"כל מה שנגענו בו ב'פאודה' היה כאין וכאפס לעומת המציאות"

אחרי שלל תפקידים בסדרות ובסרטים, ובהם גילום דמותו האלמותית של קפטן איוב ב"פאודה", ולאחר מגוון מחזות זמר וקלאסיקות בתיאטרון שבהן כיכב, מגיע איציק כהן לראשונה לעמדת הבמאי, ועוד בהצגה שבה הוא גם משחק, ולצידו דניאל, בתו.

כל זה קורה בתיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי, בהצגה "הצמה של אבא" שכתבו רמי דנון ז"ל ואמנון לוי. היא תעלה הערב בהיכל התרבות במודיעין, ב־29.6 במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ובהמשך ברחבי הארץ. לצידו של כהן ישחקו גם דניאל כהן, אוולין הגואל, דוד שאול, אלמה דישי, פזית ירון מינקובסקי, אסף פרי, ארז רגב ונדיר אלדד.

ההצגה מגוללת את סיפורו של עזרא ספיר, אב המשפחה הגוסס, כשליד מיטתו נאספים אשתו, בתו הנכה ובנו בכורו, בעוד אמיר, הבן הצעיר והמורד, לא מגיע להתפייס עם אביו.

"אם הייתי יודע קודם, הייתי עושה מזמן את המעבר הזה", צוחק איציק כשאני שואלת אותו על המעבר לעמדת הבמאי. "כבמאי יש לך יכולת לעשות כל מה שאתה רוצה, יש לך קנבס נקי שבו אתה מצייר את הציור שבא לך באופן שבו אתה מדמיין וזה נורא כיף, ולעבוד עם שחקנים זה דבר שאני מאוד אוהב. זה גם מחזה שאני מאוד אוהב, הצגה ששיחקתי בה לפני 20 שנה, ותמיד כששאלו אותי לאיזה תפקיד אני הכי מתגעגע, התשובה היתה לעזרא מ"הצמה של אבא".

עברו 20 שנה מאז עלה המחזה לראשונה. האם הוא רלוונטי לדעתך גם בשנת 2024?

"כן, כי נושאים כמו משפחה, יחסי הורים וילדים, זה קלאסי. הציפיות שיש להורים מהילדים, הילדים שמחפשים את דרכם לעצמאות מול המסורת ומה שמצפים מהם, התמודדות עם אובדן - אלה נושאים אוניברסליים, קלאסיים ועל־זמניים. התחושה של כולנו בחזרות היא שהמחזה פתח צוהר לכל ההיסטוריה המשפחתית של כל אחד ואחת מאיתנו. זה נוגע ומרגש, אבל גם מאוד מצחיק, והשילוב של צחוק ודמע יחד יוצר חוויה מעשירה, מעצימה ומנקה, שנותנת אוויר לנשימה".

אפרופו הורים וילדים, אתה מביים פה את בתך דניאל.

"נכון, היא משחקת את בת הזוג של הבן הצעיר שלי, שמגלם דוד שאול המופלא. כמי שמביים פעם ראשונה, כולם היו בניי ובנותיי. היא לא קיבלה יחס מועדף, אין הנחת משפחה" הוא צוחק, "עשינו לא מזמן את MKR, המטבח המנצח - יחד, וזה מה שפתח את הרצון להמשיך את המסע הזה שלנו ביחד".

קשה שלא לחשוב על "פאודה", שם שיחקת על רקע המציאות הכאוטית.

"אל מול הפעולות של המסתערבים, החילוץ, הלחימה - אני מודה שקטונתי. אני הייתי בשלישות, מעולם לא החזקתי נשק. כל מה שאי־פעם נגענו בו בסדרה היה כאין וכאפס לעומת מה שקרה באמת. המציאות במקרה הזה, מעבר לכך שעלתה על כל דמיון, פשוט בלתי נתפסת, אין לי מילים. בלתי נתפס שאנחנו חיים בתוך הסיוט המתמשך הזה, והדבר היחיד שאני יכול לעשות זה להופיע בפני מפונים, לשחק בהצגות שאנשים קצת בורחים אליהן מהחדשות. ההצגה החדשה היא מרגשת, בוכים בה, אבל היא מנקזת את הדמעות לא מול השטף הבלתי פוסק של החדשות וההפחדות וההלחצות והפרשנויות שלא נגמרות".

יש מחשבה על עונה חדשה? אפשר בכלל לאור המציאות הזאת?

"אני יודע שכותבים את העונה החמישית אבל אף אחד מאיתנו לא יודע מתי זה יקרה. אני חושב שזה יהיה אתגר גדול מאוד לכתוב סדרה שמתכתבת עם המציאות וצריכה באיזה מקום להמציא אותה מחדש. רוב הצופים של הסדרה הזאת נמצאים ברחבי העולם, זה כרטיס ביקור של מדינת ישראל, ובתקופה שהאנטישמיות גואה וההסברה שלנו נלחמת בכמות אדירה של בוטים ושנאה זה חייב להיות משהו שישקף לעולם את מה שקרה וקורה".