לכבוד חג הגאולה: מסע אל עבר בית הכלא הרוסי בו נכלא האדמו"ר הזקן

חסידי חב"ד ואחרים יחגגו השבוע את "חג הגאולה" לציון שחרורו של רבי שניאור זלמן מלאדי מהכלא הרוסי. "האדמו"ר הזקן", המכונה גם "בעל התניא", אמר על היום הזה: "מי שישמח בשמחתי, אוציאנו מן המיצר אל המרחב". לכן חסידי חב"ד עורכים הערב התוועדויות שמחה.

האדמו"ר הזקן נהג לשלוח כספים לתמיכה בחסידיו ברחבי העולם, ובעיקר בחסידיו בארץ הקודש, בעיר חברון. לפני כמאתיים שנה שררו יחסי איבה ומלחמה בין רוסיה לבין האימפריה העותומנית, ששלטה גם על חברון.

באותה תקופה התגורר רבי שניאור זלמן בעיירה לֵאוֹזְ'נָה (ועדיין לא בעיר לָאדִי ששמה נוסף מאוחר יותר לשמו ותוארו). שני שלישים מתושבי העיירה היו יהודים שהיו מפולגים למחנות, בתי מדרש ולחצרות. חסידות חב"ד הקטנה עמדה במרכז אחת המחלוקות בשל הפופולריות שלה בקרב בני הדור הצעיר. צעירים רבים נטשו את בתי המדרש שלהם ושל הוריהם כדי להסתופף בחצר חב"ד וללמוד תורת החסידות. הדבר היה לצנינים בעיני הוריהם ובעיני רבנים אחרים שננטשו.

בשנת 1798 הלשין יהודי ממחנה אחר בעיירה כי האדמו"ר תומך באימפריה העותומנית ואף מעביר כספים לאויבת הגדולה של רוסיה. תמיכה באויב נחשבה מעשה בגידה שדינו מוות. כמובן שזו הייתה עלילה זדונית, שכן הוא הציג זאת כתמיכה בשלטונות הטורקיים ולא באזרחים עניים נתיני טורקיה. השלטונות מיהרו לעצור את האדמו"ר הזקן ולקחו אותו לכלא במבצר פֶּטְרוֹפַּבְלוֹבְסְקָיָה על אי קטן בנהר נְיֵיבָה, מחוץ לעיר סנט פטרסבורג. המרחק מלאוז'נה עד לכלא הוא כ-620 ק"מ. במאה ה-18 נמשכה הדרך 4-5 ימים. הובילו אותו בתוך עגלת אסירים שחורה שהייתה מיועדת לאסירים מסוכנים.

בחסידות חב"ד מספרים על ניסים שקרו לרבי הזקן במסע המפרך אל הכלא. כשנכנסה השבת, ביקש הרבי מהשוטרים לעצור עד למוצאי שבת. קצין המשטרה סירב. ואז, פתאום נשבר הציר של העגלה. תיקון הציר נמשך זמן רב. כשרצו השוטרים להמשיך את המסע, אחד הסוסים שבק חיים. הביאו סוס אחר מהעיירה הסמוכה, רתמו גם אותו אל העגלה, אך הסוסים סרבו ללכת, למרות הצלפות העגלונים. כך נשארו הרב והשוטרים במשך כל השבת בצד הדרך, ורק במוצאי שבת המשיכו את המסע למבצר פטרופבלוסקיה.

המבצר עומד היום על אי באמצע נהר נייבה, שנקרא "אי הארנבים". האי כולל שישה בניינים בצורה של משושה, שבנויים מלבנים אדומות קטנות. אחד מהבניינים בנוי בלי חלונות, ושימש בית כלא לחשודים בחתרנות מדינית. לשם העבירו את הרבי. ביקשתי לראות את התא שבו נכלא הרבי, אבל מנהלי האתר אינם יודעים באיזה תא בדיוק היה כלוא הרבי. בחזית מבנה זה יש שני עמודים שאליהם היו קושרים אסירים שנידונו למוות, ומעמידים אותם מול כיתת יורים. רבי שניאור זלמן היה מהאסירים היחידים במקום שניצלו מגורל זה.

במאה הקודמת שימשו חלק מהבניינים כבסיס אימונים ומגורים של הקג"ב. כיום המבצר משמש מוזיאון לתקופה הבולשביקית, ומוזיאון להיסטוריה של סנט פטרסבורג. בין הבניינים גינות המטופחות שהפכו לפארק ציבורי עם מסעדות, חנויות גלידה ודוכני אוכל. בעונת הקיץ באים לטייל שם רבים מתושבי סנט פטרסבורג. על הדשא בגינת המבצר יש שלטי הסברה לתולדות המקום, וביניהם גם איור של המקום בשלהי המאה ה-18, כשהרבי היה כלוא שם.

חלק מהחקירות של הרבי התנהלו בתוך הכלא הזה, וחלק מהחקירות התנהלו בתוך העיר סנט פטרסבורג במפקדה הראשית של המשטרה החשאית. הכלא שוכן על אי שכיום שני גשרים מחברים אותו ליבשה. פעם לא היו גשרים, והתנועה אליו התנהלה רק בסירות. רוחב נהר נייבה באזור זה נראה לי כקילומטר וחצי.

לפי אגדה חסידית, באחד מלילות החורף, כשהחזירו את הרבי מהחקירה אל תאו בכלא, פתאום התפזרו העננים ונגלה הירח. הרבי ביקש לעצור כדי לקדש 'ברכת הלבנה', אך הקצין הרוסי סירב. לפתע מנוע הסירה שבק חיים. השוטרים ניסו להפעילו מחדש, אך לא הצליחו. בינתיים הרבי נעמד בסירה, ואמר את קידוש הלבנה בדבקות. כשסיים הרבי, התיישב במקומו, ואותת בעיניו לקפטיין להמשיך בהפלגה. הימאים ניסו שוב להתניע את הסירה, ואז המנוע נדלק מיד בקלות. השוטרים והימאים הבינו שזה נס גלוי. קצין המשטרה הבכיר ביקש מהרבי שיברך אותו. מאז גם הסוהרים שבמבצר התייחסו לרבי בכבוד ובחרדת קודש.

בביקורי בסנט פטרסבורג רציתי לשחזר את ההפלגה הזו. על גדות הנהר מאחורי מוזיאון הֶרְמִיטָאז' יש מעגן ובו סירות שלוקחות תיירים לשייט בתעלות היפות של סנט פטרסבורג (שנקראת גם "ונציה של הצפון"). שכרתי סירה לאחר השקיעה, וביקשתי ממפעילה לקחת אותי אל האי פטרופבלי בגדה שממול. הבאתי מהארץ ספר ה"תניא" שחיבר רבי שניאור זלמן. בדרכנו לאי הוצאתי מתיקי את ספר תניא והתחלתי לקרוא. "ההתוועדות" הפרטית הזו הייתה חוויה מרגשת.

בחקירות של הרבי התערב אישית גם שר המשטרה, שהיה גוי משכיל והבין קצת ביהדות. הוא שאל את הרבי שאלות שונות והוקסם מתשובותיו ומאישיותו, עד שגם הוא החל להעריץ את הרבי. הוא נהג להיכנס לתאו של הרבי לשיחות נפש פילוסופיות אף מחוץ לזמני החקירה הרשמית. שר המשטרה החל לפעול אצל הצאר הרוסי ניקולאי הראשון להעניק לרבי חנינה.

הצאר הטיל ספק בהתרשמותו של שר המשטרה, ורצה לבחון בעצמו מה הקסים את השר. הצאר בא לכלא, החליף את בגדי השרד לבגדים של סוהר פשוט, וכך נכנס לתאו של הרבי. להפתעתו, הרבי התרגש וכיבד אותו בגינוני מלכות. "מה הכבוד הזה?" שאל האורח, "וכי אני הצאר של רוסיה?". "כן!" השיב הרבי. הצאר נדהם.

כעבור 53 ימי כליאה וחקירות השתכנעו החוקרים שהרבי חף מפשע, ושחררו אותו לחופשי. יום השחרור היה בי"ט בכסלו, בדיוק השבוע לפני 226 שנה. חסידי חב"ד קבעו אותו "חג הגאולה".

השחרור היה לא רק שחרור אישי של הרבי אלא אירוע בהיסטוריה היהודית. ההכרה של השלטונות בחב"ד העניקה לחסידות ולספר התניא לגיטימיות ציבורית. גם החשיפה התקשורתית של השחרור גרמה ליהודים רבים בעולם להכיר את ספר התניא. כך החלו האדמו"ר הזקן ותלמידיו להפיץ את תורת החסידות ביתר שאת. לא עוד במסתרים. בסוף, מעז יצא מתוק, ומהצרה צמח יתרון גדול.

לכן חסידי חב"ד חוגגים ביום הזה גם את "ראש השנה לחסידות". השבוע נוהגים החבדניקים לברך זה את זה בברכה מיוחדת: "לשנה טובה בלימוד החסידות, ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו".