הקרב על החלב

""לא, אני לא מניקה", אומרת מרינה כץ בפשטות ומניחה את בקבוק תחליף החלב בפיו של אדם, בנה בן החודש וחצי. 

היא מלטפת את רגלו הקטנה ומחייכת אליו באהבה. הוא מחזיר לה גרגורים קטנים של תינוק שמתחיל לגלות את העולם - הקולות, הצלילים, וגם הטעמים של תחליף החלב שאותו יאכל לפחות עד גיל חצי שנה. 

"לא, אני לא מניקה", כתבה כץ גם בפוסט נוקב בפייסבוק, שזכה לאלפי תגובות ושיתופים בגלל הכנות שבו, ובשל יכולתה להודות שהיא לא פועלת כמצופה, לכאורה, מכל אם טרייה - להתחבר לתינוק דרך ההזנה הטבעית של הנקה. לדבריה, ההחלטה לא הופכת אותה לטובה פחות, ולשיטתה - אמא לא מניקה היא לא אמא פחות מעניקה. 

וכך נכתב בפוסט שאוורר את הנושא הרגיש, המטריד לא מעט אימהות טריות - למרות החשש החברתי שקיים עדיין לדבר עליו בפומבי: 

"פעם ראשונה שהצלחתי לענות פשוט, בלי לתת הסברים נוסח 'הרופא המליץ לשלב ביחד עם תמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות כתחליף לחלב אם; ב"א) כדי שהוא יעלה במשקל', ותירוצים 'הוא לא שבע ממני'. בלי להיראות מצטערת ולעגן את ההחלטה בשקרים של 'אני מנסה, הוא לא רוצה'. 

"פשוט לא. לא כי זה לא מתאים לי. לא, כי זה מתסכל אותי ואת התינוק. 

"לא, כי זאת בחירה שלי... 

"אז תודה לכל אחות, יועצת הנקה, רופאה, אישה זרה ברחוב, שכנה, סבתא, מנהלות בקבוצת פייסבוק, מודעות ממומנות שממלאות לי את הפיד, המוכרת בשילב וכל אישה אפשרית בטיפת חלב.

"תודה שאתן נכנסות לי לחיים, מרשות לעצמכן לשפוט אותי, להחליט בשבילי, להעביר עלי ביקורת... תודה שגרמתן לי לעמוד על שלי ולהרגיש הרבה יותר חזקה כשאני פשוט אומרת 'לא' ומחייכת.

"ואציין שבעלי לא ינק דקה מימיו, ואם הקטנצ'יק יקבל חצי מהבריאות שלו ושליש מהחוכמה - הוא יהיה מסודר בחיים". 

היא בת 29, גרה ברחובות עם בעלה עידן והתינוק אדם. בחופשת לידה מעבודתה כפרסומאית במשרד גדול. בשבועיים הראשונים לחייו של אדם היא ניסתה להניק אותו הנקה מלאה. "כל הזמן אמרו שזה מה שצריך לעשות, אז ברור, ילד ראשון, לא תנסי להניק אותו?" היא אומרת. אבל כבר אחרי הלידה, כשהילד נשאר כל הזמן רעב, היא הבינה עד כמה זה קשה. 

"אף אחד לא הציע לי לתת לו אפילו בקבוק אחד של תמ"ל, כדי שאוכל לנוח. הייתי אחרי ניתוח קיסרי, ובכל חצי שעה קראו לי לתינוקייה להניק. זה היה נורא. הוא כל הזמן היה רעב. גם בבית, כשחזרנו מבית החולים, הוא ינק ובכה מרעב, ושוב ינק ובכה. מעגל שלא נגמר. 

"אחרי שבוע התברר שהוא לא עולה במשקל, אפילו יורד. זה היה השיא, מבחינתי. אני יושבת מתוסכלת, עושה למענו הכל, והוא יורד במשקל? הרגשתי שאני פוגעת בו, לא נותנת לו מספיק אוכל".

מרינה כץ. "כשאת אומרת שאת לא מניקה, את מקבלת גלגולי עיניים ומבטים עקומים של אכזבה" // צילומים: אפרת אשל

רופאת הילדים המליצה למרינה לשלב תוספת של בקבוק עם חלב אם שאוב, וכשהתעניינה אם אפשר לתת גם תמ"ל - הרופאה הנהנה בהסכמה. 

"הבנתי שזהו. זה היה קשה פיזית והיה לי קשה נפשית. הבנתי שאני כל הזמן נלחמת ומעבירה לאדם אנרגיות שהן לא נכונות לשנינו. הייתי מתוסכלת. בהתחלה את מרגישה עם זה לא נעים. למרות שאני אישה חזקה, הרגשתי שאני צריכה להתחבא. להגיד שאני כן מניקה, רק כדי שלא ארגיש אמא לא טובה. 

"כי כשאת אומרת שאת לא מניקה, את מקבלת גלגולי עיניים ומבטים עקומים, ואנשים מדברים אלייך באכזבה כזו, 'אההה, את לא מניקה? למה?' ומצפים שתסבירי. שופטים אותך על דברים שלא באמת צריכים לעניין אף אחד אחר חוץ ממך ומהתינוק שלך. 

"לא מספיק שאת אמא צעירה, שלא תמיד יודעת איך להתנהל עם תינוק קטן, אנשים באים ונותנים לך את התחושה שאת אמא לא טובה. כי הרי כאמא של התינוק הזה את צריכה לתת לו את הטוב ביותר, ותמ"ל, לפחות לפי מה שמנסים להגיד לך, זה פחות טוב מהנקה". 

רק אחרי שהרגישה בטוחה מספיק בעצמה, החליטה "לצאת מהארון", כהגדרתה, ולהצהיר על ההחלטה שלא להניק בפוסט. בוקר אחד, אחרי לילה טרוף שינה של אימהוּת טרייה, כתבה את אשר על ליבה. תחילה בקבוצת הפייסבוק הסגורה "סופרגירלס זה אופי", שחברות בה עשרות אלפי נשים, ואחר כך - באישורה - הפוסט הופץ ברחבי הרשת. 

"בהתחלה נשים כתבו לי שזה יופי שאני עומדת על שלי, ושנתתי להן כוחות לקבל את ההחלטה גם בעצמן. אחר כך, כשהפוסט שלי הגיע לכל מיני מקומות ברשת, הרבה נשים - וגם גברים - כתבו לי שאני אמא רעה. שהילד שלי מסכן שיש לו אמא כזו, שאני פוגעת בילד שלי בזה שאני לא מניקה, ולמה שאביא ילדים לעולם אם אני לא יכולה להניק".

מילים שכואב לאמא טרייה לשמוע. 

"אני בוחרת להתעלם מאנשים ומתגובות כאלו, אבל להגיד לאמא אחרי לידה, עם כל ההורמונים, שהיא 'אמא רעה', זה שובר את הלב. האימהוּת שלי לא מסתכמת בהנקה. הילד שלי ילד בריא, שמח ועולה במשקל כמו שצריך, וזה מה שחשוב. אני מאמינה שילדים שמחים גדלים אצל אימהות שמחות, ושהשפיות של האמא היא הכי חשובה. 

"אני לא נגד הנקה, בכלל לא. אבל אני כן נגד העובדה שהיום שופטים נשים לפי אם הן מניקות או לא. לאימהות טריות יש מספיק לחץ, אנחנו לא באמת צריכות שיעשו עוד משהו להלחיץ אותנו". 

*  *  *

יתרונות חלב האם וההנקה ידועים ומגובים במחקרים מדעיים, וגם האימהות שאיתן שוחחנו לצורך הכתבה, כאלו שבחרו לא להניק או שלא הצליחו להניק, לא מערערות עליהם. כבר במחלקת היולדות, רגע אחרי הלידה, מחולקת לאימהות הטריות החוברת "ההענקה שבהנקה", של משרד הבריאות, ובה נמנים יתרונות ההנקה, לצד דרכים להקל את ההנקה, טיפים להנקה מוצלחת ודרכים לדעת שהתינוק יונק כמו שצריך. 

בין שלל יתרונות ההנקה, המוצגים גם באתר משרד הבריאות, אפשר למצוא מחקרים המעידים שלתינוקות יונקים יש סיכון נמוך ב־50 אחוז לחלות במחלות זיהומיות בדרכי העיכול, לעומת תינוקות שלא יונקים, וסיכון נמוך ב־33 אחוז לחלות במחלות בדרכי הנשימה. הנקה, כך נכתב, מורידה גם את הסיכון למוות בעריסה ב־50-36 אחוז, ועוד. 

נוסף על כך, הנקה מועילה מבחינה בריאותית גם ליולדות. כך, למשל, מחקרים גילו שלנשים מניקות יש סיכון נמוך יותר לחלות בסרטן השד או בסרטן השחלות. מחקרים אחרים מראים שההנקה מסייעת להתכווצות מהירה יותר של הרחם אחרי הלידה. 

בתחילת אוגוסט יחול שבוע ההנקה הלאומי והבינלאומי. לפי נתוני משרד הבריאות, הניזונים מסקר מב"ת (מצב בריאותי תזונתי) לרך שנערך בישראל בשנים 2012-2009, בהשתתפות 2,199 אימהות (1,074 יהודיות ו־1,045 מהמגזר הערבי), לא פחות מ־91 אחוזים מהיולדות תכננו להניק בשנים אלה את תינוקן. בפועל, רק 58 אחוזים מהאימהות (61 אחוז מהיהודיות ו־48 אחוז מהערביות) הניקו ללא תוספת תחליפים בגיל חודשיים, כאשר ירידה נוספת בשיעורי ההנקה נרשמה לקראת חזרתן לעבודתן. 

הנתונים האלה, בצירוף מחקרים על יתרונות ההנקה, הובילו את משרד הבריאות לגבש בחודש שעבר נייר עמדה משותף עם עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל (''עתיד") ולקבוע בו יעדי הנקה חדשים שאמורים להיות מיושמים בשנתיים הבאות. בין יעדי המטרה: 97.4 אחוזי הנקה כלליים (נשים שהניקו אפילו תקופה קצרה), 77.6 אחוזי הנקה בלעדית (ללא תמ"ל) במשך שלושה חודשים אחרי הלידה, ו־28.5 אחוזי הנקה בלעדית חצי שנה אחרי הלידה. 

המסמך הוא חלק מיוזמה של "עתיד בריא 2020" שגובשה בארה"ב, ובמשרד הבריאות, כדי לגבש תוכנית אב בתחום המניעה וקידום הבריאות, לשיפור איכות החיים ולהארכת תוחלת החיים באוכלוסייה.

ג'אנה גורביץ'. "כמה שחיפשתי, לא מצאתי מחקר שממש שכנע אותי שהנקה תיתן לתינוק שלי נקודת פתיחה טובה יותר"

מטרת המסמך היא לעודד נשים להניק, בסיוע דיאטנים וצוותי בתי החולים ותחנות טיפות החלב, ולהדריך את היולדות ואת בני זוגן, כולל מתן תמיכה במקומות עבודה, ליצירת אווירה "תומכת הנקה".

לפי המסמך, "הנקה בלעדית, משמע הזנה בחלב אם בלבד, היא התזונה המומלצת ומותאמת ביותר לצורכי התינוק עד הגיעו לסביבות גיל שישה חודשים. הנקה בתוספת מזון משלים ממשיכה להיות התזונה המומלצת לתינוק עד גיל שנה ואף יותר, כל עוד ההנקה מתאימה לאם ותינוק. עמדה זו נתמכת על ידי ארגוני בריאות מובילים בעולם, ועל ידי משרד הבריאות הישראלי". 

העידוד לבריאות התינוק הוא בוודאי מבורך, אבל כאשר מדובר בגופה של האם, ובמיוחד כזו שבוחרת שלא להניק, התחושה של האימהות הטריות היא שלעיתים מופעל עליהן לחץ מוגזם הכרוך באי נעימות, כשהן בוחרות להאכיל את תינוקן בדרך שמתאימה להן יותר, על ידי מתן תמ"ל. 

ממשרד הבריאות נמסר השבוע: "יש לכבד את ההחלטה של האם באשר לתזונת תינוקה, החלטה שהיא אישית ונתונה כולה בידי האם. תפקידם של משרד הבריאות ומערכת הבריאות הוא לאפשר סביבה תומכת לנשים הבוחרות להניק, באמצעות הפיכת בתי החולים לידידותיים להנקה, מתן מענה ותמיכה בקהילה (טיפות חלב) והתמקצעות מתמדת של הצוותים הבריאותיים לסייע ולתמוך באימהות המניקות להצליח בהנקה לאורך זמן".

גם ג'אנה גורביץ' מכפר סבא, אמא של אידו, בן שמונה חודשים וחצי, מצהירה שהיא לא מניקה. "אני יכולה להגיד בפה מלא שבחרתי לא להניק, ואני לא מצטערת על הבחירה שלי". 

היא בת 31, נשואה לגיא גבע ועובדת כמנהלת מוצר בחברת הייטק. ההתלבטות לגבי ההנקה, היא אומרת, החלה עוד בשלבים המוקדמים של הריונה. "מצד אחד, אני כזו שאוכלת בריא, משתדלת לאכול אוכל טבעי, בלי חומרים משמרים וכדומה. מצד שני, אני דוגלת בחינוך שוויוני, כזה שבו שני ההורים שותפים מלאים בחינוך ובגידול של הילד. וכשאת בוחרת רק להניק, רוב העיסוק באוכל נופל על האמא, כי היא זו שמניקה. 

"אז החלטתי לבחון לעומק עד כמה זה באמת רע לא להניק. התחלתי לחפש מחקרים בנושא, לנסות להבין עד כמה הנקה חיונית באמת לילד. עד כמה ילדים שיונקים יהיו חכמים יותר, בריאים יותר או מוכשרים יותר - כמו שכל הזמן אמרו לנו. אבל לא מצאתי משהו שממש שכנע אותי שהנקה תיתן לאידו נקודת פתיחה טובה יותר. שכדאי לי להתאמץ כדי להניק".

ככל שההיריון התקדם, כך גדלה התרגשותם של ג'אנה וגיא, והם החלו לתכנן את חיי ההורות. יחד בחרו את השם המיוחד (שמה של שפה בינלאומית שנוצרה ב־1907, כשיפור לשפת האספרנטו; ב"א), הכינו עצמם ללידה ולהגעתו של התינוק הביתה, והחליטו מראש לחלוק את כל המשימות הכרוכות בגידולו, כמו הקימה לבכיו בלילה, החלפת חיתולים - וכן, גם האכלה. 

"שנינו הבנו שלא רק אני אשתעבד לשאיבות חלב או להנקה", אומרת ג'אנה בפשטות. "הבנו יחד שזה מאוד יתסכל אותי ושזה מאוד לא יתאים לי, וחשבנו שעדיף שלתינוק שלנו תהיה אמא כמה שיותר שמחה. הרי גם ככה לגדל ילד ראשון זה סופר קשה, מבחינתנו לפחות, כי זה שונה וחדש, וגם כיף ואהבה גדולה. אבל אם היינו צריכים להכניס לכל המשוואה הזו גם הנקה, במיוחד כשמדובר באידו הספציפי שלנו, שאכל באמת הרבה, אני די בטוחה שהייתי מגיעה לטיפול פסיכולוגי".

מייד אחרי הלידה ביקשה ג'אנה במחלקת היולדות כדורים לייבוש ייצור החלב. ביקשה וקיבלה. "אני חושבת שזו היתה אחת ההחלטות הכי טובות שיכולתי לקבל. קצת הופתעתי שבבית החולים אף אחד לא עיקם לי גבה ולא ניסה לשכנע אותי, כי אני יודעת שבתי חולים הם בעד הנקה. אבל שמחתי שכיבדו את הבקשה שלי. 

"דווקא האנשים הקרובים אלי לא הצליחו להבין אותי. אמא שלי, למשל, כל הזמן אמרה שהנקה היא הדרך הכי טבעית להאכיל את התינוק. שאלה כל הזמן איך אני יכולה לא להניק. העירה הערות. גם חברות קרובות שלי הרימו גבה, אמרו שהנקה זה טבעי, ושזה עושה בונדינג נפשי ופיזי עם התינוק. 

"אז לא, אני לא חושבת שזה הכי טוב לתינוק שלי. אולי זה באמת עוזר לבונדינג, מחבר רגשית בין האמא לתינוק, אבל אני יכולה למצוא את הדרכים להתחבר לתינוק שלי גם בלי להניק אותו. מראש ויתרתי על מה שמבחינתי נראה כמו מלחמה מיותרת". 

יש אימהות רבות שעבורן הנקה היא לא מלחמה. 

"כן, יש כאלו שהתינוק מצליח לינוק מהן בשנייה הראשונה, וזה יופי, ויש כאלו שאוכלות קש וסובלות, ואז התינוק בוכה והאמא בוכה וזה לא שווה את זה. מבחינתי, הנקה דורשת המון השקעה. המון הקרבה שלא מתאימה לי. את הרי מקריבה את הגוף שלך. ואם זה עולה לך בבריאות נפשית, זה לא שווה את זה. 

"אני מאמינה שעדיף שלתינוק שלי תהיה אמא בריאה נפשית וגופנית. אני שמרתי על הבריאות הנפשית על ידי הוצאה של גורם ההנקה מהמשוואה של גידול הילד". 

*  *  *

כשהערות מסוג "מה, את לא מניקה?" מגיעות מכיוון אנשי המקצוע, כמו אחיות טיפת חלב או צוות מחלקת היולדות בבית החולים, הלחץ על האימהות הטריות רק גובר. 

"האימהות מתמודדות עם כל כך הרבה אתגרים ודברים חדשים אחרי לידה, שקשורים לתינוק, ולא צריך להפעיל עליהן לחץ נוסף", אומרת ענבל ברק, יועצת התפתחות ושינה של תינוקות ומנחת סדנאות בנושא. היא עצמה אם לשלושה ילדים שהניקה כל אחד מהם עד גיל מאוחר, אבל כמלווה של אימהות היא זועמת על תוכנית משרד הבריאות להגדלת יעדי ההנקה.

ענבל ברק. "לחץ לא רצוי" // צילום: ענת גבע־שרון

"אין עוררין על כך שלהנקה יש המון יתרונות, גם מבחינה תזונתית וגם מבחינה של חיבור האם לתינוק", היא מחדדת. "אבל כשזה לא הולך, או לא מתאים, צריך לשחרר. חיבור בין האם לתינוק יכול להיווצר גם על ידי חיבוק, מגע, ריקוד משותף, דברים שיכולים להתפספס אם האמא עסוקה כל היום בשאיבת חלב ובניסיונות לא מוצלחים להניק. 

"אני פוגשת ביומיום המון אימהות שמציבות לעצמן יעדים להצלחה אימהית, גם בלי שיציבו להן יעדים מבחוץ, והן עלולות להרגיש תסכול אם הן לא מצליחות. הן מקבלות את התחושה הזו מהחברה, שאם הן לא מניקות - הן אימהות פחות טובות. שהן עלולות לאכזב את בן הזוג ואת עצמן, כי לכאורה הן לא באמת עושות הכל בשביל התינוק. 

"ואז אני שמה להן מראה מול הפנים ואומרת להן שיעשו מה שנכון להן. לא לבן הזוג, לא לאחות בטיפת חלב, לא לאמא שלה, אפילו לא מה שנראה לי כמנחה שלה. אמא צריכה לעשות מה שנראה לה נכון, חד וחלק. ומי שמרגישה שכל ההתעסקות סביב הנקה או שאיבת חלב לא עושה לה טוב - לא צריכה להניק". 

לדברי ברק, נשים שחוות דיכאון אחרי לידה ומניקות מצורך ולא מרצון, עלולות להחמיר את מצבן. "אישה שחווה בייבי בלוז, דיכאון אחרי לידה, עלולה לסלוד מהתינוק בגלל הלחץ שלה להניק. היא עייפה, היא תשושה, והתינוק הזה מכאיב לה. היא עוד צריכה להתעסק איתו עם לוגיסטיקה של הנקה שלא הולכת לה בקלות, ואז היא מרגישה לא בסדר שהיא לא מצליחה, כי אימהות אמורות להניק, הרי ככה כולם אומרים. 

"ואני אומרת שלא. מי שמרגישה שכל ההתעסקות סביב ההנקה לא עושה לה טוב, פיזית או נפשית, מול עצמה ומול התינוק, צריכה לדעת שיש לה אופציות אחרות, והיא היחידה שיכולה להחליט מה נכון לה. אני פוגשת המון אימהות שמרגישות הקלה עצומה אחרי שהן מורידות מעצמן את הצורך להניק, שהיה עול עבורן. כי הכלל פשוט: אמא טובה היא אמא שטוב לה". 

ארגון הנשים נעמת יצא לאחרונה בקמפיין בפייסבוק תחת הכותרת "צאו לי מהחזייה", והפיץ פוסטים המדגישים את הצד האישי בהנקה, לא רק כיעד של בריאות הציבור. "בריאות הציבור היא גם הבריאות הנפשית של האישה", אומרת גליה וולך, יו"ר נעמת.

"להנקה יש יתרונות, בתנאי שהאם נמצאת במצב נפשי ותזונתי ראוי ויכולה להכיל את כל מה שנדרש ממנה. ברגע שמתחילים ללחוץ עליה, כבר בחדר הלידה בבית החולים ואחר כך בטיפות החלב, לא משאירים לאמא שום שיקול עצמאי".

אחת הסיבות שבגינה נשים מפסיקות להניק הנקה מלאה, שעולה גם מנתוני משרד הבריאות, היא הצורך לחזור לעבודה. חופשת הלידה בישראל עומדת על 15 שבועות בלבד בתשלום, בעוד ההמלצה היא להניק הנקה מלאה ובלעדית (ללא שילוב תמ"ל) עד שלתינוק ימלאו שישה חודשים. 

במשרד הבריאות ציינו השבוע שהמשרד יזם בעבר פנייה לנציבות שירות המדינה, בדבר הקצאת מתחם הנקה לאם העובדת במקומות עבודה ממשלתיים וביחידות סמך. "מקומות אלו נדרשו להקצות חדרים מתאימים לעובדות לצורך שאיבת חלב ואחסונו, ולאפשר הפסקות במהלך יום העבודה לצורך כך. למרות שהירידה העיקרית בשיעורי ההנקה מתרחשת בשבועות הראשונים לאחר הלידה, יתמוך משרד הבריאות בעבודת הכנסת להארכת חופשת הלידה". 

את גליה וולך הפתרון לא מרַצה. "אם אישה רוצה לחזור לשוק העבודה כנדרש ממנה, היא מתחילה להיכנס לסחרור סביב ההנקה ושאיבת חלב, כדי שיהיה לתינוק מה לאכול כשהיא לא נמצאת. סליחה, אבל אנחנו לא פרות. נורא קל להגיד תניקו, תשאבו, בשביל התינוק. אבל אנחנו לא במחלבה. 

"אני לא מניפה דגל נגד הנקה, אבל הנקה לא יכולה להיות יעד לאומי. זו לא מלחמה בעפיפוני תבערה. מדובר בנשים אחרי לידה, עם הורמונים משתוללים, שצריכות להכיר את היתרונות של ההנקה ושל התחליפים, ולבחור לבדן". 

"כשיעדי ההנקה הם גבוהים כל כך, נשאלת השאלה אם זה עידוד להנקה או סוג של כפייה", מוסיפה גליה אלכסנדר, מנחת הורים בכירה ומורה במכון אדלר, אם לשלושה בעצמה. "אחד הדברים שחוזרים בתחושות של אימהות טריות הוא שהן מרגישות שאחרי הלידה לא רואים אותן, אלא רק את התינוק. 

"בתקופה הזו של אחרי הלידה, האם הטרייה מבססת את צעדיה בתפקידה החדש, ואנחנו, כאנשי מקצוע, צריכים לתת לאימהות את התחושה שרואים גם אותן, ולא רק את התינוק". 

האם יש דרך נכונה לעודד להנקה? 

"הדרך הטובה ביותר היא העלאת המודעות. חינוך מחדש של האוכלוסייה. לתת לאם את יכולת הבחירה בצורה מכבדת, לחשוף להנקה וליתרונותיה, תוך כדי שמשלבים תמ"ל, ולתת לאישה לבחור בעצמה. 

"כשאישה שומעת שיש יעדי הנקה של 98 אחוז, היא עלולה להרגיש לא בסדר אם היא נמצאת בשני האחוזים שלא רוצים להניק. היולדת צריכה לדעת למה היא מסוגלת ולמה לא, וצריך לתת לה את כל הכלים להרגיש אחלה אמא, שמגדלת אחלה ילד - גם אם הוא לא ינק". 

*  *  *

כרמית פסטרנק (36) מהוד השרון לא חשבה שתפסיק להניק את בנה השני אחרי שבועות ספורים. את בנה הבכור, יונתן, היום בן שנתיים, הניקה בתשעת החודשים הראשונים לחייו. במהלך ההיריון של איתמר, בן חמישה חודשים וחצי, אפילו הצטרפה לקורסי הכנה להנקה מטעם קופת החולים. "הייתי כל כך בראש של הנקה, שהבנתי שאעשה הכל כדי שיהיו לי הכלים להניק. ואז צמחו לאיתמר שיניים וזה התחיל לכאוב - אז הפסקתי", היא צוחקת. 

היא נשואה לבני ועובדת כמעצבת תקשורת חזותית. טון דיבורה מהיר, אך הופך רך ומתנגן ברגע כשאיתמר שלה משמיע קולות קטנטנים של אושר. 

בחודשיים האחרונים להריונה היא אושפזה ביחידה להיריון בסיכון, אחרי שסבלה מ"שִליה נעוצה" (שליה שנצמדת לדופן הרחם, במיוחד לשכבת האמצע השרירית, מצב שעלול לגרום לדימומים בלידה ואחריה - ולפגוע באם; ב"א). בחודש השמיני, בשבוע ה־35, הוכנסה לניתוח קיסרי שארך ארבע שעות, ובסופו נולד איתמר במשקל נמוך של 2.470 ק"ג, ומייד חובר לחמצן. 

"בימים הראשונים לא הייתי בפוקוס בכלל", היא משחזרת. "ההחלמה מהניתוח היתה ארוכה, ואיתמר היה בפגייה, כך שראיתי אותו רק בתמונות. רק אחרי יומיים יכולתי לראות אותו ממש, אבל לא לגעת בו, כי הוא עדיין היה באינקובטור.

כרמית פסטרנק. "הבריאות הנפשית שלי היתה חשובה יותר מההנקה"

"ובתוך כל הכאבים האלו, בימים הראשונים אחרי הלידה, עוד ניסיתי לסחוט חלב כדי שלא יהיה לי גודש וכדי שאוכל לנסות להניק. ארבעה ימים אחרי הלידה, כשהיה אפשר להוציא אותו מהאינקובטור, נתנו לי להחזיק ולחבק אותו, וזה היה מדהים. ניסיתי לאט־לאט להניק אותו, בזהירות, אבל זה לא הלך. היה לשנינו ממש קשה עם ההנקה. 

"האחות בבית החולים הסבירה לי שבניתוח השאירו לי חלק מהשליה בגוף, מסיבות רפואיות, ויכול להיות שהחלק הזה משפיע על טעם החלב שלי, או משנה את המינון ההורמונלי, ולכן התינוק פחות רוצה לינוק. לא משנה כמה ניסיתי, איתמר ממש התעצבן בכל פעם שהצעתי לו לינוק, והוא לא אכל טוב.

"כמה ימים אחרי שחזרתי הביתה מבית החולים הבנתי שזה לא הולך. קבעתי פגישה עם יועצת הנקה, אבל בזמן שעבר בין היום שבו התקשרתי ליום שבו היא היתה יכולה לבוא, איתמר היה חולה, ואני החלטתי לוותר לגמרי. אני יכולה להגיד שזה עשה לי הרבה יותר טוב. 

"היו לי הרבה דברים לעבד עם עצמי אחרי כל מה שעברתי בלידה, בשמירת ההיריון, והבריאות הנפשית שלי היתה חשובה יותר מההנקה. חשוב לי שיהיה ברור: אני מאוד בעד הנקה. לאחרונה התגלה שהבן הבכור שלי סובל מצליאק, אבל המחלה התפרצה אצלו מאוחר בזכות העובדה שהוא ינק תשעה חודשים. אבל אני לא בעד הנקה בכל מחיר". 

מיטל משה (28) מגבעתיים הרגישה לחץ מהאחיות. היא נשואה לנתנאל ואמא לאן, בת שלושה חודשים וחצי, שנולדה בניתוח קיסרי במשקל נמוך של 2.480 ק"ג ("בתחילת החודש התשיעי, בשבוע ה־37"), והיום גדלה בזכות התמ"ל. 

"כמה שעות אחרי הלידה, כשאני עוד מתאוששת, הגיעה אחות למחלקת היולדות ואמרה לי ולבעלי: 'נו, התינוקת רעבה, צריך להניק אותה, היא צריכה לינוק, היא צריכה לינוק'. הרגשנו שהיא מאוד לוחצת. 

"בגלל המשקל הנמוך שלה ביקשו שאאכיל אותה כל שלוש שעות. אני אחרי ניתוח קיסרי וצריכה ללכת לתינוקייה כל שלוש שעות ולהניק. מבחינתי זה היה בלתי אפשרי. 

"יכולתי להתאמץ ולהניק, אבל העדפתי לתת לה גם תמ"ל וגם חלב אם, כדי לשמור על שפיות. אחרי חודש הרגשתי שיש לי פחות ופחות חלב לתת לה, והחלטתי להפסיק. סוף־סוף הרגשתי שאני יכולה לחזור לחיים שלי. להיות פחות כבולה להנקה, לשאיבה, לתת מעצמי לתינוקת כמו שאני יכולה, ולא בלחץ. 

"אין ספק שהנקה זה חשוב, וזה הרבה יותר זול מאשר לקנות תחליפי חלב. זה גם יותר נגיש, כי לא צריך להתעסק בבקבוקים ובטמפרטורה נכונה. אבל אם זה לא מצליח, ילדים יכולים לגדול טוב מאוד גם בעזרת תמ"ל. ההנקה לא שווה את הפגיעה הנפשית והפיזית שיכולה לקרות לאימהות".

גם מיטל קיבלה, לדבריה, תגובות שליליות מהחברה על החלטתה. "נותנים לך להרגיש שאת לא מתאמצת למען הילדה", היא כועסת. "שאת אמא לא טובה. יש בחברה תחושה שמי שלא מניקה נותנת לילד שלה אוכל פחות טוב. אף אחד לא יגיד את זה באופן ישיר, אבל כשבטיפת חלב אמרתי שאני לא מניקה, הרגשתי שהאחות מנסה ללחוץ עלי. היא ביקשה שאבוא שוב, ושהיא תנסה להסביר, לעזור - העיקר שאניק. 

"זה בסדר שהן רוצות להסביר, אבל כשזה מגיע לרמה חודרנית, זה הופך ללא נעים. היתה לי תחושה שהאחות לא מקבלת את זה שאני פשוט לא רוצה להניק, שזה לא מתאים לי. ואז הגיעה אחות אחרת ואמרה לי: 'אם שואלים אותך, תגידי שאת מניקה ואז יירדו ממך'. כלומר, אז את כבר לא צריכה לתרץ יותר", היא צוחקת. 

*  *  *

לדקלה דישל פרחי (35) מרעננה יש שלושה ילדים. טל (4 וחצי), עומר (שנה ושבעה חודשים) ומעיין (ארבעה חודשים וחצי). את כולם ניסתה להניק, ועם כולם הבינה שההנקה היא לא בשבילה. לאחר כמה ניסיונות כואבים עברה להאכלה בתמ"ל. היא נשואה לברק ועובדת בתחום הפרסום באינטרנט.

"אני זוכרת את הרגע לאחר הלידה, כשמניחים עלייך את התינוק והוא יונק ממך גם כשאין מה. זה רגע מקסים שרציתי להמשיך אותו. אבל עם כל אחד מהילדים שלי הבנתי שזה פשוט לא הולך, ולא יכולתי להמשיך. 

"עם טל, הבכורה, סבלתי מאוד מהרגע הראשון. כל הנקה היתה כמו עונש עבורי. היו לי פצעים שלא החלימו במשך שבועות, סבלתי מכאבי תופת, אבל בכל זאת ניסיתי. הרי הנקה זה חשוב ובריא, וצריך לתת לתינוק אוכל בריא. 

"כשטל היתה בת שלושה שבועות בערך היא קמה בלילה בבכי מטורף, ואני התחלתי לבכות איתה, כי הבנתי שהיא צריכה לאכול וששוב יכאב לי בטירוף. שם הבנתי שזהו. שזה לא שפוי, שזה הופך אותי ללא שפויה, ושאני צריכה להפסיק להניק ולתת לה תמ"ל. 

"ואז, ברגע אחד, הפכתי להיות אמא טובה, מאושרת ורגועה, גם בעיני עצמי וגם בעיני התינוקת, שהפכה בעצמה לרגועה. זה שינה לי ולה את כל חוויית האימהות". 

בעלה, ברק, ניסה לעודד אותה להניק. "דווקא הוא, מכל האנשים בעולם, אמר לי כל הזמן שזה הכי בריא והכי מחבר לתינוקת, ושכדאי שאמשיך לנסות. עד שאבא שלי ראה שקשה לי והסביר לו שאין יותר מה ללחוץ עלי. ברק לא היה באמת מרוצה מהסיטואציה, אבל למד לחיות עם האי־הנקה בשלום".

כשנולד עומר, בנה השני, ניסתה דקלה שוב להניק, עד שהבינה שהחלב פשוט לא משביע אותו. "שמעתי המון סיפורים של אימהות שלא הצליחו להניק ילד אחד, אבל הצליחו להניק את השני, אז רציתי גם אני לנסות. הרי באופן עקרוני רציתי להניק, זה היה לי חשוב. אבל עומר לא עלה במשקל אפילו בבית החולים, וכבר שם אמרו לי לשלב הנקה עם תמ"ל. 

"אחרי כמה ימים שבהם סבלנו שנינו בהנקה והיה צריך תוספות של תמ"ל, אמרתי לעצמי שסיימתי. שאין סיבה שאסבול עוד. הבנתי שכמו עם התינוקת הראשונה, אני צריכה לשחרר. שאולי זה יצליח בפעם השלישית (צוחקת)". 

מעיין, תינוקת שמחה וחייכנית, מתכרבלת בזרועות אמה. דקלה מספרת שבתחילה מעיין ינקה טוב בחדר הלידה, אבל מייד אחר כך החוויה השתנתה: כאבי ההנקה שוב התחילו, והיא גם סבלה מדלקת בשד שריתקה אותה למיטה עם חום גבוה, במשך שלושה ימים. 

"הזכרתי לעצמי שיש שלושה ילדים קטנים שאני צריכה להיות פנויה אליהם, ושעם כל הרצון הטוב, אני פשוט לא יכולה להניק. ותראי, הילדים שלי גדלים יופי, בריאים ונקיים ואהובים ומחובקים, גם אם הם לא ינקו. ואני יכולה להעיד שבינתיים אני באמת לא חושבת שהילדים שלי פחות חכמים מילדים אחרים שינקו. אני בטוחה שהם יגדלו כמו שצריך". 

batchene@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו