אנשי הנשיא

הרחוב שמוביל למלון קרלייל באפר איסט סייד של ניו יורק גודר במחסומי ברזל. עשרות שוטרים ומאבטחים נראו בכל פינה. זה היה אחר הצהריים של יום ראשון, 20 בספטמבר 2009. ניו יורק אירחה את העצרת הכללית של האו"ם ו־120 נשיאים וראשי ממשלות הגיעו לאירוע - רבים מהם כבר חוו ניסיונות התנקשות או לפחות איומים על חייהם, וכעת כולם מסתובבים בין עשרות מיליוני אזרחים באחת הערים הגדולות בעולם.

צילום: יוטיוב

השיירה של שמעון פרס עשתה דרכה לעבר המלון, שם התאכסנו גם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ורעייתו קרלה ברוני. נוכחותה משכה למלון כמות גדולה של צלמי פפראצי צרפתים ואמריקנים, שהתאספו מעברו השני של הכביש. כשהלימוזינה של פרס נכנסה לרחוב, ניתר מעל גדר האבטחה אדם עם מצלמה בידו ותיק שחור גדול על הכתף והחל להתקדם במהירות אל הרכב הנשיאותי.

אנשי השירות החשאי של ארצות הברית, שהופקדו על אבטחת המנהיגים הזרים, הכירו בעל פה את כל התרחישים האפשריים והתאמנו עליהם בימים שקדמו לאירוע. הסוכנים במעגל האבטחה צעקו לעבר האיש "עצור!" כמה פעמים, אבל הוא רק הגביר קצב, הרים את המצלמה ובו בזמן סובב את התיק שלו קדימה. בהתאם לנסיבות, שני החפצים נראו כמו כלי נשק פוטנציאליים.

אדם מגודל בחולצת פולו ובמכנסיים קצרים, שעמד בכניסה למלון, שלף לפתע אקדח זיג־זאוור חצי אוטומטי, צעק "!Get to the ground", ובאותה שנייה ממש זינק גם קצין המודיעין של משטרת ניו יורק מתוך המכונית שהובילה את השיירה וכיוון אל האיש את אקדח הגלוק שלו. רק כששני אקדחים מכוונים אליו, קלט צלם הפפראצי את הסיטואציה שבה הוא נמצא, ונשכב על הכביש. שוטרים אזקו אותו, והסוכנים לקחו אותו הצידה והחלו לחקור אותו. הלימוזינה של פרס הגיעה למלון בשלום, אבל מבחינת השירות החשאי, העובדה שהסוכן המוסווה חשף את עצמו היתה בעייתית מאוד. הם לא רצו שמפגעים פוטנציאליים יידעו שסוכנים סמויים נמצאים בסביבה, ולא רצו שיראו איך הם מגיבים באירוע אמת.

החבילה הגיעה

השירות החשאי הוקם על ידי הנשיא אברהם לינקולן ב־1865 למטרה אחרת לגמרי: מלחמה בעבירות פיננסיות ובזייפני כספים. באותה תקופה קרוב לשליש מהכסף שהסתובב במדינה היה מזויף. שעות אחדות לאחר שלינקולן חתם על החוק להקמת השירות החשאי, הוא נורה ונהרג בתיאטרון בוושינגטון.

כבר בשנה הראשונה עצר השירות החשאי יותר ממאתיים זייפנים, ביסס את מעמדו והתמקם בבניין מחלקת האוצר שבבירה. במהלך חקירות של מעורבים בעבירות פיננסיות בקולורדו חשף השירות החשאי תוכנית להתנקש בנשיא גרובר קליבלנד, וכתוצאה מכך החלו ב־1894 להציב שמירה חלקית על האיש הכי חשוב במדינה - 13 שנה לאחר רציחת הנשיא ג'יימס גארפילד. רק לאחר ההתנקשות בנשיא וויליאם מקינלי ב־1901 השתכנע הקונגרס להוסיף באופן רשמי את השמירה על נשיא ארה"ב כחלק מתפקידו של השירות החשאי.

מאז, כל נשיא אמריקני, מתאודור רוזוולט ועד ברק אובאמה, זכה לשמירה צמודה. לאחר מכן הוכנסו למעגל השמירה גם בני המשפחה הראשונה וסגן הנשיא ומשפחתו, וב־1968, בעקבות רצח רוברט קנדי, שהתמודד על המינוי כמועמד הדמוקרטי לנשיאות, הוחלט לאבטח גם פוליטיקאים שרצים לנשיאות.

רצח הנשיא קנדי בדאלאס ב־1963 היה מכה קשה לשירות החשאי. הנשיא הפופולרי התקבל בשדה התעופה על ידי קהל חם והתעקש לנסוע במכונית עם גג פתוח. הוא התנגד לכך שסוכן יישב לידו במכונית, ואף ניתנה הוראה להרחיק מעט את הסוכנים שהקיפו את הרכב בזמן הנסיעה בעיר, כדי שהקהל יוכל לראות את הנשיא טוב יותר. קנדי נהרג מהכדור השלישי שירה לעברו לי הארווי אוסוואלד, מה שאומר שמותו היה יכול להימנע.

מאז השתכללה השמירה על "החבילה", כפי שמכנים את הנשיא בשירות החשאי. גם האיומים על חיי הנשיא הפכו שכיחים יותר ומסוכנים יותר. במאי 2005, בעת נאום שנשא ג'ורג' בוש הבן בכיכר החופש של טביליסי, גאורגיה, הושלך רימון יד לכיוון הבמה. הרימון פגע בדרכו לבמה בנערה, נפל במרחק של כשלושים מטרים מבוש (מחוץ לטווח הפגיעה) וכלל לא התפוצץ. התוקף, שהסתתר בקהל מקומי שפרץ את גדרות האבטחה כשעה לפני האירוע, הצליח להימלט ונתפס רק חודשיים לאחר מכן. השירות החשאי הזהיר את הנשיא כי יש איום פוטנציאלי על חייו, מכיוון שבלתי אפשרי להעביר את כל הנוכחים בכיכר דרך גלאי מתכות, אולם בוש התעקש להמשיך כמתוכנן. 

בספרו של ההיסטוריון קן גורמליי, "The Death of American Virtue: Clinton vs. Starr", נחשף כי בביקור של ביל קלינטון במנילה, בירת הפיליפינים, קיבל אחד הסוכנים מידע מודיעיני שלפיו הועבר מסר ברדיו עם המילים "חתונה" ו"גשר". מכיוון ש"חתונה" היא מילת קוד ידועה בין טרוריסטים למטרות פגיעה, החליט ראש מערך האבטחה של הנשיא, רגעים ספורים לפני צאת השיירה, לשנות את נתיב נסיעתה כך שלא יכלול מעבר על גשר. קלינטון, שגם כך היה עצבני בגלל עיכוב בלוח הזמנים, כעס על ההחלטה, אך לא ביטל אותה. הסוכנים שיצאו לסרוק את הגשר שהשיירה היתה אמורה לחצות, מצאו עליו חומרי נפץ שהיו יכולים לחסל את הנשיא. מאז נוספו לכלי הרכב הנשיאותיים אמצעי שיבוש אלקטרוניים, שאמורים לחסום אותות אלחוטיים לפיצוץ מטענים.

אחרי אסון התאומים מצא עצמו השירות החשאי כבול במלחמה ביורוקרטית. הקונגרס, שבו היה רוב לדמוקרטים, לחץ על ממשל בוש להסכים להכנסתם של כל גופי הביטחון במדינה תחת מטרייה אחת. וכך הוזז השירות ממשרד האוצר והוצב בפיקודו של המשרד לביטחון המולדת.

תקציב השירות החשאי עמד בשנה האחרונה על 1.6 מיליארד דולר. מועסקים בו 5,000 עובדים, מהם כ־3,300 סוכנים ושוטרים במדים. שליש מהסוכנים הם יוצאי צבא למיניהם, שליש נוסף הם שוטרים לשעבר, והשאר מגיעים מרקע אחר. שתי היחידות המרכזיות של השירות הן PPD (Presidential Protective Detail), שכוללת כמה מאות בודדות של סוכנים האחראים לאבטחת הנשיא המכהן; ו־DPD (The Dignitary Protection Division) - המאבטחת את הבית הלבן, קמפיינים פוליטיים ואירועים לאומיים, נשיאים לשעבר, נשותיהם וילדיהם עד גיל 16, שגרירים זרים בוושינגטון ומנהיגי מדינות שמבקרים בארה"ב.

כל הסוכנים בשירות החשאי הם בעלי תואר ראשון לפחות. לחלק נכבד מהם יש גם תואר שני או תואר במשפטים. בתהליך הקבלה עוברים המועמדים בדיקות רקע קפדניות ומבחנים פיזיים קשים. מתחם האימונים של השירות ממוקם באזור כפרי מבודד בבלטסוויל, מרילנד, מרחק 30 דקות נסיעה מוושינגטון. הסוכנים המיועדים - לבושים חולצות חאקי ומכנסי פולו קצרים - עוברים שם אימונים אינטנסיביים של ארבעה חודשים ומתרגלים תגובות לתרחישים שונים. "הם תוקפים אותך בכלי נשק ובסכינים, יורים עליך כדורי סרק ובוחנים את התגובה שלך", משחזר הסוכן לשעבר טים מקארתי, "אחר כך מדרגים את הצורה שבה הצליח כל אחד להתמודד עם האיום".

בין השאר, לומדים הסוכנים החשאיים לנהוג בלימוזינות הנשיאותיות, המכונות "החיה". הרכב המשוריין אמור להיות עמיד בפני כל התקפה פוטנציאלית, והשליטה של הנהג עליו עשויה להיות ההבדל שבין חיים למוות.

אחרי השלמת ההכשרה מוצבים הסוכנים באחד המשרדים המקומיים או הבינלאומיים של הארגון. לשירות 125 משרדים ברחבי העולם, שנועדו לשיתופי פעולה עם גורמי ביטחון ממדינות זרות. הסוכנים לא נהנים משעות שינה רבות, ומרביתם מסוגלים להעביר משמרת של 12 שעות בלי בעיות מיוחדות. בכל אופן, מזכירים להם בתדריכי העבודה להשגיח גם על חבריהם, כדי להבחין אם מישהו נרדם או שאינו חש בטוב. החוקים נוקשים: תאכל בכל רגע שאתה רואה אוכל ותלך לשירותים בכל רגע שאתה יכול.

לרוב מדובר בעבודה די משעממת, שכוללת עמידה ממושכת בחדרי מדרגות והמתנה לתרחיש הגרוע ביותר, שסביר להניח שלא יקרה. "המתנקש צריך להצליח בפעם אחת מתוך 100 ניסיונות כדי שזה ייחשב כהצלחה. אנחנו צריכים להצליח ב־100 מתוך 100", אומר מארק סאליבן, לשעבר ראש השירות החשאי.

בתום חמש עד שבע שנות עבודה רשאי סוכן להגיש בקשה להצטרף ל־PPD - המחלקה הכוללת את יחידי הסגולה, שמספקת בכל רגע נתון חמישה עד שבעה סוכנים שמקיפים את הנשיא. אלה קרויים The Shift (המשמרת), ושעות העבודה שלהם שונות. הן מתארכות משמעותית בעת שהנשיא יוצא מהבית הלבן לביקורים במקומות שונים.

מטבע הדברים, שומרי הנשיא מקבלים את רוב ההילה. אבל הם רק המיעוט. אבטחה של אישים אחרים, דוגמת נשיאים לשעבר ובני משפחה של נשיאים, יכולה להיות עבודה אפרורית, מלאה משימות אישיות וקשיים לוגיסטיים. הבנות של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, למשל, ממש לא אהבו את נוכחות השומרים האישיים; ג'נה בוש אפילו נהגה לעבור עם מכוניתה באור אדום כדי לנסות לחמוק מהם.

את החומר המודיעיני מספק לשירות החשאי אגף המודיעין של המחלקה לביטחון המולדת. שם בונים פרופילים מפורטים על כל אישיות שעליה צריך לשמור. צ'רלי אלן, ששירת בתפקידים בכירים באגף המודיעין, סיפר ל"אטלנטיק" כי "אנשי השירות החשאי הם צרכנים רעבים של מידע מודיעיני". בשירות עצמו יש מחלקת מודיעין, והוא מחזיק נספחים בצבא וברשויות אכיפת החוק בכל מדינה וברמה הפדרלית, כדי שיוכל לעקוב אחר איומים פוטנציאליים. 

אבל משימות האבטחה תופסות רק מחצית מזמנו של השירות החשאי. את המחצית האחרת תופסות חקירות: השירות מפעיל סוכנים סמויים שמנסים להפליל עבריינים פיננסים, עוסק בפשעי סייבר וחוקר, עם ה־FBI, הונאות בבנקים. השירות אחראי גם לכל נושאי התקשורת של הנשיא ושל עובדי הבית הלבן. 

השירות החשאי עושה שימוש בציוד מעקב משוכלל, שכולל מצלמות נסתרות ואמצעי האזנה מתקדמים. "אנחנו עובדים בכל סביבה שרק צריך", סיפר ל"נשיונל ג'יאוגרפיק" קיית' פאריש, אחד מראשי המשרדים של השירות. "אנחנו יכולים לעקוב אחרי חדרים במלון, משרדים, בנקים, ובעצם כל מקום. אם זה אפשרי מבחינה טכנית, אנחנו נגרום לזה לקרות".

בקו האש

על שולחן העבודה של ברק אובאמה מונחת רפליקה סטנדרטית של הבית הלבן. אבל שלו קצת מיוחדת. ברגע שהוא הופך אותה, מופעלת מייד אזעקה שמזעיקה את אנשי השירות החשאי הנמצאים מחוץ למשרד. בבית הלבן מופעל גם גלאי אוויר, שמאבחן בכל רגע נתון את מצב האוויר ואמור לאותת במקרה של התקפה ביולוגית. כל מי שנכנס לבניין עובר בדיקה מדוקדקת, וכוחות רבים מקיפים את הבית מכל הכיוונים.

אבטחת הנשיא היא המשימה מספר 1 של השירות החשאי. לא מדובר רק בחבר'ה עם החליפה והאוזנייה, שמקיפים אותו ומדברים אל החפתים; יש גם סמויים בג'ינס שמסתובבים בשטח, צלפים על הגגות, סוכנים בתוך כלי רכב ובמסוקים שמחפשים גורמים עוינים, ולא מעט אנשים בחדר הפיקוד. הם מקיפים את הנשיא 360 מעלות, בכל זמן נתון ומכל כיוון.

בשטח יש שלושה מעגלי אבטחה המקיפים את הנשיא: במעגל החיצוני מבצעת המשטרה המקומית בדיקות אקראיות וסינון ראשוני; במעגל השני מסתובבים סוכנים שמחפשים כלי נשק בקרב ההמון; והמעגל הפנימי מורכב מהסוכנים שמגינים בגופם על האיש הכי חשוב בעולם.

כל מתחם שבו שוהה הנשיא נבדק תחילה על ידי יחידת האבטחה הטכנית של השירות החשאי. תחילה סורקים את המקום עשרות כלבים, שמרחרחים כל פינה כדי לחפש חומרי נפץ. אחר כך עוברים הסוכנים עם חיישנים מיוחדים לאיתור סימנים כימיים, ביולוגיים או רדיואקטיביים. במקרים קיצוניים אפילו מחליפים את החלונות בחלק מהחדרים בזגוגיות חסינות כדורים.

"רוב מה שאנחנו עושים אינו בתחום שמירת הראש, אלא באבטחת הסביבה", סיפרה בעבר ראשת השירות החשאי, ג'וליה פירסון, "אנחנו מגיעים ליעד כלשהו לפני הזמן, מחפשים נקודות תורפה ומוצאים תוכניות אבטחה שמפחיתות אותן כמה שיותר. זהו סוד הקסם שלנו. אם אנחנו יכולים לאבטח את הסביבה, אנחנו יכולים לאבטח את כל מי שנמצא בתוכה".

כשהסוכן המיוחד מלקולם ווילי נשאל על הקלישאה שממנה אי אפשר להתחמק, הוא אומר בלי למצמץ שכן, הוא יחטוף כדור עבור הנשיא, בדיוק כמו שעשה קלינט איסטווד כשהגן על נשיא ארה"ב מכדוריו של המתנקש ג'ון מלקוביץ' בסרט "בקו האש". "זה בא עם התפקיד", אמר ווילי, "זה כבוד עצום להגן על הנשיא".

הדוגמה הטובה ביותר למסירות הזאת היא טים מקארתי, שהתפרסם ב־1981 כששימש מגן אנושי עבור הנשיא רונלד רייגן, בעת שג'ון הינקלי הבן ירה לעברו מחוץ למלון בוושינגטון. "מה שעשיתי באותו רגע התבסס על האימונים שעברתי, יותר מכל דבר אחר", סיפר מקארתי, שעבד 22 שנה בשירות. הוא ספג את האש כדי לאפשר לסוכן אחר לדחוף את רייגן לרכב הממוגן ולמלט אותו מהמקום. מקארתי חטף כדור בחזה ונפצע קשה, החלים, ומשמש כבר שנים מפקד המשטרה באורלנד פארק, אילינוי.

"בשירות החשאי התפקיד שלי הוא להגן על אנשים, בעוד לפני כן, כחייל מארינס, כל מה שלימדו אותי זה לתקוף - לאתר את האויב ולנסות להכניעו", הסביר לרשת CBS הסוכן טום קונלי, שגויס אחרי ששירת בעיראק, "בהתחלה הייתי צריך לעשות את הסוויץ' בראש כדי לדעת לסגת, ולא רק להסתער קדימה. אתה יכול להיות משועמם ולחשוב שזאת עבודה קלה, ואז אחרי רגע שלושה אנשים יירו עליך במקלעים. אסור להיות שאנן אפילו ליום אחד, כי יכול להיות שדווקא ביום הזה יקרו כל הדברים הרעים".

ואכן, האיומים על הנשיא זורמים ללא הפסקה, לרוב בצורת מכתבים בכתב יד או הודעות קוליות שמשאירים למרכזן של הבית הלבן. כל אחת מהן נבדקת ברצינות מוחלטת. ריצ'רד אליאס, עוזר מנהל השירות, הסביר בספרו של כריסטופר רייך, "Rules of Deception", כי "אם יש איום נגד הנשיא, אנחנו רוצים לדעת על זה. בין שמדובר בשיכור בפאב ובין שבטרוריסט מוכר - אנחנו נחקור את האיום".

3,000 אמריקנים נמצאים ברשימה השחורה של השירות החשאי: הם סומנו ככאלה שעלולים להוות איום על הנשיא. בקטגוריית המסוכנות הגבוהה ביותר נמצאים אנשים בעלי יכולת לעשות זאת - כאלה שעברו הכשרה צבאית, למשל. כשהנשיא מגיע לאזור מגוריהם של האנשים האלה, מתייצבים סוכנים בביתם ומודיעים להם כי מאותו רגע הם יהיו במעקב צמוד עד שהנשיא יעזוב את העיר.

רוקסטארים בלי גיטרות

בדיוק לפני שנה זועזע השירות החשאי בעקבות פרשה מביכה, שהתרחשה טרם נסיעת אובאמה לקרטחנה, קולומביה, לרגל ועידת ארגון מדינות אמריקה. יומיים לפני נחיתת אובאמה בעיר קיבלו הסוכנים ערב חופשי ויצאו ממלון "קריבה" אל האזור התיירותי. קרטחנה, המכונה "לאס וגאס של דרום אמריקה", ידועה בזכות מועדוני הלילה והזנות החוקית, והסוכנים ידעו זאת. הם ביקשו המלצות מתושבים מקומיים ומנהגי מוניות בנוגע למקומות בילוי והתפצלו לשלוש קבוצות - אחת מהן, שכללה 11 סוכנים, הגיעה לבר שנחשב לנקודת מפגש של תיירים עם "נערות עובדות".

הצלף ארתור הונטינגטון (41) ממרילנד, נשוי פלוס שניים, עלה על רחבת הריקודים והרים את חולצתו כדי שדיאנה סוארס (24) המקומית תבחין בגופו השרירי. בהמשך הערב ניגשו הוא וחבריו אל סוארסואל חברותיה והתחילו לפלרטט איתן. הסוכנים לגמו כמויות גדולות של וודקה, ואחד מהם אפילו רקד על הבר. "היה נראה כאילו הם רגילים לעשות את זה", סיפרה אחר כך סוארס, "הם לא היו ביישנים".

בשלב כלשהו יצאו הונטינגטון וסוארס אל המלון שבו התאכסנו הסוכנים, כשהיא מבהירה לו, לטענתה, שאם ירצה להעביר איתה את הלילה יצטרך להעניק לה "מתנה בסך 800 דולר". באותו שלב לא היה לה מושג שבן לווייתה וחבריו עובדים בשירות החשאי, אולם סוכנים אחרים התרברבו באותו ערב בפני נשים מקומיות שהם עובדים אצל אובאמה. בתחקיר שהתפרסם החודש ב"וושינגטוניאן" דווח כי סוכנים משתמשים לא פעם בקלף אובאמה כדי להתחיל עם בנות בפאבים ובמועדונים. "רוקסטארים בלי גיטרות", הם קוראים לעצמם.

לאחר שקיימו יחסי מין, הונטינגטון השתוי נרדם. ב־06:30 בבוקר דרשה סוארס את כספה וביקשה ללכת. על פי גרסתו, הוא לא ידע שהיא פרוצה וסירב לשלם. בסופו של דבר נתן לה 28 דולר וגירש אותה מהחדר. הבחורה המקומית לא ויתרה, דפקה על דלת חדרו של הצלף ג'ו בונגינו, שבילה את הלילה עם חברתה, דרשה ממנו את יתרת התשלום ואיימה לפנות למשטרה. 

שוטר קולומביאני שנכח במלון שמע את הצעקות והציע לאמריקנים שאם הם רוצים לסגור את התקרית בשקט, מוטב שישלמו לסוארס. בונגינו הסתובב בין חדרי חבריו, אסף עבורה 250 דולר, והיא עזבה את המקום. בעקבות התנהגותם של האורחים האמריקנים התקשר מנהל האבטחה של המלון לשגרירות ארה"ב בבוגוטה ודיווח כי שוטר התערב בעימות בין איש השירות החשאי לפרוצה.

מכאן כבר לא היתה דרך חזרה. המלון העביר לשגרירות רשימת תלונות ונזקים, וכבר בצהריים התייצבה בקרטחנה מנהלת שלוחת מיאמי של השירות החשאי, פולה ריד, שקיבלה לידיה את שמות 12 הסוכנים שאירחו זונות בחדריהם, כולל אחד שבילה עם זונה במלון הילטון, שבו היה אמור אובאמה לשהות. היא החלה מייד לתשאל את הסוכנים; אחד מהם, שהיה בתפקיד פיקודי, ביקש רשות מהממונים עליו לפנות לסוכנים אחרים וליידע אותם כי חל איסור על בילוי עם זונות. עצם הבקשה הזאת המחישה כי היה מדובר בתופעה שגרתית. עוד באותו ערב החליטה ריד להחזיר את 12 הסוכנים הסוררים לארה"ב.

בחקירה הודה אחד הסוכנים כי שנים לפני כן, באל־סלבדור ובפנמה, הזמין לחדרו נערות ליווי. נמצאו הוכחות להתנהגות דומה של סוכנים גם בנסיעות לסין ולרומניה. זו היתה אחת מנקודות השפל של השירות החשאי ב־148 שנותיו, שהובילה לחקירות ולדיונים מביכים בקונגרס. הפרשה הודלפה לתקשורת כנראה על ידי העיתונאי והסופר רונלד קסלר, שמסקר את השירות במשך שנים רבות. ההערכה היא כי קסלר ביקש להביך את ראש השירות סאליבן, שאיתו לא היה בקשרים טובים. סאליבן אולץ לעמוד מול הקונגרס ולגונן על עובדיו, אחרי שהסוכנים הואשמו כי היו יכולים להיות נתונים לסחיטה של פרטי אבטחת הנשיא.

בסופו של דבר נדרשו תשעה סוכנים להתפטר. הובהר להם כי אם יסרבו, יפוטרו ויאבדו את הסיווג הביטחוני שלהם, דבר שימנע מהם לעבוד בחברות אבטחה פרטיות הזוכות במכרזים ממשלתיים. סוכן אחד, שהביא לחדרו שתי זונות אך טען כי לא ידע על עיסוקן, הצליח לשמור על עבודתו. שאר הסוכנים שבילו את הלילה עם נשים שלא דרשו כסף, ננזפו אך נשארו בתפקידם. רבים מהם, למותר לציין, נשואים או חיים עם בנות זוג. המעורבים טענו כי נאמר להם שאלמלא דלף המקרה לתקשורת, הנושא היה נסגר בתוך הארגון, והקריירה שלהם לא היתה נפגעת.

בין הסוכנים שאולצו להתפטר היה גם הצלף הונטינגטון, והתקשורת החלה לחפור בחייו. התברר כי מצד אחד היה איש משפחה למופת, נשוי עשרים שנה לאישה שחינכה את ילדיהם בבית וניהלה קבוצה שכונתית ללימוד תנ"ך; ומצד אחר, לפחות על פי צהובונים בריטיים, ניהל רומן עם עוד שלוש נשים לפחות. אחרי שאיבד את עבודתו, מכרה המשפחה את ביתה ועברה למקום אחר. הונטינגטון ירד למחתרת.

בעקבות התקרית הוכנס בשירות החשאי נוהל האוסר על סוכנים לצרוך אלכוהול בעשר השעות שקודמות למשמרת, וכן נאסר עליהם לארח זרים בחדריהם בבתי המלון.

בפברואר האחרון נאלץ ראש השירות, מארק סאליבן, להתפטר, לאחר שבע שנים בתפקיד. הנשיא אובאמה החליט, אולי מתוך רצון לתקן את הרושם, על מינויה של אישה לתפקיד - לראשונה אי פעם: ג'וליה פירסון בת ה־53. "לאישה הזאת יש היום כנראה יותר שליטה על החיים שלנו מלכל אדם אחר, חוץ מבני הזוג שלנו", אמר אובאמה במעמד ההשבעה.

פירסון נולדה וגדלה באורלנדו, ועבודתה הראשונה כתלמידת תיכון היתה בדיסניוורלד. "עד היום אני חושבת שהניסיון שצברתי שם בהתמודדות עם קהלים גדולים השפיע לטובה על יכולתי לעשות דברים דומים בשירות החשאי", סיפרה בראיון ב־2007. בגיל 20 הלכה למשטרה, וכעבור שלוש שנים הצטרפה לשירות החשאי. "אכיפת החוק היתה תחום העניין שלי. נהניתי להיות שוטרת, נהניתי מהחקירות, אבל חיפשתי הזדמנות לנסוע בעולם ולראות איך נראה הצד האבטחתי".

מאז, כבר שלושים שנה, היא שם. פירסון היתה בצוותי האבטחה של ג'ורג' בוש האב, של ביל קלינטון ושל ג'ורג' בוש הבן, וב־2005 התמנתה לסגנית עוזר ראש השירות והיתה אחראית לחטיבה לאבטחת הנשיא וסגנו, לחטיבה לשירותים מיוחדים ולניהול תקציבי של 1,200 עובדים. ב־2008 עברה להיות סגנית מנהל האגף למשאבי אנוש, וכעת קיבלה את המינוי הבכיר ביותר, מתוך כוונה שתשקם את תדמיתו של הארגון בעקבות הסקנדל בקולומביה.

"אני מכיר את ג'וליה ועבדתי איתה כמעט שלושים שנה", אמר עליה סאליבן, "היא היתה עוזרת מעולה שהפגינה שיקול דעת, מנהיגות ומחויבות למדינה, לאנשי השירות החשאי ולאנשים שעליהם אנו מגינים. זהו רגע היסטורי ומרגש עבור השירות החשאי, ואני יודע שהיא תעשה עבודה יוצאת מן הכלל".

פירסון מקבלת לידיה ארגון שרק רבע מאנשיו הם נשים, רובן לא בתפקידי סוכנים. הסוכנת הראשונה של השירות החשאי נכנסה לתפקידה רק ב־1975, יותר ממאה שנה לאחר הקמתו. כיום רק עשרה אחוזים מכלל הסוכנים בשירות הם נשים.

"אף שיש לו את הפונקציה החשובה מכל, שמירת הנשיא, למעשה השירות החשאי נמוך יותר בהיררכיה מה־FBI ומה־CIA, שנחשב לארגון היוקרתי ביותר", מסביר פרופ' אברהם בן־צבי מאוניברסיטת חיפה, מומחה להיסטוריית ארה"ב, "בניגוד לשניים האחרים, השירות החשאי לא בנה לעצמו מערכת יחסי ציבור, ואף שהוא מעין יחידת העילית של אמריקה, עד לאחרונה היה בו משהו עלום - הם שמרו על פרופיל נמוך, לא היו קיימים תודעתית - והשירות לא הצליח לבנות סביבו את הילת הזוהר הראויה לו.

"האתגרים שעומדים כיום בפני השירות עצומים. היקפי השנאה לאובאמה הם חסרי תקדים, יש הרבה יותר איומים בפוטנציה, והרושם הוא שצריך למצוא את האיזון הנכון בין הגנה על ביטחונו של הנשיא לבין טירוף מערכות של הגנת יתר; לתת תחושת דמוקרטיה, ולא של משטר המגונן על עצמו יותר מדי. בעקבות אירועי קולומביה פירסון חייבת קודם כל לשפר את התדמית של השירות החשאי, לאפשר אולי יותר פתיחות תקשורתית ולעבוד על דימוי חדש. זה לא מקרה שאובאמה בחר באישה לתפקיד הזה".

כדור הבדולח

רונלד קסלר חשף בספרו "In the President's Secret Service" כי לפני נסיעת בוש הבן לאוקלהומה, הגיעו למדינה סוכני השירות החשאי כדי לבדוק סוגים שונים של איומים פוטנציאליים. בתחנת משטרה אחת סיפרו להם כי בעיירה סמוכה מתגוררת אישה בעלת כוחות מיוחדים, שבעבר הובילה אותם אל גופות של קורבנות בחקירת רצח, וכעת יש לה חיזיון שצלף מקומי מתכנן התנקשות בבוש מתחת למחלף עילי בכניסה לעיר אניד. הסוכנים התייצבו אצל המדיום וביקשו ממנה פרטים נוספים. להפתעתם, היא ידעה בדיוק באיזה האנגר תחנה הלימוזינה של הנשיא וחשפה את מיקומו המדויק, סמוך לבסיס חיל האוויר. היא אף ניבאה כי "כשבוש יירד מהמטוס, הוא ילבש ז'קט ספורט".

הסוכנים חשבו שהאישה משוגעת, מכיוון שהנשיא נהג ללבוש חליפה בנסיבות כאלה. אולם ביום הביקור בוש אכן יצא מהמטוס לבוש בז'קט ספורטיבי. כתוצאה מכך החליט השירות החשאי לשנות את מסלול השיירה המתוכנן, כך שלא יעבור מתחת לשום מחלף עילי. הכל, רק כדי לשלול את האיום העל־טבעי הזה.

nirw@israelhayom.co.il

*   *   *

שומרים על האויבים

כשנשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, בא לעצרת הכללית של האו"ם ב־2009, עמדו אנשי השירות החשאי בפני משימה מורכבת - לאבטח את אחד האויבים הכי גדולים של ארה"ב. בעת שהותו בעיר נסגרה עבורו הקומה ה־20 של מלון הילטון מנהטן איסט, וגם הקומה שמעליה והקומה שמתחתיה נסרקו בקפידה ובודדו לחלוטין, בעוד המלון נשאר פתוח לאורחים, ותיירים הורשו להסתובב בחופשיות בלובי. כמה עשרות שוטרים סמויים הקיפו את הבניין.

החפ"ק של השירות החשאי נפרס באחד החדרים בקומה ה־20. המיטה הוצאה מהחדר, ובמקומה הוכנסו מגוון כלי עבודה - נשקים חצי אוטומטיים, תחמושת, ערכות עזרה ראשונה ושני שולחנות, שעליהם הוצבו מחשב ומכשיר קשר שכויל על רשת האבטחה של המבצע. במסדרון מחוץ לחדרו של אחמדינג'אד עמדו סוכני השירות החשאי לצד המאבטחים האיראנים, שמרו מרחק זה מזה והפגינו כלפי חוץ כבוד הדדי.

באיסט ריבר שבברוקלין מה שנראה כמחסן נטוש הפך בזמן העצרת הכללית לחניון מאובטח של כמאה לימוזינות משוריינות וחמושות, שהסיעו את המנהיגים הזרים. יש בו ארגזים המכילים מכונות ירייה ואלפי מכשירי קשר. השמירה על המקום לא פחות כבדה מזו שמעניק השירות לנשיאים. "מספיק שמכשיר קשר אחד ילך לאיבוד, ונצטרך להצפין מחדש את כל המכשירים האחרים", הסביר הסוכן האחראי.

במשרד המבצעים של השירות בניו יורק נפרס ציוד שלם של האזנות. אפשר למצוא בו חליפות דשא כדי להסתתר במעקבי שטח, וגם חדרי חקירות עם מכונת פוליגרף. בקיצור - בערך כמו המשרדים של ה־CTU בסידרה "24", רק בגירסת המשרד האפור, ובלי ג'ק באואר. ד"ר מאריזיו מיגלייטה, לשעבר מנהל אגף הטראומה בבית החולים בלוויו, מספק לשירות החשאי צוות רופאים ואחיות ונמצא בכוננות קריאה סלולרית בכל ימי העצרת. הוא מסוגל לבצע ניתוח באופן מיידי, אם יהיה צורך בכך.

זאת לא היתה הפעם הראשונה של אחמדינג'אד בניו יורק. בספטמבר 2006, בעת כינוס העצרת הכללית, אחד הסוכנים האמריקנים פלט כדור סמוך לשיירת הנשיא, שעמדה לצאת ממלון אינטרקונטיננטל, אחרי שהתעסק ברובה שהוצב על אחד הרכבים. "כולם פשוט נעצרו", שיחזר אחד הסוכנים, "האיראנים הסתכלו עלינו ואנחנו הסתכלנו עליהם. הסוכן שירה התחיל להתנצל בפני המאבטחים האיראנים. אחמדינג'אד פשוט סובב את הראש, ואז המשיך בדרכו ונכנס למכונית".

אולם חוסר האמון קיים ומרחף באוויר כל הזמן. למשל, מייד אחרי שהצוות הטכני של השירות סרק את הלימוזינה של אחמדינג'אד ואת חדרו במלון כדי לאתר מכשירי האזנה או אמצעי חבלה, ביצעו האיראנים סריקה משלהם. ראלף באשאם, שהיה ראש השירות בשנים 2006-2003, הסביר ל"אטלנטיק" את הקושי באבטחת אישים זרים: "לפעמים אתה מאבד את האמון באנשים שאתה שומר עליהם, לפעמים הם בכלל לא רוצים אותך קרוב אליהם, ורבים מהם בכלל משוכנעים שאתה מרגל אחריהם. זאת מעולם לא היתה סביבת עבודה נוחה".

סיפור שמסתובב בשירות מדבר על כך שלפני כמה שנים מנהיג של מדינה כלשהי לקח הצידה את ראש צוות האבטחה מהשירות החשאי לשיחה צפופה. המנהיג הזר הסביר לסוכן, בשיא הביטחון, כי שומר הראש הבכיר שלו מתכנן נגדו הפיכה, וביקש: אנא, תשגיחו על השומר שלי לאורך כל הביקור בארה"ב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו