לאורך כל השדרה הכלכלית־עסקית בישראל קיימת מחלוקת על הרפורמה בעולמות חדלות הפירעון. מצד אחד, צריך שנותני אשראי כמו בנקים, חברות כרטיסי אשראי, ספקים ואפילו אנשים פרטיים יידעו כי הם יכולים לגבות את החוב, לפחות בסבירות גבוהה ובשיעורים גבוהים. מנגד, את הנקודה הזו צריך לאזן במטרה לעודד לקיחת סיכונים (יזמים הם נוטלי הסיכונים הגדולים) כדי שהפחד להקים עסקים חדשים לא יהיה גדול מדי, וכן הלאה.
נקודת המפגש בין הכלכלה לעולם המשפט בתחום עברה שינוי רדיקלי ב־2019, כשכובד המשקל עבר מהנקודה שבה צריך לגבות את החוב לנקודה שבה צריך לשקם את החייב ולהחזיר אותו לחיים כלכליים.
בחודשים האחרונים הסתיים בבנק ישראל מחקר שבדק מה קרה בעולם חדלות הפירעון מאז הרפורמה. יש להדגיש כי חשש העל הוא מפני מצב שבו מי שהיה בחדלות פירעון יתקשה לקבל אשראי חדש בלי ערבים טובים ובלי יכולת פירעון מוכחת. זה מוציא מהמשחק הכלכלי התקין לא מעט אנשים - במערכת הבנקאית מעריכים כי הנתון הזה מקיף 80% מהאוכלוסייה בישראל.
זה אומר שאם אדם היה בחדלות פירעון, כדי לקבל הלוואה/מסגרת אשראי בבנקים או מחברת כרטיסי האשראי או מכל גוף שנותן אשראי (עד כדי השכרת דירות רגילה) - הוא יידרש להביא לצורך כך ערבים טובים או לשעבד נכסים, ככל שיש לו, כדי שהבנק יסכים בכלל לשמוע את בקשתו.
היקף החובות עלה
המחקר של בנק ישראל מצא כי גובה החוב החציוני מאז נכנסה הרפורמה בחדלות פירעון לתוקף גדל ל־320 אלף שקלים, לעומת 250 אלף שקלים לפני הרפורמה. פרק הזמן שעבר מרגע ההכרזה על חדלות פירעון ועד לקבלת ההפטר עמד אחרי הרפורמה על 60 חודשים, לעומת 75 חודשים לפני הרפורמה.
כמה כסף החזירו מי שהוכרזו חדלי פירעון? לפני הרפורמה הם שילמו בממוצע 31% מהחוב, ואילו לאחר הרפורמה הם שילמו רק 25% מהחוב. אם נסכם את הדברים: מאז נכנסה הרפורמה לתוקף היקף החובות עלה, ושיעור ההחזר כשהחייב נכנס להליך חדלות פירעון ירד.
השאלה שצריכה להישאל היא אם אנחנו לא מידרדרים במדרון חלקלק עד כדי מצב שבנקים, ובעצם כל נותני האשראי, לא ירצו לתת אשראי ללווים בעלי פרופיל סיכון גבוה שאין להם ערבים טובים?
לפי ד"ר רועי שטיין מהאגף הפיננסי של חטיבת המחקר בבנק ישראל, התשובה ברורה. "זה לראות רק צד אחד של התמונה. אם הנושים יודעים עכשיו שהם מקבלים פחות, אבל התהליך מהיר ויעיל ובעל ודאות גבוהה יותר, זה לא יהיה שיקול בהחלטה שלהם? בנק ישראל הוציא מחקר לפני שנתיים, וכתבנו על הרפורמה. שיעור ההחזר הוא רק זווית אחת בכל העניין. הצבענו במחקר על כמה יתרונות של הרפורמה גם מבחינת החייבים וגם מבחינת הנושים".
"עשתה דברים טובים"
אבל אם נותני האשראי מקבלים פחות כסף במקרה של כשל, זה בעייתי.
"יש שיעורי החזר שונים בעולם, ואנחנו רואים שהשונות מאוד גדולה ואין ודאות למה זה שיעור החזר נכון אם זה 30% או 20%. לא מצאנו במחקר מהו שיעור החזר נכון כלכלית. יש תנודה מאוד גדולה, וזה תלוי בבטוחות. במשכנתאות אין חדלות פירעון מהסוג הזה כי הבטוחה טובה משמעותית.
"בהלוואות צרכניות ובספקים יש מקרים בעייתיים, וזה בסדר שהם קיימים. כי אם לא נאפשר למי שהיה חדל פירעון תוכנית שיקום, כזו או אחרת, יהיו פחות יזמים במשק, וגם את זה אנחנו לא רוצים.
"אז הרפורמה עצמה עשתה, לדעתי, הרבה דברים טובים מזוויות שונות, ועשינו עבודה על השוואה בינלאומית כי זה חשוב להבין איפה אנחנו מול העולם. מההשוואה הבינלאומית אנחנו מבינים שהתקרבנו לטווח הממוצע. אנחנו לא חריגים לטובת החייבים. ישראל התקדמה קצת, מרמה של רצון להעניש אותם לרמה של בואו נראה איך אנחנו יוצאים מהסיפור הזה בצורה טובה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו