המגנה כרטה, מסמך הזכויות מהמאה ה־13, היה הצעד הראשון לתחייה המודרנית של הדמוקרטיה היוונית. המורשת המרכזית במסמך שנכפה על המלך ג'ון לא קשורה לדמוקרטיה מהותית ולא לעילת הסבירות. הדמוקרטיה חזרה באמצעות שיטת המושבעים, אבן היסוד של המשפט המקובל.
לא המלך שופט, אפילו לא פילוסוף, סתם עמך אנגליה - או ליתר דיוק, הזכות להישפט על ידי חבר אנשים השווים להם במעמדם.
בשלב מסוים הופסקה בקולוניות האנגלוסקסיות שיטת המושבעים, הילידים היו חשודים בפסיקה נגד הכתר במקרה מרד. לכן בישראל, אף שאנו נוהגים בשיטת המשפט המקובל, אין מושבעים. ולא רק שאין מושבעים, על פי אצטגניני המשפט אצלנו, הדיוטות לא יכולים בכלל להבין בתחום המשפטי.
זהו, במחילה, קשקוש עלוב שלא מסתדר עם המציאות. האזרחים בארה"ב, בבריטניה, באוסטרליה, בגרמניה ובשלל מדינות דמוקרטיות, אינם עולים בשיקול דעתם ובחוכמתם על הישראלים. תפקיד המושבע הוא להתרשם אם עדות העד מהימנה ואם מסכת הראיות תומכת בתזת התביעה. בסוף ההליך המושבעים קובעים את פסק הדין. לא צריך להיות אהרן ברק כדי להחליט אם עד משקר או מדבר אמת. הוא לא מכונת אמת.
אי לכך ובהתאם לזאת, כחסיד דמוקרטיה מושבע, אני רואה עצמי כשיר לחלוטין להביע דעתי בענייני משפט, עדים, ראיות ותזות תביעה מופרכות.
כעת בינג' זריז לרגל יציאת משפט נתניהו לפגרה. נתניהו מואשם בתיק 1000 במרמה והפרת אמונים (לא חוק המתנות). לשיטת התביעה התיק עומד על שני עוגנים. קבלת המתנות בזיקה לתפקידו הציבורי, וניגוד עניינים - קשרי חברות עמוקים עם מילצ'ן וקבלת מתנות ממנו.
עד כה, החקירה הנגדית התמקדה בעיקר בחציו הראשון של האישום, קבלת המתנות. עדת התביעה המרכזית היא הדס קליין, מזכירתו של מילצ'ן. עדה לא קלה. בניגוד לפילבר וחפץ שנסחטו להעיד נגד נתניהו, קליין שייכת לז'אנר של אילן ישועה. לתחושתי, היא התייצבה במחוזי עם מוטיבציה גבוהה להרשעה מגובה במקהלה תקשורתית.
אבל עו"ד עמית חדד, ששופרות הפרקליטות ניסו לזלזל בו, אינו רק יסודי, אינטליגנט ושיטתי אלא גם לא פעם נועז ומבריק. נדבך אחר נדבך, מכרסם חדד בתזת התביעה והשבוע גם הבקיע חור גדול בחומה.
על חדד לענות על שלוש שאלות: מדוע ניתנו המתנות? כמה מתנות ניתנו? והאם נתניהו דרש אותן או ידע על דרישה כזו?
בתחילת החקירה הנגדית בשבוע שעבר, התמקד חדד בהנחת תשתית ובסיס להמשך חקירתו. הוא שתל מוקשים וענה על השאלה הראשונה.
חדד פתח בהצגת החברות החמה בין שרה נתניהו לבין מילצ'ן וקליין. הוא הוכיח שבני הזוג העניקו מתנות לקליין, למילצ'ן ולאשתו, וזאת בניגוד לעדות הראשית של קליין. כמו בכל תיקי האלפים נחשפה שיטת פעולה נכלולית ספק־חוקית של המשטרה, שהפעילה את קליין כמעין "סוכנת" הנפגשת עם החוקרים בחניונים ובפארקים, שם העבירה להם חשבוניות ומסמכים השייכים למילצ'ן ולפאקר ללא ידיעתם.
במקביל, באופן תמוה, המשטרה לא מימשה את צווי החיפוש על הפלאפונים של קליין, שנשברו ונעלמו באורח פלא. בעולם שאחרי הפגסוס, האזרח צריך לשאול עצמו אם המשטרה לא מימשה את הצו כי כבר ידעה על התוכן. אולי התוכן מסייע להגנה? אולי התוכן מפליל אחרים? שאלות.
נוסף על כך, לא היה תיעוד מוקלט לשתי חקירותיה הראשונות של קליין.
וכאן אנו מגיעים לשאלת ההיקף.
על פי קליין, נתניהו קיבל שמפניות וסיגרים בהיקף של כ־690 אלף שקלים. לטענת קליין הוא גם הפוליטיקאי היחיד שקיבל ממילצ'ן סיגרים. בקיצור, קשר ייחודי. היעד הראשון של עו"ד חדד היה לקעקע את טענותיה של קליין בנוגע להיקף המתנות (לטענתה: 65% מהשמפניות ו־98% מהסיגרים שמילצ'ן רכש הועברו לנתניהו). איך הוא עשה זאת? הוא השתמש בחשבוניות הרכישה, המעידות על כך שמרבית הרכישות הופנו לצריכה הפרטית של מילצ'ן ולא לנתניהו.
בהמשך עימת חדד את קליין עם עדויות הנהג, יונתן חסון, שהעביר את המשלוחים לנתניהו. כך נחשף כי בכל תקופת כתב האישום (שש שנים) נסע חסון, לפי עדותו, רק 25 פעמים לירושלים כדי למסור לנתניהו שמפניות ולעיתים סיגרים. מחישוב מהיר עולה שמדובר בסכומים נמוכים דרמטית מכתב האישום.
חדד גם הוכיח כיצד לפי גרסתה הראשונית של קליין במשטרה, מרבית הרכישות הופנו עבור מילצ'ן ולא עבור נתניהו. מילצ'ן רכש שתייה קלה בהיקפים עצומים, באותם זמנים שבהם נרכשו השמפניות - 4,000 בקבוקים בשלושה חודשים.
מה זה אומר? שמילצ'ן רכש שתייה קלה בהיקפים עצומים וזה מעיד בהכרח על אירוח בהיקף נרחב, בשמסגרתו מן הסתם הוגשו גם שמפניות, בניגוד לטענתה של קליין שלא היו אירוחים רבים.
חדד אף הציג כיצד הבדיחה הידועה על מילצ'ן היא נטייתו לרכוש ולהעניק סיגרים לכל מכריו, זאת בניגוד לטענה של קליין שהעניק סיגרים בארץ רק לנתניהו.
בסוף יום החקירה האחרון פנו השופטים לתביעה וביקשו לקבל הסברים בנוגע למתודולוגיה שבאמצעותה חישבו את היקף המתנות בכתב האישום. השופט ברעם אף ציין שהערכותיה של קליין "לא רוצה להגיד מהשרוול, אמירות אינטואיטיביות", דהיינו אינן מבוססות על נתונים אובייקטיביים, וסיכם שללא עדותה אנו "שרויים בערפל" בנוגע להיקף.
כשחדד מעמת את קליין עם נתוני הרכישה בבית מילצ'ן, היא מופתעת מהמידע המוטח בה.
לפעמים אנקדוטה קטנה מעידה למושבעים על אמינות עד.
חדד מציג לקליין חשבונית שבה רשומה קנייה סיטונאית של משקאות, בין היתר של רדבול.
קליין עונה "לא, לא זוכרת רד בול בארוחות של מילצ'ן".
בערך דקה וחצי לאחר מכן, חדד שואל, מי צרך רדבול? קליין עונה: "ארנון".
אחרי כמה דקות, חדד מציג חשבונית נוספת, עוד מסה של רדבול, קליין בתגובה: "ארנון אהב מאוד".
תוך חמש דקות לערך, קליין משנה גרסה ממי שלא זוכרת רדבול בארוחות של מילצ'ן למי שאומרת שמילצ'ן אהב מאוד רדבול.
מושבע טוב שם לב לדברים האלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו