האיש של משפחות החטופים: הטרגדיה שהובילה את סטיב וויטקוף לעמדת המפתח במו"מ

לפני כמה חודשים חשפה ניקי היילי, בתוכנית הרדיו השבועית שלה, אירוע שהתרחש זמן קצר לאחר תבוסתה במרוץ מול דונלד טראמפ להנהגת המפלגה הרפובליקנית. יום אחד, סיפרה, הגיע לביתה סטיב וויטקוף, שאותו הציגה כ"חברו הטוב של הנשיא", מי שהיה אז איל נדל"ן חסר ניסיון בפוליטיקה.

הוא ישב איתה ועם בעלה מייקל בסלון ביתם שבדרום קרוליינה ושאל איך הוא יכול להביא להפסקת אש בינה לבין טראמפ. היילי התפלאה מעצם העלאת השאלה והסבירה לוויטקוף שאין כל צורך בסולחה, שכן תמיכתה במועמד הרפובליקני לנשיאות אינה מוטלת בספק.

זה לא הניח את דעתו של וויטקוף, שהביט עמוק בעיניה וחזר על שאלתו: "מה את רוצה? תגידי לי באמת מה את רוצה? האם יש משהו כזה?" היילי, אף על פי שהיתה יכולה לנצל את המצב לטובתה האישית והמקצועית, השיבה שהיא לא צריכה ממנו דבר. כך בעצם הובטחה, באופן יסודי והרמטי, תמיכתה של היילי בחבר הטוב ששלח אותו למשימה.

עד לפני כמה חודשים אפילו לא הכרנו את שמו ולא ידענו איך הוא נראה. כיום וויטקוף - איש נדל"ן שלא מקבל מילים כמו "לא" ו"בלתי אפשרי", ויודע ללחוץ בדיוק על הנקודות הרגישות כדי להשיג את המטרה - הוא האיש האחראי לעסקת החטופים בין ישראל לחמאס. נראה שיש על מי לסמוך.

העיתונות הכלכלית לא ריחמה עליו. אמרו שהוא על סף קטסטרופה, מרחק קטן מהתמוטטות. לאחר מכן, כשעיתונאי התקשר אליו כדי לקבל ממנו תגובה לפרסומים, הוא הקניט אותו. "אני לא שומע אותך", אמר, "אני צריך לסגור את הגג של הרולס רויס"

וויטקוף, יהודי בן 67, נולד ברובע ברונקס שבניו יורק וגדל בלונג איילנד. אביו, מרטין, היה יצרן מצליח של מעילי נשים, אבל לו עצמו היו שאיפות הרבה יותר גדולות - הוא רצה להיות עשיר אמיתי, בעל השפעה. התחנה הראשונה שלו בדרך לשם היתה לימודי משפטים באוניברסיטת הופסטרה שבלונג איילנד, שאותם סיים ב־1983 והחל לעבוד במחלקת הייעוץ המשפטי של חברת הנדל"ן דרייר וטראוב. אחד מלקוחותיה היה אז איש העסקים הססגוני דונלד טראמפ, שכבר אז עשה מיליונים.

בכל מחיר

וויטקוף, בזמנו, היה צעיר בתחילת הדרך. לימים סיפר שהיה מגיע למשרד בחליפות מרופטות, בעוד הלקוחות נראו כמו כוכבי רוק - והוא רצה להידמות להם. הקשר שלו עם הנשיא הנבחר נולד במקרה. השניים עמדו בתור למעדנייה ניו־יורקית, טראמפ הזמין סנדוויץ' של האם וגבינה, ורק אז גילה שאין עליו כסף. וויטקוף התנדב לשלם, ואחרי שבע שנים, כשנפגשו שוב, טראמפ זכר לו אותה טובה קטנה.

בפגישה השנייה וויטקוף כבר שדרג את מעמדו מדג רקק לכריש בינוני. ב־1987 הוא עזב את חברת הנדל"ן שבה עבד, ופתח, יחד עם לארי גלוק, חבר לעבודה, חברת נדל"ן קטנה בשם "סטלאר", בתקווה שתהיה אימפריה.

השניים היו אופטימיים, לנוכח העובדה שחלון הזדמנויות עסקי נפתח בפניהם. ב־19 באוקטובר 1987 קרסו המדדים בבורסות העולמיות בשיעורים שלא נראו מאז מלחמת העולם הראשונה. מדד הדאו ג'ונס צנח ב־22.6% והשאיר מאחור שובל ארוך של משקיעים המומים. לא מעט חברות התמוטטו ונאלצו ללקק במשך תקופה ארוכה פצעים - וזה היה בדיוק הזמן שהחברה של וויטקוף ושותפו נכנסה לתמונה.

וויטקוף סיפר שבזמנו הוא היה משוטט ומחפש מציאות עם מכונית הביואיק הישנה, מודל 78', בשכונות הכי קשוחות בעיר, כשאקדח קטן, המיועד להגנה עצמית, צמוד לקרסולו. הבניין הראשון שקנה היה בשכונת וושינגטון הייטס, בצפון מנהטן, שבאותן שנים נחשבה לבירת הקראק של אמריקה. הוא סיפר שבמשך שלוש שנים ויתר על חופשה כדי להשלים את עסקת הבכורה.

המחירים היו אז נמוכים מאוד, והכוונה היתה לקנות בגרושים, לשפץ ולמכור ברווח גדול. וויטקוף לא בחל בשום עבודה בדרכו למעלה. בחג ההודיה 1992 הוא נטש ארוחה עם משפחתו במסעדה ומיהר להארלם, ששם אחד מבתיו סבל מפיצוץ בצנרת. עד היום הוא זוכר איך חפר בבוץ עד שש בבוקר כדי לתקן את התקלה.

בראיונות הוא תיאר את עצמו באותן שנים כמשקיע חסר פשרות שלא חשש לקחת סיכונים, גם במחיר השותפות עם גלוק, שטען מצידו כי השליח האחראי למזרח התיכון פזרן מדי. אלא שוויטקוף כבר היה בשוונג של צמיחה, ועם הזמן, לצד הדחף להצליח בכל מחיר, התגלו בו גם רבדים אחרים, הומניים, של דאגה לחלש.

כדי להגשים את מטרותיו הוא ידע כבר אז בדיוק מתי וכיצד כדאי "לעשות טובות" ולצ'פר מקורבים. הוא לקח לעבודה את טומי, האח המובטל של פרנק פיסירילו, שניהל את בנייניו, בתור נהג ומאבטח אישי, ועל הדרך דאג לאחיינו של המוסכניק הקבוע. ל־12 מהגרים סרבים שעבדו אצלו בבנייה הוא הלווה כחצי מיליון דולר כדי שיוכלו להביא את משפחותיהם לניו יורק.

באחד הבתים שלו, ברחוב 124 בהארלם, הוא מצא במרתף הטחוב אישה בשם ארתה מקווייט שהתגוררה שם עם אמה, הוציא אותן, שיכן אותן במלון למשך כחודש, דאג שיקבלו עזרה מהמדינה והפך את המקום הרעוע לדירה ראויה.

החבר'ה הטובים

בשנות ה־90 התקדמותו של וויטקוף בשוק הנדל"ן היתה מטאורית. הוא קנה רבי קומות עם משרדי יוקרה בשטח גדול יותר מזה של המשרדים היוקרתיים שהציעה אז דטרויט. לצד זאת, שמו החל להופיע יותר ויותר במדורי הרכילות, במיוחד אחרי שהפך לידידו ולשותפו לעסקים של בו דיטל.

יום אחד הוא הזמין חסרת בית שהכיר מחוץ למשרדו, ואת כלבה, להיות אורחיו בסעודת חג הודיה שאירח, וכשהימים הקרים החלו לפקוד את ניו יורק, הוא נתן לה 1,500 דולר כדי שתקנה לעצמה ואן, כפי שתכננה, ותוכל לנהוג וגם לישון בו

דיטל בן ה־74 הוא אגדה ניו־יורקית מוכרת. במשך שנים הוא עשה לעצמו שם כשוטר קשוח, שביצע במהלך שנות השירות 1,400 מעצרים, נפצע כ־30 פעמים וזכה ב־62 מדליות הוקרה על עבודתו המסורה ברחובות המדממים. על ספרו האוטוביוגרפי הופק הסרט "שוטר אחד קשוח" בכיכובו של סטיבן בולדווין.

ב־1985 דיטל הפך לסלב ענק ולטווס מוכר במקומות הכי חמים שהעיר הציעה. לא היה אפשר לפספס אותו. הוא נהג להסתובב בחליפות של 5,000 דולר ולהתהדר בחגורות מעור תנין ב־1,800 דולר ובשעון יד נדיר ב־20 אלף דולר.היה לו שולחן קבוע במסעדת ראו'ס בהארלם, הנחשבת למוסד מיתולוגי שאליו כמעט בלתי אפשרי להשיג שולחן. בעבר נהגו לשבת שם ראשי המאפיה הגדולים ג'ון גוטי ופול קסטלאנו, וכיום אפשר למצוא שם כוכבי קולנוע ואנשי עסקים מובילים, שמגיעים לסגור עסקאות רציניות.

מספרים שוויטקוף הצליח להשיג מקום קבוע במסעדה אחרי שהתקין בה מטבח חדש והעסיק בן של חבר של הבעלים פרנק פלגרינו. שם, בתוך ענני העשן של המסעדה, היו יושבים, בחבורה שכונתה "החבר'ה הטובים" (על שם סרטו הקלאסי של מרטין סקורסזה), וויטקוף, דיטל, הזמר פול אנקה, מייק הרוסי (שהיה תכשיטן צמרת) ומעצב האופנה ג'וזף עבוד.

אם לא בהארלם, אפשר היה למצוא את החבורה כמעט בכל אחר צהריים במלון "ארבע העונות", ושם דיטל היה מזמין את עמיתיו למשקה האהוב עליו - וודקה, סודה, מיץ חמוציות וליים - ומספר על עלילותיו כשוטר קשוח. "הוא לא היה אחד שמסתובב כל הלילה", סיפר פעם דיטל על וויטקוף. "הוא היה מסיים לעבוד והולך לישון, אבל עכשיו אני לא חושב שהוא חוזר הביתה. הוא איתי כל הלילה".

וויטקוף לא הסתפק רק בעסקים בארה"ב. הוא לטש עיניים גם לעסקאות ביבשות אחרות. הוא נסע, יחד עם דיטל, לפגוש את בכירי חברת סמסונג בדרום קוריאה, ותוך כדי שיחה דיטל ניסה לשבור שם את הקרח עם המארחים. "אני אסביר לכם", אמר השוטר לשעבר בשפתו המחוספסת, "זה כמו עם בחורה. אם אתה 'מתחבר' איתה פעם אחת, אתה רוצה לעשות זאת שוב". הקרח אכן נשבר, אבל עסקה קצת פחות.

אלה היו חיים פרועים ומלאי סיכונים. וויטקוף נהג לממן את עסקאות הענק מהלוואות שלקח. 500 מיליון הוא גייס מחברת ההשקעות קרדיט סוויס פירסט בוסטון. אחד הבנקאים שעבד איתו הזהיר כבר אז: "אתה כרגע סיפור הצלחה במנהטן, אבל כל איש השקעות וכל עיתונאי ירדפו אחריך. יהיה לך קשה להחזיק ככה מעמד".

אימפריית הנדל"ן של וויטקוף היתה שווה בשנות ה־90, על הנייר, 2.5 מיליארד דולר. היו לו בנייני ענק במנהטן, בשיקגו, בדאלאס ובפילדלפיה, אבל ככל שקנה כך גם הצטברו חובות שהיה צריך להחזיר. "אנחנו קרובים לשיא במחזור הנדל"ן, והצענו לו להפחית את המינוף", סיפר ל"וול־סטריט ג'ורנל" אנדרו סטון, שהיה מהמנהלים בקרדיט סוויס פירסט בוסטון. "עד כה הוא לא עשה זאת, אבל זו החלטה שלו".

אלה היו שנים קשות מבחינת וויטקוף. עסקה לרכישת שלושה מגדלים בניו ג'רזי נפלה לאחר שלא הצליח לממנה, הוא נסוג מהרעיון להיות אחד מרוכשי קבוצת הכדורסל ניו ג'רזי נטס, וגנז את ההנפקה הגרנדיוזית שעליה חלם. העיתונות הכלכלית לא ריחמה עליו. אמרו שהוא על סף קטסטרופה, מרחק קטן מהתמוטטות. בכנס של אנשי נדל"ן צעירים הוא טען שהוא קורבן של התקשורת, ובהזדמנות אחרת, כשעיתונאי התקשר אליו כדי לקבל תגובה, הוא הקניט אותו: "אני לא שומע אותך", אמר, "אני צריך לסגור את הגג של הרולס רויס".

וויטקוף לא בחל בשום עבודה בדרכו למעלה. בחג ההודיה, ב־1992, הוא נטש ארוחה עם משפחתו במסעדה ומיהר להארלם, ששם אחד מבתיו סבל מפיצוץ בצנרת. עד היום הוא זוכר איך חפר בעצמו בבוץ עד שש בבוקר כדי לתקן את התקלה

ב־1998 וויטקוף שקל למכור את החברה, שעתידה היה לוט בערפל. סטיבן רות', יו"ר קרן הנדל"ן "ורונדו", שהתעניין בעסקה, הודה: "לא היה לי אכפת מהנכסים שלו, רציתי לקנות את סטיב".
באותה תקופה וויטקוף החליט לזנוח את חיי הזוהר של סלבריטאי ניו־יורקי והתעמק בעבודה במטרה להציל את האימפריה ולהשלים עסקת ענק שהיתה אמורה להחזירו למסלול ההצלחות - בניין וולוורת'. מדובר במבנה היסטורי ברחוב ברודוויי 233, שנבנה ב־1910 ומתנשא לגובה 241 מטרים - גורד שחקים שנחשב עד 1929 לבניין הגבוה בעולם, וגם כיום הוא בין מאה המבנים הגבוהים בארה"ב.

כדי להתחיל ברכישה וויטקוף היה צריך להפקיד מקדמה של 5 מיליון דולר ולהשיג 152 מיליון דולר נוספים. אף אחד מאלה שהלוו לו בעבר לא התלהב להיכנס להרפתקה, אבל וויטקוף, בעזרת כושר שכנוע ועקשנות, שניים ממאפייניו המובהקים, גייס 25 מיליון דולר משותפים, ואת השאר מחברת השקעות, אחרי שסידר לעצמו הנחה של 20 מיליון דולר בתג המחיר. דיטל, השוטר הסלב, שהחזיק אחוזים בעסקת וולוורת', סיפר שכבר לא היה אפשר לגרור את וויטקוף לבילויים עד אור הבוקר. "הוא אבא נהדר", נאנח השוטר.

חיבוק מהנשיא

וויטקוף התחתן עוד בשנות ה־80 עם לורן רפופורט, ונולדו להם שלושה ילדים - זאק, אלכס ואנדרו, שהלך לעולמו בקיץ 2011 כתוצאה ממנת יתר. וויטקוף סיפר שזו היתה נקודת תפנית בחייו הסוערים. אנדרו היה בן 22 במותו. אביו תיאר אותו כבחור רגיש, שאהב מוזיקה ולא פעם נהג לצאת מהבית כדי להאכיל הומלסים שהסתובבו באזור.

אלא שאנדרו התמכר למשככי כאבים, והוריו הכניסו אותו במארס 2011 לתהליך גמילה במוסד יוקרתי בלוס אנג'לס, שעלותו 1,000 דולר ליום. ובכל זאת, הפיקוח על בנם לקה בחסר. אף אחד מאנשי המוסד לא השגיח כשאנדרו חיפש באינטרנט דרכים לרכוש את משכך הכאבים אוקסיקונטין, שלו היה מכור, ולבסוף איתר סוחר סמים שסיפק לו את החומר הקטלני אשר הוביל למותו.

סטיב ולורן טענו שמוסד הגמילה היוקרתי לא הקפיד לעקוב אחרי הנייד של אנדרו ולא ערך לו בדיקות שתן כנדרש, ושמי שהופקד עליו כמבוגר האחראי היה אלכוהוליסט לשעבר שלא הוכשר לכך. הזוג הגיש תביעות נגד המוסד וגם נגד טופיקס, שנחשב לאתר ענק.

"הם לא מעוניינים בכסף", אמר רוברט גולד, פרקליטה של משפחת וויטקוף, אחרי שהגיש תביעה נגד מוסד הגמילה. "מטרתם היא למנוע ממשפחות אחרות לחוות את האובדן של יקיריהן בגלל זלזול בלתי נתפס במוסדות הגמילה שאליהם נשלחו". התביעה נגד טופיקס נדחתה.

מות בנו גרם לשינוי בהתנהגותו של וויטקוף. מספרים עליו שמאותו רגע ואילך הוא נהיה אכפתי יותר לסבלם של אחרים. הוא עצמו הודה שהיה זה כנראה אנדרו שכיוון אותו מלמעלה למפגש המיוחד עם לשארן פרנסיס הארווי, חסרת בית בת 43.

לשארן, ילידת שיקגו, התמקמה לפני כעשור עם שק שינה מול משרדיו של וויטקוף ברחוב 57 במנהטן. כמעט מדי בוקר הוא היה עובר לידה וליד הגולדן רטריבר שלה, סהרה, ומשאיר כסף בספל שלצידה, והיא היתה מזכה אותו בברכת בוקר טוב. לוויטקוף היו אז בבית שבעה כלבים, ולאט־לאט השניים החלו לדבר. לשארן סיפרה לו שהשקעה לא טובה בעסקים גרמה לה למכור את דירתה, לקנות כלב ולנדוד איתו במטרה למצוא עתיד טוב יותר - דבר שטרם קרה.

לקח לשניים די הרבה זמן כדי לבנות יחסי אמון. בכל זאת, מדובר במפגש קצוות. וויטקוף הזמין את לשארן ואת כלבה להיות אורחיו בסעודת חג הודיה יוקרתית שאירח, וכשהימים הקרים החלו לפקוד את ניו יורק הוא נתן לה 1,500 דולר כדי שתקנה לעצמה ואן, כפי שתכננה, ותוכל לנהוג וגם לישון בו.

לשארן עדיין לא ידעה אז שהיא סובלת מגידול במוח, שגרם לראייתה להיחלש בהדרגה. יום אחד היא נפלה ברחוב, נפצעה והובהלה לבית חולים. הוואן שלה נגנב, הכלב נלקח על ידי העירייה, וכששאלו אותה במיון למי היא יכולה להתקשר כדי לעדכן על מצבה, וויטקוף היה האדם היחיד שהיא זכרה את מספרו.

וויטקוף שלח את אחד מעוזריו שיהיה צמוד ללשארן בזמן הבדיקות, נפגש עם הרופא כדי להתייעץ לגבי אופן הטיפול בה, שכלל הקרנות וסטרואידים, וגם גייס את דיוויד קופר, חבר ילדות ובכיר במערכת הרפואה, שיעבור שוב על הממצאים, לכל מקרה.

הוא נהג לממן את עסקאות הענק מהלוואות שלקח. 500 מיליון הוא גייס מחברת ההשקעות קרדיט סוויס פירסט בוסטון. בנקאי שעבד איתו הזהיר: "אתה כרגע סיפור הצלחה במנהטן, אבל כל איש השקעות וכל עיתונאי ירדפו אחריך"

בהמשך הוא שיכן את חברתו בבית מלון לתקופת ההחלמה והטיפולים ושלח את הכלב לאילוף, כדי שבבוא היום, אם יצטרך, יוכל להיות העיניים ללשארן. "סטיב הוא הבחור הכי טוב בעולם", סיפרה לשארן ל"ניו יורק פוסט", שפרסם את הסיפור, ואילו הוא עצמו סיפר ש"לשארן היא סמל לאומץ. היא מסתובבת לבדה ברחובות ניו יורק, ועדיין המענה הקולי בנייד שלה הוא 'שיהיה לך יום נפלא'".

משפחת וויטקוף הפכה לפעילה גדולה במאבק נגד התמכרויות, הקימה קרן מיוחדת כדי למנוע ממשפחות נוספות לעבור את הסבל שעברה, וכשהנשיא טראמפ אירח בקדנציה הראשונה בבית הלבן כנס בנושא, הוא הופתע לראות בקהל גם את חברו הטוב.

"לא ציפיתי לראות אותך כאן", אמר כשהבחין בוויטקוף בין הנוכחים. "לסטיב, אחד מחבריי הטובים ביותר ואיש עסקים מצליח, היו לא מעט קשיים. רוצה לדון בעניין, כשאנחנו כאן, בין חברים?"
סטיב הסכים להזמנת הנשיא ועלה לבמה. "אני זוכר את החיבוק הגדול שנתת לי כשהרגשתי אבוד", אמר לנשיא, ופנה לנוכחים. "איבדתי את בני ב־2011", סיפר.

"הוא לא קנה סמים בדארקנט, אלא באתר ששייך לשלוש החברות הגדולות בארה"ב. הוא היה הילד המיוחד שלי, והרגשתי כל כך חסר אונים לפני שנבחרת לנשיאות. אף פעם לא עשיתי לובי לחבריי, אבל תמכתי בך כי האמנתי בך, ואם הבן שלי יודע שנכנסת לקרב הזה, הוא בטח יושב למעלה ומוחא כפיים. אני כל כך אסיר תודה".

שבועות אחדים לאחר מכן טראמפ הודיע על תוכנית חדשה למאבק בהתמכרות לאופיואידים, וקרא להטלת עונש מוות על סוחרי סמים. בבית הלבן הבהירו שהם מעוניינים לצמצם בשליש את מספר המרשמים לשימוש במשככי כאבים.

נעקץ וקם

גם באותם רגעים קרובים אף אחד לא חשב שוויטקוף יהיה אי־פעם שליחו של טראמפ למזרח התיכון. האיש היה באותן שנים חזק מאוד בעסקי הנדל"ן, נופל וקם, נופל וקם, וממשיך הלאה בלי להתייאש. כך, ב־2013, הוא שם יד על המבנה ההיסטורי של מלון פארק ליין, בן 47 הקומות, שממוקם בין השדרה החמישית לשישית, תמורת סכום עתק של 654 מיליון דולר.

וויטקוף, שהיה צריך שותפים כדי לממן את העסקה הגדולה, בנה בעיקר על איש העסקים המלזי ג'ו לואו, שהיה כוכב עליון באותם ימים. לואו עשה רושם של עשיר כקורח ופיזר כספים בלי הכרה על מסיבות ענק, קניית נכסים והפקת סרטים.

קבוצת וויטקוף זכתה במלון אחרי שהמשקיע המלזי, שלפי החוזה החזיק ב־55% מהעסקה, נתן מקדמה של 100 מיליון דולר, פי שניים ממה שמקובל. וויטקוף שאל כבר בתחילת הדרך את שותפו מאיפה הוא משיג את הכסף, והמלזי הרגיע ואמר שזה מהחשבון המשפחתי. וויטקוף היה מאושר כשהעסקה הושלמה והכריז: "זה המיקום הכי טוב בניו יורק, ואולי בעולם כולו".

אלא שהשמחה היתה מוקדמת. לואו, מתברר, היה נוכל שנחשף כמעורב בהונאת ענק. עד היום הוא מבוקש על ידי האינטרפול, בשנה שעברה גורש מקפריסין, וכעת מעריכים שהוא מחפש מקלט במיאנמר. וויטקוף וקבוצת הרוכשים הבינה שלבד היא תתקשה לעמוד בתשלומים וקיוותה לפחות למכור את המלון היוקרתי ברווח.

היא רצתה לקבל עליו מיליארד דולר, אבל ההצעות היו נמוכות בהרבה, ולבסוף וויטקוף נאלץ למכור אותו במחיר הפסד של 623 מיליון דולר לרשות ההשקעות הקטארית, השייכת לאמירות. לא מעט אנשים ששמעו כי וויטקוף מנהל כיום מגעים עם קטאר בשם ארה"ב, בניסיון למצוא פתרון לבעיות המזרח התיכון, הרימו גבה ותהו אם אין פה ניגוד עניינים, שכן לאיש יש עסקים אישיים עם הקטארים. אבל וויטקוף של השנים האחרונות הוא איש שהולך בגדול, שם שמושך אחריו רבים וטובים, גם אם מהלכיו מעוררים לעיתים מחלוקת.

"אחרי ניסיון ההתנקשות בעצרת, צלצלתי לטראמפ ורציתי להשאיר הודעה קולית שמתעניינת בשלומו, אבל הוא ענה לטלפון ואמר 'היי סטיב, מה שלום הילדים?'. זה לא היה צריך להפתיע. הוא האיש הכי נחמד ומתחשב שאני מכיר"

כשהחליט, לדוגמה, להקים בניין יוקרה ברחוב צ'רלס בווסט וילג' של ניו יורק, אזור שנחשב במשך עשרות שנים מקום של בוהמיינים תפרנים, 91 הדירות שבנה נמכרו בתוך 12 שבועות. המחיר ההתחלתי היה יותר מ־5 מיליון דולר. בין הקונים היו כוכב הרוק ג'ון בון ג'ובי ושחקן הקולנוע בן סטילר. וויטקוף עצמו התמקם בפנטהאוז המדהים שצופה על העיר ועל נהר ההדסון.

השכנים פחות אהבו את ההתערבות של הטייקון בשינוי הנוף השכונתי, והתלוננו על כך שהוא הופך אזור בילויים צעיר ותוסס לעוד מתחם יוקרה. בראש המוחים נגד המיזם עמד ז'אן לואי, בנה של הפסלת הידועה לואיז בורז'ואה, שניסה לעצור את הבנייה בטענה לחריגות, ואפילו הופץ סרטון בשם "האונס של הווילג'''.

וויטקוף, מצידו, הושיט יד לשלום והציע לערוך אצלו מפגשי תושבים. "כשיש שינוי, אנשים לפעמים רואים אותו כשלילי", הסביר בראיון. "לעיתים הם צודקים, אבל המסר שלי הוא שאני רוצה להיות חבר טוב בקהילה". ביוני 2019 פורסם שוויטקוף מכר את הפנטהאוז שלו תמורת 33 מיליון דולר.

בשנים האחרונות הוא נצפה יותר ויותר בפלורידה, בסמוך לחברו הטוב הנשיא טראמפ. לפני כשבוע סיפרו שהוא והמיליארדר לן בלווטניק בונים בתים בווסט פאלם ביץ', ממש ליד מאר־א־לאגו, אחוזתו של טראמפ.

בלווטניק, הבעלים של רשת 13, שנחשב לחבר קרוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נמצא כבר שנים בעסקי הנדל"ן עם וויטקוף. לפני כארבע שנים הם שיתפו פעולה כשרכשו מחברה בפשיטת רגל את פרויקט "המעוותים" בשדרה ה־11 תמורת כ־900 מיליון דולר.

נאמנות גבוהה

את זמן האיכות שלו עם טראמפ הוא מעביר בעיקר במסלול הגולף, משחק האהוב על שניהם. ב־15 בספטמבר האחרון השניים שיחקו במועדון הגולף של טראמפ בווסט פאלם ביץ', כשראיין ראות' בן ה־58 נכשל בניסיון להתנקש בנשיא בירייה מרחוק. "קשה לשבור את דונלד", אמר וויטקוף בראיון טלוויזיה אחרי התקרית. "גולף זה משחק נהדר בשבילו. הוא מאט את קצב החיים על המסלול, וזה ממש מקום שמח עבורו".

אף על פי שבעבר תרם למושל פלורידה רון דה סנטיס, שחשב להתמודד נגד טראמפ על ראשות המפלגה הרפובליקנית, לא היה ספק לגבי נאמנותו של וויטקוף, שתרם כ־2 מיליון דולר כדי להבטיח שחברו הוותיק יהיה הנשיא.

היחסים בינו לבין טראמפ הדוקים ביותר. בנובמבר 2023, כשהתנהל נגד הנשיא משפט באשמת הונאה, וויטקוף היה אחד העדים הראשונים שעלו להעיד לטובתו. השופט שאל אם הוא עד מומחה, וסטיב ענה: "רק אמא שלי חושבת ככה". לפני כחודש, כשנולד לבנו זאק בן בכור, הנכד נקרא דון ג'יימס וויטקוף, כמחווה לנשיא.

"מזל טוב לזאק ולסופי וויטקוף לרגל הולדת בנם דון ג'יימס, שנקרא על שמי (תודה רבה!)", כתב טראמפ ברשתות החברתית. "אני מאחל להם יום נפלא בטקס הברית. לדון יהיו חיים יפים ומצליחים בזכות עצמו".

זאק היה זה שהעלה את אביו לבמה, בחודש יולי, בעצרת בחירות שהנשיא הנבחר קיים במילווקי, ימים ספורים אחרי ניסיון ההתנקשות בו בפנסילבניה, שבו במזל רק אוזנו נשרטה. זאק אמר על אביו שהוא חולק עם המועמד לנשיאות אותן תכונות של עבודה קשה, נאמנות בלתי מתפשרת והתמדה.

וויטקוף עלה לבמה לצלילי שירו של אלביס פרסלי "טרילוגיה אמריקנית" שבפזמון שלו מופיעות המילים "האמת שלו הולכת לפניו", והסביר שהן משקפות מיהו טראמפ כאדם. "חשבתי על השיר הזה אחרי שחברי היקר נורה", אמר לנוכחים בעצרת, "צלצלתי אליו ורציתי להשאיר הודעה קולית שמתעניינת בשלומו, אבל הפתיע אותי כשהוא ענה לטלפון ואמר 'היי סטיב, מאוד שמח שהתקשרת, מה שלום הילדים?'. זה לא היה צריך להפתיע. הנשיא טראמפ הוא האיש הכי נחמד ומתחשב שאני מכיר".

כשטראמפ נבחר כנשיא בחודש נובמבר האחרון, כולם סביבו הופתעו מאוד כשהוא נקב בשמו של איל הנדל"ן כמי שיכניס את ידיו לבוץ במזרח התיכון ויפרום את הפלונטר המעיק שיחזיר לישראל את החטופים ויסיים את המלחמה.

רבים חשבו שטראמפ יבחר בשגריר ארה"ב לשעבר בישראל דיוויד פרידמן, שמכיר היטב את החומר, אבל הנשיא עשה זאת גם בקדנציה הראשונה בבית הלבן כשמינה את חתנו ג'ארד קושנר, שהיה חסר ניסיון דיפלומטי.

מי יודע, אולי זה באמת מה שצריך - לא אחד שפועל על פי הספר אלא איש עסקים שנעזר בחוכמת רחוב. סיפור ישן על וויטקוף, מימיו הראשונים כיזם, ב־1992, מדגים זאת היטב. יום אחד הוא סייר עם קבוצת בנקאים מבנק מארין מידלנד ונתקל בחבורת חסרי בית, שהשתלטה על מפעל לקופסאות תכשיטים שהיה מעוקל לטובת הבנק.

וויטקוף, שרצה לנהל את העסק עבור הנהלת הבנק, נתן לכל אחד מחסרי הבית 100 דולר ליום בתנאי שיעזבו את המקום ברגע שיסדיר את ענייניו. לאחר חמישה ימים הבעיה נפתרה. אנשי הבנק התרשמו מהיצירתיות של הבחור והציעו שמעתה הוא ינהל עבורם את הנכסים המעוקלים.

חשיבה מחוץ לקופסה. בדיוק מה שצריך בג'ונגל הסבוך של המזרח התיכון. וכמו שהנשיא טראמפ אמר אחרי המינוי: "סטיב יהיה קול בלתי מתפשר למען השלום - ויעשה את כולנו גאים".