היסטוריות חדשות של הנאציזם / בעז נוימן (מודן/משרד הביטחון)
ככל שחולפות השנים מאז מותו בשנת 2015 בגיל 43, מתבהר כי בעז נוימן היה אחד ההיסטוריונים הייחודים ביותר שכתב בעברית על גרמניה הנאצית. נציג של דור צעיר של חוקרים, נוימן העז להביט לצדדים לא שגרתיים במושא המחקר שלו. ב"היסטוריות חדשות של הנאציזם", ספר שנוימן לא הספיק להשלים לפני מותו, הוא משרטט "מפה עדכנית של חקר הנאציזם בזמננו", כפי שמגדיר זאת בפתח הדבר העורך אבנר שפירא. המאמרים בקובץ מספקים זוויות מבט אינספור: מדיון בנאציזם כ"דת פוליטית" (ובהקשר זה היחסים האמביוולנטיים של המשטר הנאצי עם הכנסייה); דרך עיסוק ברדיפות המשטר אחר זונות והומוסקסואלים (גם כתגובת נגד למתירנות הוויימארית שקדמה לו); ועד האובססיה "הירוקה" של הנאציזם (זיגמונט באומן הגדיר את שואת היהודים עבור הנאצים כפעולת גינון, המבחינה בין עשב שוטה לצמח מתורבת). י"א הפרקים בספר מאפשרים קריאה בהירה, מרעננת ולא בנאלית על שורשי המחשבה הנאצית, ומספקים הצצה לרציונליות של הרוע.
• יום השואה תשע"ט: המלצות צפייה
• יום השואה תשע"ט: האירועים והטקסים
• "הגרמנים רצחו גם את מי שעוד לא נולד"
סדר היום / אריק ויאר (ספרית פועלים)
הרומן הקצר של הסופר הצרפתי אריק ויאר נפתח ב-20 בפברואר 1933 – היום שבו נפגשו 24 מבכירי התעשייה הגרמנית עם הקנצלר הנבחר אדולף היטלר. אלא שהפתיחה הכמו-תיעודית הזו מתמוססת במהרה לרומן שנע במכוון בין עובדות לבדיונות, ומפרקת במודע את הנרטיב ההיסטורי המוכר. ויאר (שייתארח באמצע החודש בפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים) קופץ בספרו בין התקף חרדה שחווה קנצלר אוסטריה קורט שושינג לארוחת צהריים ברחוב דאונינג בין צ'מברליין לריבנטרופ, ומשם למותם הטרגי של ולטר בנימין ומרגריטה שטפין. אבל דווקא האירועים האזוטריים, רעשי הרקע, הם שמניעים את היצירה הזו, ששומרת על קצב מהפנט גם בזכות התרגום של רמה איילון.
16 באוקטובר 1943 / ג'אקומו דבנדטי (מאגנס)
ב-16 באוקטובר 1943, יום גירוש יהודי גטו רומא, ג'אקומו דבנדטי, בן מחוז פיימונטה, כבר היה עיתונאי וסופר יהודי-איטלקי בעל שם. ואכן המסה הארוכה הפותחת את ספרו כתובה ביד אמן ז'ורנליסטית. היא נפתחת בהופעת של אישה לבושת שחורים ופרועת שיער, צ'לסטה "המשוגעת", שבבהלה מספרת על רשימה של 200 יהודים המיועדים לגירוש. אלא שאיש לא מאמין לה, והמיאון להאמין ממשיך גם כשהגרמנים דורשים כופר של 50 קילו זהב ולאחר מכן מחרימים את הספריות הנדירות של יהדות רומא. "עוד לפני חורבנה של ירושלים הפעילה הסמכות על היהודים כוח מוחלט, שרירותי, כוח של חיים ומוות", כותב דבנדטי. ספר זה מציג את ארבע רשימות עיתונאיות-ספרותיות-הגותיות מפרי עטו, ובהמשך טקסטים העוסקים בסגנונו וברצף כתיבתו הקוסמופוליטית.
המדינה הדו-ערכית / ארנסט פרנקל (כרמל)
"המדינה הדו-ערכית", חיבורו של ההוגה היהודי-גרמני ארנסט פרנקל, נחשב לעמוד תווך במחקר של גרמניה הנאצית (תורגם לעברית ע"י עודד פלג). פרנקל זיהה כי המשטר הנאצי היה למעשה "מדינת שלטון חוק" ובאותה נשימה "מדינת הוראת השעה", שבה מסמכים משפטיים, אמנות והסכמים היו שווים כקליפת השום. בספר, שהוגדר על ידי מחברו כ"תרומה לתיאוריה של הרודנות", פרנקל מרחיב ומנתח הוגים גרמנים שעסקו ב"מדינה הטוטלית" ובהתפתחויות הכלכליות האוניברסליות ואף היוו השראה או ניבאו את הנאציזם, ובראשם התיאורטיקן קרל שמיט והכלכלן מקס ובר. פרנקל, שכתב את הספר במחתרת בגרמניה הנאצית ופירסם אותו לבסוף באנגלית לאחר שנמלט לארה"ב, הפך להוגה מכונן עבור משקמי הפוליטיקה הגרמנית לאחר המלחמה. זהו ספר חובה לכל היסטוריון או משפטן מתחיל, ולכל מי שמהרהר ביחסים שבין דת, טבע, כלכלה וחברה.
אור כפוי / פאול צלאן (הספריה החדשה)
המשורר פאול צלאן הוא ללא ספק החידה המרתקת ביותר מקרב כותבי השירה והספרות על השואה. דומה כי הוא עצמו כיוון לשמור את חידתיותו: כדובר שפות רבות, כבן לעיר צ'רנוביץ' רבת הלאומים, וכמי שנדד במדינות היבשת וחיבר את "נאום המרידיאן", שבו הציב את השירה כמתווכת בינו לבין "המקום שלו". "אור כפוי" הוא מבחר שלישי בעברית משירת צלאן, ושיריו נכתבו בשעת משבריו הנפשיים, שברבות השנים גבו את חייו. אלו שירים קשוחים, אטומים, לעתים סתומים, ובכל זאת האובדן, הכאב והחורבן מהדהדים בהם. "בּוּמֶרַנְג בְּדַרְכֵי-הַנְּשִׁימָה / נוֹדֵד לוֹ, עז-כְּנָפַיִם / אֲמִתִּי. / בְּמַסְלוּלֵי כּוֹכָבִים, / מְנֻשָּׁק רְסִיסֵי עוֹלָמוֹת, מְצֻלָּק / גַּרְגְּרֵי-זְמַן, אָבָק-זְמַן, מְיֻתָּם". הקוסמיות והארציות מתמזגים בשירי צלאן, והשפעתם מתעצמת תודות להערות הפרשניות של המתרגם שמעון זנדבנק.
ניצחון בלתי אפשרי / אנטולי רובין (ספרי ניב)
חמש שנים קפקאיות עברו על ד"ר יוליוס מרגולין בגולאג הסובייטי, וקורותיהן ראו אור ב-2013 בספר הבלתי נשכח "מסע לארץ האסירים", שראוי להיזכר כמופת של תיעוד הסבל הגולאגי. בעשור האחרון התחדדה ביצירות מחקריות, ספרותיות וקולנועיות המודעות לסיפורי הגולאג, שעמדו במשך עשורים בשניות לזוועות הנאציזם. דומה כי ספרו של אנטולי רובין, פעיל ציוני נשכח, מוסיף לבניין זה נדבך נוסף. רובין, שסיפורו גולל בהרחבה על ידי אריאל בולשטיין במוסף "ישראל השבוע" בינואר אשתקד, שרד את חיסול גטו מינסק ולאחר מכן עשרות שנים של מאסרים ממושכים במחנות עבודה כאסיר ציון. סיפור מאבקו נכתב בשפה ארצית, שובת לב, מצעירותו ועד פטירתו בינואר 2017.
היומון ביידיש דער מאמענט / חני ברקת-גלנצר (מפעל דב סדן)
ייצוג נאמן ומורכב של המציאות היהודית באירופה במחצית הראשונה של המאה ה-20 ניתן לשאוב מעיתוני התקופה. ובמיוחד בפולין: עולם העיתונות היהודית (ביידיש, בפולנית ובעברית) היה עצום מתחילת המאה ועד 1939, והקיף את כל הזרמים. ספרה של ד"ר חני ברקת גלנצר מתמקד בעיתון "דער מאמענט", שראה אור ביידיש ושגשג בקרב היהודים הפולנים בין שתי מלחמות העולם. גלנצר חקרה את כותרות היומון לאורך 29 שנות קיומו, החל מסוגיות נאמנות למוסדות המדינה הפולנית ועד לוויכוחים על שחיטה כשרה וספקות ומענות כלפי התנועה הציונית. היא מפליגה אל רשימת הרומנים בהמשכים שפורסמו בו ("נשרפים של כתרילבקה" של שלום עליכם היה הראשון) ומשרטטת פורטרט של קיום יהודי רבגוני, עשיר, מפוזר ודעתני, רגע לפני שהקץ התרגש עליו.
סוגיהארה – הסמוראי שסירב לציית / תמר ורטה זהבי (הקיבוץ המאוחד)
המפעל הספרותי-פוליטי של תמר ורטה זהבי, שמפגיש את הנוער הקורא עם מנהיגים שנאבקו למען זכויות אדם וצדק חברתי (כגון מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג), מציג בספר חדש את דמות המופת של צ'יאונה סוגיהארה. סגן הקונסול היפני, חסיד אומות העולם, הציל אלפי יהודים פולנים כשאישר להם ב-1941 ויזת מעבר מקובנה שבליטא לחוף המערבי של יפן. כמו בספריה האחרים בסדרה, גם בספר זה כותבת ורטה זהבי בבהירות, באמינות וללא מניפולציות על אירועים היסטוריים מכוננים, ומתעכבת על האומץ של סוגיהארה שלא לציית לחוקי מדינתו. סוגיהארה הוא גיבור לאומי ביפן אך בישראל שמו כמעט אלמוני, וספורים בתי הספר שמאזכרים את פעילותו בתוכנית הלימודים. טוב יהיה אם ספר זה יסלול את הדרך לשינוי המצב.
גטו ורשה – הסוף / חוי דרייפוס-בן ששון (יד ושם)
מרד גטו ורשה הוא ככל הנראה האקט הנחקר והמסוקר (והשנוי במחלוקת) ביותר בקרב חוקרי השואה. אולם העיסוק בו מתרכז בדרך כלל בהתקוממות עצמה, במנהיגיה ולוחמיה – ובדקדוקי הנרטיב שנמשכים עד לימינו. אולם בחודשים האחרונים לפני המרד חיו בגטו גם עשרות אלפי יהודים "רגילים", ששרדו את האקציות הגדולות וניסו לשרוד שגרה של גלי רצח, גירושים ורדיפות. דמויות אלה, ולא הדמויות המוכרות מן המרד, הן גיבורי ספרה של פרופ' חוי דרייפוס, שחקרה וליקטה מסמכים רשמיים, תצלומים ומפות, ובהצלחה לא מבוטלת מתארת קיום של חברה בקיום זמני, הרואה פני עתיד ומבינה את אסונה ובכל זאת מתנהלת כ"ספינה ללא הגה המפליגה לקראת הבלתי נודע".
• פרויקט מיוחד: ישראל באירוויזיון - הסיפורים מאחורי השירים
אירוויזיון פוליטי: האם אירופה תנקום באנגליה?לגעת בתהילה: מחזמר שירי אירוויזיון בדרך