חזית כפולה

ביום שני השבוע ציינו הפלשתינים את יום האדמה. בצל הקורונה עבר התאריך הזה מתחת לרדאר, ללא אירועים חריגים או אזכורים כלשהם, אבל בימים שבשגרה הוא היה תופס את כל הכותרות. מעצרות ברחוב הערבי ועד הפגנות ואולי אף אלימות ברחוב הפלשתיני.

המוקד היה אמור להיות בעזה. חמאס אמנם הכריז בינואר שהוא מפסיק את ההפגנות השבועיות שנערכו מדי יום שישי על הגדר, אבל הבהיר שהוא יחדש אותן חד־פעמית ביום האדמה. בצה"ל נערכו, מחשש שהאירוע יצית מחדש את הגזרה. הכוונה היתה להזרים לגזרה כוחות גדולים, שיתמודדו עם כל תרחיש שיתפתח.

בפועל, לא קרה דבר. לא היו הפגנות ולא היתה אלימות. גם הגדר נותרה מיותמת. הקורונה כבשה הכל. כמו בישראל, גם בעזה אסורות התגודדויות המוניות, וההמונים לא הסתערו לעבר ישראל. היום הנפיץ ביותר בלוח השנה עבר כלא היה.

באותו בוקר פגשנו את לוחמי גדוד 101 של הצנחנים, שמחזיקים עכשיו את הגזרה שבין זיקים במערב לבין הקיבוצים ארז ונירעם במזרח. זה היה בוקר יפהפה, שטוף שמש, בשיאו של אביב שבא אחרי חורף גשום במיוחד. הנגב עדיין מרוצף במרבדי כלניות.

כבר שלושה שבועות שהצנחנים בקו. הגיעו ממש כשישראל נכנסה לסגר. חלקם עוד הספיקו לגנוב שבת בבית לפני שבאו לכאן, חלקם לא. גם אלה שבאו אחרונים, סוגרים בסוף השבוע הזה שלושה שבועות בבסיס.

במקור נאמר להם להתכונן לחודש של עוצר יציאות. כך נהג צה"ל עם כל היחידות הקרביות, הקורסים והחיילים בבסיסים הסגורים. החודש הזה תכף נגמר, אבל את הבית הם לא יראו בקרוב. הרמטכ"ל אביב כוכבי אישר השבוע להאריך את תקופת השהייה של הלוחמים והחיילים בבסיסים הסגורים ככל שיידרש. ההערכות השבוע היו שהם עשויים להיות שם עוד חודש לפחות.

מנגד, באופן הפוך לכל היגיון, הבסיסים הסגורים הם בין המקומות היותר בטוחים מפני המגיפה. "הסיכוי שלנו להיות חולים בבית הוא הרבה יותר גדול", אומר סגן פלאח חיר מדליית אל־כרמל, מפקד צוות בפלוגה א'. החיילים שלו התגייסו באוגוסט 18': בשבילם, הקו בעזה אמור היה להיות שיא האקשן. 

"זה מצב לא רגיל, אבל אנחנו מנסים לשמור על אופטימיות, על חיוך", אומר גיא שמר מרמלה. "ממילא ההורים שלי חרדתיים. אח שלי חזר עכשיו מברזיל, אז אבא שלי דווקא מבסוט שאני פה. הוא אומר שעדיף שאהיה בצבא".

***

סא"ל מורדי וייס הוא מפקד הגדוד. בן 38, מתגורר בעלי, אב לשישה. הגדול חגג לאחרונה בר מצווה, הקטנה בת שנה, נולדה בפעם הקודמת שהגדוד היה בתעסוקה מבצעית בעזה. אז הם החזיקו את גזרת כיסופים, והקו היה קשוח יותר מבחינת פעילות טרור. באחת התקריות, מפקד פלוגה שלו חטף כדור שירה צלף פלשתיני. הקליע פגע בקסדה, וחיי הקצין ניצלו.

המג"ד, סא"ל מורדי וייס // צילום: אורן כהן

וייס גדל בסיירת הצנחנים. אחרי תפקיד מ"פ הושאל לסיירת מטכ"ל, וחזר כדי לפקד על הגדוד. כבר שנה ושמונה חודשים שהוא מג"ד, ולעזה הגיע אחרי ארבעה חודשי אימון חורף, שבהם נדד הגדוד בין בקעת הירדן, צאלים ורמת הגולן.

שלושה גדודים של הצנחנים מחזיקים כעת את הקו בעזה, יחד עם גדוד 77 של השריון. הקורונה שינתה להם את כל התוכניות. "מבחינה מבצעית אנחנו נדרשים להמשיך לעשות את אותו הדבר", אומר וייס. "האויב הוא אותו אויב, הגדר אותה גדר, והמשימה אותה משימה: להגן על יישובי ותושבי עוטף עזה".

לכן, למרות הקורונה, אי אפשר להוריד מכמות המשימות, והם נדרשים להמשיך בפעילות המבצעית הרגילה - החל מפתיחות ציר בבוקר, דרך מארבים, ועד כוחות שנמצאים בכוננות גבוהה (כולל שינה עם נעליים, במוכנות להקפצה מיידית).

ובמקביל לזה, המגיפה. "הבנו שכדי להגן על עצמנו, אנחנו צריכים לסגור את הגדוד מפני הנגיף. פשוט להיאטם עד כמה שאפשר מפני העולם שבחוץ".

בצה"ל נערכו כמו שהצבא יודע: דיונים והערכות מצב, שגובשו לפקודות ולנהלים ברורים. ביחידות המבצעיות הפסיקו את היציאות הביתה, ביחידות העורפיות נשלחו כ־30 אחוזים מהחיילים לחופשה עד להודעה חדשה, ומי שנשאר עבר לעבודות במשמרות. "קפסולות", מכנים זאת בצבא, כשהרעיון הוא שכל קפסולה היא מבודדת, ולעולם לא נפגשת עם הקפסולה המקבילה, כך שלא כולם יידבקו.

שתי הקבוצות שבבסיס - זאת שבבידוד וזאת שעובדת - קיבלו צמידים בצבעים שונים והופרדו לגמרי, מהמגורים, דרך חדרי האוכל, ועד לאזורים שבהם מותר להם לשהות. ההקפדה קיימת גם אצל הכוחות הלוחמים. וייס מקפיד שהפלוגות בגדוד לא ייפגשו ולא יתערבבו, כדי שאם פלוגה אחת תידבק - האחרות יוכלו להמשיך לתפקד.

אפילו השקם במפקדת האוגדה נפתח בשעות נפרדות: מ־9:00 עד 13:00 לקפסולה שעובדת, ומ־13:00 עד 17:00 לקפסולת הבידוד. אזרחים לא מורשים להיכנס לבסיסים, אלא באישור מיוחד - למשל טכנאים חיוניים - וגם זאת תוך הפרדה מלאה מהחיילים. מפקד האוגדה, תא"ל אליעזר טולדנו, לא נפגש עם הסגן שלו, אל"מ מאיר אלמלם, כך שאם אחד מהם יידבק, חלילה, יהיה מפקד שממשיך לעבוד. 

באוגדה פתחו קבוצת טלגרם לכל הקצינים והחיילים, שבה מעבירים הנחיות, מורשת קרב, אפילו קצת הומור. העיקרון הוא כמו באזרחות: אם נשמור, נהיה בסדר.

השבוע עסקו באוגדה במקרה של חייל מגדוד 202, שאמו חלתה בקורונה. התברר שהאם הגיעה למסע הכומתה של הבן, לפני כמה שבועות, ולא שמרה על הכללים או על מרחק מהבן. "החייל הוכנס לבידוד מיידי במוצב, ונשלח לבדיקות במעבדה של צה"ל", מספר גורם בכיר. "רק כשהבדיקה חזרה שלילית, הוא חזר ליחידה. זה היה בשבילנו תרגול מצוין למצב שבו נצטרך לתפקד עם הרבה חולים ומבודדים".

במפקדת האוגדה חולקו החיילים לשלוש קבוצות, שעושות כל אחת שבוע־שבוע־שבוע. שבוע הם בבית, כשהם חוזרים לבסיס נכנסים לשבוע של בידוד, ואז שבוע עבודה, ושוב הביתה. מדובר בחיילים שאינם לוחמים: מאנשי קשר ומודיעין ועד לסמלות מבצעים ונהגים. הלוחמים, כאמור, לא יוצאים הביתה עד להודעה חדשה.

