מתפוח בדבש ועד רוביא: מה הם סימני ראש השנה ומדוע אוכלים אותם?

בליל ראש השנה נוהגים בבתים רבים בישראל לאכול "סימנים". הסימנים הם פירות ומאכלים המצורפים לאיחולים לקראת השנה החדשה כאשר התפוח בדבש כובש כל שנה ברציפות את ראש המצעד. מהו הרעיון העומד מאחורי הסימנים הללו? מה התהליך שאנו עוברים על ידם כיצד הם קשורים לימים אלו?

תפוח בדבש: 'שֶׁתְּחַדֵּש עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה'. התלמוד מלמד אותנו כי "נמשלו ישראל לתפוח. מה תפוח זה פִּריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע". כדוגמת עץ התפוח, שפירותיו מבשילים בטרם יוצאים העלים, כך גם עם ישראל מצוי בשייכות טבעית לטוב ולמתיקות גם לפני כל הוויכוחים והספקות. במעמד נתינת התורה לא היה ספק – כולם היו בטוחים שיהיה טוב ולכן כדאי לעשות את דבר ה'. גם היום, הוודאות היהודית ש"יהיה טוב" ושננצח מעניקה חוסן נפשי מול המאבקים והמלחמות שאנו מתמודדים איתם.

רוביא - 'שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ'. רוביא הוא מאכל המורכב מ"הרבה" גרגרים (שעועית, פול, שומשום וכדומה). הרעיון הרוחני העומד מאחורי אכילת הרוביא הוא כי הנשמה הטהורה שבנו אינה נותרת רק ברובד המופשט, אלא באה לידי ביטוי גם ברובד המעשי-פרקטי. עם ישראל מאופיין בתכונות טובות רבות כגון: חסד ועזרה לזולת (כפי שהוכח במלחמה זו). בפתיחתה של שנה מבקשים אנו שיתרבו אותן תכונות טובות שטמונות בנו באופן טבעי ונרבה באהבה זה לזה.

כרתי - כרתי הוא הכרישה, ואליה אנו מצרפים את התפילה: 'שֶׁיִּכָּרְתוּ שׂוֹנְאֵינוּ'. לאחר נקודת המוצא, ההפנמה כי אנחנו טובים בטבעיותנו, ניתן כעת להתייחס גם לכישלונות בפרספקטיבה חדשה ולכרות אותם. כידוע, הכרת הבעיה היא חצי מתהליך התיקון, ועל כן, ראשית יש להכיר בחטא ולזהות את הטעויות שלנו. כדברי המשנה: "מאימתי קורין את שמע בשחרית?" (מאיזו שעה ניתן לקרוא את קריאת שמע בבוקר?) "משיכיר... בין (צבע) התכלת ל(צבע) כרתי". צבעו של הכרתי הוא בגוון ירקרק והוא משמש לזיהוי ואבחנה לאור היום. ברובד הרעיוני הלאומי נאמר כי אכילת הכרתי מסמלת את ההבדל בין הטעויות שעשינו כאומה בשנה האחרונה לבין הצדדים החיוביים שבנו, אלו שהתגלו ביתר שאת במלחמה.

סילקא - 'שֶׁיִסְתַּלְּקוּ אוֹיְבֵינוּ'. ככל הנראה הכוונה לסֶלק (או תרד). לאחר ההכרה בחטא, מגיע סילוקו. המשכו של תהליך התשובה הנו העזיבה והסילוק המוחלט של הכישלון. זאת ועוד, בד בבד עם סילוק החטא מתחילה עבודת השיקום: "סליק" בארמית משמעו "עלייה" - האדם מסתלק מן הכיעור ופותח בתהליך התקדמות כלפי מעלה, כעלי הסלק הפונים אל-על. כעת אנו עוזבים את הכישלונות שלנו כחברה וכאומה ומשתקמים יחד להילחם נגד אויבינו, להנחית מכה קשה ולהשיב את הגאווה והאחדות הלאומית שלנו.

תמרי – 'שֶׁיִתַּמוּ שׂוֹנְאֵינוּ'. כעת, לאחר ההכרה, הכריתה והסילוק של החטא מן הנפש, נפתחת הדרך אל התשובה השלמה (תמימות=שלמות). העוונות, שונאי הנפש, כַּלוּ וְתַּמוּ, ונפשו של האדם מתבשרת כי תַּם עוונה. התמר, פרי מתוק ושלם ("תמים") מבטא זאת.

קרא – קרא הוא ירק ממשפחת הדלועים (דלעת, קישוא) ועמו הברכה: "שֶׁיִקָּרַע גְּזַר דִּינֵנוּ וְיִקָּרְאוּ לְפָנֶיךָ זְכֻיּוֹתֵינוּ". התשובה משנה את המציאות, היוצרת בריאה חדשה הקורעת ומשנה את גזר הדין. בעבר שימשה הדלעת ככלי שאיבה (מכאן המילה "דלי"); חלק מההכנה לקראת השנה החדשה, שנה של מלחמה והתמודדות חברתית, כלכלית וביטחונית, היא שאיבה של תעצומות נפש וגבורה לאומית.

רימון - "שֶׁנַּרְבֶּה זְכֻיּוֹתֵינוּ כְּרִמּוֹן". לאחר תהליך התשובה הארוך אנו קרואים להרבות את זכויותינו, אולם הפעם באופן אקטיבי, מתוך עבודה ועמל אישי. בשנה האחרונה גיבורים רבים פעלו באופן הרואי למען האומה ותקומתה. נלחמו בעוז ובגבורה, עזבו הכל ויצאו ללא פחד אל הקרב, חלקם אף נפצעו ומסרו את חייהם למען העם והמדינה. לרגע אחד עלינו לחשוב כיצד אנו יכולים להרבות בזכויות כמו אותם הגיבורים למען האומה כולה.

ראש דג וראש כבש - "שֶׁנִרְבֶּה וְנִפְרֶה כַּדָּגִים וְשֶׁלֹּא תְהֵא עַיִן הָרַע שׁוֹלֶטֶת בָּנוּ כַּדָגִים... שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב". הגענו לסופו של התהליך: לאחר התיקון האישי של הכישלונות של השנה שעברה אנו יכולים כעת לפרות ולרבות ללא חשש ואף להתפלל ולהאמין כי עם ישראל ירבה חיים ויפרח למרות הקושי שעבר. כדגים בים – לא ניתן להשמיד את ישראל ועוד נהיה ככוכבי השמיים לרוב. התהליך שעברנו כולנו בשנה האחרונה מביא אותנו ל"ראש": לשיא המחשבה, לפסגת השאיפות - ולנקודת הראשית של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה.

הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר חולון ורב בקהילת 'רעות' בשדרות