מחקר ישראלי פורץ דרך: שילוב של שתי תרופות מאריך חיי חולי סרטן דם

שילוב של שתי תרופות ביולוגיות קיימות עבור חולי מיאלומה (סרטן דם) הביא לתוצאות חסרות תקדים: אצל 70% מהחולים עם מחלה מתקדמת, שבדרך כלל צפויים להם חודשי חיים ספורים, ושקיבלו את הטיפול - המחלה לא התקדמה שנה וחצי, והמעקב עדיין נמשך.

המחקר שבוצע בישראל, פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי המוביל "New England Journal of Medicine". במחקר השתתפו חולים מבתי החולים איכילוב, שיבא והדסה. כלל החולים שבמחקר היו חולים בשלבים מתקדמים לאחר שקיבלו לפחות שלוש תרופות קודמות, אך מחלתם המשיכה להתקדם.

לפי המחקר החדש, לאחר 18 חודשי מעקב, הטיפול שמר על יעילותו אצל כ־86% מהמטופלים. אצל 70% מהמטופלים, המחלה כלל לא התקדמה גם לאחר שנה וחצי של מעקב. עד כה, עם הטיפולים הסטנדרטיים, תוחלת החיים הממוצעת של חולים בשלבים אלה עמדה על חודשים בודדים.

לא בסל התרופות

מחקר זה הוא הראשון בעולם שמשלב שתי תרופות ביולוגיות - טקוואילי (Teclistamab) וטאלווי (Talquetamab), ממשפחה שנקראת נוגדנים דו־ראשיים לטיפול במחלת הסרטן. שני הטיפולים הללו ניתנו לחולים יחד. הם לא נמצאים עדיין בסל התרופות.

פרופ' יעל כהן, מנהלת יחידת המיאלומה במערך ההמטו־אונקולוגי בבית החולים איכילוב היא מי שהובילה את המחקר הבינלאומי.

"יש לי חולים רבים שהשתתפו במחקר הזה וממשיכים בחייהם, ללא עדות למיאלומה. אני יודעת שחלק גדול מהם לא היו איתנו היום לולא הטיפול הזה שהם קיבלו. הם חוגגים את השמחות המשפחתיות שלהם וחוגגים את החיים. מבחינתי זו זכות גדולה שיש לי הזדמנות להעניק להם טיפול כזה", אומרת פרופ' כהן.

כמעט 40% מהחולים במחקר היו בשלב מחלה מתקדם שנקרא "מחלה אקסטרה מודולרית", שבו תאי המיאלומה נודדים דרך זרם הדם. נהוג להקביל שלב זה למחלת סרטן גרורתית. גם בחולים אלה, שיעור התגובה במחקר החדש היה יותר מ־60%, כשאצל יותר מ־80% מהם המחלה כלל לא חזרה להתקדם שנה וחצי מאוחר יותר. לשם השוואה, בטיפול הקיים היום אצל מחצית מהחולים המחלה מתקדמת תוך חצי שנה לכל היותר.

"כשרוצים לראות את הכוח האמיתי של טיפול, הדרך היא לבחון את היעילות שלו אצל החולים הכי מאתגרים. המטופלים עם המחלה האקסטרה מדולרית הם החולים הכי קשים לטיפול. לכן התוצאות כה מרשימות", מסבירה פרופ' כהן.

נעמה הלוי (58) אובחנה לראשונה לפני 12 שנים עם מיאלומה וטופלה באחת מהתרופות שנבדקו במחקר. לפני שמונה שנים המחלה התפרצה אצל נעמה, והיא החלה טיפול תרופתי ואף עברה השתלת מח עצם, אולם המחלה המשיכה להתקדם והפכה גרורתית.

"באחת הפעמים כשנסעתי לבקר את הבת שלי החלטנו לערוך פיקניק בטבע. צעדנו על גבעה קטנה ולפתע נפלתי, נשכבתי על הרצפה ולא יכולתי לזוז. הבת שלי הזמינה אמבולנס, שפינה אותי לבית חולים. שם מצאו שבר ברגל שמאל. הרגל פשוט נשברה לי באמצע הליכה כי העצמות שלי היו חלשות.

מכל השנים שבהן אני חולה, זו היתה התקופה הכי שחורה בחיי. ברגע אחד איבדתי את העצמאות שלי, הייתי מרותקת לכיסא גלגלים, כאובה עם טיפולים שלא עוזרים. איבדתי את האופטימיות".

היא עברה, לדבריה, "את כל הטיפולים האפשריים". "המחלה המשיכה להידרדר, התחילו להתפשט לי גושים בלבלב, בבטן, מתחת לעור בגב, ובקיצור - הטיפול לא צלח. הייתי מאוד ריאלית, הפנמתי את המצב, ידעתי שאני עומדת למות, אבל גם ניסיתי להדחיק את הנושא. מצד אחד התחלתי להכין צוואה ומצד שני סירבתי עדיין להיפרד מאנשים. עד שיום אחד הטלפון צילצל ומהצד השני של הקו הרופאה שלי בישרה לי שיש עוד מחקר ועוד אפשרות לטיפול חדש פורץ דרך".

"עושה הכל עכשיו"

"לא התלבטתי לרגע וצעקתי 'כן, אני רוצה! אני רוצה לחיות!' התחלתי לקבל את הטיפול בהדרגה, וכיום אני שלוש שנים אחרי ומרגישה שקיבלתי את החיים שלי במתנה. התרופה הזו שינתה לי את החיים. ממקום של פרידה מהחיים אני רק חושבת איך לחלוב אותם יותר. התחלתי את הטיפול כשעוד חקרו אותו וכיום הטיפול כבר מאושר. אני זכיתי.

"כיום אני מעיזה יותר ומבינה שכל יום חשוב. אני, שלא יכולתי לזוז, נוסעת מלא לטייל בחו"ל, וגם אם יש לי כאבים - אני ממשיכה לעשות הכל כמעט. לנקות את הבית, לבשל, להגשים חלומות כמו חוג הקרמיקה שאני הולכת אליו, להתנדב ולתת מעצמי".