הפלשתינים שוב בוחרים בצד המפסיד

שר החוץ האמריקני, מייק פומפאו, מגיע היום (שני) לאזורנו כדי לקדם שתי מטרות שהן בעצם אחת: גיוס תמיכה במהלך האמריקני לחידוש הסנקציות הבינלאומיות על איראן, וצירוף מדינות ערביות נוספות לברית הפומבית, שנכרתה בין ישראל למדינת האמירויות, נוכח האיום האיראני במזרח התיכון.

מישראל מתכוון פומפאו להמריא לאיחוד האמירויות, כדי להכין את הקרקע לטקס החתימה על הסכם השלום בחודש הבא על מדשאת הבית הלבן, ומשם ימשיך לבחריין השכנה ולסודאן שלחופי הים האדום, שעשויות להצטרף בקרוב לברית החדשה.

בחריין היתה בין המדינות הראשונות שהביעו תמיכה נלהבת בהסכם שבין ישראל למדינת האמירויות. בסודאן יש עדיין ויכוח פנימי באשר לחבירה לברית, ויכוח שגרם בינתיים להדחתו של דובר משרד החוץ הסודאני, שנחפז מדי לברך על המוגמר. אבל סביר להניח שהמהלך הזה, שנתמך על ידי ראש ממשלת המעבר, עבד אל־פתאח אל־בורהאן, יתממש במוקדם או במאוחר - ולו רק בגלל רצונה העז של סודאן לרדת מרשימת המדינות התומכות בטרור.

כאשר יצטרפו לעגלה הזו גם עומאן ומרוקו, ואחריהן, אולי באיחור מה גם סעודיה, זו תהיה קואליציה מרשימה, עדות חותכת לעוצמת המהפך המזרח־תיכוני הדרמטי שחולל שליט האמירויות, יורש העצר מוחמד בן זאיד, לאמור: הכרה בישראל ונרמול מלא של היחסים איתה, בלי לחכות לפתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני.

נכון שרבים ממרכיביה של הקואליציה החדשה, שכוללת גם את מצרים וירדן, חולקים עם ישראל את הדאגה והרצון לבלום את שאיפותיה של איראן להשיג נשק גרעיני ולבסס הגמוניה באזור באמצעות ערעור יציבותם של משטרים ערביים. אבל תהא זו טעות לאפיין את הקואליציה החדשה הנרקמת באזור רק כציר פעולה נגד איראן ונגד ארגוני החסות שלה במזרח התיכון. יורש העצר של האמירויות, שחותר לקנות לארצו מעמד כגורם משפיע באזור כולו, רואה את השתלטות האסלאם הפוליטי כסכנה גדולה עוד יותר מאיראן, ומוביל חזון של סובלנות דתית ופתיחות חברתית ותרבותית אל העולם הרחב.

מן הטעמים הללו, שישראל יכולה בנקל להתחבר אליהם, מוחמד בן זאיד הוא מתנגד חריף לא רק של משטר האייתוללות באיראן, אלא גם של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שמנסה לבסס בכוח את האסלאם הפוליטי בארצו, ומתנגד לקטאר, שיחד עם הטורקים תומכת בחמאס ומארחת בתחומה את ראש הלשכה המדינית שלה, איסמעיל הנייה. הוא תמך בנשיא מצרים א־סיסי, כאשר הדיח ב־2013 את שלטון האחים המוסלמים, בראשות מוחמד מורסי, ופועל כעת צבאית בלוב נגד שכירי החרב הטורקים שבאו לסייע למשטר הפרו־אסלאמי בטריפולי. הוא תומך באסד, כיוון שחשש מן הצביון האסלאמיסטי של המורדים נגדו.

עוד בנושא:

"הכאסח" עם איראן שהוביל את איחוד האמירויות להסכם ההיסטורי עם ישראל

לראשונה: קבלת שבת משותפת מישראל עם יהודי איחוד האמירויות

איחוד האמירויות שוקלת לרכוש את מערכת יירוט הרחפנים

לא כל מרכיבי הברית החדשה, שמוביל מוחמד בן זאיד, כבר הבשילו לכינון יחסי שלום ונורמליזציה מלאים עם ישראל; אבל קואליציית הנגד, בראשות איראן, טורקיה וקטאר, מגובשת הרבה פחות ורחוקה עוד יותר מלהפוך לברית איתנה. שלוש המדינות אוחזות, אמנם, בדגל האסלאם הפוליטי, אבל לכל אחת מהן יש שאיפות ומטרות מנוגדות. איראן השיעית וטורקיה הסונית מתחרות ביניהן על השאיפה להנהיג את העולם האסלאמי, נכון לעכשיו בלי הצלחה יתרה.

לארדואן יש, כידוע, שאיפות מגלומניות לחדש את ימי האימפריה העות'מאנית. בטורקיה יש משבר כלכלי חמור, אבל זה לא מפריע לו - ואולי דווקא מעודד אותו - לחרחר מלחמה עם יוון וקפריסין, סביב השליטה במרבצי גז במזרח הים התיכון, ולחלום על השתלטות מחדש על 13 איים השייכים ליוון. בהקשר זה מצטט השבוע ה"טיימס" הלונדוני את ראש המוסד יוסי כהן, כמי שהגדיר את טורקיה, בראשות ארדואן ההרפתקן, כמסוכנת יותר מאיראן.

בין שתי הקואליציות החדשות שקמו במזרח התיכון בחרו הפלשתינים, למרבה הצער, לסמוך על תמיכתן של איראן, טורקיה וקטאר, במקום להכיר במציאות החדשה שנוצרה. אחרי שהאשימו את שליטי מדינות ערב בבגידה וב"נעיצת סכין בגב", הם גילו השבוע לאכזבתם הרבה כי גם הליגה הערבית אינה ממהרת לגנות את מדינת האמירויות על נרמול היחסים עם ישראל. עמר מוסא, מזכ"ל הליגה ושר החוץ המצרי לשעבר, זכה לקיתון של חרפות וגידופים מפיו של סאיב עריקאת, מקורבו של אבו מאזן, אחרי שאמר כי לכל מדינה הזכות לקבוע לעצמה את טיב יחסיה עם ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו