אחת מן הגזירות אותן גזרו הרומאים עלינו, הייתה האיסור על תקיעת השופר. הגזירה הייתה אמנם על מצוות נוספות, אך תקיעת השופר כוללת בתוכה מרכיב בעל משמעות גדולה בהקשר המלחמה. בתורה נאמר: "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". לחצוצרות אלה מצטרף קולו של שופר המלחמה שמלווה את הלוחמים במלחמת מדיין, ערב הכניסה לארץ, ומלווה את יהושע בן נון במלחמה הראשונה לשחרור הארץ, את אהוד בן גרא, גדעון, ועוד.
בעוד שתפקיד החצוצרות הוא לאסוף את העם, לשופר ישנו תפקידו מהותי יותר. כדי להבין את תפקידו יש לשים לב שאין אנו מברכים "על תקיעת שופר", אלא: "לשמוע קול שופר". המצווה איננה לתקוע בשופר, אלא לשמוע קול שופר; מצווה ייחודית שאיננה דורשת מן האדם פעולה אקטיבית כלשהי, אלא נוכחות פסיבית של הקשבה בלבד בזמן תקיעת השופר.
הקשבה היא דבר גדול וחשוב במקרים רבים, אבל בעוד שאנו רגילים ומצפים בשגרה להקשבה לתוכן ודיבור בעלי משמעות, הרי שבכל הנוגע למצוות שמיעת קול השופר, אנו שומעים קולות נטולי מילים ותוכן. קולות ללא מילים הם לעיתים חסרי משמעות, אבל פעמים רבות הם כוללים בתוכם מסרים שבמידה ויבואו לידי ביטוי באמצעות מילים ותוכן, הדבר יוביל דווקא לאיבוד המסרים העמוקים, או לחילופין יכללו דברים שלא ניתן באמת לבטא בפועל באמצעות מילים.
כך לדוגמה, צופר האזעקות אומר לנו ללא מילים את מה שאנחנו צריכים להבין, כך גם התינוק שבוכה כדי לבטא את רצונותיו וצרכיו. בעוד שאנשים זרים לא יבינו מדוע התינוק צורח ומה הוא רוצה, הרי שרובם המכריע של ההורים ירגישו ויבינו בדיוק מה הוא רוצה. כך גם קול השופר המופיע במתן תורה: אנו שומעים וחווים את ההתגלות האלוהית לעם ישראל בהר סיני, ללא דיבור.
מעבר לאיסוף של כלל העם למלחמה על ידי החצוצרות, קול השופר מחזיר אותנו לבירור תפקידה של המלחמה. בעוד רבים מאז ומעולם שואפים לכך שלא תהיינה מלחמות בעולם, מבט מפוכח דורש מאיתנו להבין שעולם חסר מלחמות הוא עולם שבו הרוע משתולל ללא מעצורים, ואין מי שיילחם נגדו. כך קורה לאירופה המודרנית, שמאז מלחמת העולם השנייה נמנעת ממלחמות, אך נכבשת ללא קרב.
קול השופר מחזיר אותנו למעמד הר סיני. לדיבור חסר מילים, שהוא בעל משמעות עמוקה ביותר רק עבור בני ישראל בעלי הזיקה והקרבה, בניו של הקב"ה. קול השופר חייב ללוות אותנו במלחמה, כדי שלא נילחם רק כדי להשיב את הביטחון לתושבי המדינה. השבת הביטחון היא מטרה חשובה, אך לא מספקת. אויבינו מבינים היטב שזו מלחמה על קיומו של העם היהודי, ולכן הם מכריזים באופן קבוע: "איטבח אל יאהוד".
קול השופר מחזק את זהותנו הלאומית הייחודית, ודווקא מפני כך גזרו אויבינו שאסור לתקוע בשופר. חיזוק הזהות נעשה על ידי כך שאנחנו שותקים ומקשיבים, מקשיבים לקולה של הנשמה, ומקשיבים לקולו של הקב"ה.
הרב חננאל זייני הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר אור וישועה בחיפה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו