ב־7 באוקטובר מערכת הבריאות בישראל התמודדה עם האירוע רב־הנפגעים הגדול בתולדותיה. היא טיפלה ב־1,456 פצועים ביום אחד, מהם 626 שהגיעו לבית החולים סורוקה וכ־350 לבית החולים ברזילי. בתרגילים שערכה, מערכת הבריאות התמודדה עם אירוע של כ־150 נפגעים, אך בזמן אמת התמודדה בהצלחה עם מספר גדול פי עשרה.
החמ"ל של משרד הבריאות פעל כבר מ־7 בבוקר, בתי החולים סורוקה וברזילי התנהלו כבר מ־8 במתכונת של אירוע רב־נפגעים. צוותי רפואה וסיעוד, עובדות סוציאליות, עובדי מנהלה ועובדי ניקיון הגיעו מבתיהם גם ביוזמתם. מאות פצועים נקלטו וטופלו, והכל תחת אזעקות וחוסר ודאות.
"יום של מעשי גבורה דקה אחר דקה", "יום שבו מערכת הבריאות כתבה את ההיסטוריה" - הם רק חלק מהתיאורים על פעולת המערכת ביום הזה. למרות זאת נראה שבמערכת הבריאות עושים הכל כדי להימנע מפרסום פומבי של תחקיר מקצועי על אודות הטיפול באותו יום. מדובר במסקנות שחשובות לצורך היערכות לזירה בצפון ולתרחישים נוספים.
בימים הקרובים צפויות להיות מוגשות מסקנות של ועדת בדיקה בראשות פרופ' נחמן אש. אלא שמדובר ב"ועדת בקרה ואיכות", וככזו היא ועדה חסויה על פי חוק, ומסקנותיה יוצגו רק למנכ"ל משרד הבריאות. הוועדה חוקרת בין היתר מקרים פרטניים של פצועים קשה או נפטרים, ולכן במשרד הבריאות מציינים שהחשאיות נועדה גם לשמירה על חיסיון המטופלים. גם מבקר המדינה בודק בימים אלו את תפקוד מערכת הבריאות ב־7 באוקטובר.
ועדת אנשי מקצוע מתחום הכירורגיה (המועצה הלאומית לכירורגיה) שקיימה תחקיר מקצועי, נמנעה מלפרסם את מסקנותיו והן נמצאות רק בידי מנכ"ל משרד הבריאות.
ועדה מקצועית אחרת, של המועצה הלאומית לטראומה, שבה מומחי טראומה, פרסמה כבר ב־19 באוקטובר מסקנות שבהן הערכה רבה לתפקוד המערכת, לצד נקודות לשיפור בעיקר בתחום הוויסות השניוני - פינוי פצועים מבתי החולים סורוקה וברזילי שהיו עמוסים מאוד, לבתי חולים אחרים.
עם זאת, מסקנות הוועדה התקבלו בבוז מצד משרד הבריאות, ובאמירה כי "מי שלא היה בשטח - שלא ימתח ביקורת".
יו"ר המועצה הלאומית לטראומה אף התפטר מתפקידו (ההתנדבותי) זמן קצר לאחר הגשת המסקנות בגלל "חוסר פתיחות מצד משרד הבריאות לקבל ביקורת מקצועית ובונה על אודות ליקויים", והמועצה הלאומית פוזרה, ולא מונתה עדיין מועצה חדשה.
התנצחות במקום ביקורת
בכיר במערכת הבריאות שעימו שוחחנו אמר לנו כי "הדבר העיקרי שאותי מטריד הוא הפחד ממריחת התחקור. כולם חושבים שזו מלחמת יוקרה בין מנהלי בתי החולים על הפצועים. מה פתאום. לא עבדנו טוב. אפשר לעבוד טוב יותר ולשלב כוחות, ולא לפחד לתחקר. עד עכשיו כיסחו כל מי שהעביר ביקורת. ביום הזה ברזילי וסורוקה עשו עבודה מדהימה, אך המערכת כולה עשתה עבודה בינונית, וחשוב לתחקר את זה".
על הדינמיקה שבין מנהלי בתי החולים למשרד הבריאות בתחקור האירוע אמר הבכיר: "במצב שבו בתי החולים עמוסים, ברור שאין יעילות טיפולית גבוהה. המערכת לא תפקדה בצורה הכי טובה ביממה הראשונה, אבל הכי גרוע זה שכולם נכנסים למגננה. יש איזו התנצחות שלא נותנת מקום לביקורת".
גם מומחה לטראומה הביע דאגה מהיעדר מסקנות ולקחים. "עד עכשיו המסקנה היחידה מהאירוע היתה לפזר את המועצה הלאומית לטראומה". לדבריו, "מטריד אותי שהוועדה של נחמן אש, שיש בה אנשים טובים ונכונים, לא תוציא מסקנות. כיוון שאני יודע מי בוועדה, אני בטוח שהם לא טייחו. אבל חשוב שנחקור ושנדע איך לשפר".
מלוח הזמנים שמופיע בעמודים אלו ניתן לראות איך לצד זיהוי מהיר של היקף האירוע נוצר ריכוז גדול מאוד של פצועים בבתי החולים סורוקה וברזילי. גם כשלוש שעות לאחר ששני בתי החולים ביקשו לווסת נפגעים, בשעות הצהריים הגיעו לסורוקה כ־300 נפגעים ולברזילי יותר מ־180. בבילינסון היו באותו שלב רק 7 פצועים, באיכילוב 6, בשיבא כ־20 ובהדסה 23. בכל אחד מבתי חולים אלו היו עשרות חדרי ניתוח ערוכים ומוכנים.
ליקויים בהעברת פצועים
אחת הנקודות העיקריות שעולות לגבי הטיפול בנפגעים באותו יום היא היעדר העברה מתוכננת של פצועים מבתי חולים עמוסים בדרום לבתי חולים במרכז הארץ, שהיו בכוננות משעות הבוקר המוקדמות.
"סורוקה רגיל, לצערי, באירועים כאלה והרפלקסים שלנו חדים. כאשר היו רמזים ראשונים לחדירת מחבלים, נערכנו לאירוע רב־נפגעים. לא חיכינו להוראה של משרד הבריאות. בשום נקודה ביום לא חסרו מטפלים. היו אצלנו 1,700 איש מצוות בית החולים. הזמנו מנות מבנק הדם בהחלטה מצילת חיים. באותו יום נתנו 200 מנות דם", מתאר ד"ר שלומי קודש, מנהל ביה"ח סורוקה.
"בין השעות 10 ל־11 העברנו שלוש הודעות שאנחנו מלאים. ביקשנו לא להנחית אצלנו מסוקים ולא להפנות אמבולנסים. אבל אני מבין את המציאות בשטח של רכבים פרטיים שפינו פצועים. בסביבות 2 בצהריים הגיע אלינו נציג של משרד הבריאות שהנחה להוציא 100 פצועים. הוצאנו 140 פצועים ביממה הראשונה ועוד 40 פצועים קשה במהלך אותו הלילה.
"למחרת בבוקר הוצאנו מונשמים מטיפול נמרץ. ביומיים הראשונים של הלחימה טיפלנו ב־754 פצועים, 439 שוחררו הביתה ומתוך 300 הנותרים העברנו 185 פצועים לבתי חולים אחרים ו־121 נשארו. אני מבין את התסכול של בתי חולים אחרים, אבל לא מצטדק. הרבה יותר אנשים פונו מבית החולים מאשר נשארו בו. תחקרנו את עצמנו ולא מצאנו פצוע אחד שניזוק מחוסר טיפול. אף אחד לא חיכה עם שבר פתוח. לא עברנו את ה־100% תפוסה באותו יום. פתחנו מחלקה נוספת לטיפול נמרץ ומחלקה כירורגית נוספת. זה יום שנמדד בקנה מידה שלא היה".
פרופ' חזי לוי, מנהל ביה"ח ברזילי, תיאר את מה שהתרחש באותו בוקר: "הפצועים הגיעו בשטף שלא ראיתי כמותו. בסביבות 9 ראיתי שעשרת חדרי הניתוח, הדימות והמיון מלאים. הודעתי למשרד הבריאות שאני מתחיל ויסות שניוני. הכשרתי אולם במיון, שבו החזקנו פצועים שמיועדים לפינוי שניוני. בסביבות 9:30 כבר הפניתי למרכז הארץ, בתיאום עם משרד הבריאות ופיקוד העורף. ראינו 350 נפגעים ביום הראשון, שחצי מהם היו במצב קשה ובינוני".
עוד אמר: "הצוותים אצלנו עבדו בעומס ובשעות־לא־שעות. היתה תועלת עצומה לאימונים ולתרגולים שנעשו כל הזמן בגלל שבית החולים סמוך לגבול. תוך כדי היממה הראשונה היו כמה פגיעות בבית החולים. בגשר הולכי רגל בין בניינים, במכון להתפתחות הילד, במחלקת נשים, ונפילה אחת על הגדר ששברה חלונות במחלקת ילדים.
"הוויסות נעשה בדרך כלל על ידי מד"א, אך לא היו מספיק אמבולנסים. ללא ספק מד"א היה עסוק. כוחות מד"א נפגעו בעצמם. שוחחתי בנושא עם מנהל מד"א באזור וביקשתי. פינוי הפצועים נעשה גם באוטובוס לפינוי בישיבה. אני חושב שצוואר הבקבוק היה אמצעי פינוי, כשאמבולנסים היו עסוקים בדברים אחרים", אומר פרופ' לוי.
מנהל בית חולים אחר מזדעזע לשמע הדברים. "אני לא יודע איך מעיזים להגיד שלא היו מספיק אמבולנסים. היו מספיק אמבולנסים של מד"א במרכז ובשרון שבהוראת מנכ"ל משרד הבריאות היו צריכים להסיט לפינויים שניוניים".
גם במשרד הבריאות טוענים שלא היתה בעיה של אמצעי פינוי, ושהיו קבוצות של 15 אמבולנסים שהגיעו מכמה נקודות במרכז לבתי החולים בדרום ולנקודות נוספות בהנחיית משרד הבריאות.
חשוב להדגיש שכ־70% מהפצועים ביום המתקפה הגיעו לבתי החולים באופן עצמאי, בידי אנשים פרטיים, או על ידי מצילים (שבבתי החולים ציינו שראו אותם מביאים פצועים שוב ושוב באותו יום). וכמובן - התנועה בכבישים היתה מסוכנת. בצורה כזו אין אפשרות לשלוט על זרם הגעת הפצועים לבתי החולים סורוקה ולברזילי.
מד"א לא נכנס באותו יום ליישובי העוטף, לאחר שספג אבידות ופגיעות והאמבולנסים הפכו ליעד לפגיעה. הוא פינה פצועים משתי נקודות עיקריות: מצומת גילת שליד אופקים ומאזור חלץ ושדרות. עולה שאלה מדוע משם לא נעשה הוויסות הראשוני לבתי חולים נוספים.
גורם בכיר בחיל הרפואה שהתייחס לנושא אמר: "רוב הפינויים ב־7 באוקטובר לא נוהלו, כי אנשים פינו את עצמם. היה צריך להכריז על ברזילי כבית חולים ממיין (בית חולים שמעביר לבתי חולים אחרים את רוב הפצועים שמגיעים אליו, ומטפל רק בחירום) בשעה יותר מוקדמת. רק ב־12 הכריזו על כך, כאשר מנהל בית החולים ביקש זאת עוד קודם.
"עם זאת, מספר הפצועים שיצאו מסורוקה באותו יום היה גדול ממספר הפצועים שפונו במלחמת לבנון השנייה. יכול להיות שהיה צריך לפנות עוד פצועים מסורוקה. זה ייבדק בוועדה של נחמן".
מלחמת אגו בין מנהלים?
חלק משמעותי ממה שקרה ב־7 באוקטובר ואחריו הוגדר כ"קרבות אגו" בין מנהלי בתי החולים. במרכז מתארים זאת כאגו של מנהלי בתי חולים ויחידות טראומה שחשבו שהם מסוגלים לטפל בכל הפצועים שהגיעו אליהם. לכן היה צורך שמשרד הבריאות יהיה אקטיבי יותר בהנחיות שלו לחלק את הפצועים בין בתי החולים.
בבתי החולים בדרום טוענים מנגד שהאגו מנחה את מנהלי בתי החולים במרכז, שחושבים שרק הם אלו שיכולים לטפל. עובדתית, בתי החולים במרכז היו ערוכים בצורה מלאה משעות הבוקר המוקדמות עם הצוותים, אך כמעט לא קיבלו פצועים, בזמן שמאות פצועים נמצאו בדרום וחיכו לטיפול.
אחד המנהלים סיפר שפנה לבכירי משרד הבריאות וקיבל תשובות שהכל כשורה. לאחר מכן פנה ישירות לפרופ' חזי לוי ולד"ר שלומי קדיש, עזר ושלח צוותים שלו לדרום. אך על בקשה שיפנו אליו פצועים קיבל תשובות שהכל בסדר ותודה על הצעת העזרה. "בשלב הזה כמעט התחלתי לבכות", סיפר.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "מערכת הבריאות נדרכה להפעלה מהרגעים הראשונים כרי לתת מענה מיטבי באירועי הטבח שהתרחשו באותו היום, בהיקפים שנודעו רק ימים לאחר שהחל. משרד הבריאות התחיל בפעולות החירום בסמוך לתחילת המתקפה. בתי החולים והצוותים הרפואיים פעלו להצלת חיים, בנחישות, תחת אש, כאשר במבחן התוצאה - איכות הטיפול הרפואי שקיבלו הפצועים בבתי החולים היה מצוין. לראיה - רובם המוחלט של הפצועים שוחררו מבתי החולים תוך ימים.
"משרד הבריאות ובתי החולים סורוקה וברזילי פעלו ב־7 באוקטובר תחת עומס ותנאי אי־ודאות שלא היו כמותם מעולם, לא בארץ ולא בעולם, כשהגורם המרכזי שהשפיע על ההחלטה להעביר פצועים לבתי החולים האחרים הם האמבולנסים (של מד"א ושל חברות פרטיות), שנדרשו להביא פצועים נוספים מהשטח תחת אש, ומצבם הרפואי של הפצועים, שעצם העברתם חשפה אותם לסיכון לחייהם או שמצבם הרפואי דרש טיפול והשגחה רפואית צמודים.
"התקיים קשר רציף בין משרד הבריאות ובין מנהלי בתי החולים ברזילי וסורוקה כבר מהרגעים הראשונים, ובוצע פינוי שניוני על פי מה ששוקף מהצוותים המטפלים בשטח, כך שהעברתם תהיה בטוחה רפואית וביטחונית. תחת תנאים אלה בוצע מבצע הפינוי השניוני הגדול ביותר שבוצע אי פעם בישראל.
"יותר מ־300 פצועים הועברו לבתי חולים אחרים באותו היום. משרד הבריאות הפיק לקחים תוך כדי תנועה, שהובילו להחלטות בשטח, וממשיך לעשות כן תוך חתירה ללימוד ולשיפור מתמשך. נוסף על כך, מינה מנכ"ל משרד הבריאות ועדה לבדיקה נרחבת שאמורה להגיש את מסקנותיה בזמן הקרוב".
ממד"א נמסר: "הוויסות השניוני מנוהל על־ידי משרד הבריאות. מד"א פעל לבקשת משרד הבריאות וביצע את כלל הפינויים שנתבקש לסייע בהם, ושיגר רכבי פינוי נוספים מעבר למה שנתבקש. למד"א לא מוכר חוסר של אמצעים לפינוי או ויסות, ואף רכבים שנשלחו למשימת הוויסות חזרו לאחר שלא נדרשו למשימה. כל טענה אחרת איננה אמת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו