אחת הגישות המרכזיות בעולם הבנקאות המקומי מדברת על כך שאם הפסקת האש תישמר ואם המצב הביטחוני יתייצב, הרי שנראה ביקושים גבוהים להלוואות ואשראים מסוגים שונים ומשונים וזה אומר שהבנקים צריכים להיערך בהתאם כדי לספק את הביקושים האלה ומכאן שהם פונים לשוק ההון לגייס את הכסף הדרוש להם.
בנק לאומי הוא אחד הבנקים שאוחז בגישה הזו ומכאן הבנק יצא לגיוס חוב של של כמה מיליארדי שקלים והמשקיעים המוסדיים פשוט התנפלו על הסחורה. צריך לזכור שכרגע המרווחים בשוק האג"ח בין הממשלתי לקונצרני נמוכים מאוד ולכן כשבא בנק לגייס כסף והוא משלם כמה נקודות יותר ממה שמשלם הממשלתי המקביל - זו הזדמנות.
נתון נוסף שכדאי לקחת בחשבון והוא עודפי הנזילות של המוסדיים. כאן המוסדיים מחולקים לשניים: קרנות הפנסיה שממשיכות לספוג כסף מידי חודש שכן שוק העבודה נמצא כמעט בתעוסקה מלאה. וזה אומר שקופות הגמל וקרנות הפסניה צרכות למצוא השקעות שיקלטו סדר גודל של 5 מיליארד שקל נטו מידי חודש.
החלק השני אלה הן קרנות הנאמנות. כאן הציבור מתחיל להעביר כסף מהקרנות הכספיות לקרנות המסורתיות, כלומר אלה שמשיקעות כסף ומסנות להניב תשואה גבוהה מריבית בנק ישראל וזה אומר שהרבה כסף זז כרגע מהקרנות הכספיות לקרנות הנאמנות וגם הן חוזרות להיות שחקן מרכזי בעולם ההשקעות. משאלה פני הדברים ברור איך קרה מצב בו המוסדיים הזרימו ביקושים של כמעט 7 מיליארד שקל להנפקה של בנק לאומי שלקח בסוף "רק" 4.5 מיליארד שקל.
את הגיוס, הביל ראש חטיבת שוקי הון בלאומי עומר זיו וראש החטיבה הפיננסית חגית ארגוב, בשיתוף עם לאומי פרטנרס. מבנק לאומי נמסר כי כספי הגיוס נועדו לצורך המשך צמיחה וגיוון מקורות המימון של הבנק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
