תם פינסקי (26), לא סתם חלם להיות מוזיקאי, זה עובר לו בגנים. "המוזיקה הייתה בבית עוד לפני שנולדתי״, הוא מספר וכמעט מחביא את האילן המשפחתי המיוחס. סבו שחי בקיבוץ כינרת, היה מוזיקאי כל חייו, ואחותו הייתה נעמי שמר.
בכיתה ד׳ החל ללמוד נגינה על סקסופון ומאז לא הפסיק לנגן. לימים, זה גם הפך לעסק שלו. לאט לאט עם השנים נוספו כלי נגינה אחרים שפינסקי לימד את עצמו.
בימים אלה הוא מוציא את הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלו, שעליו עבד עם המוזיקאי עמיר לב. השיר, ששמו ״מה אני עובר״, מדבר על תופעה שהפכה ליותר ויותר מוכרת, אנשי מילואים שחוזרים לחיים אחרי שירות ממושך במלחמה וחווים קשיי הסתגלות.
"המלחמה תפסה אותי לא כל כך רחוק מהשחרור, הספקתי להיות משוחרר שנה וחצי", מספר פינסקי. ״עשיתי שנת שירות וקצת קבע אז השתחררתי מאוחר". בבוקר 7 באוקטובר הוא הוקפץ עם הצוות שלו מהיחידה לעוטף עזה. ״הגענו לניר עוז כשהכל עוד עלה באש והוצאנו את הניצולים מהממ"דים. ריכזנו את כולם לגן ילדים כדי שנוכל לשמור עליהם״, הוא נזכר. ״אי אפשר לתאר את המראות והתחושות. אנחנו היינו החיילים הראשונים שהם ראו, עם כל המשמעויות והמורכבות של זה. בערך יומיים ישנו על הרצפה איתם בגן כשאנחנו שומרים עליהם בסבבים, ואז פינו אותם למלון באילת״.
ומה קרה מאז?
"משם זה המשיך לחצי שנה של צו 8, נלחמנו בצפון, וממש עכשיו סיימנו עוד סבב של חודשיים תמרון בלבנון. אחרי השחרור מהסבב הראשון כתבתי שיר, על התחושות שלי כמילואימניק שחוזר״.
על מה מדבר השיר?
"זה שיר אינטימי על מילואימניק בישראל. בלדה חשופה ועצובה, מלאה פגיעות, כנות ורגשות של דור שלם".
זה שיר שכתבת יותר בשביל עצמך או בשביל מילואימניקים אחרים?
"אני חושב שהוא יכול לעשות טוב להמון מילואימניקים אחרים ואולי גם לעם שלנו עצמו שעוטף אותנו וצריך להכיל את המציאות הזו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו