"הרבה אנשים אומרים לי 'וואו, אתה משחק עם נועה קולר'"

בכלל לא בטוח שהשם אנטולי בליי יצלצל לכם מוכר, אבל מדובר באחד מהכוכבים הוותיקים ברוסיה, מגדולי השחקנים שם שכבר כ־30 שנה משחק בסרטים, בסדרות ובהצגות. ב־2022 הוא עזב את רוסיה ועלה לישראל, השתלב מייד בתיאטרון גשר, שקלט בשנה האחרונה שחקנים ובעלי תפקידים שונים בתיאטרון מרוסיה ומאוקראינה, ובימים אלה מופיע שם בהצגה "החטא ועונשו".

בקרוב תשודר ב"כאן" סדרה חדשה בכיכובו, "מגרש הרוסים", וב־6 בפברואר יעלה לאקרנים הסרט "חליסה", סרטה של סופי ארטוס, שבו הוא משחק לצד נועה קולר ודנה ברקוביץ'.

בסרט, שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל חיפה ושהיה מועמד לחמישה פרסי אופיר, הוא מגלם את אנטון, שיפוצניק רגיש וחכם שנכנס לחייה של הגיבורה, שרה, שאותה מגלמת קולר - אחות בטיפת חלב בשכונת חליסה בחיפה המטפלת בתינוקות כל היום ומנסה להיכנס להיריון בטיפולים קשים, ללא הצלחה. כשהוא נכנס לחייה, לצד כניסתה של אניה, אם צעירה במצוקה שמגיעה אליה עם התינוקת שלה ומבקשת את עזרתה, חייה של הגיבורה עוברים טלטלה שסוחפת אחריה גם את שאר הדמויות.

"הייתי שחקן די מפורסם ברוסיה, היה לי מעמד די מכובד", הוא צוחק בצניעות. "שיחקתי שם בתיאטרונים הגדולים, בסדרות ובסרטים. אני יהודי, נולדתי באוקראינה, ואני וההורים שלי הרגשנו עם פרוץ המלחמה שהרסו את המולדת שלנו. הרגשנו שהמלחמה לא עומדת להסתיים שם, וגם הרגשתי שאין לי עתיד ברוסיה, שהפכה למדינה עם משטר טוטליטרי, כמו איראן וסין.

"אני אדם שזקוק לחופש שלו, גדלתי באווירה של חופש במשפחה שלי, והבנתי שני חייב לעזוב שם. ב־2022 החלטנו לעלות לישראל. ההורים שלי והאחים שלי פה, ואני הגעתי עם אשתי ושני הילדים שלנו".

ברחת מהמלחמה, וזמן לא רב אחרי שהגעת לישראל פרצה פה מלחמה.

"נכון, אבל זו מלחמה ממש שונה. ישראל במלחמה הזאת מגינה על הקיום שלה, ועל העצמאות ועל החופש שלה, ועבורי זו חוויה חדשה לגמרי. ב־7 באוקטובר, ומאז במשך חודשים ארוכים, גיליתי את הסולידריות הישראלית, את ההתגייסות למען החיילים, המפונים. הרגשתי שאני אזרח של מדינה שבה אנשים מתאחדים יחד, כולם, והרגשתי שאני גאה להיות אזרח ישראלי. ברוסיה לא הרגשתי אזרח שגאה במדינה שלו".

עברית קשה שפה

הוא בן 52, הספיק לשחק ב"אל תסתכל לאחור" בתיאטרון גשר, הצגה בשפה הרוסית, ובימים אלו ממש מתמודד בגבורה עם טקסט בעברית בתפקיד מרהיב בהצגה "החטא ועונשו". בין לבין הוא לומד במרץ באולפן כדי לשפר את השפה המקומית.

"לשחק בעברית זה אתגר גדול מאוד, ופחדתי מזה, אני מודה. זה קשה. התחלתי ללמוד עברית כשהייתי עוד ברוסיה, היו לי שיעורים בזום עם מורה מירושלים, ממש למדתי את האל"ף־בי"ת, ואז כשהתחילו החזרות בגשר למדתי מראש את כל הטקסט בעל פה. היו לי שיעורים ועבדו איתי על הטקסט, ואני מבין את כל המחזה, אבל זה אתגר גדול מאוד ותהליך מאוד מעניין עבורי. זה כאילו פתחתי עמוד חדש בספר של חיי המקצועיים".

על המסך הגדול תפגשו אותו לצד נועה קולר, מהכוכבות הגדולות בארץ, שלבליי לא היה מושג מי היא כשלוהק לצידה. "הרבה אנשים אומרים לי 'וואו, אתה משחק עם נועה קולר, היא כוכבת ענקית, 'חזרות', 'קופה ראשית', שחקנית מאוד מפורסמת', אבל כשהתחלנו לצלם, חצי שנה אחרי שעליתי לישראל, לא היה לי מושג", הוא צוחק. "פשוט באתי לסט, ונועה היתה כל כך מצחיקה וחמה. מאוד נהניתי לעבוד איתה, היא פרטנרית נפלאה. זו היתה העבודה הראשונה שלי בקולנוע".

הסרט הזה מתמודד עם דילמות של אימהות, נשיות, זוגיות. אתה מהגברים הבודדים בקאסט נשי.

"נכון, ואני חושב שסופי הבמאית יצרה סרט נוגע, מרגש ואנושי. אני מודה שכשהגעתי לישראל לא ממש שינה לי באיזה תפקיד אתחיל, תפקיד ראשי או לא. קראתי את התסריט, וזה היה מאוד מעניין. זה היה האודישן הראשון שעברתי בישראל, וברגע שקראתי את התסריט הרגשתי שאני יכול לעשות משהו משמעותי ואחר ממה שעשיתי בסרטים הרוסיים. שם בדרך כלל הייתי הגיבור הברוטלי, האכזר, קצין בצבא או מפקד, סוכן קג"ב או שוטר, דמות קשוחה. פה היתה לי אפשרות לעשות משהו חדש, והרגשתי שזה יכול להיות מעניין ושונה ממה שעשיתי עד היום, וזה שימח אותי.

"אני מקבל תגובות נהדרות מהאנשים פה, ואני אוהב את זה שאוהבים אותי ואת היצירה שלי. האנשים כאן מאוד חמים ופתוחים, ומבחינתי זה שווה הכל. לא הכרתי אנשים כאלה, וכעת אני מקבל אהבה עצומה מהקהל".