***

וייס אומר שהודיע למ"פים שלו, שכמו שהגדוד לא סובל חדירה של מחבלים בגזרה, הוא לא יסבול חדירה של קורונה. ההחלטה הראשונה היתה לצאת מהמוצבים: החשש היה שבמוצבים הסגורים, המבוטנים, הצפופים, הקורונה עלולה ללבלב. לאורך הרצועה הוקמו בן לילה 12 מתחמים חדשים, חלקם פלוגתיים וחלקם מחלקתיים. שטחים מגודרים, עם כמה אוהלים לשינה ולאוכל, שירותים ניידים, מקלחות וגנרטור שמספק חשמל - כל מה שצריך כדי לחיות.

בפעילות מבצעית // צילום: אורן כהן

אפילו מכונות כביסה יש בכל מתחם כזה - מכונה אחת לכל כוח, שעובדת בלי הפסקה. מי שאחראי על הכביסה הוא הרס"פ: כל חייל מוסר לו את השק עם הכביסה שלו, ומקבל אותה אחרי כמה שעות כשהיא מכובסת.

וייס הקים בגדוד פורום היגוי לקורונה. הוקם גם חמ"ל קורונה מיוחד, בנפרד מהחמ"ל המבצעי הרגיל, ותפקידו לדאוג שכל ההנחיות מתבצעות, שיש מתחמי בידוד למקרה הצורך, וחומרי חיטוי בכמות מספקת.

לכל חייל יש היום באפוד בקבוקון אלכוג'ל. המפקדים מקפידים על זה, וגם החיילים. מבחינתם, שמירת המרחק היא האתגר הקשה ביותר. חיילים, מטבעם, נעים בדבוקות. מתאמנים יחד, אוכלים יחד, ישנים יחד. "אחי" זו לא רק מילה בצבא, זו דרך חיים.

הקושי העיקרי מבחינת המפקדים היה ללמד את החיילים לשמור מרחק. לא להתחבק ולא להחליק כיפים בכל רגע. "היה קשה להתרגל", מודה המ"מ פלאח. "עברנו למרפקים".

"הרס"פ מקפיד שאנחנו נשמור מרחק", אומר מהראן גדבאן מאבו סנאן, ורותם וייל ממגדל עוז שבגוש עציון מוסיף: "מקפידים אפילו שנרחץ ידיים לפני האוכל. מי שלא רוחץ - לא נכנס לאכול".

למצב הזה יש לא מעט חסרונות, מבחינתם. "ארוחת שישי כבר לא נראית אותו הדבר, וזה חסר", אומר גיא שמר. "כבר לא כל הפלוגה יושבת יחד ושרה. אוכלים בנפרד, שומרים מרחק, ועושים קידוש שלוש פעמים - פעם אחת בכל משמרת".

חדר הכושר הגדודי נסגר, אבל המג"ד וייס דווקא רואה בזה יתרון. החיילים עושים יותר פעילות בחוץ, בשטח. מרחבים לא חסרים בעוטף עזה, ואלמלא השכנים ממערב והחשש התמידי מטרור, המצב היה מושלם מבחינתם, בוודאי בהשוואה לסגר בבית.

אפילו מזג האוויר מאיר להם פנים בימים האחרונים, וגם על האוכל הם לא מתלוננים. שלוש פעמים ביום מגיע אוכל מבושל מבחוץ, פלוס צ'ופרים; גם כאן, נשמרת הפרדה מלאה מהנהגים שמביאים את המזון. בשלב הבא גם אמור כל מתחם לקבל פלייסטיישן, כדי שללוחמים יהיה מה לעשות בהפוגות שבין שעות הפעילות.

וייס עבר בין הלוחמים בשבוע שעבר, והסביר להם מה נדרש מהם: גם מבצעית, וגם על רקע הקורונה. הוא חידד שוב את ההנחיות. למשל, בחדר במוצב סגור מותר רק לארבעה חיילים לישון יחד, ובאוהל פתוח - לשמונה. "כמו שהם מבינים את האיום שמעבר לגדר, הם צריכים להבין את האיום שנמצא בפנים. זה קריטי", הוא אומר.

מחטאים ידיים בזמן פעילות // צילום: אורן כהן

מבחינת הלוחמים, היתרון הכי גדול במצב החדש הוא הגיבוש. פתאום הם חזרו להיות יחד, כמו בתקופות הפחות מפונקות בעבר. מדברים, ולא בסלולרי. קצת כמו צבא של פעם, רק מודרני.

"זה מחבר את החיילים אחד לשני, ואותם למפקדים", אומר המג"ד. "יש להם מרחבים, אינסוף אופציות לפעילות, לאימונים, לספורט. מה רע?"

עידן גלאס מכפר תבור מדבר על "מצב נפשי אחר". "כשאתה יודע שאתה יוצא בכל 16 יום, אתה חושב על הבית ומחכה שזה יגיע כבר. עכשיו אנחנו לא יודעים מתי נצא הביתה, אז אין לחץ".

"יש איזו תחושה של אי ודאות, אבל אנחנו עם החברים", אומר גדבאן, ושמר מוסיף: "יש לי חברים שנמצאים בבידוד בבית, אז כולם מבינים שכבר עדיף להיות בצבא. ממילא בבית כולם משתגעים משעמום. פה אנחנו לפחות עושים משהו. מעניין לנו".

יש מצבים שבהם קשה לשמור על מרחק. בטנק, למשל, או בנגמ"ש אכזרית. "אנחנו משתדלים לשהות בכלים הסגורים כמה שפחות", אומר וייס, "מחטאים אותם, הולכים עם מסיכות, אבל קודם כל מבצעים את המשימה. הקורונה היא לצד המשימה, לא מעליה".

***

בחלקים גדולים של הצבא, סכנת הקורונה לא הופנמה עדיין. חדשות 12 פרסמו השבוע תמונות מהבקו"ם שהראו התגודדויות של חיילים, בניגוד לנהלים ולפקודות. בצה"ל ממשיכים לשבור את הראש כיצד לצמצם את התופעה.

אצל הצנחנים בעזה, המודעות גבוהה בהרבה. "אם תהיה למישהו מאיתנו קורונה, תהיה קורונה לכולנו", אומר רותם וייל. "זה מחייב את כולנו להיות אחראיים ברמה האישית".

"אנחנו לא דואגים אחד מהשני, אלא הרבה יותר ממי שמגיע מבחוץ", אומר המ"מ פלאח. "אף אחד לא נכנס למתחם שלנו בלי בדיקה של החובש. אם מישהו משתעל או מגלה ולו תסמין הכי קל של המחלה - הוא נשלח הביתה".

"בעבר היינו נותנים על מקרים כאלה גימלים ביחידה. עכשיו לא לוקחים פה שום סיכון, כדי לא לסכן פלוגה שלמה", אומר המג"ד.

נכון ליום שלישי בערב היו בצה"ל 2,872 חיילים בבידוד, ובהם גם הרמטכ"ל, אלוף פיקוד העורף וראש אגף המבצעים, שנכחו בדיון שבדיעבד התברר כי היה בו חולה קורונה. 91 חיילים נמצאו חולים, רובם הועברו למתקן באשקלון שבו מטפל צה"ל בחיילים החולים עד להחלמתם. שני חיילים כבר החלימו מהמחלה.

מאחר שהגדודים הקרביים, כמו כל המערך המבצעי בצה"ל, הוגדרו מראש כ"נכס חיוני", הם מקבלים עדיפות גם בבדיקות קורונה. צה"ל הסב את מעבדת זיהוי החללים של הרבנות הצבאית בצריפין למעבדת קורונה, והוא עורך בה מאות בדיקות ביום. זה נועד גם כדי להוריד מהעומס על המעבדות האזרחיות, וגם כדי לפעול במהירות - בעיקר במערכים החיוניים שנדרשים להיות בכוננות מתמדת.

צה"ל עורך גם את הבדיקות של גופי הביטחון האחרים - המוסד, השב"כ, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר. בסך הכל ביצע צה"ל עד כה 1,095 בדיקות לגילוי קורונה. הכוונה היא להגדיל משמעותית את מספר הבדיקות בתקופה הקרובה, בעיקר בקרב הכוחות הלוחמים.

***

וייס מאפשר יציאה של חיילים הביתה רק במקרים חריגים. חייל אחד יצא לחתונה של אחותו, ואחר להלוויה של סבתו שנפטרה. החיילים תודרכו היטב לפני שיצאו: לשמור מרחק, להימנע ממגע. הם חזרו לבסיס מייד אחרי האירועים, ותושאלו ממושכות לפני שהורשו לשוב לפעילות.

צופים על הגזרה // צילום: אורן כהן

הוא עצמו לא יצא הביתה כבר שלושה שבועות. "מצב לא פשוט", הוא מחייך. "אשתי מטפלת בילדים לבדה, בלי שום עזרה ובלי יכולת לצאת מהבית". ליל הסדר בשבוע הבא יהיה קשוח עוד יותר: במקור הוא תכנן להביא את המשפחה אליו, לבסיס, אבל עכשיו הם יחגגו בנפרד. הם בבית, והוא עם החיילים בצבא.

ליל הסדר הוא אתגר מיוחד בסיטואציה הנוכחית. בימים רגילים, לפני פסח מציפים את הבסיסים והמוצבים עשרות אנשי הרבנות הצבאית, מילואימניקים שמכשירים את המטבחים ואת חדרי האוכל ומוודאים שהכל כשר לחג. הפעם, תחת הקורונה וההחלטה לשמור את האזרחים רחוק מהבסיסים כדי להימנע מהדבקה המונית ומפגיעה בכשירות המבצעית, החיילים מנקים ומכשירים בעצמם.

מבחינה מבצעית, עוצר היציאות דווקא נותן למג"ד יתרון. אם בימים רגילים שליש מהגדוד בערך נמצא בבית, כחלק מסבבי הפעילות, עכשיו כולם בשטח, זמינים. "זה מאפשר לי לעשות הרבה יותר פעילות, בעיקר התקפית - מארבים ויוזמות אחרות, שבזמנים רגילים אנחנו מבצעים פחות".

הכנסים המסורתיים של הרמת כוסית לחג בוטלו, ואינסוף הדיונים השבועיים צומצמו משמעותית. רוב הדיונים מתקיימים בשיחות וידאו. זה חסך אינסוף נסיעות של קצינים לקריה או לפיקודים ולמטות, וצמצם גם את משך הדיונים עצמם: במקום לבזבז זמן על שיחות חולין, עושים דיון ענייני וחוזרים לעבוד.

המצב הזה מעלה לא מעט שאלות לדיון, שיישארו גם אחרי שהקורונה תעבור. למשל: אם צה"ל מתפקד היטב גם עם כל כך הרבה חיילים שנמצאים בבית, האם צריך את כל החיילים האלה בצבא? ולנוכח העוצמה שבה מכה הקורונה במדינות סביבנו, האם אין עכשיו הזדמנות לשינוי אסטרטגי במזרח התיכון? איראן מוכת הקורונה הפכה מנכס עבור גרורותיה בסוריה ובלבנון לנטל; החשש להידבק גרם להן לצמצם את המגע איתה. אם ישראל, כמעצמה מדעית וטכנולוגית, תביא בשורה רפואית בעניין הקורונה ותחלוק אותה עם שכנותיה, היא עוד עשויה להיתפס באזור לא כאויבת אלא כמושיעה.

מנגד, מוטרד צה"ל מהבור הכלכלי האדיר שיישאר אחרי המגיפה. זה יחייב קיצוצי ענק בכל המשרדים, גם בתקציב הביטחון ובתוכניות העבודה והרכש של צה"ל. התוכנית הרב־שנתית "תנופה", שאותה הוביל הרמטכ"ל אביב כוכבי מאז כניסתו לתפקיד, תצטרך להשתנות: בצה"ל מדברים כרגע רק על "התאמות", אבל כל מי שמצוי בעסק מבין שהקיצוץ יהיה חד וכואב.

***

העיסוק האינטנסיבי בקורונה עלול לבלבל. מעבר לגדר עדיין יש אויב. זה יכול לבוא בכל רגע, משום מקום. אם בכל המדינה הקורונה במקום הראשון, בצה"ל היא במקום השני. לפניה ניצבות הכוננות והכשירות המבצעית, או כפי שהמשימה מוגדרת בפקודות: ההגנה על גבולות המדינה.

"שהבלגן יסתיים". סרן הרן כהן הלל // צילום: אורן כהן

זה אומר שהפעילות המבצעית נמשכת כרגיל. חיל האוויר טס, חיל הים שט וצולל, כוחות היבשה על הגדרות. גם המאמץ להשלים את המכשול החדש בגבול הרצועה נמשך במלוא הקצב. מתוך כ־65 ק"מ של קיר תת־קרקעי וגדר בין נתיב העשרה לכרם שלום, הושלמו כבר כ־53 ק"מ של קיר וכ־35 ק"מ גדר. התוכנית היא להשלים את הפרויקט עד סוף השנה הנוכחית.

בגזרה של גדוד 101 הקיר והגדר הושלמו כמעט לחלוטין. בשטח עוד יש לא מעט עבודה הנדסית שמתבצעת גם עכשיו, אבל אלה כבר השלמות. מאחר שהאזור הזה של "הברך" - הפינה הצפון־מזרחית של הרצועה - נחשב לרגיש ביותר, בגלל קרבתו לשדרות ולקיבוצים בעוטף, ניתנה לו עדיפות. תרמה לכך גם הכמות המכובדת של מנהרות שנחשפו בגזרה הזאת, שגם הפלשתינים מזהים אותה כאטרקטיבית במיוחד לפעילות טרור עתידית.

אבל הדאגות בגזרה הזאת לא פוסקות. החורף היה גשום מאוד, והתבואה גדלה יפה. החיטה מגיעה כעת לגובה שני מטרים, לעיתים יותר. לפני שנתיים, כשהחלה האלימות מעזה, היא גלשה מהר מאוד לטרור של בלוני תבערה, שהציתו שטחים נרחבים בנגב המערבי. החשש הוא שהבלונים יחזרו, אם מישהו בעזה יחליט שזאת דרך טובה למשוך שוב תשומת לב, או אם שיחות הרגיעה ייתקעו.

"חמאס צריך להיות מטומטם כדי להילחם איתנו דווקא כעת", אומר גורם בכיר. "אנחנו כאן בפריסת שיא, ולעולם לא אכפת עכשיו מכלום, כולם עוסקים רק בקורונה".

יתרה מזאת, העובדה שנתב"ג סגור למעשה, וכל האזרחים ממילא בבתים, מעניקה לישראל מקדם גבוה בתרחיש מלחמתי, משום שהיכולת לפגוע במרכזי קניות ובילוי או לשבש את חיי השגרה מצטמצמת למינימום.

ההיערכות להסלמה נמשכת אף שעזה שקטה בתקופה האחרונה. בליל שבת בשבוע שעבר אמנם נורתה רקטה מהרצועה, אבל באוגדת עזה מעריכים שמי שירה אותה היה גורם קיקיוני, אנרכיסטי, שיותר משביקש לפגוע בישראל, ביקש לאתגר את חמאס.

***

הקורונה שינתה הכל גם ברצועה. חמאס ממילא נמנע מעימות ישיר מול ישראל מאז מאי 2019 (מבצע "גן סגור"), אבל אפילו הג'יהאד האסלאמי, שעשה מאז את כל הבלאגן, יושב בשקט בגלל המגיפה.

"כל ארגוני הטרור מוטרדים מאוד, ובעיקר חמאס", אומר הגורם הבכיר. "הם הבינו מהר מאוד מה הקורונה עלולה לעשות להם. משום שעזה סגורה וצפופה, ועם מערכת בריאות כל כך נחשלת, התפשטות של המגיפה ברצועה עלולה להוביל לקטסטרופה".

בעזה עקבו אחרי מה שקורה בישראל, ופעלו מהר. הם הבינו שהבידוד מהעולם החיצון, שביומיום הופך את הרצועה לבית כלא גדול ומיואש, הוא נקודת האור שלהם מול הקורונה. שאם עזה תצליח לסגור את עצמה, היא תינצל, בניגוד לשאר העולם.

החשש העיקרי שלהם היה לקבל את המגיפה דרך ישראל או מצרים, מפועלים וסוחרים שחוזרים מהעבודה או מביקורים בחו"ל. לכן הם סגרו מיידית את מעברי רפיח וארז - עוד לפני שישראל החליטה לא להתיר לעזתים להיכנס לשטחה.

"מתגעגעת לסבתא". טוראית גאיה אברמוביץ' // צילום: אורן כהן

בשני המעברים ערך חמאס בדיקות לנכנסים לרצועה. מאחר שהמעבר לישראל נסגר כליל (למעט מקרים הומניטריים חריגים), האתגר העיקרי שלהם היה ברפיח. משם באמת נכנסו לרצועה חולי הקורונה הראשונים - שני פלשתינים שחזרו מלימודי דת בפקיסטן. הם הוכנסו לבידוד מיידי, אבל בדיעבד התברר כי הדביקו תשעה אנשי חמאס שבאו איתם במגע.

בינתיים נראה שהמצב בעזה תחת שליטה. אמנם, כמות הבדיקות שנערכת לתושבים היא מינימלית, והתושבים לא הוכנסו לסגר מלא (בלילות יש עוצר, אבל בשעות היום מותר להסתובב ברוב חלקי הרצועה, עם הגבלות על התגודדויות), אבל מוסדות הלימוד נסגרו, וכך גם כל המסגדים. למעשה, עזה סגרה את הפעילות הדתית והחינוכית שלה עוד לפני שזה נעשה בישראל.

אם הקורונה בכל זאת תחדור לרצועה בהיקפים גדולים, מערכת הבריאות שם עלולה לקרוס. זה תרחיש שבישראל עוסקים בו לא מהיום: אין בכיר שלא הזהיר בשנים האחרונות מאסון הומניטרי, ממחלה שתתפרץ ותטרוף את הקלפים. לכן ההמלצה הקבועה של כל הצמרת המדינית־ביטחונית היא להתקדם להסדר רגיעה, שישפר את המצב הכלכלי ברצועה, לפני שתגיע קטסטרופה.

ישראל כל כך מוטרדת, שהשבוע היא סייעה במישרין להעברת הכסף הקטארי לעזה. מנגנון תיאום הפעולות בשטחים גם דוחף בכל יום מזון וסחורות לעזה דרך מעבר כרם שלום, ומסייע לארגונים בינלאומיים להכניס ציוד רפואי. גם מרחבי הדיג נפתחו לגמרי, כדי שלא יחסר מזון ברצועה.

במקרה של קריסה בעזה ידרוש העולם מישראל לטפל במשבר. מאחר שמדובר בגבול בינלאומי, תעביר ישראל את הפצצה המתקתקת הזאת לטיפולם של האו"ם ושל ארגונים בינלאומיים שפעילים ברצועה. חלק מההיערכות לכך כבר החלה: חמאס בונה מתחמי בידוד גדולים, כולל אחד בארז, סמוך לגזרה שבה פועל גדוד 101. בעתיד עשויים לקום גם בתי חולים שדה, אבל ספק אם זה מה שיפתור את הבעיה.

מאחר שהדאגה מתרחיש כזה משותפת לשני הצדדים (ולכל גורם אחר שמעורב במשבר), נשמר ביניהם תיאום הדוק. מגעים ישירים מול חמאס אמנם אין, אבל הקשר העקיף - בעיקר באמצעותו של שליח האו"ם לרצועה, ניקולאי מלאדנוב, וצוותו - הוא הטוב והאינטנסיבי שהיה זה שנים. "זה אינטרס ברור שלנו", אומר הבכיר.

הקשר כולל גם העברה של חומרי הסברה כתובים ומצולמים מישראל לעזה, להכנת האוכלוסייה להתמודדות עם המצב. מדובר בחומרים שהוכנו בפיקוד העורף ומועברים לעזה באמצעות מנהלת התיאום והקישור. ככלל, עוקבים הפלשתינים בדריכות אחרי מה שקורה בישראל, ופועלים בהתאם. "כולם חוששים מכולם, ולכן כולם פועלים יחד", אומר אל"מ איאד סרחאן, ראש מנהלת התיאום. 

אם חמאס ירגיש שלחץ האוכלוסייה עליו גובר, או שהמגיפה יוצאת מכלל שליטה, או שסתם מישהו בצד הפלשתיני יחליט להשתגע, האש עלולה להיות מופנית לעבר ישראל. בתרחיש קיצון, ההמונים עשויים לעשות זאת בעצמם, מתוך ייאוש ומצוקה. פשוט להתחיל ללכת לעבר ישראל, בתקווה שמשהו בחייהם הקשים ישתנה.

התרחיש הזה מלווה את אוגדת עזה מאז החלו ההפגנות על הגדר לפני שנתיים. צה"ל תמיד הצליח לבלום את ההפגנות בהצלחה.

פוטנציאל ההסלמה בגבול הרצועה קיים כל העת - מרקטות ומרגמות, דרך צלפים ומטענים, ועד לניסיונות לחצות את הגדר. "המשימה שלנו היא לשמור על הגנה חזקה", אומר המג"ד וייס. "לא לאפשר לאף אחד להיכנס לישראל, בכל מחיר. קורונה או לא, אנחנו מגינים על תושבי העוטף, ונעשה את זה בכל מחיר".

shishabat@israelhayom.co.il

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו