החרדים צריכים להחליף דיסקט

השנה החולפת היתה שנה שחורה למגזר החרדי. בשני אסונות בשבועות האחרונים ובשנת הקורונה מתו חרדים רבים, לשווא. הקו המקשר בין האירועים הקשים הללו והחללים החרדים שהם הפילו, הוא תפיסת עולם שרואה במדינה גוי פריץ ובחוקיה גזירות שצריך להפר, מזלזלת בציות לחוק ומאופיינת בבריחה מאחריות ובהטלת אשמה על אחרים, עדיף המדינה ושליחיה. כמו כל אדם וקהילה, גם החרדים חרדים לחיי אדם. כמו כל אדם דתי, הם מבקשים מהאל חיים. האם מספר המתים המאמיר לא מחייב חישוב מסלול מחדש?
השנה החולפת היתה מאתגרת לכל הישראלים, אבל רעה במיוחד למגזר החרדי. בשבת האחרונה התמוטטה בחסידות קרלין־סטולין טריבונה שנבנתה ברשלנות. שניים נהרגו וכ־180 נפצעו. החסידות הזו זהירה יחסית בנושאים הללו, אבל זה לא מנע פרטץ' שהביא למוות ולדם. לפני שלושה שבועות התרגש עלינו אסון מרון. הוא גבה, בעיקר מהקהילה החרדית, 45 הרוגים ועוד כ־120 פצועים. כמו שהעידו כל מי שהיו מעורבים בארגון האירוע לאורך השנים, בעלי ההקדשות הסובבים את ציון קבר הרשב"י, יחד עם פוליטיקאים חרדים ובלחץ המאמינים, עשו הכל כדי לרדד למינימום את המגבלות החוקיות על השתתפות וגם על אלו צפצפו. כל הדרך עד לאסון.

אבל המשבר הקשה ביותר, אולי בתולדותיה, נגרם לקהילה החרדית בשנת הקורונה. במרוצת השנה הזו נפטרו בקבוצת הסיכון של בני 60 ומעלה חרדים בשיעורים מסמרי שיער. אל מול תמותה של 1 ל־350 במגזר היהודי הלא חרדי, במגזר החרדי נפטר 1 לכל 100 מבני קבוצת הגיל. 1%(!) מהחרדים מעל גיל 60. זאת לצד שיעורי תחלואה בציבור החרדים, שבשיא המחלה הגיעו לכדי שליש מהחולים בקורונה בישראל, ולפי עשרה ויותר משיעור התחלואה בציבור הכללי.

מדובר בגורמים שונים ובאירועים בסדר גודל אחר, אבל יש להם מכנה משותף משמעותי. החברה החרדית עיצבה את אמונותיה, את יחסה למדינה, לרשויותיה ולחוקיה כשהיתה קהילת מיעוט קטנה. היום היא מהווה 13% מאזרחי ישראל. יחסה האידיאולוגי של מרבית הקהילה החרדית למדינת ישראל מנוכר וחשדני. במרוצת השנים ראו מנהיגיה, האשכנזים ובעקבותיהם הספרדים, במדינה ובמשאביה פלטפורמה נוחה למימון חיי "חברת הלומדים" ורשת רווחה חברתית משובחת. בתקציבים שקיבלו מהמדינה על בסיס כוחם הפוליטי פעלו החרדים לאפשר את גדילתה העצומה, תוך הגבהת החומות בינה לבין החברה הישראלית. יחסם של רבים ממנהיגי הקהילה וחבריה, באומר או במעשה, כלפי המדינה, אומר כולו זלזול, אפילו בוז. תפיסת העולם הזו היתה רעה גם בעבר, אבל לנוכח שיעורה הגדל של הקהילה החרדית בישראל היא ממיטה אסונות על החרדים עצמם, ולעיתים גם על שאר אזרחי המדינה.

הקהילה החרדית, בכללה, חייבת להתעשת. התרבות של לקיחה ללא נכונות לשאת בנטל, הטלת אשמה על כל העולם במקרים של אסונות ובכלל, זלזול במדינה ובחוקיה וחוסר אחריות כלפי פנים ובוודאי כלפי חוץ - תמשיך להמיט אסונות כלכליים, חברתיים וכאלו שעולים בחיי אדם, על החרדים ועל כולנו. המנהיגות הוותיקה כושלת ולא מצליחה לצאת מהמעגל השוטה המסוכן שבו היא חיה. הגיעה שעתם של מנהיגים חרדים צעירים, בני כל הזרמים והחצרות, להתעשת, לקבל אחריות ולהוביל את הקהילה החרדית לשותפות משמעותית ולנשיאה משותפת בנטל הישראלי. אלוקים קורא לכם. מקווה שתשמעו. 

ד"ר שוקי פרידמן הוא מנהל מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס