לאחר חזרת החללים מהשבי: עלינו לעשות חשבון נפש אישי ולאומי

לאחר חודשים ארוכים של אי־ודאות מייסרת הגיע לקיצו מסע הספק הנורא של משפחות החטופים. התורה מתארת את סבלו של יעקב אבינו שסירב להתנחם על בנו, כשראה רק את כותנתו מגואלת בדם. בניגוד לסיפור המקראי שהסתיים בשמחה, הפעם המציאות היכתה בנו באכזריות חסרת תקדים.

הקבורה, גם אחרי זמן כה רב, מהווה קו פרשת מים בין הטלטלה והספק לבין ודאות כואבת. על פי ההלכה היהודית, האבלות מתחילה רק לאחר הקבורה. היהדות מאפשרת ביטוי מלא לכאב דרך מנהגי האבלות, אך גם דורשת בסופו של דבר חזרה הדרגתית לחיים. במקרה הנוכחי, כשהפצע עמוק במיוחד בגלל האכזריות הזדונית, תהליך ההחלמה יהיה ממושך ומורכב יותר.

התגובה היהודית לאסון מחייבת חשבון נפש אישי וקולקטיבי. במקרה של אסון בקנה מידה לאומי כזה, מעבר לחקירתו בוועדה כזו או אחרת, עלינו לשאול את עצמנו כיצד הגענו עד הלום ומדוע לא השכלנו למנוע את האסון. האם שנאת האחים, שהחריבה את בית המקדש השני, היא שהובילה אותנו לאסון הגדול ביותר מאז השואה? המחלוקות העמוקות שקרעו את החברה הישראלית טרם 7 באוקטובר חייבות להיות נושא לבחינה מעמיקה.

הנחמה השלמה תבוא כשאחרון החטופים ישוב

קברות החללים, החיילים והחטופים, מעלים היום את שאלת אחדותנו, ובמיוחד בעת הזאת: כיצד ייתכן שאיננו מסוגלים להקים ממשלת חירום לאומית אפילו בשעה קשה זו? הטרגדיה איחדה אותנו לברית גורל משותפת, אך השאלה המרכזית היא האם נשכיל להפוך אחדות זו למציאות מתמשכת, ולא רק כתגובה זמנית לאסון.

את התקווה עלינו לשאוב מן האחדות המופלאה שהתגלתה בעם, מן התפילות המשותפות לשלום החטופים, ומגבורת הלוחמים שהקריבו את חייהם על הגנת המדינה. מורשת הגבורה והאחדות הזו מחייבת אותנו לבנות חברת מופת, חברה שמקבלת אחריות אמיתית לעתידה המשותף ומבינה שגורלנו כאן קשר אותנו זה בזה באופן בלתי ניתן להפרדה.

כעת, יותר מתמיד, עלינו להבין שהדרך היחידה להנציח את זכרם של הנופלים היא ביצירתה של חברה מאוחדת וחזקה, אשר מסוגלת להתמודד עם האתגרים העצומים הניצבים בפנינו, תוך שמירה על ערכי היסוד שלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית.

בשבת שלאחר תשעה באב קוראים אנו את דברי הנביא ישעיהו, "נחמו נחמו עמי". כיום, אחרי האסון הנורא, ניתן לראות סימני תקווה בשטח: החטופים מתחילים לשוב, יישובי עוטף עזה מתחילים להתאכלס מחדש, בתים נבנים, וחיי הקהילה שבים אט־אט למסלולם. במקביל, הכלכלה הישראלית מוכיחה שוב את חוסנה - חברות ההייטק ממשיכות לצמוח, שוק העבודה מתייצב, והמשקיעים הזרים מביעים אמון מחודש במשק הישראלי.

אולם הנחמה האמיתית והשלמה תגיע רק עם שובם של אחרוני החטופים הביתה. זוהי תזכורת לחוסן הישראלי ולכוח החיים המפעם בנו - אותו כוח שמוביל אותנו תמיד קדימה, גם בשעות הקשות ביותר, ולא ינוח עד שישוב אחרון החטופים לביתו.

הכותב הוא נשיא מכון פוירשטיין וממייסדי ארגון צהר