רגע לפני שמתחילים, אני רוצה לשים את הקלפים על השולחן - אני תל אביבית, ולא במובן הרע של המונח. תל אביבית גאה, אבל כזאת שצריכה סיבה ממש טובה כדי לצאת מהעיר. כחובבת מסעדות מושבעת, חוויתי ואכלתי בלא מעט מסעדות עם מטבחים שונים, שפים מגוונים ולצערי גם גימיקים וטרנדים מוצלחים יותר ופחות. לא מהתנשאות חלילה, אבל קשה לרגש אותי. אם אני כבר משקיעה בלנסוע למקום מחוץ לעיר - כזה שסביר להניח יגרום לי להסתובב שעה ברחבי העיר עד למציאת חניה - אני מתפללת שהוא יהיה שווה את זה.
והוא בהחלט היה.
במסעדת "אל טראס", שנפתחה צמוד למלון "אוקיינוס" בהרצליה וצופה לחוף הים של העיר, מנסים ליצור מיזוג בין כלל העולמות: המטבח הים תיכוני, הספרדי, הערבי והמודרני. תמצאו שם שילוב עם נגיעות מהכל, כזה שעובד נהדר.
בחרנו להגיע סמוך לשקיעה - בחירה שהוכיחה את עצמה היטב. המקום מחולק לשולחנות עץ גבוהים או לספות מפנקות, בר עץ ארוך ולאונג' היוצר הפרדה בין הטירוף של החוץ והרוגע של הפנים. אפשר לאשר שהאווירה במקום, השקיעה היפהפייה והקוקטייל שבו פתחנו את הארוחה, סימנו כבר בהתחלה איזה ערב הולך להיות לנו. כמה מעט ידענו שרק התחלנו, והעיקר(ית) עוד לפנינו.
התפריט כאן נרחב ומגוון אך הסגנון הזה - ים תיכוני - מאוד בולט וברור. בחלק של המנות הראשונות, "קבלת פנים" שמו, תמצאו מנות כמו אטאייף דג, שישברק, קרפציו חציל, לחמעג'ון ועוד. לצידו נמצא גם ארבעה סוגי סלטים: טאבולה, קפרזה, גרגיר נחלים וסלט יווני.
בעוד תפריט הראשונות הוא די בסיסי - במובן המחמיא של המילה, - זה של העיקריות מורכב ומפתה הרבה יותר. התפריט מחולק לשניים, משמאל - המנות של שף המסעדה, עלאא יעקבי. מימין - המנות של השף לואי אבו הייקל. כל אחד מהם יצר כמה מנות בסגנון שלו, ולנו נוצר תפריט עיקריות עם בחירה קשה במיוחד.
בחצי של לואי נמצא מנות כמו קבב חלבי, פוכארה (תבשיל ירקות בקדרה עם בשר כבש, בקר או עוף לבחירתכם), כתף טלה ועוד. בחצי של עלאא נמצא מנות בשר קלאסיות יותר דוגמת סטייק אנטריקוט, פילה בקר, המבורגר, עוף מעושן ואפילו נתחי ואגיו.
לראשונות לקחנו את השישברק, סיגר מרקש, קרפצ'ו חציל ולחם הבית. אם במקרה קולות של "מה? למה לחם הבית? זה הדבר הכי בסיסי בכל מסעדה" נשמעים כרגע מבעד למסך, אתם אולי צודקים במקרים אחרים, אבל הפעם ישנו "אבל" גדול שמצדיק את המידה הנוספת בג'ינס והחור החדש בחגורה.
לחם הבית היה למעשה קובנה במילוי זעתר וצמחי תבלין, ולא סתם עוד פוקאצ'ה ריקה מתוכן. כחצי תימנייה הרגשתי מחויבת למסורת ולשורשים ולא יכולתי שלא לטעום, בחירה שהוכיחה את עצמה כמעניינת אף שהקובנה הייתה מעט יבשה.
הסיגר היה ממולא בשקדי עגל ושוק טלה שהיו פשוט תענוג לחך לכל הדעות, והוגש על מצע של טחינה וסלט עגבניות חריף. הזמן שלקח לכם לקרוא את המשפט הזה הוא בדיוק הזמן שהמנה הספיקה להיעלם מהשולחן, וכבר הייתה בדרך לבטן שלי.
השישברק (כיסוני בצק במילוי בשר) היו בהחלט טעימם ובמקום. קרפצ'ו החציל הוגש עם סלסת עגבניות פיקנטית, גבינת פטה, סילאן, והכוכבת של המנה - שערות חלבה.
כאחת שלא מתחברת לעולם השומשום והטחינה, ולא פעם אף ננזפת ש"מפספסת את הנאות החיים", המנה הזו בהחלט הייתה ספתח מצוין לשינוי שאני רוצה לעשות. הגעתי סקפטית - שילוב המתוק והמלוח נראה לי תמוה בהתחלה - אבל מסתבר שכשעושים את זה נכון זה גם מצליח. שערות החלבה נתנו טוויסט מושלם לשילוב הטעמים, המרקמים השתלבו בצורה נכונה, והתוספות בצלחת השלימו את התמונה, ואין ספק שהן נתנו קיק מעניין שגרם לי לסיים את כל הצלחת. זוכרים שאמרתי שאני לא אוהבת טחינה, כן?
ואז הגיעה העיקרית.
הרגשתם את העצירה הדרמטית? יופי, כי זה בדיוק מה שחוויתי כשהיא הגיעה לשולחן.
למנה העיקרית לקחנו, בהמלצת המלצר, את הספריבס טלה מהתפריט של השף לואי, וזו התבררה כהצלחה מסחררת. המנה מגיעה כמנה בשרית ממולאת בעלי גפן, והיא מעושנת במשך כשש שעות. עכשיו באמת, אני לא יודעת איך הטבח מצליח לעמוד בהמתנה של שש שעות כשהוא יודע מה עומד מולו. המנה מגיעה על קרש עץ, עם ירקות צלויים, ביניהם אספרגוס, עגבניות, בצל וברוקולי, שנותנים תוספת נעימה לצד המנה ולדעתי מתאימה לכשלושה סועדים.
ועכשיו, שיעור קצר על ספריבס. זהו החלק התחתון של צלעות הטלה, כאשר הנתח עצמו מאופיין בהרבה שומן ולכן הוא מתאים לצלייה ממושכת. בדיוק בזכות זה המעשנה, אשר מאפיינת את המסעדה, מצדיקה את הנוכחות שלה. הבשר היה עשוי בצורה מצוינת, בעל רכות ושומן שמשלימים את הביס והופכים אותו לנימוח ועסיסי במיוחד שרק השאיר לי טעם של עוד.
לצד האוכל נהנינו גם מקוקטיילים נהדרים, מבוססי ג'ין וודקה, על בסיס טעמים טרופיים של ליצ'י, פסיפלורה ואננס שרק המתיקו את השהות שלנו שם. לקינוח הוגש לשולחן - איך לא - כנאפה גבינות ופיסטוק שבעיניי היה מתוק מדי, אבל בסך הכל סגר את החוויה בצורה נכונה, כיאה למסעדה מבוססת מטבח ערבי, ובעיקר - חשוב מכך - היה שווה את חיפוש החניה המייאש, שחיכה לי כשחזרתי לתל אביב.
אל טראס, רמת ים 50, הרצליה, לצד מלון אוקיינוס, א-ש 00:00-08:00 , 09-878-1716
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו