירי הדיור, אבל נאלץ לזרום. כך גם עם תוכניותיו של משה כחלון שאותן לא רצה. גם בממשלה היוצאת ראו ראשי הממשלה נפתלי בנט ואחריו לפיד את ליברמן מוביל אותם לעברי פי פחת ולחידלון כלכלי, ולא יכלו לפצות פה ולצפצף.

הליכוד, יחד עם היועמ"ש, רקחו בזמנו איזו מרקחת משפטית שתאפשר משחקי כדורגל בשבת בליגות הגבוהות. היום, לפחות לפי התנהלות דרעי ויתר הסיעות החרדיות, זה כנראה לא יקרה

כך גם במשרד הביטחון. על פי ההסכמים המתגבשים, יחידת מג"ב איו"ש תועבר לשליטת המשרד לביטחון לאומי בראשות איתמר בן גביר. נכון להיום פלוגות משמר הגבול ביחידה זו מסונפות לצה"ל. לא לרמטכ"ל, ובוודאי לא לשר הביטחון, אלא למח"טים בשטח. יש משימות שצה"ל לא יכול, או לא מעוניין, לעשות ללא כוח משטרתי צמוד.

כעת, לאחר שההסכם הקואליציוני ייושם, תוהים המפקדים בשטח אם מה שעבד באופן טבעי ובשיתוף פעולה בין היחידות ברמת הדרג המבצע, ייאלץ כעת לעבור נוהל מסורבל של תיאום בין לשכות שרים. החשש שלהם הוא שקיים פה פוטנציאל נזק שיגבר על התועלת.

אבל אלו חששות שעליהם מתגברים הפוליטיקאים באמצעות חלוקה נוספת של עוד תיקים, עוד חלקי משרדים ועוד תפקידים ותתי־תפקידים. אחרי שלוש שנים של אילוצים פוליטיים, רוטציות, פריטטיות, עשרות ח"כים נורבגיים ועוד מרעין בישין פוליטיים והמצאות שונות ומשונות, היתה עכשיו הזדמנות להחזיר עטרה ליושנה. ממשלות יציבות וברורות כמו של פעם. אלא שההזדמנות הזאת הוחמצה. רוטציה, צריך לזכור, היא לפעמים דדליין. מועד החילופים הצפוי הוא לא פעם גם מועד סוף דרכה של הממשלה. לפרטים נוספים אפשר לפנות בעניין לבני גנץ.

מרגע השבעת הממשלה ייאלצו השרים החדשים להוכיח כי ביכולם גם לקיים את כל מה שהתחייבו עליו במערכת הבחירות ולענות על הציפיות הגבוהות של מחנה הימין שבחר בהם, וכעת תולה בהם תקוות עתק. עוד לפני שהושבעה הממשלה אפשר לראות שינוי כיוון מסוים להרגל הוותיק של מנהיגי הימין לשנות את טעמם, ובעיקר את הטונים, ברגע שכף רגלם דורכת במשרד שהופקדו עליו.
האמירה "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" היתה תפורה על שרי הימין וראשי ממשלותיו, שהילכו במסדרונות השלטון על קצות האצבעות. חברי הממשלה החדשים אמנם עדיין לא מהלכים במסדרונות אלה, אבל לפי האמירות והתגובות האחרונות, נראה שהפעם רובם אכן באו לשלוט ולשנות.

הכוח לעשות

הרמטכ"ל, רב־אלוף אביב כוכבי, הופתע מאוד למשמע התגובה של בן גביר לדבריו, כי אסור היה לו להתערב בנוגע לעונשו של החייל מחברון שנידון לעשרה ימי מחבוש. עד היום כאשר הרמטכ"ל היה תוקף פוליטיקאי, היה האחרון יורד למסדרון אחורי. נעלם עד יעבור זעם. מבחינה ציבורית אין כמעט שום נבחר ציבור שיכול להתמודד עם האפיל התקשורתי והציבורי של מפקד צה"ל.

אבל בן גביר לא שתק. הוא תקף חזרה. המילים הופנו אל כוכבי, אבל כוונו לאוזניו של בכיר אחר - מפכ"ל המשטרה, שעליו יהיה ממונה בן גביר בעוד שבועות אחדים. ולא רק אליו, אלא לכל פקידי הממשלה והדרג הבכיר במשרדים השונים, שהתרגלו שהפוליטיקאים, בטח כאשר הם מהימין, עושי דברם.

בן גביר לא לבד. הציפיות הגבוהות של הבוחרים הכניסו אומץ לפוליטיקאים גם ממפלגות אחרות כמו הציונות הדתית, הסיעות החרדיות והליכוד, לעמוד הפעם על שלהם. בין שאכן ינהגו כך ובין שיתקררו רגליהם כרגיל עם התבססותם במשרדיהם, במחנה השני הלחץ נעשה היסטרי בכל יום שעובר.

האמירות על המדינה שהלכה, מערכת המשפט שהתרסקה וצה"ל שהסתאב והפך פוליטי, הן תוצאה של התחושה ששלטון הימין יהיה שונה הפעם. שאם בעבר הביקורת בתקשורת הכללית, בעולם האקדמיה והתרבות, היתה גורמת לשרים בימין להוריד את הראש, להתקפל ולהתנצל, הפעם סיכוי גבוה שלא כך יהיה.

כשהיה נתניהו ראש הממשלה, נקרתה בדרכו הזדמנות פז להביא לסגירת ערוץ 10 שתקף אותו בכל תוכניות האקטואליה שלו. אף אחד לא יכול היה לבוא אליו בטענות אם היה מחליט לעשות כך: הערוץ קרס לתוך עצמו כלכלית, ולא עמד בהתחייבויותיו, שהיו התנאי לקבלת זיכיונו. אם נתניהו היה יושב בחיבוק ידיים, הערוץ היה נופל ומפסיק את שידוריו. ראש הממשלה הרהר בעניין, שקל ובחן, והחליט ברגע האחרון להתערב לטובת הערוץ. הפעם נראה שכוונותיו ביחס לתאגיד השידור הציבורי נחרצות יותר, והסיכוי כי ערוץ 11 יפסיק את שידוריו במתכונת הנוכחית, ממשי.

כך גם לגבי יתר הסיעות. כשאריה דרעי שימש שר התמ"ת, החליט בית המשפט כי משחקי הליגה למקומות עבודה בכדורגל בשבת אינם חוקיים, כיוון שהם סותרים את חוק העבודה והמנוחה. דרעי, כשר הממונה על אכיפת החוק, יכול היה לקבוע כי כל משחקי הכדורגל בשבת אינם חוקיים בהתאם לאותה קביעה. אבל הוא גמגם. ובינתיים הליכוד, יחד עם היועמ"ש מנדלבליט, רקחו איזו מרקחת משפטית שעד היום לא ברורה מידת יציבותה, שתאפשר את המשחקים בשבת בליגות הגבוהות. היום, לפחות לפי התנהלותו והתנהלות יתר הסיעות החרדיות, זה כנראה כבר לא יקרה.

ביו"ש מחכים לבשורה

הממשלה החדשה אמורה גם להביא עימה בשורות אמיתיות למתיישבי יהודה ושומרון. אמנם סיפוח מלא של השטח לא על הפרק, אבל עד לשם כמה מהלכים דרמטיים מתוכננים, כאלה שיוכלים לשנות את המציאות באזור מהקצה אל הקצה.

זה מתחיל במנהל האזרחי. על פי ההסכם המתגבש, מי שאמור לקבל אליו את המנהל הוא התומך הכי גדול בסגירתו. אז המנהל אמנם לא ייסגר, אבל כמה מסמכויותיו השלטוניות ביו"ש יקוצצו ממנו. המטרה של סמוטריץ' היא להשוות את אורח חייהם של המתיישבים לזה של יתר אזרחי ישראל. אם בתל אביב ובבת ים אפשר לפנות לממשלה ולקבל אישורים שונים, ברישוי ובהיתרים שונים, מעתה יוכלו גם בפדואל ובשערי תקווה לעשות כך. כל גורם שהפריע עד כה במנהל האזרחי, עיכב מתן אישורים ובלם אורח חיים תקין של התושבים - ימצא את עצמו נעקף בקלילות. מחלקות שלמות במנהל יתבטלו, ומי שלא יישר קו עם המדיניות החדשה, יוחלף.

כך גם לגבי הבנייה הערבית הבלתי חוקית בשטחי C. ההשתוללות, ששברה שיאים בממשלה היוצאת, תיבלם. מבנים רבים ייהרסו ותושביהם יפונו. עיני הכל יהיו נשואות בראש ובראשונה לחאן אל־אחמר, מאחז ערבי לא חוקי שבג"ץ אישר לפנות. תחילת המשילות בשטח תיבחן שם.

תחת שליטת בן גביר יפעלו כוחות מג"ב בחברון ובכל מקום שבו יש חיכוך עם אוכלוסייה אזרחית. עדיין לא ברור מה יהיו סדרי הכוחות המשטרתיים שייכנסו לפעולה, אולם אם יש הסכמה מקצה לקצה בקואליציה הנכנסת הרי היא שחיילי צה"ל לא צריכים להתעסק במשימות הדורשות חיכוך עם אוכלוסייה אזרחית, אנרכיסטים ופעילי שמאל קיצוני, שבאים להתסיס ולהפריע לחיילים במשימתם. גם שר הביטחון הבא המסתמן, יואב גלנט, ששומר על שתיקה בימים אלה עד שיידע בוודאות לאיזה משרד ממשלתי הוא מיועד, יתמוך בהחלטה לתגבר את החיילים בשוטרי מג"ב.

בינתיים, ה"עליהום" של צמרת צה"ל על שני החיילים שהתעמתו עם הפורעים האנרכיסטיים, גלש למערכת הפוליטית וחשף את בכירי הממשלה היוצאת במערומיהם. זו ממשלה באס"ק (ביטוי צבאי שפירושו אווירת סוף קורס). כבר לפני שבועיים הודיע לפיד כי ישיבת הממשלה שהתקיימה באותו היום היא הישיבה האחרונה. בני גנץ כבר לא מתפקד, וכך גם מרבית השרים שמחכים כבר ליום שבו יבואו מחליפיהם וישחררו אותם. לפיד וגנץ מיהרו לגבות את הרמטכ"ל, אבל שכחו לעשות אותו הדבר לחיילים בשטח.

גם הרמטכ"ל נתפס במערומיו. האיגרת שפרסם, בעיצומה של השבת אגב, הופכת את לוחמי גבעתי בחברון לבלתי אנושיים, כאשר תקף אותם וקבע כי אפשר "לנצח ולהישאר בני אדם". מעשיו והתבטאויותיו לא מותירים מקום לספק כי פניו למערכת הפוליטית, וברור לאיזה צד. חודש לפני שהוא פושט את המדים אין לו בעיה להתעמת עם השלטון הנכנס, ונראה שהוא שש אלי קרב, בטרם יצטרף למחנה הנגדי עם תום תקופת הצינון.