בתחילת חודש מארס 2020 נכנס בשערי בית החולים המטופל הראשון שאובחן עם קורונה. היום, שנה וחצי אחרי, אנחנו רחוקים משלב הסיכומים, אבל פרק הזמן שעבר מביא איתו לא מעט תובנות והעיקרית שבהן, מבחינתי, היא הצניעות. כבר פעמיים חשבנו שניצחנו - ושגינו, ולכן החשיבה צריכה להשתנות: זו ריצת מרתון, ולא ריצה למרחקים קצרים. מגפת הקורונה אינה אירוע רפואי אלא אירוע ביטחוני, שמשפיע על כל רובד בחיינו המשפחתיים, החברתיים, הכלכליים וכמובן הרפואי והמדעי. מאז הקמת מדינת ישראל לא היה אירוע משמעותי ממושך כל כך שהשפיע עלינו כעַם כמו הקורונה. תקופת הזמן והתוצאה של קרוב ל־7,000 מתים ומיליון מאומתים מדברות בעד עצמן, אפילו אם חלקם לא נפטרו באמת מקורונה.
באירוע הזה אנחנו מפנימים דברים שלקחנו כמובנים מאליהם כחברה. מצד אחד, נוכחנו בחשיבות התא המשפחתי, הערבות ההדדית, הכמיהה למנהיגות, ומצד אחר, נחשפו השסעים בינינו ובולטת מאוד היותנו חברה אלימה וחסרת סבלנות וסובלנות. צל"שים מחלקים כשהמערכת לא מוכנה ואדם או קבוצה נוקטים יוזמה ואומץ, מייצרים מציאות חדשה וגורמים לתפנית. לטעמי, אירוע הזה מערכת הבריאות הישראלית, על כל מרכיביה ושדרת הניהול שלה, הם שנרתמו ובכוחות על עליונים בנו "חומה". אני מעריך שמרבית אזרחי המדינה, עם כל ההבדלים בינינו, יסכימו להצהרה הזו.
לצערי, ובשיברון לב גדול, עדיין אין הפנמה של גורמים מחליטים שיש צורך לבנות ולקדם את מערכת הבריאות. בריאות היא אחד מערכי היסוד של האנושות ובטח בהוויה של החברה הישראלית. אחרי כל האירועים שעברנו עדיין מתייחסים אלי ואל חבריי המנהלים כ"גנבים", ובמקום להקצות לנו משאבים מנסים דרך חוק ההסדרים להטיל עונשים והגבלות בדרך אלימה.
חבריי ואני עובדי מערכת הבריאות, ובטח המטפלים שבינינו, לא הלכנו ללמוד מקצוע אלא לטעמי בחרנו דרך חיים. את ההחלטה האישית שלי להיות רופא קיבלתי בגיל מאוד צעיר. עשיתי מסלול ארוך ומיוחד ולא ציפיתי להגיע לעמדת ניהול, אבל מה שעובר כחוט השני הוא המחויבות האינסופית למטופלים. מאוד מתסכל לשמוע השכם והערב את תלונות המטופלים, שמופנות אלינו, אלה שבחזית, ולדעת שהרבה מהן נגרמות על ידי גורמים חיצוניים בעלי סמכות - אבל עם אפס אחריות - שמחליטים מבלי למצמץ על יכולות מערכת הבריאות. שמעתי את קריאתם הנואשת של מנהלי בתי החולים הציבוריים, שמשקפת את עומק השבר של כל מערכת הבריאות, אם הם כרופאים הגיעו למצב שבו יאיימו לסטות מהמחויבות למטופלים.
מתוך המחויבות הזו נעטה עלינו את השריון (שלא מגן על הנפש) ונצא למלחמה. נצא למלחמה בחזית מול הקורונה, לקדם רפואה, לדחוק את המעטפת ולכבוש יעדים חדשים. באותה עת נוודא שהשריון בגב שלנו גם הוא עמיד, ונילחם למען אזרחי מדינת ישראל על הזכות הבסיסית שלהם לקבל רפואה איכותית בהקבלה לזכותנו לביטחון. חשוב לנו שכאשר נסתכל אחורה נראה גם את אזרחי מדינת ישראל מבינים, נמצאים ותומכים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו